על הביקורת הראשונה ל"פרידה בברלין" "בישראל היום"

"מה מזרחי בספר על אהבה ופרידה? מה מזרחי בנסיעה לברלין? חיפשתי בכל הספר את המילים מעברה, קיפוח, אפלייה והתבכיינות ולא מצאתי – האם מתי שמואלוף החליט להשתכנז?"

כך או כך, הקול לא יישמע

השיח הביטחוני החליף את השיח החברתי, כי במלחמה אין צורך להסביר לאומנות, הדרת נשים ובזבוז אינסופי של משאבים. הטענה שלי עומדת על כך שאם בעיתות של הפסקת אש אנו נלחמים בהון ובשיח שהוא מייצר, ובכן בזמן מלחמה – במקום הצבא מחליף את ההון, ופועל בפרקטיקות דומות לשיח הניאו-ליברלי.

עריפת ראשים בגיליוטינה לא תכבה את האש הבוערת

המהפכה הצרפתית לימדה אותנו שעריפת ראשו של המלך לא הביאה מזור לעם הצרפתי הנאנק תחת רעב והיעדר שיוויון. מיד לאחר המהפכה החלה הגיליוטינה לערוף ראשים נוספים ורובספייר ניצח על טרור לא פוסק כנגד כל מי שנחשד בשמרנות. אנו צריכים ללמוד מכך, ששינויים צריכים להיעשות בזהירות ובמחשבה תחילה ועלינו לחפש את השיטה שעומדת בבסיס הבעייה ולא לרוץ לערוף ראשים.

דו"ח הביקורת על אסון השריפה בכרמל, של השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, הוא אחד הדוחות הקשים שיצאו ממשרדו של מבקר המדינה, אך פיטורים של ראשי המדינה לא יביאו את התוצאה המבוקשת. דרושה לנו הטמעה מלאה של מסקנותיו, ומחשבה לטווח ארוך, בכדי שלא ישנו התוצאות של אסון השריפה ומחדלים נוספים.

בצדק אחזה בפניך

המציאות החברתית בישראל זועקת לתגובה מוסרית ברוח ערכי המסורת היהודית. המציאות החברתית של מדינת רווחה שהולכת ונעלמת, של זכויות חברתיות שנשללות מאוכלוסיות שלמות היא תוצאה של דירדור ערכי. הניאו ליברליזם – המחשבה שיצרה את העוולת החברתית מכונסת בתוך סתירה. מצד אחד המחשבה הניאו ליברלית קוראת לחזרה לערכי קהילה יהודית שמרנית (אשר מאופיינת בהתארגנויות כמו ציונות 2000 ועוד). מצד שני המחשבה הניאו-ליברלית והפרקטיקות שלה מפוררות את המרקם החברתי והקהילות היהודיות וגם הערביות.

דיכוי תרבותי ממסדי

הקולגות שלי, חברי קבוצת כתובת*: גלעד מאירי, שי דותן, ליאור שטרנברג,דורית ויסמן, יובל ליבנה ואריאל זינדר הודיעני על קיצוץ נרחב בתקציב התרבות שלהם ב"כתובת: מקום לשירה בלב העיר" בעיר ירושלים. גם משה בן שאול עורך כתב-העת הותיק "מאזנים" כבר זמן מה לא קיבל את התקציב המובטח להוצאת והדפסת כתב-העת.

אפשר לנצח: ריאיון עם פרופ' דני גוטווין

ראיון עם אחד מההוגים החשובים ביותר במשנה החברתית בישראל. פרופ' דני גוטווין נודע בכתיבתו הנמרצת נגד ההפרטה הפושה במוסדות ובחברה הישראלית. עליתי לאוניברסיטת חיפה בכדי לראיין אותו.

על העשוקים וכנס בעלי ההון

בנימין נתניהו, שר האוצר, מתכנן לקצץ עוד מיליארדים מתקציבי הממשלה בכחלק מהמדיניות הניאו-ליברלית של ממשלתו הימנית. זה לא מפריע לו ולשאר פקידי האוצר, להמשיך ולדבר בז'רגון של מתקנים חברתיים. מי שקורא את תקצירי ההמלצות שפורסמו לקראת הכנס, נתקל במילים כמו "צמצום האבטלה" "לקראת רפורמה בחינוך" ועוד נושאי הרצאות, שמשכיחות את האשמה הרובצת על הממשלה הנוכחית וקודמתה בכלל ועל פקידי האוצר בפרט.

על שביתת הסטודנטים, פעילות חברתית וכלכלה נאו-ליברלית

ארגון אגודת הסטודנטים הארצית הכריזו סיום השביתה , ונדמה כי השבוע שוב הוכח לנו האקלים הפוליטי הימני המסוכן והחזק שבו אנו חיים. רבות כבר נאמר על תהליכי החיפצון, האטומיזציה ודה-פוליטיזציה שנערכים במסגרת העידן הגלובלי, בו מדיניות הניאו-ליברליזם שלטת. מדהים כמה בישראל הכלכלה בפרט ויש לומר שדה התרבות בכלל נצמדים לנרטיב הלאומי ותומכים בו עד לקטסטרופה הבאה.

השפעת המדיניות הניאו-ליברלית של ממשל רייגן על השחורים בארה"ב

בשנות השמונים עלה לשלטון רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית, שעל שמו נקראה התוכנית הכלכלית ששלטה בשווקים הפיננסיים (Reganomics).

באוטוביוגרפיה של רייגן נרשם שנצחונו בבחירות לנשיאות היה קשור בבעיות שקודמו, ג'ימי קרטר הסתבך בהן. שמבית גאתה האינפלציה ומבחוץ ספגה ארה"ב סדרה של מהלומות. וכשתמו שמונה שנותיו של רייגן בבית הלבן הייתה הזירה הבינלאומית שונה לחלוטין. בכורתה של ארה"ב הייתה ברורה בעליל. השפל הכלכלי נבלם ובמקומות שונים בעולם ניסו מנהיגים ללכת בדרכו של רייגן ולטפח כמוהו את היוזמה החופשית (רייגן, 1990). אני בא לבדוק את הנרטיב הזה מתוך העיניים של המיעוט השחור ולא של הרוב הלבן.