מה גילו המצורעים מחוץ למחנה: דבר תורה לפרשת "נשא"

פרשת "נשא" מדברת בין השאר על החובה לשלח טמאים מחוץ למחנה. הקמת המחנה היא רגע של כינון אומה, הקמת גבולות חוקיים, משפטיים, זהותיים ודתיים של עם, שעד לא מזמן היה שבט כבוש של עבדים, ללא ריבונות. מדרש במלכים ב', ושיר של לנגסטון יוז מגלים לנו איך דווקא חופש התנועה ניתן למצורעים –  אלו שהם מתחת למעמד הנמוך. להיות מחוץ למחנה, מאפשר למצורעים למצוא אוצר, ולפרוץ את גבולות הפחד והפרנוייה של הקולקטיב. המשך קריאת הפוסט "מה גילו המצורעים מחוץ למחנה: דבר תורה לפרשת "נשא""

הלאה העבדות

טוב הייתה חסר לו את הדינמיות והמיליטנטיות של פרדריק דאגלאס, או את האינטלקטואליות של דו בויס. אבל הוא היה ממולח ומשונן וקבע את התקופה של 1895-1915 כתקופה שקרויה על שמו. העבדות התקיימה בארצות הברית מאז הקמת האיחוד ב-1776, ועוד קודם לכן בשלוש עשרה המושבות. אך בעקבות מלחמת האזרחים האמריקנית נאסרה העבדות בחוקה בשנת 1865. בוקר טי וושינגטון היה בעצם עבד שהפך לאינטלקטואל ומנהיג השחורים

המשך קריאת הפוסט "הלאה העבדות"

אנסתי את עצמי לזכור את חלום הפשע והוא אנס אותי בחזרה

"מה שהיה מעניין הרבה יותר מהשיר הזה, היתה תגובתו של אחד מקהל הנוכחים באולם, שהתפרץ בשאלה רטורית אל המשורר: "זו שירה?!" שמואלוף התעלם משאלתו וקרא את שירו החדש, "נעלמנו". המתפרץ שב לתקוף: "תגיד לי: זאת שירה הדבר הזה? זה לא"

המשך קריאת הפוסט "אנסתי את עצמי לזכור את חלום הפשע והוא אנס אותי בחזרה"

שירי אהבה לפנתר שחור / לנגסטון יוז ומלקולם אקס בסלון של סבג

שירי אהבה של פנתר שחור / אבי אליאס
שמואלוף הוא הפועל האחרון שרוכב על פנתר שחור בלי מושכות, בלי חשבון. בספרו החדש למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים הוא דוקר בסכין שיר גם את האפלייה, גם את הקפיטליזם, וגם את הנסיון למחוק את מעמד הפועל הפשוט להתאגד למען זכויות בסיסיות של שכר מינימום ולהתקיים בכבוד "עלאק" במדינה נאורה.
גם בספריו הקודמים אתה חש את הצריבה של אש השיפוד מציפורניו של שמואלוף "מגמד הצלקות" {2001}, "שירה בין חזז לבין שמואלוף" {2006} ואין הוא מרפה גם בספרו החדש לדוגמא בשיר הנ"ל:

 

מושחטים

אֶעֱמֹד לְלֹא רַגְלַיִם
עִם שׁוֹט
חֹסֶר נַחַת
בְּבֶטֶן הַשִּׁירָה, קֹטֶב עִצָּבוֹן
(עמוד 11)

 

מאיפה התודעה החברתית החזקה כל כך אצלך?
אני חושב שירשתי את ה"משקפיים" האלו גם מסבי שהיה קומוניסט בעיראק, וגם מאימי שלימדה אותי על צדק חברתי. בישראל אי אפשר להיות משורר מבלי לדבר על צדק, שיוויון ואפלייה. השחיתות הגיעה גם לתוך העולם של התרבות ומאיימת לגמרי על קיומינו.

גרילה?
גרילה תרבות נולדה בכדי לקדם מאבקים חברתיים ופוליטיים באמצעות שירה ומוזיקה. היא נולדה כתוצאה מעריכת אסופת שירה שנקראת "אדומה" וזכתה לתהודה רבה והייתה לספר השירה הכי נמכר בישראל בשנת 2007. ראינו שיש צורך וקהל לשירה חברתית והחלטנו להגיע למקומות הקשים שבהם יש מלחמה חברתית ולעמוד לצד המדוכאים.
 
משוררים ואנשי רוח יכולים לדעתך לשנות את מצב העובדים?
כן. אם כל הקבוצות בחברה בישראל יתאחדו ביחד, המצב ישתנה. אבל זכור שגם המשוררים/ות וגם אנשי/נשות הרוח הם עובדים/ות וחווים החלשה יומיומית ורובם לא מאוגדים ואין להם ביטחון תעסוקתי.
פחות משבוע לאחר הפגנת השירה ב"אקרשטיין ירוחם", פוטר המנכ"ל המקומי שנחשב כקשוח, והתקבלו חלק מדרישות העובדים, ולאחר ההפגנה ב"קופי טוגו", נענו כל דרישות המלצריות. ובכל המקרים, נוצרה תהודה למאבקים.
 
יש מצב לפעילות פוליטית?
לא. אני רק רוצה להתעסק בכתיבה, עריכה ויצירה. עובד על קובץ פרוזה ראשון. בנוסף השנה תראה אור אסופת שירי גרילה ביחד, שאערוך ביחד עם המשוררת נוית בראל. ואני שמח להכריז שעלה אתר חדש בגירסת בטא לגרילה תרבות.

 

הדברים התפרסמו בגירסא מקוצרת בעיתון "ישראל פוסט", אבי אליאס, 10-2-2010.הנה ההזמנה המעוצבת לאירוע השקה של הספר החדש שלי  "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים".  האירוע ייערך ביום שישי הקרוב עם היוצר שלמה בר והמשורר ארז ביטון אשמח לראותכן/ם!
*

הנה לינקים לשיחות, הקראות שירה, ורוח טובה עם השדרן הכי ביטי בפלסטינא ערן סבג בעקבות השירה המופלאה של לנגסטון יוז והפעילות הרדיקלית של מלקולם איקס.  כמו כן השתתפתי בכתבה מעניינת על הקליפים המזרחים : כך עברו הקליפים של המוסיקה המזרחית שדרוג לכיוון הנוצץ, אירית דולב, מגזין הארץ, 25-1-2010.

עטור מצחו זהב שחור: אובמה, פרדריק דאגלאס, הרנסנס של הארלם, לנגסטון יוז – משנות השישים ועד שנות התשעים בתרבות השחורה באמריקה

צילום AFP

הישגי מאבק השחורים מביטול העבדות  ועד ההצלחה הפנומנאלית של אובאמה, הסנטור ממדינת אילינוי, לסחוף המונים, שייכת לא רק למשחק הפוליטי, אלא בהחלט ניתן לשייכה לשינוי בתרבות והערכים האמריקאיים. הייתה זו הספרות האפריקאית-אמריקאית שנטלה תפקיד בתרבות האמריקאית מימי העבדות ועד ימינו ובכל שלב ושלב היא השתנתה יחסית לשאלות הפוליטיות הבוערות בזמנה. הספרות נעה במתח שבין התנגדות לתיוג ושלילה של השחורים והאנושיות שלהם, לבין אפשרות לדמיין את ארה"ב כשחורה, כחלק מהמלחמה על הייצוג והדימוי בתוך התרבות. שהרי התרבות כולה הייתה כפופה לערכים ודימויים לבנים שלא יכלו לקבל מסגרות ותכנים על בסיס רב גזעי, רב אתני ורב לאומי אחר. הספרות האפריקאית-אמריקאית לא רק הביאה וייצגה את הקולות של קהילתה, אלא היא דחפה את אמריקה להתחיל לחשוב בצורה רב-תרבותית שמאפשרת שוני, הבדל ודמיון רב-גזעי ובתוך כחלק מיחסים מורכבים היא הביאה את אותה אפשרות של נציג שחור שיוכל לרוץ לנשיאות ארה"ב.
 

נרטיבים של עבדים ושפחות בורחות

הספרות האפריקאית-אמריקאית התפתחה בראשיתה בתקופת העבדות כחלק מיומנים ונרטיבים שכתבו עבדים ושפחות. אחת מהיצירות הגדולות המוכרות לנו שתורגמו לעברית (נהר ספרים, 2006, תרגמה מאנגלית מיכל אילן) היא האוטוביוגרפיה של פרדריק דאגלס עבד משוחרר "עבד אמריקני: סיפור חייו". האוטוביוגרפיה הופיעה באביב 1845 והייתה מיד לרב-מכר. יונתן מירן בפתח הדבר לאוטוביוגרפיה מספר כי מבקרים והיסטוריונים התעלמו מקיומו במשך שנים, עד שנות השישים של המאה העשרים, אז החל המאבק למען זכויות האזרח ובתוך כך הוקמו חוגים אפריקאיים-אמריקאיים באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב שחקרו את הספרות הנ"ל.

"נולדתי בטַקַאהו, ליד הילסְבּוֹרוֹ, כשנים עשר מייל מאיסטון שבמחוז טַלבּוֹט, מרילנד. איני יודע בדיוק מהו גילי, כי מעולם לא ראיתי מסמך מהימן כלשהו המציין אותו. בעצם רוב רובם של העבדים לא יודעים מהו גילם יותר מאשר סוסים היודעים אותו. וככל הידוע לי, מרבית האדונים רוצים שעבדיהם לא יֵדעו זאת. איני זוכר שפגשתי אי פעם עבד שידע מתי הוא נולד." (עמ' 37). האוטוביוגרפיה של דאגלס היא דוגמא מייצגת להישג של הספרות השחורה. היא החזירה לשחורים את האמונה העצמית ביכולתם וגם הביאה את הלבנים להבין את הנפש השחורה שהתהוותה להם דרך להשתחרר מיחסי האדנות הגזעניים. יתרה מכך, האוטוביוגרפיה הראתה שהתנגדות לעבדות תביא את ארה"ב לממש את הרעיון הדמוקרטי, כחלק מתהליך אקטיבי של מימוש הזכויות. ואכן מלחמת האזרחים שפרצה בארה"ב בעקבות סירוב הדרום לשחרור העבדים, הייתה אחת המומנטים הדמוקרטיים בהיסטוריה האמריקאית והביאה למסר חריף לעולם נגד הסחר בעבדים ובעד מימוש ערכים אזרחיים של שוויון לעבר דמוקרטיה רחבה הכוללת גם את שוליה. "חשתי צורך עז לדבר, ובאותו זמן עודד אותי מאד לעשות זאת מר ויליאם סי' קופין, ג'נטלמן ששמע אותי מדבר בפגישת הצבעונים בניו בדפורד. היה זה צלב כבד מנשוא, ונשאתי אותו בחשש רב. האמת היא שהרגשתי עצמי כעבד, והדיבור לפני אנשים לבנים העיק עלי. דיברתי זמן קצר בלבד, ואז חשתי מעט מהחירות ואמרתי את מה שרציתי בקלות ניכרת. מאז ועד עכשיו אני טוען את טענותיהם של אחַי ואת מידת הצלחתי ומסירותי יקבעו אלה המכירים את מאמצַי." (עמ' 148).

 הרנסאנס של הארלם 

לאחר ביטול העבדות וכתוצאה מסיום מלחמת העולם הראשונה, והשינוי החברתי והתרבותי שעברה אמריקה בתחילת המאה העשרה הופיע "הרנסאנס של הארלם". התנועה התרבותית הזו ינקה את כוחה מתוך ההגירה הגדולה לצפון, החופש לאחר ביטול העבדות והדרישה לשוויון וצדק אזרחי כמו גם רצון להגדרה עצמית, שעד כה הייתה כפופה למבט הלבן. ההפרדה הגזעית (חוקי ג'ים קרו בדרום) תחת שעדיין חלו על השחורים הקשו עליהם בכל דרך ובכל צורה. השחורים היו חשופים לאלימות משטרתית ואף לינצ'ים. בצפון ארה"ב ובעיקר בניו-יורק התפתח מעמד בינוני שחור שהתקדם. התרבות השחורה החלה להיות פופולארית יותר ויותר. לנגסטון יוז (1.2.1902-22.5.1967) הוא אחד המשוררים השחורים הידועים בתרבות האמריקאית שרק לפני כמה שנים ציינו מאה שנים ליצירתו. יוז כתב גם שירה, פרוזה, מחזות, מסות ופעל בתקופת הרנסאנס של הארלם. יוז היה גם ממוצא אפריקאי-אמריקאי וגם חלק מילידי יבשת אמריקה. יוז לא נשאר בגבולות ארה"ב אלא נע לקריביים, לאירופה, חזר לארה"ב ולמד לתואר ראשון ומאוחר יותר אף קיבל תואר של דוקטור כבוד מאוניברסיטת הארוורד. באחד משיריו הידועים ביותר יוז מגדיר את אמריקה כאפשרות פתוחה שניתן להצטרף אליה. אמריקה טוען יוז אינה מועדון אקסקלוסיבי. הוא מודע לדיכוי, ששולחים אותו לאכול במטבח. אבל יש לו חזון והוא אוכל טוב ומתחזק. הוא מחזיק בחזון של שוויון וצדק, שלא מתקיים בימיו. אבל עצם היכולת להחזיק חזון, לדמיינו הופכת אותו לסוכן של שינוי. שיריו נקראים עד היום לא רק בארה"ב אלא בעולם כולו, כחלק ממימוש אפשרות דמוקרטית של השתלבות האחר בתוך המבנה החברתי. גם אני אמריקה אומר יוז, ולא יודע ששנים אחרי יאמר אובאמה גם אני ראוי להנהיג את אמריקה. אך קשה לנתק בין החזון של השתלבות, ומימוש זכויות אזרח של יוז לבין הפרקטיקה הפוליטית של ריצה בפועל של מועמד שחור לנשיאות ארה"ב.

גם אני שר אמריקה / לנגסטון יוז
תרגום: ערן צלגוב (מעורכי דקה: כתב עת לשירה וביקורת)

גַּם אֲנִי שָׁר אָמֶרִיקָה.

אֲנִי הָאָח הַכֵּהֶה יוֹתֵר
אוֹתִי הֵם שׁוֹלְחִים לֶאֱכֹל בַּמִּטְבָּח,
כְּשֶׁבָּאִים אוֹרְחִים,
אֲבָל אֲנִי צוֹחֵק
אֹכֶל הֵיטֵב
וּמִתְחַזֵּק.

מָחָר,
אֵשֵׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן
כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הָאוֹרְחִים.
אַפְחָד לֹא יָעֵז
לוֹמַר לִי,
"תֹּאכַל בַּמִּטְבָּח,"
אָז.

חוּץ מִזֶּה,
הֵם יִרְאוּ כַּמָּה יָפֶה אֲנִי,
וְיִתְבַּיְּשׁוּ –

גַּם אֲנִי אָמֶרִיקָה.

 

משנות השישים ועד שנות התשעים

בשנות השישים בעקבות צו של בית המשפט העליון ההפרדה הגזעית הסתיימה והחלה ההגירה האורבאנית של השחורים למרכזי האוכלוסייה הלבנה בצפון ארה"ב. המדיניות הניאו–ליברלית של שנות השמונים, הקטינה בהרבה את ההתקדמות שחלה במוביליות של השחורים והלאומיות הלבנה התגברה. הקהילות השחורות שעד כה הועצמו רבות על ידי המאבק של שנות השישים הידרדרו בעקבות קיצוץ התקציבים החברתיים לתוך  חיים של פשע וסמים. הקראק הגיע וגבה מחיר כבד וכנופיות פשע החלו לשלוט בשכונות המוחלשות במרכזי הערים. ההידרדרות במציאות הממשית הביאה לתגובה תרבותית בתוך האמנויות השונות.

עליית משטרו של קלינטון בשנות התשעים הביאה את הקהילה השחורה לחזור ולהאמין שיכול לבוא שינוי חברתי. קלינטון עצמו התכתב רבות עם המאבק האפריקאי-אמריקאי ובאחת מהריצות המפורסמות שלו הוא לבש את החולצה עם ה-X המפורסם שהיה חלק מיחסי הציבור של הבימאי ספייק לי לסרטו הביוגרפי על דמותו המנהיג השחור המוסלמי והרדיקלי מלקולם איקס. כמה שנים לאחר בחירת קלינטון זכתה טוני מוריסון בפרס נובל לספרות. זכייתה נתנה זרקור של אור לספרות השחורה מתחילתה ועד ימינו.

Beloved by Toni Morrison

מוריסון נולדה באוהיו ב-1931, למדה באוניברסיטאות שונות זכתה בפרס פוליצר עבור הספר "חמדת" (Beloved) ולאחר מכן, כאמור בפרס נובל בשנת 1993. היצירה של מוריסון היא מהמורכבות שנכתבו. כחלק מהספרות האפריקאית-אמריקאית עוסקת בנפש השחורה וביכולתה לעזוב את רוחות הרפאים של העבר וההווה המקולל. מוריסון ידועה לא רק בספרות שלה אלא גם בכתיבה המסאית שלה. באחת המסות המפורסמות שלה היא קראה לבחינה מורכבת יותר של יחסי הגזע בארה"ב ובמידה מסוימת ביקשה לוותר על הקריאה לאחדות "גזעית". "עכשיו נראה יותר מאי פעם שאפשר וחובה לדבר על נושאי גזע ומגדר בלי המחיצות, השתיקות, ההפסקות המביכות בשיח. ברור למוח הרדוקציוניסטי ביותר כי שחורים חושבים באורח שונה זה מזה; וברור גם כי חלף זמנה של האחדות הגזעית חסרת ההבחנה. שיחה, חילופי דברים רציניים, בין גברים שחורים לנשים שחורים, החלה בזירה החדשה שבה המתחרים קוראים תיגר על התבנית. גם פיצול על פי קווי גזע, איננו קל עוד, כפי שמוכיחים בריתות וקואליציות בין נשים לבנות לשחורות וסכסוכים בקרב נשים שחורות וגברים שחורים." (מוריסון מצוטטת אצל הומי ק. באבא "החומר הלבן: היבט פוליטי של לובן", תרגמה מאנגלית איה ברויר, בתוך "קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי").

מוריסון תומכת בריצה של אובאמה לבחירות ובניגוד לאי תמיכתה הגלויה בריצה של קלינטון, למרות השימוש השגוי שלו בדברים אחרים שאמרה עליו. מוריסון היא אחת הנשים המשפיעות ביותר בחברה האמריקאית והעמידה שלה מאחורי הריצה של אובאמה, כמו גם המסר שלה, של מורכבות ודחייה של מסר בדלני הביאו את אמריקה להצטרף אליו. בין אם אובאמה יזכה או לא, התרבות האמריקאית כבר הראתה את כוחה העצום בשינוי ערכים מצד לצד. אותם עַם של עבדים, שהובאו בניגוד לרצונם מאפריקה כדי לשרת אדונים לבנים, בכל צורות הדיכוי האפשריות, הפכו לחופשיים בעקבות מאבק משותף של מתנגדי העבדות. מאבק זה כלל מלחמת אזרחים עקובה בין הצפון שהיה בעד ביטול העבדות והדרום שהתנגד לו. מהתקופה של ביטול העבדות ועד למאבק של שנות השישים, היו לא מעט מאבקים לשוויון וצדק חברתי שלוו ביצירה תרבותית ענפה שבלעדיה ערכים חברתיים אלו לא היו מוטעמים ומופצים לקהילות השונות ברחבי ארה"ב ובעולם. כאמור, הצלחתו של אובאמה נשענה על יצירה תרבותית, ואף תמצתה את הדימוי השחור וייצוגו אל עבר שלב נוסף בדרישה לשוויון מלא בין הקבוצות הגזעיות, האתניות והלאומיות בחברה דמוקרטית מתוקנת.

הכתבה התפרסמה לראשונה בתאריך ה-3.11.2008, בספרים YNET.