התרמית של "המיליון הנשכח" או איך להמשיך לנצל את המזרחים

הניצול הציני של "המיליון הנשכח": מאמר הדעה שפרסמתי ב"הארץ" 

בנט חוזר לאירופה מהחצר האחורית

התעוררתי הבוקר וגיליתי שנפתלי בנט נוסע לנחם את הקהילה היהודית בצרפת. הבעיה היא, שבנט הוא חלק מהבעיה, לא הפתרון. ולכן, עם השיח המתעורר באירופה, חשוב לדבר על מה שמחבר בין נפתלי בנט לבין עליית פגידה (ברית בין הניאו־נאצים ותנועות אחרות נגד מוסלמים ומהגרים בגרמניה, את המפגן הגדול שלה ראינו באחרונה בדרזדן) והימין הקיצוני בהולנד ובצרפת.

האלימות: החברה הישראלית נפרמת

פרשת אונס מזעזע בגן העיר בתל אביב, מגיעה אלינו בדיוק אחרי הרצח המזוויע בבאר שבע. פרשה דולקת אחר פרשה והקצב רק מתגבר. החברה הישראלית מגלה לפתע את החצר האחורית המוזנחת שלה. הביטחון החברתי הולך ומתמעט. מנגנוני התקשורת מתחסלים אל מול האלימות. השפה היא אלימה. הביצוע הוא אלים. במקום לדבר, אונסים ורוצחים. הדיאלוג אבוד ואיתו גם התקווה להגיע להבנה בין אדם לחברו.

למה לסופר עמוס עוז לא מגיע פרס נובל לספרות?

בתוך השמחה וההישג שסופר ישראלי מגיע למספר המצומצם של סופרים מוכשרים בעולם עולה גם התהיה מה הקשר בין זכייה אפשרית של עמוס לבין שאלות מוסריות. בתוך שאלות אלו בחירת ועדת פרס הנובל בסופר כעמוס עוז מתבררת כבעייתית. זאת משום שלספרות ישנה אחריות חברתית, ציבורית ואתית לייצג אוכלוסיות בצורה לא סטריאוטיפית ולהכיר במלוא תרבותם.

הפוליטיקה של הסמס: מאמר המשך "אשמת האוליגרכיה התקשורתית" – ניר ברעם

ניר ברעם במאמר "אשמת האוליגרכיה התקשורתית" טוען כי הכוכבים של האקטואליה חברים באותה אוליגרכיה גברית ושמרנית. הוא מצביע על העובדה כי התקשורת מייצגת דור ישן. והיא משמרת את הבוחרים בתוך שיח מעגלי שבו אין באמת ייצוג לבעיות החריפות של החברה בישראל. אך בניתוח שלו חסרה השאלה איך יוכל להיווצר דור חדש של אנשי תקשורת וציבור ביקורתי שיעמוד על הזכויות החברתיות ויתארגן כנגד השיח הציבורי הצר.