הטסה המוזהבת של ג'יפ המרצדס, לא תפגוש עולם את הרצפה החלודה של קרון מזיע וחורק ב-2 גריבני

השיר שפורסם באסופת "נאמנות באמנות". זה קורה פעם בעשור שצ'קי בוחר שירים שלי, לכתב העת "מעין". השיר נכתב באודסה בדיוק על המקום הזה שמסמכי פנמה מגלים לנו. לכו ורכשו את כתב העת החדש של מעין.

shmuelof

הטסה המוזהבת של ג'יפ המרצדס, לא תפגוש לעולם את הרצפה החלודה של קרון מזיע וחורק ב-2 גריבני

אשמים היינו על שגנבנו את העתיד

שרוקנו את התקוות

ששרפנו את המשאלות

שברחנו מהפתרונות

שמעכנו את החלשים

ששתינו ואכלנו את הרווחים

שבילינו היטב בוילות הנוצצות שבנינו מהזיעה שלכן,

אולי היינו צריכים לנהוג בצניעות, אבל פשוט דהרנו אל השקיעה במכוניות,

שמונעות מקרני השמש

היינו על אותיות של ספידים, קוק מילים,

וכשתרבותנו נפלה לדאונים,

שפת דיכאונות של חודש אלול וימים נוראיים עוברים עלינו באשמה

כשקינחנו את האף המנותח שלנו בממחטות הפוליטיקאים האומללים שלהן

לא בחלנו להשתמש ביועצים, כדי ללמוד כיצד להיראות יותר פטריוטיים מהאפיפיור שלכם

לא השכלנו ללמד אתכם לקרוא מאזני רווח והפסד, העדפנו שתסתובבו משועממים, מלאי שנאה למישהו אחר,

כן, אנחנו אלו שמכרנו את האימא שלכן לעבוד בזנות,

בארץ מואב, בארץ האמורי, בארץ מצרים, בארץ אשכנז

והתעלמנו כשסבא שלנו שרף את עצמו בסניף ביטוח לאומי

כן, עכשיו אנחנו יודעים שאשמים היינו שהוצאנו המעיים שלהם

ושלחנו את ילדינו ללמוד ב"הארוורד", לשנן צרפתית של חוגי קיץ בפרובנס,

אשמים היינו שהפכנו את האדם בכם לאבק

עסוקים תמיד בהישרדות, ולא מרגישים באמת את הגן עדן שמסתתר בתוך הזמן החופשי,

אשמים כשצחקנו כשהקומיקאים המקומיים ליקקו לנו את התחת, וצחקו רק על הפיגור שלכן

כן, אשמים, אבל להיסטוריה זיכרון קצר

ועזבנו את העולם במיטה, בכרס מלאה

ולא נשפטנו בעולם הבא, כי לאף אחד אין עורך דין יותר טוב משלנו,

ובאמת אשמים היינו על שכתבנו שירה משעממת על אשמה,

בכל כך הרבה סוגים, כל כך הרבה חרוזים, ולפעמים בלי

שירה שהפכה לתענוג, עינוג, עונג של שבת, ושל חול,

אות לכך שהיינו כל כך מוכשרים בתעלולים

ובזמן שאתם הייתם עסוקים בהאשמות, בין כל הקבוצות השונות,

נאמר את האמת ורק את האמת שלא שבענו תמיד נחת מכל החופשות,

חיפשנו אתרי סקי טובים יותר, לשבור את העצמות, ולהיאנח מתענוג גדול ואדיר ונפלא יותר,

ואשמים היינו, אשמים. אבל אין שופט

ובית משפט שיכילו את כל חטאינו,

יש רק את העיניים החולות מקנאה שלכם

אשמים היינו, אשמים,

אבל גם באשמה היינו הגדולים מכולכם.

 

אודסה. 31.7.2015

מול המסך הגדול בברלין נגלו לי חיי הקודמים כמשורר

2014-12-15 21.28.14אני זוכר לא פעם, כשיצאתי עם בחורה, פחדתי שהיא תבוא להוריה ותגיד להם שאני משורר. הבושה אכלה אותי מבפנים. מחשבות בעקבות הסרט "הגננת"

פתאום הבנתי שהשתנו הקוארדינטות התרבותיות שלי. אני רואה תרבות ישראלית שבאה אלי ופחות כזאת שאני טס אליה בגטו הישראלי. יש פתגם סיני שאומר: "מי שיושב במקום אחד, כל העולם עובר לפניו". והנה הגיע הבימאי והתסריטאי נדב לפיד עם סרטו החדש "הגננת". הוא הציג אותו בפסטיבל בינלאומי שיזם ערוץ "ארטה", שכלל יוצרים מ-14 מדינות ברחבי העולם, והוא הזמין אותי לצפות בו.

הלכנו חברתי ואני לצפות בסרט ומול המסך הגדול בשכונת "מיטה" נגלו לי חיי הקודמים, כמשורר. בסרט, הגננת מנסה להציל ילד אשכנזי מוכשר שכותב שירה. הגננת משתמשת בשירתו של הילד בן החמש כחלק מסדנאות שירה, וחושפת את אהבתה האידיאליסטית לאמנות השירה.

כשנשאל לפיד, אחרי הסרט, האם זה סרט פוליטי או לא, הוא לא ענה תשובה ברורה. לכאורה, הסרט מנגיד את אמנות השירה אל מול העולם העסקי־כלכלי, שבו אין מקום למשורר. אביו של הילד הכשרוני לא מוכן שהילד ימשיך להיות משורר. ואני זוכר לא פעם, כשיצאתי עם בחורה, פחדתי ביותר שהיא תבוא להוריה ותגיד להם שאני משורר. הייתי תמיד משביע אותה: אל תגידי להורייך שאני משורר, והיא היתה מתפלאת. "מדוע? הרי פירסמת כך וכך ספרים, ואתם עושים הפגנות חברתיות ב'גרילה תרבות'". אבל הבושה היתה אוכלת אותי מבפנים. ידעתי שמשורר הוא לוזר, אין לו סיכוי להביא פרנסה טובה ובטח לא לתמוך בהקמת משפחה והבאת ילדים לעולם.

יצאנו מהסרט וחיכינו לנדב לפיד, שחשב שיוכל לבוא אבל בסוף ביטל. הסברתי לחברתי שהוא בטח חוגג עם מזמיניו. הלכנו לשבת על בקבוק יין בדירתה. בחוץ געשו הרוחות ובפנים תרבות ישראלית הפכה לתרבות גרמנית ולא יכולת להבדיל ביניהן. הסברתי שלדעתי הסרט אינו באמת מנגיד את עולם השירה, שפעם הייתי אחד משחקניו. הילד בן החמש שכתב שירה בסרט היה משורר מחורבן. הגננת שהעריצה אותו, בעצם היתה קצת אינפנטילית ולא הבינה באמת מהי שירה טובה. ועולם השירה עצמו היה נכלולי וריק מתוכן, מלא עסקנים, פאתוס וחשיבות עצמית חסרת תקנה.

 

געגועיי לצ'יקי
געגועיי לצ'יקי

חברתי ניסתה להבין מה באמת הסרט מציע, ושנינו נהפכנו ליותר ויותר אדומים אל מול החלון בקרויצברג. אני זה שפוחד מהשלג והיא זאת שמעריצה אותו. בחוץ אפילו השיכורים השכונתיים הסתלקו למאורות אחרות.

היא עישנה סיגריה אחר סיגריה והמטבח שבו ישבנו התמלא בעשן. וניסחתי מחדש את דברי. הסרט של לפיד בעצם מראה לנו שהאמנות נכנעת לפסיכולוגיה ילדותית ומאבדת את כוחה אצל המעמד הבינוני. ההערצה העיוורת לאסטתיקה של הילד מאפשרת את אובדן האופוזיציה לכוח המצמית של ההון. סוף הסרט, שנראה לא כל כך שייך לסרט, רק מדגיש את חוסר הבנה של הגננת בשירה, את האידיאליזם הריק שמסתיר מאחוריו רצון לכוח אגרסיבי.

היא חייכה אלי ושאלה אם אני מתגעגע לעולם השירה, והבנתי שבשאלה שלה היא כיוונה אותי פנימה. בטח שאני מתגעגע, עניתי, אבל אני לא מתכוון לחזור אליו. חציתי את הנהר אל הפרוזה. אבל בתוך תוכי רציתי להיות רק עוד פעם בפסטיבל שירה במדבר עם קומונת המשוררות של צ'יקי; לקרוא שירת אבנים יבֵשות בעירום; להשתין על הקבר של בן גוריון הקולוניאליסט שבחר לו את המקום הכי יפה במדבר; בלילה לעשות מדורה גדולה של מלים ריקות מתוכן; ביום, להקים פסלי אותיות חתרניות עם ילדי המדרשה נגד המלחמה שפורצת בכל פינה; ובעיקר להתמסר לכוח העוצמתי של השירה, שפרחה, למרות השוליות שלה.

ובדיוק בתום השיחה שלג עדין ורך ירד וכיסה את הרחוב בלבן.

הדברים התפרסמו לראשונה בתרבות וספרות הארץ.

*

ממליץ לקרוא סיפור שלי שהתפרסם באנגלית במגזין לגהו

*

טורים נוספים:

סרטוני השקת "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" בברלין | היכן ממוקמת הגרמניות בתוך היצר הישראלי |זוג מהגרים איראנים בברלין |פגישה עם הפילוסופים הישראלים של ברלין  |מהאקדמיה לדפוק, וזרוק בברלין |מצרים בין קרויצברג ונויקלן | סונטת קרויצברג: מתי שמואלוף על העזיבה לברלין וספר הפרוזה החדש  | אלוהים אדירים, זה היה רק סיוט: מעלילות ישראלי בברלין | העיתון העברי שמלמד אותנו על המהגרים החדשים בברלין |להיות ברלינאי-ישראלי | מה קורה כשפתאום התרבות הקיבוצניקית נוחתת עלי בגרמניה |ופתאום הבנתי שאני, השחור, רוצה להיות לבן. שייסה | המשורר מתי שמואלוף בהפגנה נגד המשורר מתי שמואלוף | איך הפכתי אנטישמי בעל כורחי | מדוע המכתב של מח"ט גבעתי לא עוזב אותי | הבליץ-קריג הספרותי מברלין יגיע בקרוב לפתח דלתכם | טילים לא נופלים על ברלין | מה זה להיות סופר ישראלי בברלין |ראיון במגזין שפיץ בברלין עם שירים מהספר וסיכום שירת הגלותוצילומים נהדרים של כפיר חרבי  | ספר שירים דיגיטלי: פרידה בברלין | הנה אני יושב עם שני פליטים ממשהד | מלאך יהודי בשמי ברלין החשוכה: רשימות של גולה עיראקי | מברלין באהבת מלאך: רשימה ראשונה של בן מהגרות | ישראלי בברלין ליאיר לפיד: "יש שואה כלכלית" | סוכות, גלות וברלין | כואב לנסוע, כואב יותר להישאר

סיפורים:

* הייתי קבורה כשנפגשנו  פורסם עם איור מדהים בכתב העת כביש ארבעים

* הפרעת אכילה שפעם הכרתיגם ב"קורא בספרים")

* שאריות מהספר המקולל

* נצטרך מכונות אחרות בכדי לעצור את הזמן

* בכל רעל יש יותר מדי קסם

* לחכות לסיים סיפור בתוך גופה בלתי מזוהה

* פורטונה כבר לא גרה בקומה ה-23

* אני הילד שנרצח בשכונה

שיעור 1: חשיבותו של מעצב ב"פרידה בברלין"

Photo: Merav Maroody, Berlin, 2013
Photo: Merav Maroody, Berlin, 2013

"פרידה בברלין"  – שיעור 1 – "מעצב גרפי"

מהו תפקיד המעצב בספר שירה? איך מוצאים מעצב טוב? במי בחרתי לעצב את כל האסופות של גרילה תרבות, כתבי העת שערכתי ואת ספר השירה האחרון שלי? אני מתחיל בשיעורים שילמדו על הדרך לייצור ספר שירה טוב. ברכות, חיבוקים ונשיקות ובקרוב מגיע לביקור בארץ הקודש.

את אבי בוחבוט הכרתי בעבודה המשותפת שלנו בגרילה תרבות בעשרות אסופות כ"שירה מפרקת חומה" עד כתב העת "לרוחב" ו"ערס פואטיקה". הוא מעצב הבית כתב העת 'מעין' בעריכת צ׳יקי ויהושע. תפקיד המעצב בספר הוא חשוב כמו מפיק באלבום מוזיקלי. כי בספר יש חשיבות מאוד גדולה לעטיפה, לפונטים ולהתקנה ועימוד. ביקשתי ממנו להכנס לפרוייקט והוא לא היסס והתמסר כולו לעבוד עם הוצאת בוקסילה. אני רציתי לעטיפה את התצלום של מרב מרודי עם המגבעת. אך הוא החליט לבחור יצירת מחשב שלי שעוסקת ב'תופת של המהגרת'. היצירה הממוחשבת הולמת את האופי של הספר הדיגיטלי. כשאני מדפדפ בספר ורואה את התוצאה אני שמח על ההחלטות העיצוביות שאבי לקח. אמנים כמותו הם בטון יצוק והם חלק בלתי נפרד מיסודות הוצאת ספר שירה.

עם הזמן מצטברות עבודות שלו ואפשר לראות קו עיצובי, מאוד פסיכדלי, מלא מתיקות, רומנטיות והוא מקל הרבה פעמים באמצעות העיצוב שלו על המסרים הקשים. אני מאוד מחובר לקו העיצובי שלו. קודם כל באופן אינטואטיבי, ואחכ גם באופן רציונאלי. בעבודה איתו הוא מאוד רגוע, ואני לא זוכר פעם אחת שרבנו או התווכחנו קשות. הוא יודע להעביר את המסרים העיצוביים שלו ברוגע. זה גם חשוב לעבודה בצוות של עריכה והוצאה לאור. מעניין מתי יבואו ההיסטורניות של העיצוב ויבדקו את הקו העיצובי שלו ויכתבו ספר על השינוי שהוא עורך בדור הצעיר, בכל העבודות החתרניות שלו.

תודה בוחבוטון!

פרידה בברלין רק ב-7 ש"ח בלבד. לא תמצאו אותו ברשתות הספרים. רכשו אותו כמתנה ללבכם/ן >>> http://bit.ly/1kvKJD0
פרידה בברלין רק ב-7 ש"ח בלבד. לא תמצאו אותו ברשתות הספרים. רכשו אותו כמתנה ללבכם/ן >>> http://bit.ly/1kvKJD0

פואטיות במהפכה

תצלום: ינאי יחיאל
תצלום: ינאי יחיאל

כתבה נפלאה של איילה פנייבסקי ב"מגזין הארץ" סביב שירת האוהליםהעם רוצה צדק פואטי !

שלוש ביקורות בעמוד "תרבות וספרות – הארץ" שהוקדש לשירת האוהלים:



ידיעה במעריב על הגעת שירון המהפכה למצרים

ולסיום הנה השיח השלם שהתעורר בעקבות הלידה של שירון המהפכה – באתר "גרילה תרבות"

גליונות שירת המהפכה הגיעו לעשן הזמן באר שבע. ניתן להשיג גם באוזן השלישית ת"א וירושלים. סניפי תולעת ספרים. מגדלור. המשיח. הנסיך. סיפור פשוט

שבת שלום

אמנות המהפכה | נטלי לוין

המחאה נכנסת למוזיאון. צילום דפנה טלמון The protest is getting insdie the museum cc: By dafna talmon - flickr
המחאה נכנסת למוזיאון. צילום דפנה טלמון The protest is getting insdie the museum cc: By dafna talmon – flickr

נטלי לוין, עורכת מגזין האמנות "החדש והרע" מחברת בין המחאה לבין עולם האמנות בשלוש דרכים: א. היא חוברת לאמן אריאל קליינר בכדי להציב את הגיליוטינה במעברת רוטשילד; ב. היא מתארת את החוויות שלה מדיון עממי שנערך אל מול ובתוך מוזיאון תל אביב; ג. היא מביאה לנו חלק מהמניפסט "הבעד" שכתב קלאוס אולדנבורג בשנת 1961. מתוך כך אפשר לראות כיצד הגליוטינה כבר רמזה על העומד לבוא בספֵירה החברתית וכיצד עולם האמנות לא ערוך בישראל עדיין למחאות עממיות. המשך קריאת הפוסט "אמנות המהפכה | נטלי לוין"

אביב העמים הערביים

Protest in front of City of David, Silwan, East Jerusalem 22.04.2011  Photo by: Silan Dallal/Actiestills.org
Protest in front of City of David, Silwan, East Jerusalem 22.04.2011 Photo by: Silan Dallal/Actiestills.org מחאה של סולידריות שייח ג'ארח אל מול הדיכוי המתמשך והממסדי של תושבי שכונת סילוואן במזרח ירושלים.

טוב לאחרונה אני מרגיש שאני לא תורם מספיק ל"המבוקש מס' 2" אבל התרומה האחרונה שקיבלתי מתורם אנונימי לקרן הזמן השמואלופי מחייבת אותי לתרום לרשת את סיכום חודש ניסן (כל פעם שתתרמו אוכל לכתוב יותר). המשך קריאת הפוסט "אביב העמים הערביים"

אבו בטה

לכבוד ההשקה ביום שישי של הגליונות של מעין, אני מפרסם כאן את אחד מהסיפורים הקצרים הכי טובים שקראתי בחיי. יהודה שנהב לא מפסיק לעשות מהפכות, אבי המזרחיות, הפוסטקולוניאליזם וההגזעה למד ערבית ומגיש לנו כאן את אחד מאמני הסיפור הקצר בעולם הערבי. כתב העת "מעין" קופץ קפיצת ראש לתוך התרבות הערבית ודולה לנו את אחד מאוצרות הכתיבה של אזורינו.

המשך קריאת הפוסט "אבו בטה"