לא למלחמה עם איראן, כן למלחמה בעוני

ישראל 2012. החדשות מבשרות שהמלחמה עם איראן מתקרבת לפתחינו. בו בזמן אנו לומדים כי עליית מחירי הלחם פגעה כל במשפחות קשות יום. ובתגובה, ארגוני חסד החלו במבצע איסוף מצות (שנותרו מפסח) וחלוקתן. הגזירות הכלכליות, רק יגדילו את הניכור, הפערים והאלימות ברחובות. אסון הכרמל כבר הראה את המצב החשוף של העורף הישראלי. רוה"מ ממשיך להעניק הטבות מרחיקות לכת לתאגידים, החברות הגדולות, ולמספר המועט של המשפחות המנהלות אותן. ואילו רוב הציבור נמצא במלחמת הישרדות בהיעדר שיוויון הזדמנויות. הציבור נלחם נגד העוני, אך הממשלה לא מחשיבה את העוני כאוייב הראשי של החברה הישראלית. דעה חדשה שפרסמתי בדעות – ישראל היום.

יום הבינלאומי למאבק בעוני: העניים החדשים

מי הם העניים בישראל של השנה החדשה (2012)? ובכן התשובה די פשוטה: הם יכולים להיות כל אחד וכל אחת מאיתנו. דעה מיוחדת לכבוד היום הבינלאומי למאבק בעוני

השפעת המדיניות הניאו-ליברלית של ממשל רייגן על השחורים בארה"ב

בשנות השמונים עלה לשלטון רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית, שעל שמו נקראה התוכנית הכלכלית ששלטה בשווקים הפיננסיים (Reganomics).

באוטוביוגרפיה של רייגן נרשם שנצחונו בבחירות לנשיאות היה קשור בבעיות שקודמו, ג'ימי קרטר הסתבך בהן. שמבית גאתה האינפלציה ומבחוץ ספגה ארה"ב סדרה של מהלומות. וכשתמו שמונה שנותיו של רייגן בבית הלבן הייתה הזירה הבינלאומית שונה לחלוטין. בכורתה של ארה"ב הייתה ברורה בעליל. השפל הכלכלי נבלם ובמקומות שונים בעולם ניסו מנהיגים ללכת בדרכו של רייגן ולטפח כמוהו את היוזמה החופשית (רייגן, 1990). אני בא לבדוק את הנרטיב הזה מתוך העיניים של המיעוט השחור ולא של הרוב הלבן.