דודי נפוליאון: הסאטירה מקדימה את כולם

איור על העטיפה:נעם נדב | עיצוב העטיפה: תמיר להב-רדלמסר | מתוך אתר "עם עובד

איור על העטיפה: נעם נדב | עיצוב העטיפה: תמיר להב-רדלמסר | מתוך אתר "עם עובד

דודי נפוליאון, איראג' פזשכזאד, הוצאת חרגול ועם עובד, 2012, תרגום מפרסית, אחרית דבר והערות: אורלי נוי. הספר יוצא לאור כחלק מהמפעל לתרגום ספרות מופת: מרכז הספר והספריות בסיוע משרד התרבות והספורט. 535 עמודים.

הביקורת התפרסמה לראשונה במגזין ישראל היום

*

עבודת גילוי  – מיצג האמנותי של תהל פרוש ואנוכי כחלק מגרילה תרבות עלה כסרטון

מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל

תמונה מס' 1, איור השער, הכיוון מזרח, גיליון מס' 15. עיצוב: עידו שמי.

תמונה מס' 1, איור השער, הכיוון מזרח, גיליון מס' 15. עיצוב: עידו שמי.

הקומיקס בישראל הוא דמות המראה של הפוליטיקה והרב-תרבותיות בישראל. מפתיע להיווכח כי הוא אינו צומח מתוך המעמדות הנמוכים, כפי שאירע במקומות רבים בעולם (ראו מאמרו של ד"ר דני פילק, "הפוליטיקה של תרבות עממית: הקומיקס כמשל").[2] אלא להפך – הקומיקס מחזק ומכונן את ההגמוניה האליטיסטית של אלה השייכים לתרבות העילית, שכן על צרכני הקומיקס נמנים דווקא השכבות המבוססות מבחינה כלכלית.  בשל כך מייצג הקומיקס נרטיבים של זיכרון אירופוצנטרי וסדר-היום האמנותי והפוליטי שלו לרוב דוחה עיסוק נרחב בשאלות חברתיות. למשל, נוכל למצוא התייחסויות רבות לשואה בחוברות קומיקס שונות, אך כמעט ולא נמצא בהן דיון בזיכרון היהודי-ערבי (ראו את העבודה של יובל כספי על מוסא שלוש, ראש-העיר היהודי-ערבי של תל-אביב),  או בצלקות היסטוריות אחרות (ראו עבודה של דולה יבנה על פרשת חטופי-תימן), או בשאלה הקולוניאלית/פוסטקולוניאלית (ראו מאמרה של דליה מרקוביץ', "קומיקס אפריקאי – אפריקה בקומיקס: רשמים מן הביאנאלה לאמנות, ונציה 2007 "). המשך קריאת הפוסט "מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל"