הפגנה נגד הטבח ברוסיה: רוסיה, הפסיקי להטיל וטו באו"ם ולחמש את אסד

 logo-%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-copy-11

רוסיה אל תשתפי פעולה בטבח בסוריה: הפסיקי להטיל וטו באו"ם ולחמש את אסד

צפו: מהדורת החדשות של הטלוויזיה החברתית נכחה בהפגנה וכיסתה אותה 

***



גרילה תרבות מפגינה נגד הטבח בסוריה

רוסיה אל תשתפי פעולה בטבח בסוריה: הפסיקי להטיל וטו באו"ם ולחמש את אסד

אנו יוצרים ויוצרות שנמאס להם לראות את המצב בסוריה לכן אנו יוצאים להפגין בקריאה אחת: לעצור את הטבח בסוריה!
אנו מוחים נגד רצח העם שמתבצע בעם הסורי.

מתוך היצירה נצא להפגין נגד התמיכה של ציר המדינות: סין – רוסיה – איראן – והחיזבאללה. ציר המדינות הללו חייב להבין שאסד לא יכול לשמש כנשיא מדינה, לאחר שטבח באלפי אזרחיו.

אסור לתת לאמנות לשתוק, ולכן נצא להפגין בעד דמוקרטיה!

אסור לעצור את החופש הסורי! חייבים לצאת לרחובות ולהחזיר את החירות, השיוויון והצדק לעם הסורי! אסד צריך להיות מאושפז בבית חולים לחולי נפש.

בהפגנה נקריא שירים, נשיר ונתנגד ביחד למשטר הרודני. מקריאים/ות (לפי א'-ב'):

אמנה ג'ראשי
יהודית אילני يهوديت ايلاني
יונתן קונדה
מוחמד אגואני محمد اغواني
מתי שמואלוף ماتي شموالوب
נטע וינר
תהל פרוש

הצטרפו אלינו למשמרת מחאה (ללא אישור מהמשטרה, עד חמישים איש) מול שגרירות רוסיה ברחוב הירקון 120, תל אביב. יום חמישי, ה-11.10.2012 בשעה 18:30.

تظاهرة تضامنا مع ضحايا العنف في سوريا

تحت شعار: روسيا توقفي عن تزويد هذا النظام بالاسلحة

توقفي عن دعم الاسد في مجلس الامن

نحن ابناء الحرية مللنا من الوقوف متفرجين على ابناء شعبنا
السوري يذبح دون حراك لذالك عقدنا العزم
على التظاهر ضد الموقف الروسي الصيني الايراني وحزب الله
ان هولاء جميعا يدعمون نظام الاسد الذي فقد شرعيتة
نحن ثوار الحرية معا نخرج الى الشارع رافعين شعار
لا مكان للاسد ونظامة في ارض الاحرار سوريا.محمد اغواني
ماتي شموالوب
يهوديت ايلانيالمكان السفارة الروسية شارع هيركون 120 تل ابيب
بيوم 11.10.12 ساعة 18:30

כשהשכן של סובל: הילי וולטר פוגשת את מוחמד אגוואני לשיחה על המחאה נגד הטבח בסוריה

מוחמד אגוואני, בדרך כלל צלע דומיננטית בהרכב ההיפ הופ המולטי–תרבותי מיפו, "סיסטם עאלי", הוא  אחד הפעילים הבולטים במאבק נגד השלטון הסורי ורמיסת זכויות האדם. מוחמד אגוואני הוא גם בין המארגנים של הפגנת גרילה תרבות שבוצעה בשבוע שעבר אל מול שגרירות רוסיה במחאה על הטבח בסוריה. החלטתי לדבר איתו ולשמוע מאיפה יוצאת המחאה ומה מטרותיה והיכן נפגשים היצירה שלו ורוח ההתנגדות.

מאת: הילי ולטר

אגוואני מדבר על  הקשר הרגשי בין מדוכאים פה (בישראל) למדוכאים שם (בסוריה). בשבוע שעבר, יום חמישי ה11 לאוקטובר התקיימה משמרת מחאה מול שגרירות רוסיה. המחאה דרשה מרוסיה להפסיק להזרים נשק למשטר של אסד. הסיפור מבחינתו של אגוואני לא נפסק בזה. כל מדינות ערב צריכות להפסיק את הקשר עם שלטון אסד בעקבות האירועים המזוויעים שאירעו מאז שבשאר אסד החליט להתנקש בעמו.

קיראו:

הנתונים שאווגאני הביא לידיעתי מראים שבין מליון וחצי לשני מליון  פליטים סוריים עזבו את מולדתם; כמאתיים אלף פצועים באופן קשה; קרוב לשלושים אלף הרוגים. ומכונת ההרג ממשיכה להרוג. לדברי אגוואני, רוסיה מפחדת לאבד אך בסיסה האחרון במזרח התיכון ועקב כך היא מזרימה עוד ועוד נשק לצבא אסד וחייליו הנאמנים (הממומנים על ידי איראן). רוסיה אינה פועלת אך ורק בסוריה, אלא אחראית על דיכוי נוסף במדינות אחרות בעולם המוסלמי מצ'צ'ניה ועד המזרח התיכון.

"הדב הרוסי צריך לדעת שיש פה צעדים שיעצרו גם אותו"

פעילותו של אגוואני החלה עוד בגיל צעיר. הוא הצטרף למאבקים שונים כשלמד את ההבדל שבין חופש ובין דיכוי, שבין אדם לחיה, בין טוב ורע. "מי שלא מזיז לו כאב של בבני אדם סביבו, אז הוא איבד את האנושיות, הוא כבר לא בן אדם". הוא ממשיך ומסביר את ההזדהות שלו עם סבלו של העם בסוריה:  "המקום, הסביבה שבה האדם גדל עושה את הבנאדם, אני חי תחת שלטון ישראלי מדכא ואין לי חופש. ולכן אני מזדהה עם המאבק של העם הסורי לחופש." בנוסף, מדובר בהזדהות גם על רקע דתי, וכך הוא אומר: "יש לנו שפה משותפת, קרבה חזקה בין סוריה לפלסטינים, גם מבחינת שפה. מבחינתי זאת מחויבות לאחים בסוריה. בנוסף לשני הדברים שכבר הזכרתי (המקום, והשפה. הערה שלי ה.ו.) יש עוד חיבור שלישי שהגיע בעקבות 'האביב הערבי' – נוצרה מחוייבות לערכים של סוציאליזם ואהבת האדם. אם לי טוב, חייב שגם לשכן שלי יהיה טוב. ואם לשכן שלי רע, אז גם לי רע".

צפו: אסמה אגברייה זחאלקה נואמת במחאה נגד הטבח מול סוריה

"יש לי ביד עט, לא רובה"

אני כותב שירה, את הספר שכתבתי עם יונתן קונדה ("תנאים מוקדמים") הקדשתי לצ'ה גווארה. הוא עידכן פעם משפט שישו אמר: "מה שווה לחברה אם היא מרוויחה כסף ומפסידה את האדם". אגוואני מסביר את השינוי שחל בו כשראה "שהחיים של האזרח הם כל כך זולים בשביל המשטר, עד כי הם לא שווים בכלל – זה מה ששינה אותי".

"אנחנו גם מלמדים כתיבה יוצרת ביפו. אני מלמד איך להיות חופשי, איך לבטא את עצמך דרך העט והדף". חשוב לאגוואני להסביר את המשמעות היתרה של המילה הכתובה והנאמרת. הוא מתחמם באש השירה, אל מול האש המעכלת של המשטר של אסד.

"ההוכחה הגדולה לכך שגם העט הורג היא העובדה שהאמנים והכותבים של סוריה גוייסו בעצם לצד של אסד" . איברהים קאשוש, משורר סורי שהשתמש בשיריו נגד אסד, נתפס על ידי המשטר, מיתרי הקול שלו נעקרו והוא נרצח לאחר מכן. על השחיטה הזו של הממסד את האמן ששלהב את ההמונים עם השיר "הסתלק בשאר" הפך איברהים קאשוש לאחר פרסום התמונות של גופתו וגרונו המשוסף לעוד סמל של המחאה הנמשכת.

"העם הסורי דורש את מה שאני דורש – חופש. לא רוצה לחיות במדינה שמחפשת אותך, לאן אתה הולך ומאיפה אתה בא. מדינה שמנצלת את העם שלה בקנסת ומיסים כבדים, מדינה שמרעיבה אתה עם שלה".

צפו: אגוואני מפעיל את הקהל המחאה בשיר נגד אסד

"עם כל מה שקורה בתוניס, מצרים ולוב, משהו אצלי השתנה. אני לא אותו בן אדם שחי את החיים וחושב איך להרוויח את הכסף. משהו בי השתנה מאז ההרוג הראשון בתוניס (מוחמד בועזיזי)". המצב הזה משפיע גם מרחוק על חייו של אגוואני, הוא מדבר עכשיו על שינוי שחל בו, אני מרגישה שזו התפתחות שהיא גם רגשית וגם קשורה לידע הפוליטי שרכש.

"כבר שנה וחצי אני מסתובב ורואה אנשים מטיילים ומסתובבים, שותים קפה, כמו עכשיו, בשעה שהעם הסורי נלחם ככה. אני לא מסכים ללכת לחתונות ומסיבות ולכל מקום שאפשר להנות ממנו, כל עוד הצבא חופשי לא מנצח, כל עוד יש רעב".

אתה  בעצם באבל?

"סוג של אבל ממה שקורה לאחים שלי, ממה שקורה בעולם. אני עוד באבל מאז שלמדתי על גורל האינדיאנים באמריקה הכבושה. אנשים לא יכולים להמשיך כך לחיות את חיי היום יום שלהם, בשעה שהיום יום של אנשים אחרים הוא מוות – זאת בושה! אנחנו צריכים להתייצב מול האנושיות שנשארה לנו בלב, לשכוח את שגרת היום יום, להסתכל מסביב ולראות שיש אנשים שחיים בכאב".

ומה אתה מסוגל לעשות בנוגע לזה?

 "30,000 הרוגים והעולם שותק? משהו פה ממש לא בסדר! ההפגנה זה הדבר הכי קטן, הכי בסיסי שאני יכול לעשות, כי טבעי. עצם זה שההפגנה הזאת בכלל מנהלת דיון עם הרשויות זה מפחית מערכה".

הצבא הסורי החופשי הוא קבוצת האופוזיציה הצבאית העיקרית בסוריה. הצבא החופשי מורכב בעיקר מעריקי הצבא של אסד והכוחות האזרחיים שקמו לצד המהפכה בסוריה. קבוצת התנגדות-צבאית זו הכריזה על הקמתה ב-29 ביולי 2011, באמצעות פרסום וידאו באינטרנט על ידי עריקים במדי הצבא הסורי, שבו קראו לאנשי צבא נוספים לערוק ולהצטרף אליהם. מנהיג הקבוצה, שהזדהה כאל"מ ריאד אל אסעד, הודיע כי צבא סוריה החופשית יעבוד יד ביד עם המפגינים במטרה להפיל את מנגנון השלטון והצהיר כי כל כוחות הביטחון התוקפים אזרחים הם מטרות לגיטימיות עבורם. אל"ם ריאד אל אסעד הדגיש כי ל"צבא הסורי החופשי" אין מטרות פוליטיות מלבד שחרורה של סוריה ממשטרו של בשאר אסד.

 

לדבריו של ריאד אל אסעד, החל מנובמבר 2011 "הצבא הסורי החופשי" זכה להצטרפות של מאות מגויסים/יות בכל פעם שהוא יצא להתקפה כנגד צבא אסד. הלוחמים של הקבוצה השתתפו בלחימה בעיר המזרחית דיר א-זור,  בעיר הנמל לטקיה, במחוז הצפוני של אידליב, באזור הדרומי של דרעא (מקום תחילת ההתקוממות), בפרברים של דמשק הבירה, בעיר חאלב ובערים המרכזיות חומס וחמאת.

"אסד הוא רופא עיניים שעקר את העיניים של העם שלו. המשטר האיראני משחק בו כבובה" אומר אגוואני, וכולנו ראינו את התמונות הקשות מהטבח של הילדים בעיר חומס. "באיראן יש ממשלה טרוריסטית," הוא מוסיף, "אני לא אומר את זה בגלל שאני מת על ישראל, איראן היא בדיוק כמו כל צבא מדכא בעולם. נדרשתי לקום ולעשות מעשה וגם קיבלתי כבר הודעות שאני בוגד מתנועות שמאמינות בממשל של אסד."  אגוואני מסביר לי שכלפי חוץ, נראה כי המשטר של אסד תומך בשחרור פלסטין (בכל משרד ממשלתי יש דגל פלסטיני לצד הדגל הסורי). אך, לטענתו, זאת אשלייה. אסד לא בחל בהרג של שבע-מאות פלסטינים במחנה הפליטים אל ירמוכ (מחנה הפליטים הגדול בסוריה).

מאז פרוץ המחאה בסוריה חלה התרחקות משמעותית בין תנועת חמאס לבן בריתה ופטרונה לשעבר, בשאר אל אסד. בשנה האחרונה יותר ויותר בכירים בתנועה, המזוהה עם האסלאם הסוני, יצאו בהצהרות חסרות תקדים נגד המשטר העלאווי בדמשק. בנוסף, על פי דיווחים תקשורתיים שטרם אושרו באופן רשמי על ידי התנועה, הועבר מושבה של הנהגת התנועה מדמשק.

אגוואני מאמין שהצבא החופשי הנאבק על הערים הגדולות בסוריה יביא את שלטון אסד אל קיצו. לדבריו, מדובר במספר שבועות. הוא רואה בעריקות הרבות בתוך צבא סוריה כמקור של נחמה ותקווה. וכשאני שואלת "ומה ההמשך מבחינתו", הוא עונה לי שיש בדעתו גם להפגין מול שגרירות סין. לטענתו, סין הטילה פעמיים וטו על החלטת האו"ם להטיל סנקציות על משטרו של אסד. לאחר מכן המשיכה לייצר את דגלי המהפכה. אך צבא סוריה החופשית כבר לא הסכים לייבא את הדגלים מסין, בשל הוטו שהטילה.

אסד מקבל נשק מאיראן, מרוסיה ומסין, מקבל לוחמים מהחיזבאללה, מפייק אל באדר (העירקי) ממשמרות המהפכה האיראנית, צבא ירושלים (אל קוץ) מאיראן והתגלה גם שיש חיילים השייכים לתנועה טרוריסטית בתימן. כולם נלחמים כנגד הצבא החופשי שכמעט אינו חמוש כלל. התחמות שלהם מגיעה בעיקר מגניבות ממחסומים ומבסיסי צבא של אסד שננטשו.

לאגוואני חשוב להדגיש, בכדי שלא תהיה אפשרות לשחק משחק ולהצדיק בתואנות כאלו ואחרות את התנהלותו של משטר אסד: "הצבא החופשי נוצר בשביל להגן על העם ולא בשביל הפיכה צבאית. הצבא החופשי נוצר מהעם. הצבא החופשי הוא העם. שאלוהים יברך את הצבא החופשי ואת המהפכה – זו לא הפיכה צבאית".

 

 

אל תאמר שר הביטחון, אמור שר המלחמה / מתי שמואלוף

 

איפה הייתם ילדים קטנים

בבית הקברות, או שאכלתם סרטים

הייתם במגרשי הכדורגל של המתים

הייתם כלואים באח הגדול ללא חוק וכללים

הייתם שתויים כשהמנהיגים שברו את הכלים

הייתם מפגרים, כשהגנרלים היו חכמים

הייתם שקטים, כשהטילים ירדו ועוד נופלים

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט

אסד כבד עומד ליפול

ואיפה הייתן ילדות קטנות,

נלחמתן על הדגל, בזמן שזיינו לכן את האימהות

בהטרדות, אונסים והתנכלויות

אבל בינתיים החונטה של הזין, השתינה עלינו בקשת

הרחם שלכן הפך לכוס של האימא של הצבא, המשטרה, השבכ, המוסד והמדינה

והוא הוציא משם, פצצות רפאל יפות, פיתוחים מרהיבים של הבני זונות של המשפחה

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט,

אסד זחוח עומד לרדת

ואיפה היית מתי שמואלוף

איפה היית כשנפלה הפצצה

האם אהבת, האם חיבקת, האם נשקת

האם קראת למישהי נשמה

איפה היית מתי שמואלוף

כשהתרסק עתידך

האם נתת לעם את גופך, ולחיים את נפשך

האם ישבת בכלא, או שנפלת עמוק מתחת למלחמה

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט

אסד אומלל עומד להתרסק

 —
המשטרה מחכה לאירוע
המשטרה מחכה לאירוע
 הילאל מהטלוויזיה החברתית מצלם
הילאל מהטלוויזיה החברתית מצלם
 מוחמד אגוואני פותח את האירוע
מוחמד אגוואני פותח את האירוע
 אסמה אגברייה זחאלקה נואמת נגד המשטר הסורי
אסמה אגברייה זחאלקה נואמת נגד המשטר הסורי

איך מקדמים את הפרטת חברת החשמל: ראשית מייבשים אותה ועושים לה דמוניזציה בציבור

Jesus crown of thorns - West Pier Brighton  By Leonski
'כשתתפרץ המחאה הבאה אנו נדע שמחיריה החשמל, כחלק מעליית מחירים כוללת, היו בין מניעיה." | בתמונה: גרפיטי של ישו כשקוציו הם מגדל שמירה. | Jesus crown of thorns – West Pier Brighton By Leonski cc: flickr

בניגוד לדעה הרווחת, אני מתנגד להפרטת חברת החשמל. אני מתריע בדעה הזאת במשבר שאותו הביאו פקידי האוצר על חברת החשמל. אותם פקידים יעשו שימוש ברוח הגבית של שינאת השירות הציבורי בכלל וחברת חשמל בפרט בכדי להעבירה לידיים פרטיות. אך מדוע חברת החשמל לא קיבלה תקציבים ממשלתיים במשך שנים והגיעה לחובות של עשרות מיליארדים?

התבשרנו בזינוק נוסף בתעריפי החשמל. ראש הממשלה בנימין נתניהו האשים את איראן ומחירי הנפט, למרות שהסיבה העיקרית הינה שיבושים באספקת הגז ממצרים. שר האוצר יובל שטייניץ ניסה למזער את הנזק והבטיח כי בעוד מספר שנים, כשיגיע הגז מקידוח 'תמר' אנו נחזור למחירים הישנים. אך קשה שלא לשאול את השאלה, מדוע הממשלה לא מתערבת בשביל העם, שאותה היא אמורה לייצג. הציבור קיבל את הבשורה בשקט יחסי, אך כשתתפרץ המחאה הבאה אנו נדע שמחיריה החשמל, כחלק מעליית מחירים כוללת, היו בין מניעיה.

כרגע וועד העובדים של חברת חשמל נמצא בעיצומים נרחבים בחברת החשמל, בין היתר הוא הודיע שיפסיק את הקמת תחנות הכוח החדשות במסגרת תכנית החירום למשק החשמל – וכן יקפיא את כתיבת התשקיף שבו מחוייבת החברה כדי לצאת בהנפקת האג"ח הגדולה בחודש יולי. זאת משום שהממשלה מבקשת לקחת מכספי קרן נאמנות של העובדים שיש ויכוח פתוח על החוקיות שלה.

ההחלטה על העיצומים החלה בעקבות החלטת חברי הדירקטוריון לעשות שימוש ראשון בכספים שהפקידה חברת החשמל לאורך שנים בחשבון נאמנות לא מורשה, שנועד להבטיח מימון הטבות שונות לעובדי החברה ולגמלאיה. בחשבון זה נצבר נכון לספטמבר 2011 סכום של 2.1 מיליארד שקל, והוא מנוהל כיום בידי בנק מזרחי טפחות.

אך מעל לסיפור העלאת מחירי החשמל, יש חשש שהמשבר שנוצר בין עובדי החשמל, לבין הממשלה ינוצל בעתיד להפרטה של עוד תשתית. התהליך כבר מוכר, מביאים את החברה קודם למשבר, ואחר כך מאשימים את ההנהלה והעובדים בניהול לא תקין ובזעם הציבור על השירות הלקוי – הוא עובר לידיים פרטיות.

כרגע יש מאבק גדול על עתיד רכבת ישראל, בעקבות המאבק שמנהלים בוועד העובדים כנגד ההפרטה. לפני כחודש חתמה רכבת ישראל על הסכם, שנשמר בחשאיות, לתחזוקת קרונות הרכבת עם היצרנית בומברדייה. זאת למרות שדו"ח שאומץ על-ידי חברת רכבת ישראל קבע כי תיקון רשלני של בומברדייה הוא הגורם לתאונת שריפת הקרונועים בסוף 2010.

By david55king cc: flickr

גם הרכבת עומדת בפני הפרטה > לא מדובר פה במאבק כוחני על כמה שקלים – עובדי רכבת ישראל נלחמים על בטיחות הנסיעה, כמו גם על הביטחון התעסוקתי שלהם. מי רוצה לנסוע ברכבת שלא עומדת בתקני הבטיחות, או שעובדיה צריכים השלמה לשכר מינימום? |

By david55king cc: flickr

 

לעמוד על הרגליים

אמנם הציבור רוצה לשלם פחות, אבל הוא חייב להבין את התפקיד של המדינה בנושא, ולא לשכוח את יכולת ההתערבות שלה בחברות הציבוריות. משה דור סמנכ"ל לשעבר של חברת חשמל טוען שהגז וחסרונו הם לא הסיבות למחיר הגואה במחיר. חברת חשמל מחזיקה בחוב הולך תופח, שיגיע לשבעים מיליארד דולר. המדינה שלחה את חברת החשמל לפרויקטים שונים, אך לא העבירה את התמורה. מדוע המדינה שלחה את חברת החשמל ללוות כספים אדירים מכספי הפנסיה של הציבור. ומדוע אין תוכנית להחזיר את עשרות המיליארדים לחברת החשמל כדי שתעמוד על רגליה.

הזעם של הציבור לאחר העלאות המחירים, יתחבר לשינאה המנגנונים הממשלתיים ועובדיהם בחברות הציבוריות. שני אלו יעניקו רוח גבית לכוונה הלא מוצהרת של המדינה להפריט חלקים מחברת חשמל. הפרטה בנושא תשתיות לאומיות אינה הפתרון היעיל והבטוח (חשמל הוא מוצר שמעניק לנו חיים ואסור לנו לקחת סיכונים עם חברות עסקיות). רגולציה ציבורית תקיפה יכולה למלא את מקומה של התחרות החופשית.

הדעה התפרסמה במעריב כלכלה 3.4.2012

*

אני מצרף גם דעה חשובה של אהוד עוזיאל כפי שהתפרסמה בדף שלו בפייסבוק

לקראת ההפגנה הגדולה 29.10 – מהי הפרטה בכלל?
האמת, הבוקר כבר ניהלתי בראש את המניפסט על התחבורה הציבורית הכושלת בישראל, ועל הסיבות המוסדיות למדוע יש לנו קווי אוטובוסים כמו בשנות ה50 עדיין, שמתייחסים לכולנו כמו תושבי המעברות. וזה כי ראיתי את התור לרב-קו בתחנה מרכזית בירושלים.

מאז כבר עברו הרבה שעות, ובכל זאת – הפגנה במוצ"ש ואם נפש אחת תצא לרחובות כי היא התעצבנה על השטויות שכתבתי – זכיתי למקום בגן עדן ועוד מצווה נוספה לי לאוסף (5-221 לחטאים, בינתים).

כולם צועקים נגד ההפרטה בכל ההפגנות, והשאלה היא: מה זו הפרטה בכלל? הפרטה היא שינוי מבנה ההון במשק. ובקיצור: העברת ההון הפנוי מהרבים אל המעטים.

הפרטה היא תהליך שבו לוקחים את הרווחים של חברה, ובמקום שהם יתפזרו על הרבה אנשים, מרכזים אותם בידיים של מעטים.
ניקח לדוגמא, כדי להמחיש, את חברת החשמל בישראל. כולם אוהבים לשנוא אותם, ולמדנו מגיל צעיר (עוד מזהו-זה) לתעב את העובדים המושחתים של החברה, שזוללים חשמל בחינם ומשכורות גבוהות. אימת המונופול – כך הם נקראים.
מכאן יש גם חיבה רבה לרצון להפריט אותם, ולהראות להם מה זה!

אז נניח, לשם הדוגמא, שיפריטו את חברת החשמל. המונופול לא ישתנה, שכן מדובר בזכיינים ובתחרות מועטה על המחירים בין מעט יצרנים. תהיה תחרות כמו שבשוק הסלולרי יש כיום תחרות . אף יש לציין כי כל הדוח"ות הכלכליים מציינים, שהפרטת משק החשמל תעלה את מחירי החשמל ביחס למחירים כיום – שנמצאים בממוצע העולמי, ולא גבוהים במיוחד ביחס למוצרים אחרים במשק, תחרותיים הרבה יותר.

אז ההפרטה לא תביא לשיפור התחרות ולא לשיפור במחירים.  יש לציין שההפרטה גם לא תזרים הרבה הון חדש לבורסה כן כבר כיום חברת החשמל מגייסת הון כמו כל חברה אחרת, שכן המדינה מסרבת לסייע לה בגיוס החוב, אפילו שהיא (יעני אנחנו) הבעלים.

מה כן ההפרטה תעשה? היא תאפשר לבעלים הפרטיים של המפעלים לפגוע בתנאי ההעסקה של העובדים, ולמשוך יותר הון – דרך משכורות עתק ודרך דיבידנדים – אל ראש הפירמידה, על חשבון העובדים והצרכנים (והמדינה).

כל עוד הבעלות היא אצל המדינה – העובדים נשארים חזקים – וההון שהחברה מרוויחה למעשה זורם אליהם – 15000 עובדים בחברת החשמל, בערך 1000 מהם מרוויחים 30-40 אלף ש"ח, ועוד הרבה עובדים שמרוויחים מעל 10,000 ש"ח, ורוב העובדים שמרוויחים 7000-12000 ש"ח. השכר הממוצע – 15,000 ש"ח. שכר מכובד למעמד ביניים.

ברגע שהבעלות תעבור ליזם פרטי, והחברה תפוצל בין מעט יזמים פרטיים – המנהלים הבכירים ירוויחו 150,000 ש"ח ומעלה, הבעלים ימשכו דיבינדים של עשרות מיליונים – והשכר הממוצע של יתר אלפי העובדים ירד אל 8000 ש"ח, או
אם המנכ"ל מרוויח המיליונים יהיה ממש טוב – הוא יוריד את השכר הממוצע ל 6000 ש"ח.

משמע, במקום שיהיו 15000 עובדים שמרוויחים 15000 ש"ח בממוצע, ומזרימים את הכסף הזה לחנויות, ולנסיעות בקבוצות מאורגנות של הוועד לחו"ל, ולשירה בציבור עם עינת שרוף – יהיו לנו 14500 עובדים שאין להם את הכסף הזה, והם בקושי מגרדים את החודש, ועוד 500 שמרוייחים הון עתק כדי לבנות וילות, לקנות ג'יפים, ולטוס לאלסקה למלון קרח 5 כוכבים. וכמובן לכרטיסי VIP למופע של בוב דילן במצדה.

נכון – בד"כ הפרטה מוצגת כהעברת הבעלות של חברה או מפעל מהמדינה לידיים פרטיות, ומתחולל הויכוח על מי הידיים הנכונות לנהל בית סוהר, או פנימייה או חברת חשמל. אבל הדוגמא שהצגנו כאן נכונה לכל הפרטה, והיא המהות האמיתית שלה.

בעבר, רצו שמבנה ההון יהיה שוויוני יותר, ויצרו את זה דרך בעלות של המדינה על מפעלים ופרויקטים.
בשלושת העשורים האחרונים, ישנם מי שמרוויחים מכך שמבנה ההון ישתנה.

נכון, יש בחברת החשמל עובדים שאולי מיותרים, ואולי יש גם שחיתות וכוחנות של וועד העובדים. ואולי אלו סתם הפחדות של משרד האוצר. אבל ככה זה שיש להם כוח, והם שומרים עליו. אם החברה תופרט – אז הכוח הזה והכוחנות שבו יועברו לבעלי ההון המעטים, על חשבון העובדים.

ולסיום – האם אפשר גם אחרת? הרי גם הלאמה היא תהליך גרוע שמביא להרבה תוצאות לוואי מעצבנות?
כן בהחלט! המדינה לא חייבת להלאים או לנהל חברות, כדי לשנות את מבנה ההון לשוויוני ומפוזר יותר. היא יכולה למשל לחייב הכנסה של נציגים של איגודי העובדים לדירקטוריון של החברה, כך שהם ישפיעו על חלוקת השכר והדיבידנדים. היא יכולה לחייב חלוקת דיבידנדים בצורה שקשורה לביצועים, ושגם יחולקו לעובדים באופן מדורג. העובדים עצמם יכולים להתאגד ולאסוף כוח, גם בלי המדינה. המדינה יכולה לחייב את ההון של העובדים – קרנות הפנסיה – להכניס גם שיקולים של הוגנות בשכר ושוויוניות בשכר לתוך מדיניות ההשקעות שלהם.

גם העובדים יכולים לדרוש את זה מהקרנות שלהם – אבל בשביל זה צריך להתאגד.

בקיצור – ההפרטה היא מהפיכה שקרתה לנו, והתשובה אליה – לצאת לרחובות, ולהמשיך ולשנות!

***

יא גאראת אלוואדי | נהוראי מ' שטרית

נהוראי מ' שטרית מביא לנו תרגום  שיר קלאסי מקורפוס השירה הערבית המצרית, שחיבר המשורר הנודע אחמד שאווקי. הלחין ושר הזמר- מלחין – אמן, מוחמד עבד- אלוואהאב.    המשך קריאת הפוסט "יא גאראת אלוואדי | נהוראי מ' שטרית"

פואטיות במהפכה

תצלום: ינאי יחיאל
תצלום: ינאי יחיאל

כתבה נפלאה של איילה פנייבסקי ב"מגזין הארץ" סביב שירת האוהליםהעם רוצה צדק פואטי !

שלוש ביקורות בעמוד "תרבות וספרות – הארץ" שהוקדש לשירת האוהלים:



ידיעה במעריב על הגעת שירון המהפכה למצרים

ולסיום הנה השיח השלם שהתעורר בעקבות הלידה של שירון המהפכה – באתר "גרילה תרבות"

גליונות שירת המהפכה הגיעו לעשן הזמן באר שבע. ניתן להשיג גם באוזן השלישית ת"א וירושלים. סניפי תולעת ספרים. מגדלור. המשיח. הנסיך. סיפור פשוט

שבת שלום

המחוגים זזים בשעון סיני

מאז המהפכה, איבדו השוטרים המצרים את החסות שפרש עליהם שלטון מובארק, והשליטה בחופי מדבר סיני עברה לבדואים. זוהי בשורה טובה, אבל האיזור עוד מחכה לתיירות מישראל.

שיעור בדמוקרטיה

 

Tahrir Square during the "Day of Egypt's Love"
Tahrir Square during the "Day of Egypt's Love"

 

עַבְדוּת בְּרָאס אֶל שָׂטָן – בְּאַדְּמַת סִינַי 2003 / מתי שמואלוף

"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מצרים…." – סֵפֶר דְּבָרִים פֶּרֶק כד', פָּסוּק כב'.

 

 

לֹא כָּל הָעֲבָדִים יָצְאוּ ממצרים

אָמְרוּ לִי רַגְלֵי 17-16 שְּׁעוֹת הָעֲבוֹדָה

שֶׁל אִיסְמָעִיל בֵּן הַ-13.

 

מתוך "שירה בין שמואלוף ובין חזז" (הוצאת ירון גולן וקרן תרבות חיפה, 2006).

המשך קריאת הפוסט "שיעור בדמוקרטיה"