אורגיה בצבא: מי זיין את מי, איפה, מתי

Army Photography Contest - 2007 - FMWRC - Arts and Crafts - Eye of the Holder | cc: flickr, By familymwr
Army Photography Contest – 2007 – FMWRC – Arts and Crafts – Eye of the Holder | cc: flickr, By familymwr

האסון מתחיל בכתיבה

יצירה של מלכי טסלר
יצירה של מלכי טסלר

אני חייב ללכת לשירותים, חייב. פי הטבעת כבר מתכווץ. אז גם אני אכתוב את הפוסט על הכתיבה בחירבון.

1. בשנה הבאה ייצא לאור ספר השירה הרביעי והאחרון שלי "האסון מתחיל בארוחת עסקים" בהוצאת נהר ספרים. גם את ספרי הקודם "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" פירסמתי בהוצאה שהפכה לביתי. אני גאה בהוצאה ושמח על עבודתה הבלתי פוסקת בתחומים שונים. התחום שקרא לי לבוא להוצאה הוא ההשקעה העצומה של ראובן ושושי מירן בתרגומים של התרבות השחורה הפוליטית, בפילוסופיה ותחומים אחרים.

חשוב לי לציין כי זהו ספר השירה האחרון כי החלטתי לפרוש משירה. כן, מדי פעם אני מפרסם פה ושם תרגומים, או קטעי ארכיון (בוטלגשמואלופים – למשל כאן וכאן וכאן וכאן וכאן) אבל אני מנסה לחצות את הקווים לאמנות אחרת. הכול מתערבב, גרילה תרבות, הכיוון מזרח, והחלטה הראשונית שלי לעזוב את הדרמה ולעבור לשירה, כשסיימתי את לימודיי בחוג לתיאטרון. לא מזמן עשיתי החלטה לקחת שנה חופש מהאקדמיה שהפכה לשנתיים ובקרוב איני חוזר לשם. עכשיו אני מוצא את עצמי שורף את הגשר שהביא אותי עד כה. מביט מהצד השני של הצוק אל צדו האחר וביני לבין עולם השירה: תהום (וכך התחלנו במאבק המשוררים ובגרילה תרבות ובשאר מאבקים).

אבל אני אוהב שירה וזאת הסיבה שהספר הזה מגיע מוקדם מהרגיל. אבל עד שיבוא השינוי אשאר קבור בתוך אלפי מילים, מספר של סיפורים ודגמי עלילות מועטות.

2. עולם העיתונות – אני פרילנס בעתונות, באינסוף במות. אבל איכשהו נדבק לי חלום להיות חלק ממערכת. ללכת לעבודה. לרוץ אחרי כתבות. לכתוב במגזין. אבל לא הצלחתי. קרוב לגיל ארבעים אני כותב כמעט באותו שכר שהתחלתי בו כשקיבלתי טור בוואלה. מצחיק לא?! אבל כך המצב. חלק אומרים שזה בגלל הפוליטיקה, האתניות, הגיל, המצב של השוק, הניאוליברליזם, מצב העיתונות, ואין במה להאמין. צדקו כשאמרו. ושיקרו כשהבטיחו.

3. כשלון – אחרי שלושה ספרים, אינסוף אנתולוגיות, אסופות, מאמרים אני לא חי מכתיבה. החודש קיבלתי תמלוגים שלא יספיקו לשלם עבור החומוס שהחליף את הבשר במקרר שלי. החלטתי להתחיל לכתוב סיפורים. שני סיפורים זכו להפוך לפינאליסטים בתחרויות סיפורים. אבל כסף. כסף. היצירתיות לא מאכילה אותך. במיוחד כשאתה רזה, דפוק ומביט על העולם מרחוק. רחוק. אבל אין מה להתכדר בין כשלון לבין הצלחה. הכדור הרבה יותר עגול משניהם. כשמכסים את הקבר שלך, אין טעם להגיד שאתה רואה שמיים כחולים. אז אין לי שום אמונה. אני כותב, כי זה מעניין לי. כי זה מרתק את התחת שלי. וכי זה הדבר היחיד שהתרגלתי לעשות. לשבת לבד ולכתוב.

4. ילדים – אין לי ילדים. יש לי ספרים, שירים. רומנטיקה. כרגע מקשיב לקולו של ג'ייסון ליטל וגרנדדי שלא יורדים מהוינאמפ.  המוסיקה היא האוכל האמיתי מהבוקר עד הלילה. ואולי אחרי ספר הסיפורים אנסה להכניס אותה בצורה מרכזית. ראיתי עשרות דוקומנטרים על מוסיקה ואני מאוהב במורכבות ופשטות של האמנות המופשטת ומפותלת שמפרקת חברים ובונה דמיונות בקלות כל כך פשטנית ולא עוזבת את הראש. ושום ניתוח לא יוציא ממני את הפעם הראשונה ששמעתי הביטלס בסרג'נט פפר, אהוד בנאי ב"קרוב", או אום כולתום ב"אינת אומרי".

5. מוות – המוות מכסה את גופי. אז אין טעם לכתוב על משהו אחר חוץ מהמוות. אני כותב כל כך הרבה על דברים אחרים ואוהב את מה שאני רואה בדמיוני, אבל לרוב החזון שלי מטושטש ואיני יכול לראות כלום מסודר. הכאוס הזה מכלה את ההצלחה להניח את ידי על שלום ואהבה. ובכל זאת אם יש רגעים טובים הם אלו שניתנו לי בתוך הקבר לזוז מצד לצד המילים.

מוריד את המים. שופך את הנוזל הכימי סביב האסלה ומביט בעיגולי העשן האלו שמסתובבים בתוך המים הסו קולד נקיים. ידיים רוחצות אותי בלא הצלחה. דמותי לא חוזרת במראה, אם היא הייתה נמצאת אז היא נשארת שם. רחוק.

*

כתבה עם נעם פרתום על מאבק המשוררות שפורסמה בעכבר העיר

  • מופיע הערב במוסררה בתערוכת פוטופואטיקה
  • וב6.11 בהשקת "אפשרות שלישית לשירה" במרכז עינבל
  • ובחודש הבא בטוניק עם רוני סומק, וננו שבתאי
  • יצאה המהדורה השניה המהודרת והמתוקנת של שירון המהפכה, שעדיין עולה 20 ש"ח, אף שזה כבר ספר גדול מימד. ניתן להשיג ב: תולעת רבין ומזא"ה, האוזן ת"א וירושלים, סיפור פשוט נווה צדק, הפיצוציה יהודה הלוי, נסיך קינג ג'ורג', ספרים בבזל, מגדלור הרכבת. את מעין 7 עם מערבון 7 אפשר להשיג בחנויות האלה אבל גם בעשן הזמן ב"ש, זמנים מודרניים, אוגנדה ירושלים