אהבתי הגדולה, ורחמיי השם על מייק בלומפילד, האיש שניגן בלוז, רוק, ג'אז, ושילובים פסיכדליים שלהם, מתוך הבלוז היהודי, הרבה לפני כל הרוק הלבן.
בלומפילד עם הלהקה שלו, אלקטריק בלק פלג, בפסטיבל מונטריי, 1967
Bloomfield and his band, The Electric Flag, at the Monterey Pop Festival in 1967:
מייק בלומפילד גדל בשיקגו במשפחה יהודית. הוא קיבל רדיו לבר מצווה והקשיב בו לכל הבלוז. עבד בחנות המישכון של סביו, וניגן על הגיטרה. ניגן בצד שמאלי, אבל לימד את עצמו לנגן בצד ימין. ראה שהוא משתפר, והלך לנגן עם נגני הבלוז המיתולוגיים, בין השאר מאדי ווטרס, שאמר לו שהוא יגיע רחוק.
מייק בלומפילד, הוא החולייה החסרה בין הבלוז השחור של מיסיסיפי, לבין הרוק והפופ שהגיעו אחריו. מייק בלומפילד, הושפע מלייטיננג הופקינס, בי בי קינג, אלברט קינג, צ'אק ברי, ליטל ריצ'ארד. ניגן בלהקות המרתקות, The Electric Flag עם המתופף של הנדריקס בבנד אוף ג'יפסיס – באדי מיילס הגדול מכולם
ג'ון האמונד החתים אותו לקולומביה רקורדס, אבל הוא לא ידע לשיר והם הביאו אותועם פול באטרפילד בלוז בנד The Paul Butterfield Blues Band. ביחד עם פול על המפוחית, ונגנים שחורים ולבנים באחת מהלהקות הראשונות ששילבו בין שחורים ולבנים באמצע שנות השישים כנגד כל הגזענים.
לעזוב בשיא
בלומפילד ניגן עם כל כך הרבה יוצרים ויוצרות, בין השאר ג'ניס ג'ופלין, נגני בלוז, כתב פסקול לסרט "The Trip" שכתב ג'ק ניקולסון ושיחק בו פיטר פונדה, ולסרט על הזמנים המהפכניים בקיץ של 67 עם שילהוב הרוחות בכנס של המפלגה הדמוקרטית בשיקגו.
דילן ראה אותו מנגן חשמלית בניו פורט ולקח אותו מיד תחת חסותו. אך בלומפילד התעקש ללכת לקריירה משלו, שנעצרה ב1970. רק בן 25 הוא הספיק לנגן ולהקליט כל כך הרבה חומרים, ולעמוד בפסגת הגיטריסטים כשמאדי ווטרס, ביבי קינג, קלפטון וגם הנדריקס משבחים את הנגינה שלו.
צפו: סאן האוס, מייק בלומפילד, פול באטרפילד מדברים על הבלוז. Son House, Mike Bloomfield and Paul Butterfield discuss and play the blues
בלומפילד לא אהב סיבובי הופעות, וגם סבל מאינסומניה ומדיכאון. לכן בשיא פסגתו הוא הלך לגור בבית שקנה בסן פרנסיסקו, ניגן במועדון מקומי, הקליט עם חברים הרבה אלבומי סולו. ובשנת 1981 נמצא מת בתוך מכונית, באוברדוז. אללה ירחמך! מייקל ברנארד בלומפילד. הגיטריסט היהודי הגדול, והיחיד שכל נגני הבלוז השחורים העריכו וראו בו אחד מהם.
הסופר שייסנס עם אל קופר
באלבום הזה בלומפילד קיבל הזמנה מאל קופר, לנגן בשייסנס, הם הקליטו בזמן קצר, עד שבלומפילד, לפתע עזב ונסע מניו יורק חזרה לקליפורניה. אומרים שהוא רצה להתארגן ולא ידע איך בניו יורק. אני לא יודע אם זה נכון. בכל מקרה האלבום הזה הצליח מעבר למשוער, והגיע למקום 17 בבילבורד, והעולם הבין כמה בלומפילד גאון. אגב, סטיבן סטילס, הוזמן להשלים את ההקלטות במקומו.
בלומפילד, ידע לנגן את הבלוז בצורה מתוקה, הוא שילב סגנונות מזרחים בגיטרה שלו, ידע לעבור מבלוז של הוואלין וולף, לג'אז של קולטריין, הוא כתב סולואים של גיטרה ארוכים ומתוחכמים, לפני סטיבי ריי וואהן, סטיב ואי, סנטריאני, רוברטסון, קינג קרימזון, לייק אמרסון ופאלמר, ממש הקדים את כל הפרוגסריב רוק, וגם את הפסיכדליה. תזכרו גרסיה ראה את בלומפילד מנגן וחורך את הבמות לפניו.
בלומפילד היה בעל לשון חדה, וכשקיבל ראיון של חמש דפים במגזין הרולינג סטון, הוא יצא נגד הלהקה של אלברט קינג, אמר שהמוזיקה הפסיכדלית שיוצאת מסן פרנסיסקו לא מה שהוא. ירד על הרולינג סטון, שהם להקת בנים. לא אהב את המפיק של האלבום הראשון של הבלק פלג. היה לו פה גדול. אך תחשבו עליכם בגיל 25 עומדים מול העיתון מוסיקה, מפסגת הגיטריסטים בעולם.
צפו: בי. בי קינג ראה בבלומפילד כבן שלו. אימו של בלומפילד ביקשה מבי. בי. קינג לדבר עם בנה, שייגמל מהירואין. אך זה לא עזר.
דוקומנטריז מענייניים אודותיו
