אבי | למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים

אבי 1. אָבִי לָבוּשׁ בַּכִּשָּׁלוֹן אֲדָמָה צוֹמַחַת מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל אָבִי הַפְּרִיחָה מֵעַל קִבְרוֹ אוֹמֶרֶת לִי שֶׁהוּא כְּבָר לֹא אֲדָמָה אֲנִי נוֹגֵעַ בּוֹ וְאֵינִי שָׂבֵעַ.   2. כְּשֶׁאַבָּא מֵת הִתְחַלְּקוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת לִשְׁנַיִם אַחַת רָצְתָה רֹאשׁ לְלֹא שֵׂעָר וּבַיִת לְלֹא בַּיִת וְהַשְּׁנִיָּה רָצְתָה דַּף לְלֹא עֵט וְעָתִיד לְלֹא עָבָר כָּתַבְתִּי אֶת מָה "שֶׁלֹּא עַכְשָׁו" וּמֵרַרְתִּי קַדִּישׁ עַלהמשך לקרוא "אבי | למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"

נקרענו אליךְ : עיון בשיר של יעקב ביטון

בספר שיריו השני יעקב ביטון יוצר מתיזציה של סמליו. זאת שפה של מיתוס, אך בכדי להבין את המרחב המיתי, עלינו לחזור שוב הן להיסטוריה הנוצרית והן ליהודית, ולמקם את הסמל בתוך הזמן. מתוך השיר המשווה בין האדם והעורב והמשפחתי, אני מבקש לצאת למסע ברחבי הזמן, בכדי לפרוץ את גבולות המיתוס ולהחזיר אותו לידינו. נגלה בשיר סמל נוצרי לדיון עם המוות, כטישטוש גבולות של מודרניות, אך בתוך מראה מורכב יותר נמצא גם התכתבות עם הקריעה היהודית המזרחית וקפיצה אל מעמקי הטראומה כשהיא בתהליך מתמיד של מיתיזציה פואטית ומבקשת לסמן שחוּרות ותהליכי הגירה מורכבים.

שירה בין חזז ובין שמואלוף להורדה חינמית ברשת

קבלו להורדה חינמית ברשת את ספר השירה השני שלי "שירה בין שמואלוף ובין חזז" (2006)

עיניים עצומות לרווחה

עיוורונו אינו מונע מהמשורר ארז ביטון לראות את כל מה שסביבו: את החזון הציוני שנרמס, את ההשתקה הערמומית של הפריפריה, את הפשיזם ואת הקפיטליזם שהשתלטו על כל חלקה טובה. אבל יש מדבר ויש חביבה פדיה; אז אולי, בכל זאת, לא כל כך רע

חברת פירוק והרכבה: דיון ב"הגונב מגנב פטור"

כמה מילים על זאב רווח אחד היוצרים הטובים ואיכותיים שהנפיק לנו הקולנוע בישראל…

בעניין "שלילת הגלות" – פנטזיה מזרחית: על הלב הקבור – שמעון אדף

בשיא הפעילות של תנועת הקשת הדמוקרטית המזרחית עזב ד"ר מאיר בוזגלו את התנועה על מנת להקים מפעלי תרבות שיישלבו את ההשכלה שאצרה המסורת היהודית של חכמי ארצות ערב, ביחד עם פעילות חברתית ותודעה מזרחית. לטענתו הקשת הדמוקרטית המזרחית הפכה לקשת הדמוקרטית החילונית ואיבדה את הכלי המרכזי לשינוי חברתי שהוא הישענות על אלפי שנות מסורת יהודית מזרחית. הדחיה של הקשת הדמוקרטית המזרחית את העושר הגלום בחוכמת המסורת היהודית קשור לשלילת הגלות בישראל. אמנון רז קרקוצקין במאמרו הקאנוני "גלות בתוך ריבונות" (התפרסם בתיאוריה וביקורת 4, סתיו 1993) הראה לנו כי הציונות כפרקטיקה היסטורית ותרבותית דחתה היבטים שהוגדרו כגלותיים, ודחייה זו שימשה כבסיס לכינונו של היהודי החדש והאנטי-גלותי, המשוחרר לכאורה מכבלי המסורת. נדחתה שורה של תכונות מוגדרות שיוחסו ל"גלותיות" (""חולשה", "פסיביות" וכיוצא באלה), אך גם מסורות תרבותיות שלמות שנתפשו "כגלותיות" (תופעה שהייתה בולטת במיוחד לגבי היהודים יוצאי ארצות ערב). המדיניות המוצהרת היתה להביא להאחדה תרבותית שהתבססה על קבלת מערכת הערכים והדימויים של העילית הגמונית.

סדנת זהויות בחברה בישראל

דיון לקראת פעילויות משותפות לבניית חברה ישראלית רב תרבותית וצודקת.