עושה האחרה ונשאר שקוף: תסמונת דני דין של מבקר השירה הישראלית

שמח להביא בפניכםן את הדעה שכתבתי בתרבות וספרות + "הארץ" כתשובה למאמר הבעייתי (בלשון המעטה) של אורי הולנדר + תוכנית רדיו בקול השלום על וענונו, גרעין ומחאה + הזמנה לפסטיבל השירה מטר על מטר באל קודס

על תסמונת העיוורון הנרכש

ראשית הסיפור בבלוגר שמתעוור באופן פתאומי. הוא פונה לרופא עיניים, אולם זה אינו מוצא כל פגם בעיניו… מתי שמואלוף מתנדב להוליך את העיוור הרחק מעבר לווילה בג'ונגל, למחוז שבו לא יורים באספסוף ואצטלת האוניברסליות אינה מכסה על כל פשעים.

האומץ של שלמה מעוז

"אשר לאלים, אמור שהם אלים", או: מדוע אי אפשר לקרוא שירה הגמונית | חגי קלעי

בשבועות האחרונים משהו קורה במרחב השירה הישראלי. מי שחיו זה לצד זה בשלום קר החליטו לצאת זה כנגד זה בפומבי. בתגובה להתארגנות להקמת "איגוד המשוררים" יצאו עודד כרמלי,אורי הולנדר, ויתר משוררים ומבקרים נאו ליברליים למתקפה חריפה (ככל שמתקפה בתוך עולם השירה יכולה להיות חריפה). במסגרת מתקפה זו – עלבונות אישיים ("אל יאוש מתי" כותב כרמלי למתי שמואלוף, בתגובה לטור ביקורת שכתב על מצב השירה הישראלית, "כתוב חמש ספרים והמיליונים יזרמו. ואם בכל זאת לא תצליח להתפרנס משירה, זה לא בגלל שאתה לא יודע להבחין בין זכר ונקבה – זה בגלל שאתה מזרחי"); עלבונות קבוצתיים ("מדוע בחרו אותם לא יוצלחים" תוהה הולנדר "ובהם אף כמה ישויות הנושקות להגדרה הקלינית של שיתוק מוחין, להיהפך למשוררים דווקא"); ופילוסופיה בגרוש ("אי אפשר להמיר את הדיבור על השירה בזהותו הפוליטית, המגדרית או האתנית של המשורר. אי אפשר להמיר את הרפובליקה הספרותית במדינת רווחה ספרותית").

לאחות את הקריעה

שני סרטים תיעודיים, אז'י איימה והמלכה חנטרישה מתמודדים עם המזרחיות דווקא מנקודת מבט נשית, שמסבכת ופותרת בו בזמן את קונפליקט הזהות דרך שזירה של האתני במגדרי.

מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל

הקומיקס בישראל הוא דמות המראה של הפוליטיקה והרב-תרבותיות בישראל. מפתיע להיווכח כי הוא אינו צומח מתוך המעמדות הנמוכים, כפי שאירע במקומות רבים בעולם (ראו מאמרו של ד"ר דני פילק, "הפוליטיקה של תרבות עממית: הקומיקס כמשל").[2] אלא להפך – הקומיקס מחזק ומכונן את ההגמוניה האליטיסטית של אלה השייכים לתרבות העילית, שכן על צרכני הקומיקס נמנים דווקא השכבות המבוססות מבחינה כלכלית. בשל כך מייצג הקומיקס נרטיבים של זיכרון אירופוצנטרי וסדר-היום האמנותי והפוליטי שלו לרוב דוחה עיסוק נרחב בשאלות חברתיות. למשל, נוכל למצוא התייחסויות רבות לשואה בחוברות קומיקס שונות, אך כמעט ולא נמצא בהן דיון בזיכרון היהודי-ערבי (ראו את העבודה של יובל כספי על מוסא שלוש, ראש-העיר היהודי-ערבי של תל-אביב), או בצלקות היסטוריות אחרות (ראו עבודה של דולה יבנה על פרשת חטופי-תימן), או בשאלה הקולוניאלית/פוסטקולוניאלית (ראו מאמרה של דליה מרקוביץ', "קומיקס אפריקאי – אפריקה בקומיקס: רשמים מן הביאנאלה לאמנות, ונציה 2007 ").

חלומות על שמאל מזרחי תל-אביבי

"חולדאי הוא איש ימין קיצוני, קפיטליסט מבחינה כלכלית, בעוד שחנין הוא חברתי וסביבתי. זו הבחירה שלי היום" אהרון מדואל בריאיון עם דוד מרחב ב"מקור ראשון", 24.9.2008. מערכת הבחירות לראשות העיר בתל אביב מעלה כיווני מחשבה מעניינים לגבי (אי) היכולת ליצור שמאל בישראל. תל-אביב מתפקדת כעיר המשפיעה בישראל, שהיא גם בירת העסקים והתרבות. בדיקה זהירה של צורותהמשך לקרוא "חלומות על שמאל מזרחי תל-אביבי"

הרהורים על זהות / מאת דודי מחלב – שנה למותו

הרהורים על זהות / מאת דודי מחלב – שנה למותו

מעבר לחומות הגזעניות

הפילוסוף סלבוי זיז'ק, (Slavoj Zizek) כתב מסה מעניינת "The Subject Supposed to Loot and Rape" – על מציאות ופנטזיה בניו אורלינס. במסה הוא יוצר קשר בין האסון בניו-אורלינס ובין החומות שנבנו סביב אירופה ועלייתו של הימין החדש בדמוקרטיות הליברליות. ראשית המאמר בדיון ארוך על הקשר בין הדיווחים על שוד ואונס ואורגיות הפשע שהתרחשו כביכול בניו אורלינס והופרכו על ידי המשטרה המקומית לבין הגזענות בארה"ב. סלבוי זיז'ק מסביר כיצד החומות הפנימיות בתוך החברה האמריקאית מפרידים ומונעים השפעה חיצונית על חיי השחורים בגטאות.

חוויות מסיור בחברון

השתתפתי בסיור בעיר חברון, שאורגן על ידי אקטיביסטים שונים שלקחו על עצמם להביא לידיעת הציבור הרחב את המתחולל בעיר ולמנוע פעולות סיפוח ואלימות כלפי האוכלוסיה הפלסטינית המקומית. ירדנו לעיר חברון דרך כביש המנהרות הסובב את ירושלים (אחד הכבישים היקרים שנבנו בעזרת חברה איטלקית), משכונת גילה ירדנו לקרית ארבע ומשם צעדנו לגבול עם חברון וביקשנו לבקר במערת המכפלה.