השמאל כוכב נולד: תחילת המחאה החברתית והאוהלים

מול עינינו דור חדש וצעיר החליט להתחיל להילחם על המדינה שלו, על החיים שלו. הם מביאים איתם אנרגיה צעירה, טכנולוגיה חדשה וסולידריות שלא ראינו הרבה שנים בישראל. אבל ההישג הגדול שלהם הוא שהביאו אותנו להכרה שהמאבק הפוליטי האמיתי הוא לא מדיני-בטחוני אלא כלכלי-חברתי

זאת תהיה המלחמה האחרונה

גם נתניהו וגם הפלסטינים דחו את הצעתו של הנשיא האמריקאי לחדש את תהליך השלום במתווה הידוע – שתי מדינות לשני עמים. אולי דווקא הסירוב יוליד דרכים חדשות לסיום הסכסוך.

תקיפת המערב בלוב – מעט מדי, מאוחר מדי

קדאפי טובח בבני עמו כבר למעלה מחודש. כמה חללים מיותרים נהרגו בשבועות הארוכים שבהם המערב התלבט אם להתערב בנעשה? ומדוע בעלות הברית תוקפות בלוב, אבל לא עוזרות למפגינים למען הדמוקרטיה בבחריין, שנורים גם הם באש חיה?

לא, הצבא בשום צד לא ינצח

ישראל בוקר טוב. המון הרוגים בשני הצדדים (תמיד יותר הרוגים בצד השני, למשל מעל חמישים הרוגים בלבנון, מעל ששים-שמונים הרוגים בעזה מאז החטיפה). הצבא לא ינצח. אפשר להרוס את תחנת השידור של חיזבאללה. אפשר לחטוף את הממשלה הפלסטינית. אפשר לגדל עוד ועוד כרמים מצליחים על הגולן, לדכא את הציבור המזרחי בישראל, אפשר להמשיך להשאיר הכפרים של הבדואים כ"לא מוכרים", אפשר להמשיך לדרוס את זכויות הפליטים הפלסטינים ולספר לכל המדינות בעולם על הדמוקרטיה היהודית הייחודית בישראל.המון קטיושות על כל הצפון, האם זה ביטחון, איזה ביטחון זה, מדוע אסור לשחרר את סמיר קונטאר, מדוע אין מו"מ, מדוע שלחו את הצבא ללבנון מבלי לחשוב על הידברות, מה יש פה, מה זה המערב הפרוע, או המזרח התיכון.