על ישראליות וגרמניות – שתי ישויות שלא מתגוררות בגוף אחד

אני יורד לבננה ביץ', מסתכל על הרצועה הצרה הזאת, שהולכת ונהיה צרה משנה לשנה. בים כל האנשים מתפשטים ונהיים כמעט עירומים לרגע. לים הזה שגובל באירופה יש השפעה שמכניעה את האנשים וחושפת את עור גופם. האם נוכל לתת לתרבות אחרת להישזר בתרבותינו. מדוע שתי התרבויות לא יכולות לחיות בגוף אחד.

בין פשיזם לקוסמופוליטיות: קריאה בעבריות-גרמניות של ימינו

10350625_10152852191872138_1994305517165639736_nחדש בבלוג שלי ב"הארץ" : היכן ממוקמת הגרמניות בתוך היצר הישראלי, פרי מערכת החינוך היהודית של מדינת ישראל 2014 והיכן ממוקמת העברית בתוך הגרמניות. אני עצוב ושמח להביא בפניכן שתי אפשרויות ופרשנויות שנפגשות רק בתוך הפוסט הזה בינתיים. אזהרה: פוסט ללא צנזורה.

כובש, נכבש ופמיניסטית: על "סויטה צרפתית" לאירן נמירובסקי

"סוויטה צרפתית" הינו היצירה הספרותית האחרונה של הסופרת היהודיה אירֶן נמירוֹבסקי, שהיגרה מרוסיה לצרפת ומצאה את מותה באושוויץ. הרומאן הינו יצירה מרשימה, בעלת שני חלקים: "סערה ביוני" ו"דולצ'ה". הסופרת חלמה לייצר ספר של אלף עמודים, בעל מבנה של סימפוניה בחמישה חלקים, כשהמודל שעמד לנגד עיניה היה הסימפוניה החמישית של בטהובן. הספר ניצל בעקבות תושיית שני בנותיה, ששרדו את התופת הנאצית ושמרו על הספר ובתחילת 2004 הוא זכה לפרסום ראשון בצרפת.