ההתנגדות הפלסטינית רק תגבר עם האונס של האסירים

בתמונה: כסא־ריסון להזנה בכפייה
בתמונה: כסא־ריסון להזנה בכפייה
לא השחיתות הדהימה אותי בריצה לנשיאות. אלא הנכונות של הרצים לנשיאות לסכן את השחיתות שלהם. בין אם זו הטרדה מינית, או הון-שלטון. חשוב להבין את השחיתות בישראל, כחלק מתהליכים רחבים יותר, את הנישול של הבדואים בדרום, ויישום חוק פראוור בפועל, למשל עם ההרס של הכפר הבדואי של אל עראקיב, או עם הרצח לאור יום של הנער, שרק רצה להפגין את יום הנכבה בביתוניא.

השחיתות מכסה על המצפון, על האשמה, על המוסר, על החזון של חיים משותפים של יהודים וערבים. השחיתות בישראל, היא זאת שמציבה מנהיגים שביד אחת מייהדים את ישראל/פלסטין וביד השניה גורפים לעצמם את הכסף. המחיר של הכסף יורד, המשכורות נמוכות והמחירים בסופרמקטים חוזרים לימים שלפני המחאה, ולימין אין באמת אופוזיציה אמיתית כי אין באמת דמוקרטיה בריאה, אלא חזות עין.

האופוזיציה היחידה שקיימת בישראל/פלסטין היא של הפלסטינים הנאבקים על חייהם, כנגד הפרקטיקה של המעצר המנהלי, ללא יכולת לעמוד עם עורך דין ולהתמודד בעוולות הכיבוש. וגם אותם ישראל מבקש להזין באופן דיקטטורי בכוח. ומהם אני שואב עוצמה, כוח וחזון. האמיצים שמקריבים את גופם כנגד הדיקטטורה, בצורה לא אלימה.

והבשורה הטובה היא שהמושחתים כבר כל כך מאמינים בכוחם החסר תקדים, שהם חושבים שאם יאנסו את האסירים לאכול, הם יבטלו את ההתנגדות שלהם לחיות תחת כיבוש. זאת הרי בדיחה רעה. ההתנגדות הפלסטינית רק תגבר עם האונס של האסירים.
הלוואי ונראה את האוכלוסיות החיות בישראל כשהן מתנגדות בצורה לא אלימה. כך למשטר שמרעיב אותם


ארגון רופאים למען זכויות האדם כותב על הרצון להזין בכוח את השובתים:

היום ה-50 לשביתת הרעב. בבתי החולים מנועים רופאים שמגיעים מטעם רופאים לזכויות אדם להגיע לשובתי הרעב. בינתיים, יצאה גם ההסתדרות הרפואית הישראלית (הר"י) נגד רופאים שיזינו בכפייה וקבעה כי על הרופאים לסרב "גם אם יחוייבו בחוק". נכון להיום, אין אף גורם מקצועי פרט למשרד המשפטים ומשרד הבריאות שתומך בחוק האכזרי.

נכון להיום מאושפזים 80 אסירים שובתי רעב בשמונה בתי חולים ברחבי הארץ. ביום שני השבוע עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק המסמיכה את המדינה להזין בכפייה אסירים פלסטינים.

ארגון רופאים לזכויות אדם קורא לשחרר את כל העצורים המנהליים. אנו קוראים לקהילה הרפואית הישראלית להיאבק בחוק המרושע, ולסרב לקחת חלק בעינויים.

https://www.facebook.com/pages/Physicians-for-Human-Rights-Israel-רופאים-לזכויות-אדם-ישראל/164306561501

המשך קריאת הפוסט "ההתנגדות הפלסטינית רק תגבר עם האונס של האסירים"

איפה שדיקטטורים לא יורים במפגינים

המשוררת לילך ובר מקריאה את שירה באירוע הזדהות עם שביתת איגוד עובדי חיפה כימיקלים. צילום: רביד רובנר
"ובישראל לאחר שנים שבהם אחוז ההתאגדות הלך וירד, ראינו התאגדויות חדשות רבות" - המשוררת לילך ובר מקריאה את שירה באירוע הזדהות עם שביתת איגוד עובדי חיפה כימיקלים. צילום: רביד רובנר

לקראת חג הפסח ניתן לחגוג לא מעט הישגים במדינת ישראל. עם כל הביקורת על ישראל, אפשר לראות במחאת הקיץ האחרונה כאחד הביטויים הנפלאים למרחב הציבורי הדמוקרטי בישראל. מאות אלפים הפגינו, בלי שדיקטטורים יצטרכו לירות במפגינים, לאסור או ולעצור אותם. חופש הביטוי בישראל הוכח פעם נוספת כשריר וקיים.

אחת מהדרגות שבהן נבחנת דמוקרטיה הינה היכולת של האזרחים להתאגד בתוך מקומות העבודה שלהם. ובישראל לאחר שנים שבהם אחוז ההתאגדות הלך וירד, ראינו התאגדויות חדשות רבות (כוח לעובדים ומען עושים עבודה נפלאה). ריבוי ההתאגדויות במקומות העבודה הוביל לדמוקרטיזיציה בתוך מקום העבודה. העובדים יכלו לומר למנהלים שלהם את הצרכים שלהם ולקבל ביטחון תעסוקתי ושלל של זכויות סוציאליות. השינוי במקומות העבודה כאמור משנה את פניה של החברה הישראלית לכיוון דמוקרטי וסוציאלי יותר.

ישראל כחברה מגוונת, בעל ריבוי תרבויות, מפתחת תרבות עצמאית. אי אפשר למשל להתעלם מההצלחה העצומה של המוזיקה המזרחית, שכבר משנות השמונים חתרה קדימה וביטאה את התרבות של המונים. המוזיקה הביאה את עצמה בתחילה באמצעים טכנולוגיים כגון קסטות אל תוך הלבבות של המאזינים. אך עם הזמן גם הממסד התרבותי הכיר בז'אנר הייחודי ונתן לו מקום והיום, אי אפשר לפתוח רדיו, טלוויזיה או אינטרנט מבלי להביט ולשמוח על מקומה של המוזיקה המזרחית בישראל.

כמי שמצוי בתוך התרבות, אוכל להעיד שישנה פריחה תרבותית ולא פלא שבתחומים מסוימים התרגלנו לקבל הכרה בינלאומית למשל כשקולנוע ישראלי מגיע לאוסקר. וזה לא במקרה. מאבק לחוק הקולנוע הוביל להכרה בתחום ולתמיכה ביוצרים. הקולנוע השתכלל והתמקצע והוביל להישגים מעולים (אמנם הסרט האיראני זכה באוסקר ולא הישראלי, ובכל זאת הלוואי וכל מלחמות ישראל היו נמצאות אך ורק בתרבות).

הספורט כענף נוסף בתוך התרבות מראה על שינוי עצום. שהרי התחום השתנה מקצה לקצה. בעבר משחק הכדורגל שהיה אליטסטי לגמרי הפך להיות נחלת ההמונים. השחקנים שבאו מקבוצה אחת של אוכלוסיה היום באים מהפריפריה. והחלוצים המצטיינים באים לא באים מקבוצת הרוב.

כמשורר אני יכול להעיד שזאת אחת התקופות הכי פורות בתחום. ישנן קבוצות רבות של שירה ולא מעט אתרים באינטרנט שמעלים שירה עדכנית, בועטת ורוקדת. השירה הישראלית שמשה כחלוצה להראות את ניצני המאבק החברתי עוד ב-2007 כשהייתי שותף לעריכת "אדומה: אסופה לשירה מעמדית". האסופה התקבלה בצורה נרחבת ואותתה לנו כעורכיה לאן הרוח נושבת.

מסגד בעקבה
מסגד בעקבה

חזרתי מעקבה לפני כשבוע ודווקא הירדנים שיבחו את ישראל ואת המצב החברתי בה. הם דיברו על העוני שהם סובלים ממנו ועל המשטר הקשה. הפלסטינים הירדנים הזכירו את אחיהם בישראל ואת מצבם העדיף. לא במקרה החדשות הללו לא מגיעות, אלא למי שמקשיב לרחש של הרחוב. תמיד ישנו מה לתקן ולשפר. אבל בישראל יש מערכות חברתיות רחבות שמונעות מאיתנו לההפך לדיקטטורה, שמרנית שאינה דואגת לילדיה.

התקשורת שהייתה עד לא מזמן לרחוקה מהעם, אמצה לחיקה את הערכים הסוציאל-דמוקרטיים. וזהו עוד סימן לחברה דמוקרטית שעוברת טרנספורמציה פנימית. אי אפשר לתאר את המערכת הפוליטית מבלי להבין את הכוח של התקשורת לדרוש בהצלחה שינויים.

הדברים התפרסמו בדעות ישראל היום

***

הלכתי הבוקר לקחת מהדואר את הדיסק עיראק'נרול של דודו טסה. הדיסק מתנגן כבר שעות ואני בוכה כמו ילד. כי אי אפשר לשמוע מוזיקה עיראקית מבלי לבכות. והנה פתאום נשלח אלי "יהלומים שחורים" – מאמר חשוב מאין כמותו בספרות הישראלית שכתב חזקאל רחמים. המאמר ממפה את הגעת השוליים לספרות בישראל. ואני אומר, אנחנו כאן ואנחנו נתחזק וננצח.

***

שבוע שעבר הופעתי פעמיים (נגד הטבח בסוריה והמלחמה עם איראן) עם השיר "המממ פצצה" של ערן הדס הידוע שהיה ידוע בעבר בכינויו הפואטי "צאלה כץ ז"ל". ערן הדס כתב את השיר בהשראת אלן גינזברג. אני שמח לפרסם את השיר בבלוג וגם להביא את הגירסא של גינזברג (vimeo ופייס). התערוכה נגד המלחמה באיראן ומופע השירה שפתח אותה בכתבה מעולה בגרמניה. המופע בפתיחת התערוכה הביא גם לאירוח בינשופים ובאופן חד פעמי וללא חזרות, רוגל ואני הופענו עם השיר ביחד.

מתי שמואלוף/אירן//פתיחה בחללית from הרשות העצמית on Vimeo.

הביצוע מלא ההשראה של אלן גינזברג ז"ל

*

אירועים קרובים:

מפסיקים לעבוד חינם

בואו היום חמישי לכנס חירום של המשוררים והמשוררות – כי הגיע הזמן להשמיע קול צחוק ומילה, לצד צעקה ששירה וזכויות הולכים יחדיו. המשוררים התחזקו בצילם של האוהלים השונים ברחבי הארץ ויצאו למאבק עובדים. המשך קריאת הפוסט "מפסיקים לעבוד חינם"

התרבות בישראל חיה מפרוטות

מבצעי הספרים בחנויות פוגעים בסופרים. אורלי קסטל-בלום
מבצעי הספרים בחנויות פוגעים בסופרים. אורלי קסטל-בלום

קוראים רבים הזדעזעו ממצבה של הסופרת אורלי קסטל-בלום, ושרת התרבות והבעלים של צומת ספרים רוצים להתגייס ולעזור. אבל הבעיה של הסופרים לא תיפתר כל עוד תקציב התרבות של ישראל יהיה פחות מעשירית מהמקובל במקומות אחרים בעולם

המשך קריאת הפוסט "התרבות בישראל חיה מפרוטות"

פואטיות במהפכה

תצלום: ינאי יחיאל
תצלום: ינאי יחיאל

כתבה נפלאה של איילה פנייבסקי ב"מגזין הארץ" סביב שירת האוהליםהעם רוצה צדק פואטי !

שלוש ביקורות בעמוד "תרבות וספרות – הארץ" שהוקדש לשירת האוהלים:



ידיעה במעריב על הגעת שירון המהפכה למצרים

ולסיום הנה השיח השלם שהתעורר בעקבות הלידה של שירון המהפכה – באתר "גרילה תרבות"

גליונות שירת המהפכה הגיעו לעשן הזמן באר שבע. ניתן להשיג גם באוזן השלישית ת"א וירושלים. סניפי תולעת ספרים. מגדלור. המשיח. הנסיך. סיפור פשוט

שבת שלום

כיפת המאבק | אבי אליאס

דעה של אבי אליאס שנשלחה לעיתונים אך נדחתה. היא נכתבה רגע לאחר התפרצות הר הגעש החברתי במוזיאון ת"א כחלק מהצעקה של עיר האוהלים. אליאס שלא ראה את המחאה עדיין מתרחבת ללוינסקי ולשאר הפריפריה קורא להרחיב את המאבק. ההיסטוריה החברתית האישית שלו מתחברת לזהות ייחודית ואוניברסאלית של מאבק. המשך קריאת הפוסט "כיפת המאבק | אבי אליאס"

שיעור בדמוקרטיה

 

Tahrir Square during the "Day of Egypt's Love"
Tahrir Square during the "Day of Egypt's Love"

 

עַבְדוּת בְּרָאס אֶל שָׂטָן – בְּאַדְּמַת סִינַי 2003 / מתי שמואלוף

"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מצרים…." – סֵפֶר דְּבָרִים פֶּרֶק כד', פָּסוּק כב'.

 

 

לֹא כָּל הָעֲבָדִים יָצְאוּ ממצרים

אָמְרוּ לִי רַגְלֵי 17-16 שְּׁעוֹת הָעֲבוֹדָה

שֶׁל אִיסְמָעִיל בֵּן הַ-13.

 

מתוך "שירה בין שמואלוף ובין חזז" (הוצאת ירון גולן וקרן תרבות חיפה, 2006).

המשך קריאת הפוסט "שיעור בדמוקרטיה"