לא שר את ההמנון ומבקיע גול ניצחון: קווים לדמות היורו 2012

משחקי היורו הנערכים בפולין ובאוקראינה מממשים את ההבטחה הגלומה בספורט. אין צורך לחזור ולספר מתי ואיך הומצא משחק הכדורגל. על כך נכתבו ספרים רבים.  

משחקי היורו מחברים קהילות ביחד. אפשר לראות מסך אחד הנפתח ברחוב, לצד פיצוציה ומסביבו קהילות מזדמנות של מהגרי עבודה, פליטים, חסרי בית, צעירים מהשכונה, ואחרים שמצטרפים לקהילה בכדי להתאחד זה בעד הקבוצה, וזה בעד הקבוצה השנייה.

היזהרו בבני עניים כי מהם יצאו גולים

משחקי היורו מעלים את הצד החיובי בקיומה של הלאומיות. הנבחרות מתחלקות לפי המדינות השונות. האוהדים והאוהדות שמתלבשים בתלבושת הלאומית מכוננים מחדש את זהותם וזיהויים והזדהותם הלאומית. כך אנו למדים על משחקים בין מדינות שאינם מובילים למלחמה, הרג או דיכוי. אפשר לראות גם את הקיום הספורטיבי הנעלה כשמדינה מוחלשת כמו פורטוגל הנאבקת על חייה ביבשת האירופית אחרי המשבר האחרון, מנצחת את דנמרק ששייכת למדינות המבוססות. הרבה משקל מונח על כתפי השחקנים כשהם יכולים להעלות את המורל הלאומי וגם להורידו. במקרה שמדובר במדינה שעוברת זעזועים פנימיים תוצאת המשחק הופכת חשובה עוד יותר.

 משחקי היורו מרגיעים את הגבר הישראלי. הוא נעלם מהמלחמות של הרחוב. הרוגע והשקט חוזרים לרחוב. הרבה מהמתח משתחרר וניתן לו לרגע לדמיין את עצמו כאירופאי. רק שחבל שאין כמעט תוצאות טובות ביחס לנבחרת הלאומית הישראלית. אולי כדאי לחשוב מחדש על חזרה למשחקי אסיה שם היו לנו תוצאות טובות יותר.

הנבחרות הלאומיות של אירופה מראות את היכולת של שילוב אוכלוסיות שונות בתוך הנבחרת. זכורה לנו ההצהרה של מנהיג הימין הקיצוני הצרפתי לה פן כי הנבחרת שזכתה באליפות אירופה אינה צרפתית. והוא התייחס כמובן לנבחרת שנשלטה בידי מהגרים מאלג'יריה ומהקולוניות. היא הייתה נבחרת כהה מדי עבורו. קפטן הנבחרת לשעבר זינדין זידאן לא התרגש כל כך מההצהרה של לה פן, את מקומו בתהילת שחקני המופת הוא כבר רכש בכבוד. הנבחרות האירופאיות מראות את המציאות החדשה באירופה. הרבה אוכלוסיות שהגיעו מהקולוניות וגם מהגרים ממדינות שונות השתלבו. באירופה אין זעזועים גדולים כשהשחקנים האחרים הללו לא שרים את ההמנון הלאומי. לא שמעתי על שערורייה גדולה כששחקני הולנד וגרמניה הכהים, לא שרו את ההמנון הלאומי, רגע לפני פתיחת המשחק. מובן שאירופה הרב תרבותית יכולה להכיל שונות בתוכה. השחקנים הרי לא נמדדים בשירת ההמנון, אלא בכישרונם על גבי המגרש.

היזהרו בבני עניים כי מהם יצאו גולים

רבים בישראל ובעולם צופים במשחקי היורו באמצעות השידורים הפיראטיים במחשב. האפשרות החדשה מגלה לנו את כוחו המתגבר של האינטרנט לעקוף מערכות רשמיות של הולכת מידע. אנשים לא נזקקים לקנות ערוצי כבלים או טלוויזיה בתשלום, אלא חיבור בסיסי לאינטרנט ולינק נכון מובילים לצפייה בכל משחקי היורו. איני יודע האם תופעה זאת תתגבר ותהפוך למעין רשמית, אך קשה להתעלם מהחלק הארי שהיא לוקחת בשידור המשחקים לרחבי העולם.

דווקא ברגע של משבר כלכלי עמוק שאת סופו לא רואים, משחקי היורו עם מאות מיליוני הצופים הם חגיגה של זהות אירופית רב תרבותית וקהילתית.

הדעה התפרסמה בשינויים קלים מהמקור בישראל היום, ובוואלה.

*

השיר "לשהידים" (מחווה שלי למחזור "לשהידים" של מחמוד דרוויש ז"ל ב"מצב מצור") פורסם לראשונה בספרי השני: "שירה בין חזז לבין שמואלוף" (2006). בשנת 2012 קיבל מחמאות מהמבקר ארז שוויצר כחלק מהרצנזיה שלו על "קורה פנימית" אסופת שירי הכדורגל בעריכת גלעד מאירי (הוצאת כרמל, 2010). כמו השיר פורסם בשנת 2012 בקטלוג "יש אליפות! מאה שנות כדורגל בישראל", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.

*

בקרוב:

*

*
שבוע טוב

הגלות של מחמוד דרוויש

מחמוד דרויש

מערבית: פרץ-דרור בנאי

אתה מעכשיו אתה

מתוך "אפקט הפרפר"   ריאד אלרייס לונדון –ביירות2007

התרגום הזה מופיע ב "כתובת" גיליון 2 דצמבר 2009

ירושלים

*

הַכַּרְמֶל בִּמְקוֹמוֹ הַשַּׁלִּיט מַבִּיט מִלְּמַעְלָה אֶל

הַיָּם. וְהַיָּם נֶאֱנַח, גַּל גַּל כְּאִשָּׁה –

מְאֹהֶבֶת הָרוֹחֶצֶת רַגְלֵי אֲהוּבָהּ הַמִּתְנַשֵּׂא.

*

כְּאִלּוּ לֹא הָלַכְתִּי רָחוֹק. כְּאִלּוּ חָזַרְתִּי מִבִּקּוּר-

קָצָר לְהִפָּרֵד מֵחָבֵר שֶׁנֶּאֱסַר, לִמְצֹא

אֶת נִשְׁמָתִי יְשׁוּבָה עַל סַפְסַל אֶבֶן מְחַכָּה לִי

מִתַּחַת עֵץ תַּפּוּחִים.

*

כָּל מָה שֶּׁהָיָה גָּלוּת מִתְנַצֵּל בִּמְקוֹמִי

לְכָל מָה שֶּׁלֹּא הָיָה גָּלוּת!

*

כָּעֵת, כָּעֵת מֵאֲחוֹרֵי מָסַךְ הַתֵּאַטְרוֹן –

בָּאִים הַצִּירִים אֶל בְּתוּלָה בַּת-שְׁלֹשִׁים

שֶׁיּוֹלֶדֶת אוֹתִי מוּל עֵינֵי מְהַנְדְּסֵי הַתַּפְאוּרָה

וְהַצַּלָּמִים.

*

עָבְרוּ מַיִם רַבִּים בַּוָּאדִיּוֹת וּבַנְּהָרוֹת.

וְצָמְחוּ עֲשָׂבִים רַבִּים עַל הַקִּירוֹת. אַךְ

הַשִּׁכְחָה כְּבָר נָדְדָה עִם הָעוֹפוֹת הַנּוֹדְדִים

צָפוֹנָה. צָפוֹנָה!

*

הַזְּמַן וְהַהִיסְטוֹרְיָה לִפְעָמִים יְדִידוּתִיִּים וְלִפְעָמִים

רָבִים עַל הַגְּבוּל שֶׁבֵּינֵיהֶם. הַצַּפְצָפָה הַגְּבוֹהָה לֹא

מִתְעָרֶבֶת, לֹא אִכְפַּת לָהּ. כִּי הִיא עוֹמֶדֶת

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.

*

אֵלֵךְ קַל כְּדֵי לֹא לִשְׁבֹּר אֶת פַּשְׁטוּתִי. וְאֵלֵךְ

כָּבֵד כְּדֵי לֹא לָעוּף. וּבִשְׁנֵי הַמַּצָּבִים שׁוֹמֶרֶת

אוֹתִי הָאֲדָמָה מִן הַנִּתּוּק מִמָּה שֶּׁאֵינֶנּוּ מִתְּנוּעוֹתֶיהָ.

*

בְּמַעֲמַקַּי מוּסִיקָה נִסְתֶּרֶת. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לָהּ

מִנְּגִינַת סוֹלוֹ.

*

בִּצַּעְתִּי מִסְפַּר שְׁגִיאוֹת שֶׁגּוֹרֵם לִי לְתַקְּנָן

וּלְהִתְעַסֵּק יוֹתֵר בִּטְיוּטַת הָאֱמוּנָה בֶּעָתִיד.

מִי שֶׁאֵינֶנּוּ שׁוֹגֶה בֶּעָבָר אֵינוֹ

נִזְקַק לְאֱמוּנָה זוֹ.

*

הַר וְיָם וּמֶרְחָב. עָף וְשׂוֹחֶה כְּאִלּוּ אֲנִי

עוֹף אֲוִיר וּמַיִם. כְּאִלּוּ אֲנִי מְשׁוֹרֵר.

*

כָּל פְּרוֹזָה כָּאן שִׁירָה רִאשׁוֹנִית נֶעֱדֶרֶת מֵעֲשִׂיַּת הָאַשָּׁף

וְכָל שִׁירָה כָּאן פְּרוֹזָה בִּטְוַח יְדֵי עוֹבְרֵי-הָאֹרַח.

*

עִם כָּל פּוֹטֶנְצְיָאל הַשִּׂמְחָה שֶׁבִּי אַסְתִּיר דִּמְעָתִי

מִמֵּיתְרֵי הָעוּד הַנֶּאֱחָזִים בִּצְרִידוּתִי, וְהַמְּצִיצִים בִּגְנֵבָה

בִּתְשׁוּקַת הַנְּעָרוֹת.

*

הַפְּרָטִי כְּלָלִי, וְהַכְּלָלִי פְּרָטִי. עַד הוֹדָעָה

אַחֶרֶת. רָחוֹק מֵהַהֹוֶה וּמִכַּוָּנַת הַשִּׁיר.

*

חֵיפָה! מַגִּיעַ לְזָרִים לֶאֱהֹב אוֹתָךְ וּלְהִתְחָרוֹת

אִתִּי עַל מָה שֶּׁבָּךְ, וְלִשְׁכֹּחַ אֶת אַרְצוֹתֵיהֶם בְּ-

שׁוּלַיִךְ, מֵרֹב מָה שֶּׁאַתְּ יוֹנָה הַבּוֹנָה אֶת קִנָּהּ

עַל אַפּוֹ שֶׁל צְבִי!

*

אֲנִי כָּאן. וּמִלְּבַד זֶה שְׁמוּעָה וּרְכִילוּת.

*

הוֹי הַזְּמַן! רוֹפֵא הָרוֹמַנְטִיקָנִים .. אֵיךְ שֶׁהוּא מֵסֵב

אֶת הַפֶּצַע לְצַלֶּקֶת, וּמֵסֵב אֶת הַצַּלֶּקֶת לְגַרְגֵּר שֻׂמְשֻׂם.

אַבִּיט לְאָחוֹר וְאֶרְאֶה אוֹתִי רָץ תַּחַת הַגֶּשֶׁם. כָּאן,

וְכָאן, וְכָאן. הַאִם הָיִיתִי מְאֻשָּׁר מִבְּלִי שֶׁיָּדַעְתִּי?

*

הַמֶּרְחָק הוּא: אִמּוּן הַשֵּׂכֶל בָּעֲבוֹדוֹת הָאִינְטוּאִיצְיָה.

וְלִטּוּשׁ הַבַּרְזֶל בְּחָלִיל רָחוֹק.

*

יְפִי הַטֶּבַע מְחַנֵּךְ אֶת הַתְּכוּנוֹת, מִלְּבַד תְּכוּנוֹת מִי שֶׁלֹּא

מְהַוֶּה חֵלֶק מִמֶּנּוּ. הַכַּרְמֶל שָׁלוֹם. וְהָרוֹבֶה לֹא מַתְאִים.

*

שֶׁלֹּא בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹחָה אֵלֵךְ. לֹא מְחַפֵּשׂ דָּבָר . לֹא

מְחַפֵּשׂ אֲפִלּוּ אֶת עַצְמִי בְּכָל הָאוֹר הַזֶּה.

*

חֵיפָה בַּלַּיְלָה … הִסְתַּלְּקוּת הַחוּשִׁים אֶל עִסְקֵיהֶם

הַסּוֹדִיִּים, רְחוֹקִים מִבַּעֲלֵיהֶם הַמְּבַלִּים עַל הַמִּרְפָּסוֹת.

*

הוֹ סְפּוֹנְטָנִיּוּת מַכְנִיעָה עָפְרוֹת וְהוֹכָחוֹת!

*

מְטַפֵּל בִּמְבַקְּרַי וּמְטַפֵּל בְּפִצְעֵי מְקַּנְאָי בְּאַהֲבַת

אַרְצִי… בִּפְּלַטְפוֹרְמָה קַלָּה וּבְהַשְׁאָלַת

מַשּׂוֹא הַפְּנִים!

*

לֹא רָאִיתִי גֶּנֶרָל כְּדֵי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ: בְּאֵיזֶה שָׁנָה הָרַגְתָּ אוֹתִי?

אֲבָל רָאִיתִי חַיָּלִים גּוֹמְעִים בִּירָה עַל הַמִּדְרָכוֹת.

וּמַחְכִּים לְסִיּוּם הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה, לָלֶכֶת אֶל

הָאוּנִיבֶרְסִיטָה לִלְמֹד שִׁירָה עַרְבִית אוֹתָהּ כָּתְבוּ מֵתִים

שֶׁלֹּא מֵתוּ. וַאֲנִי אֶחָד מֵהֶם.

*

נִדְמֶה לִי שֶׁצְּעָדַי הַקּוֹדְמִים עַל הַכַּרְמֶל הֵם

הַמַּנְחִים אוֹתִי אֵל "גַּן הָאֵם" וְשֶׁ-

הַחֲזָרָה הִיא שִׁיבַת הַהֵד שֶׁל שִׁיר רוֹמַנְטִי שֶׁלֹּא נִשְׁלַם,

מֵרֹב שֶׁהוּא צָמֵא אֶל מַחְסוֹר מִתְחַדֵּשׁ!

*

אֵין עֲרָפֶל. צְנוֹבָר עַל הַכַּרְמֶל קוֹרֵא לָאֶרֶז

בְּהַר הַלְּבָנוֹן: עֶרֶב טוֹב אֲחִי!

*

בְּלִבִּי אֵזּוֹר כָּלְשֶׁהוּ, בִּלְתִּי מְיֻשָּׁב, מֵאִיר-פָּנִים

לַצְּעִירִים הַתָּרִים אַחַר מִרְוָח בִּלְתִּי כָּבוּשׁ לְהֲקָמַת

מַחֲנֶה קֵיצִי!

*

עוֹבֵר מֵרְחוֹב רָחָב אֶל חוֹמַת כִּלְאִי

הַיָּשָׁן, וְאוֹמֵר: שָׁלוֹם לְךָ מוֹרִי הָרִאשׁוֹן

לְפִילוֹסוֹפְיַת הַחֵרוּת. צָדַקְתָּ: הַשִּׁירָה לֹא הָיְתָה

חַפָּה!

*

הַאִם אָמַר מִי מֵהֶם: שֶׁאֲדוֹן הַמָּלִים הוּא אֲדוֹן

הַמָּקוֹם? אֵין זוֹ הִתְנַשְּׂאוּת וְלֹא הִשְׁתַּעְשְׁעוּת. זֶהוּ סִגְנוֹן

הַמְּשׁוֹרֵר בַּהֲגָנָה עַל תּוֹעֶלֶת הַמִּלִּים, וְעַל

קִבּוּעַ הַמָּקוֹם בְּשָׂפָה מִתְנוֹעַעַת!

*

לְרֵיחַ הָעֵצִים הַקֵּיצִיִּים נִיחוֹחַ אֶרוֹטִי. כָּאן

הִתְעָרַבְתִּי בָּעֵשֶׂב וּבַזִּיפִים וּבַנְּמָשִׁים וּמָה שֶּׁדּוֹמֶה לָהֶם,

תַּחַת אוֹר הַיָּרֵחַ!

*

חֵיפָה אוֹמֶרֶת לִי: אַתָּה, מֵעַכְשָׁו, אַתָּה!

פורסם גם "במחשבה שנייה".

Add to FacebookAdd to DiggAdd to Del.icio.usAdd to StumbleuponAdd to RedditAdd to BlinklistAdd to TwitterAdd to TechnoratiAdd to Yahoo BuzzAdd to Newsvine

הכיוון מזרח: קומיקס חברתי ופוליטי

 

 

הכיוון מזרח גיליון 15 דן בפאן החברתי והפוליטי של הקומיקס בישראל.

מדוע אין קומיקס מזרחי? ומהו קומיקס פלסטיני ושאלות חברתיות אחרות הקשורות להיווצרות הז'אנר. הכיוון מזרח גיליון 15 דן בפאן החברתי והפוליטי של הקומיקס בישראל. מדוע אין קומיקס מזרחי? ומהו קומיקס פלסטיני ושאלות חברתיות אחרות הקשורות להיווצרות הז'אנר.

המשך קריאת הפוסט "הכיוון מזרח: קומיקס חברתי ופוליטי"