רגשות מחבואים אשמה

הסרט "מחבואים" (Cache) בכיכוב של ג'ולייט בינוש ודניאל אוטיי ובבימוי של מיכאל הנדקה (2005) ממשיך את המסורת של הסרטים עוד מ"הקרב על אלג'יר" (Battle Of Algiers) של ג'יאו פונט קורבו (1965) שנוגעים בשאלות קולוניאליות ופוסט קולוניאליות. מיכאל הנדקה העמיד יצירת מופת שדנה דווקא בסטריאוטיפים שבנויים בצופה. הצופה הוא שנדרש להשלים כל הזמן את הזוועות והחרדות שסיטואציות מוגזעות מעמידות מולו.
באחת מהסצינות ציפיתי לנקמה שתבוא מהצעיר האלג'יראי על כך שאביו התאבד אל מול איש הספרות הצרפתי שהיה אדיש אליו (לאבא). אך הנקמה לא באה. אני הנחתי אלימות ונקמה. אך הנדקה רק העמיד את הסצינה כדי שהיא תחשוף בפני את הפערים שהושלמו בתודעתי. הסרט מומלץ במיוחד במחוזות שלנו בישראל בשל המתח הקולוניאלי והפוסט קולוניאלי שבו אנו חיים אל מול האוכלוסיה הילידה של הפלסטינים.
מיד לאחר הסרט כתבתי שיר שנוגע למציאות שלנו ושואב את המבנה הצורני והרעיוני שלו מהסרט.