יהודים-ערבים וערבים מתחברים למזרח-התיכון בברלין

בעשור האחרון, אני יוצר במות משותפות ליהודים וערבים ליצור ביחד את המזרח התיכון העתידי. נפלה בידי האפשרות להפיק ביחד עם הסופרת הילה עמית עבאס ערב ספרותי מיוחד, ייחודי ושלא נעשה בעבר. ערב שבו ערבים ממדינות כמו סוריה, כורדיסאטן ומצרים יקראו ביחד עם יהודים ממוצא סורי, איראני, עיראקי וכורדי. אם אתםן בברלין. אתם מוזמנים/ות!

שיח ישראלי: מדברים על הגשם

בחברה הישראלית מתעוררת "קדחת הגשם" כבר בתקופת החגים, אבל השנה החורף המאוחר סידר לנו דחייה. והנה, עכשיו זה מגיע: זו אינה ציפייה רגילה לחילופי העונות, כשאת הסתיו מחליף החורף – זאת תסמונת מיוחדת אשר נרכשת בתרבות המקומית.

רוח ג'דידה | רוח חדשה 2011 – מכתב בנות ובני יוצאי ארצות ערב והאיסלאם בישראל לבנות ובני דורנו במזרח התיכון ובצפון אפריקה

הנה אחת מהיוזמות הנפלאות אליהן אני שותף. תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית הוליד דוברות של דור יהודי-ערבי שמבקש לייצר דיאלוג ישיר עם העולם הערבי. בהתחלה פנינו לעולם הערבי בעקבות נאום אובמה בקהיר וכעת בעקבות המהפכה הדמוקרטית הנושבת מהמשרק עד למגרב וחזרה.

אירופה, לכי לעזאזל / יובל גלעד

יובל גלעד מתבונן ביחסי הכוח הפוסטקולוניאליים בין המזרח-התיכון ובין אירופה. הוא מבקש שהאיזור המזרח-תיכוני יקבל ממד אוטונומי בדיאלוג הפנימי המתרחש בתוכו.

מי יצר את הקונפליקט ואיך אפשר לנהל אותו: תשובה לגדי טאוב

גדי טאוב במאמר "השמאל שלא ידע לשאול" מתנגד למתנגדי המלחמה. הוא מבקש לתמוך במלחמה, קצת אחרי שהפסקת האש הוכרזה. העיתוי של מאמרו לא מפתיע, הוא מביע את עמדתו בזמן נוח מאוד. בניגוד למפגיני, דוברי ומארגני השמאל האמיתי, הוא שתק ברוב ימות המלחמה. בעוד שדוברי השמאל האמיתי עמדו מעטים מול רבים ושילמו את המחיר של חלוצים לפני מחנה השמאל החברתי האמיתי. גדי טאוב לא מצביע על הקשר בין אלו שדרשו הפסקת אש, והתמודדו עם הקונפרמיזם והמיליטריזם, ובין החבירה המאוחרת של הסופרים הקאנונים, ראשי מפלגת מרצ ופעילי "שלום עכשיו". אלו יצאו מ"הארון" ודרשו הפסקת אש מיידית כחלק משינוי רחב יותר בדעת הקהל בישראל. בצורה דוגמטית הוא מחזיר אותנו ללא סיבה אמיתית לאדוארד סעיד (האם הוא הקים את החיזבאללה? האם הוא הפריע להסכם שלום בין לבנון וישראל?), ומתחמק מעמדה רצינית ומקיפה לגבי המהלכים שהובילו למלחמה ותוצאתיה ההרסניות.

לסיים את המלחמה הקרה: התנגדות למלחמה עם איראן

שאול מופז הכריז בכנס הרצליה האחרון כי ישראל תתכונן "להנחית מהלומה צבאית באיראן". דבריו ביטאו את רצון ישראל להצטרף למערב ולבקר את שאיפות הגרעין של איראן. לא צריך להיות מנהיג מאבק עולמי נגד גרעון המזרח התיכון כמו מרדכי ואנונו על מנת להבין את ההשלכות ההרסניות הטמונות בגרעין. כמות המשאבים שישראל העבירה על מנת לפתח את מדיניות הגרעין שלה מעולם לא נדונה באמת על שולחן הכנסת. האזרחים נתנו את כוחם לריבון, אך הריבון לא ממש נתן דוח מקיף ומפורט על התנהלותו. כך האזרחים הפכו מיותרים בדמוקרטיה הישראלית. מיליארדי דולרים שהועברו למימון פרויקט הגרעין לא רק שלא נתנו ביטחון לתושבי מדינת ישראל, אלא רוששו את הקופה הציבורית. והכסף האדיר ממן בעצם את מירוץ חימוש האזורי.