ההכנות ליום שבו נתניהו ייכנס לכלא

האופוריה ממצעד הבושה, הפלת חוק ההמלצות, ההכנות ליום שבו נתניהו ייכנס לכלא מזכירים לי את מחאת 2011. בהתחלה אלפים צעדו, אחר כך מאות אלפים ובסוף קרוב לחצי מיליון איש ברחובות. הנוער זעק העם רוצה צדק חברתי. אז איך אתם מסבירים ששנה אחרי זה עלתה ממשלה עם לפיד ובנט ושוב נתניהו ושוב מלחמה ועוד משחק כיסאות הפעם עם החרדים שחזרו לשלטון ועוד אינתיפאדה ועוד זמן שעובר ולעולם לא יחזור.

ובכן המחאה היא כוח נפלא שבו העם ונציגיו עושים שימוש. אך בכדי להחליף את השיטה, צריך להחליף את הערכים, ולשנות את תפיסת העולם. גבאי שאמור להיות נציג השמאל, לא עושה רושם שהוא יכול להחליף את השיטה. הוא חלק מהשיטה. הוא לא אמיץ ואין לו באמת אלטרנטיבה לשלטון. יתרה מכך, כל אלו שיושבים היום ומגבים את השחיתות, הם אלו שיישבו איתו. לכן, בכדי לא להתאכזב עדיף לא לא לפתח ציפיות.

אני אתן עוד דוגמא, גם אם נוחי דנקנר, אליעזר פישמן ודומיו ירדו מנכסיהם וסיימו את התקופה שבה שלטו בחברה הישראלית, בואו ואשאל אתכם, האם שינינו את השיטה שבה בעלי הון חילקו ג'ובים והחזיקו את הפוליטיקאים בביצים. האם משפחות עופר או תשובה ומוזס לא ממשיכים להלך בינינו ולעשות ככל העולה על דעתם. כן. מדוע. כי השיטה לא השתנתה. אמנם נזרק איום לחלל החדר, אך בעלי ההון ממשיכים להמשיל את מקורביהם. אולי הם קצת נזהרים יותר, אך השיטה עצמה לא השתנתה.

בואו נדמיין את היום שבו נתניהו נכנס לכלא. האם גדעון סער, בוגי יעלון, משה כחלון ואבי גבאי, יכולים באמת לשנות את הדרך בה התנהג המנהיג מולו התחרו? האם הם לפתע יהיו נקיי כפיים, מחפשים לבנות מחדש את הברית היהודית-ערבית של מחנה האופוזיציה. אף אחד מהם לא הראה הבנה ביסודות הדמוקרטיה. כולם השתתפו עד כה בביזה. תקנו אותי אם אני טועה.

 

מאחורי תוכניות הגרעין חיים שני עמים עניים שאינם אויבים

Dr. Strangelove

המאמר התפרסם לראשונה ב"שיחה מקומית"

הדיון הציבורי על נאום נתניהו בארה"ב מקבל את ההנחה שאיראן לא זכאית לנשק גרעיני וישראל כן. הדרך האחרת היא תמיכה בפירוז של כל המזרח התיכון, וברית מדוכאים בין אזרחי איראן וישראל

לנסיעה של נתניהו לארה"ב, לכאורה בכדי לעמוד מול סכנת הגרעין האיראני, יש זווית נסתרת שלא מדברים עליה בתקשורת הישראלית.

השיח כולו מתעסק בשאלה האם יש לאיראנים יכולות גרעיניות או אין להם. בתמונה הזאת לא ממש עוסקים בישראל עצמה, או בהתגרענות של המזרח התיכון כולו. אך דווקא לקראת הבחירות הקרובות חשוב להזכיר את המחיר המטורף שמשלמים אזרחי ישראל (שרבע מתוכם כבר מתחת לקו העוני) על הבחירה הישראלית להיות מעצמה גרעינית, על פי מקורות זרים. לפי מקורות זרים לישראל יש טילי יריחו, נשק טקטי, צוללות עם ראשי נפץ גרעיניים וטייסות F-16 חמושות, וכן מאות פצצות גרעין שעוברות פיתוחים על פיתוחים.

האם הנשק הגרעיני מגן על ישראל? האם ההשקעה בו ראויה? הנושאים האלו לא נידונים. מותר רק למנוע מהיריב נשק דומה. זאת הנחת היסוד. לפי המערב זה בסדר שליהודים יהיה נשק גרעיני, ללא פיקוח, ללא הגבלה וללא שום בחינה של שאלות סביבתיות (נסו למשל לשאול מהי הסכנה בלהחזיק כור גרעיני ישן כמו זה שיש בדימונה? האם הכור מסרטן את עובדיו ואת אלו המתגוררים בסמוך אליו? איפה ישראל קוברת את הפסולת הגרעינית שלה מדי שנה?).

לפי המערב לישראל מותר להחזיק בגרעין בגלל השואה, אך האיראנים מסוכנים בשל ההצהרות של מנהיגם הקודם שקרא להשמיד את ישראל. וכאן? מימין ועד שמאל מאמצים את הנחות היסוד האלה.

המערב מעודד את ישראל להתחמש בנשק גרעיני, גרמניה מוכרת לישראל צוללות גרעיניות, ארה"ב מוכרת את המטוסים. אך האם הגרמנים והאמריקאים מודעים לכך שתעשיית הנשק הישראלית, והגנרלים ששולטים בפוליטיקה, בעצם מרעיבים את תושביהם, בזמן שהם מתעשרים? האם יש בכלל איזה שיקול חברתי לכל השאלה של מכירת נשק כל כך מסוכן למדינת עולם שלישי כמו ישראל? מדוע השיחה על הימצאותו של נשק גרעיני במזרח התיכון אינה שווה בין ישראל ובין איראן?

Screenshot 2015-03-05 10.45.17
לחצו על התמונה בכדי לשמוע את ברק כהן ומתרגמו במסר לעם האיראני (הקליפ ייפתח כשתלחצו!)

גם העם האיראני סובל בגלל התשוקה של מנהיגיו לנשק יום הדין, למרות שברור שהמחירים החברתיים אדירים. העם האיראני ניסה בכל כוחו למרוד כחלוץ לפני האביב הערבי, אך לא הצליח. וזה בדיוק המסר ששלח הפעיל החברתי ברק כהן לעם האיראני באמצעות הפייסבוק ובעזרת יהודי ממוצא איראני שדיבר אל האיראנים בשפתם (לחצו על התמונה של ברק כהן ומתרגמו וצפו בקליפ):

נתניהו יוצא לארה"ב להפחיד את העולם עם הגרעין האיראני. אנחנו רוצים להגיד לכל העם האיראני, שבניגוד לראש הממשלה שלא מייצג אותנו, האנשים שנמצאים פה בארץ, לא נמצאים בסכסוך עם העם האיראני. לנו יש שלטון דפוק, שמשתמש במלחמות בכדי לפגוע לנו בחירות, בשוויון, ביכולת לחיות בכבוד. אנחנו יודעים שגם השלטון שלכם דפוק, ומשתמש באותם הכלים בכדי לפגוע באפשרות שלכם לחיות בכבוד.

זה לא סכסוך בינינו, בין העם היהודי לבין העם האיראני. זה רק שתי צורות שלטון דיקטטוריות שמתעללות בנו ובכם בכדי להמשיך את השליטה שלהם. עכשיו חג פורים אצלנו היהודים, ויש גם יהודים באיראן, ואנו רוצים לברך שבעזרת השם, שהוא אחד, כמו שבפורים התהפך המזל, כך גם יתהפך המזל, ואנחנו נתגבר על הדיקטטורה כאן, ואתם על הדיקטטורה שם, ובעזרת השם נוכל לבקר באיראן ואתם אותנו פה ויישברו החומות!

דווקא המסר של ברק כהן לאיראנים לא מפריד בין יהודים ופרסים (לא צריך לטבוח בהמן הרשע). זה אותו מסר יהודי-ערבי שהעברנו אנחנו בשנת 2011 עם "רוח ג'דידה", המכתב לצעירים בעולם הערבי בימי האביב הערבי. המסר הזה הוא בדיוק ההפך ממה שהממשלה עושה באמצעות הגרעין, הנשק וההתעמרות החברתית. זהו המסר שאנו צריכים לשלוח לוושינגטון, לאיראן ולעולם הערבי. מסר של דמוקרטיה חברתית שדואגת לאזרחים ולא משקיעה את כל מרצה בנשק יום הדין, שרק מחליש ומסכן את תושביה.

מתי שמואלוף הוא סופר ומשורר. השנה ראה אור ספר סיפוריו הראשון, "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים", בהוצאת זמורה ביתן. סיפור מתוכו התפרסם ב"שיחה מקומית".

"קחי אותי הכי רחוק מהשירה העברית"

The cause of my death: too many love songs

Come with me, but don’t give me your hand

On our right there is Beirut

On our left there is Cairo

Behind us -Amman

In front us – Ramallah

And where are we?

And now give me your hand and let’s travel far away from Hebrew poetry.

 

תיבת הפתעות של סיפור קל

Screenshot 2015-03-05 10.34.56

"שעת בוקר מושלג, ואתה מוצא בדירה שלך חדר נוסף שלא הכרת, רחם סודי, כמו בטירות האירופיות עליהן חלמת בילדותך בירכתי המזרח התיכון, כשקראת את כל סיפורי האחים גרים, אסטריד לינדגרן, כריסטיאן אנדרסן ומדרשי האגדה. מה קורה בתוך החדר ההוא? מי גר בו? מה הושאר בו? מה מסתתר מתחת לאבק ובתוך הארגזים הכבדים עם מנעולי המתכת החלודים? האם תוכל למצוא את המנהרה הסודית שתחבר אותך לאהוביך, אלו אשר השארת אלפי קילומטרים דוממים, מוצקים, לא משתנים, כשגלית מאסלת הקודש. המנהרה נגלית בחלום, יש דרך סודית ממחנה הריכוז של התשוקות שלך בקרקוב שבפולין ישר אל תוך קצה קו החוף של שירותי הים התיכון, ובחזרה והיא עוברת אצל אבא של אִינָה, זה שנגעל ממךָ, כמו הוריך הנרתעים מצוֹאַת סיפוריך."

האוצר חושב שהציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם

קריקטורה של Hasbara  של משרד החוץ – מצייר את ישראל כקולוניאל לבן באמצע הג'ונג'ל השחור כאותה אימרה מפורסמת של שר הביטחון אהוד ברק שישראל הינה "וילה בג'ונגל".  אהוד ברק חוזר לוילה שלו ואנו חוזרים אל הכסף שאין...
קריקטורה של Hasbara של משרד החוץ – מצייר את ישראל כקולוניאל לבן באמצע הג'ונג'ל השחור כאותה אימרה מפורסמת של שר הביטחון אהוד ברק שישראל הינה "וילה בג'ונגל". אהוד ברק חוזר לוילה שלו ואנו חוזרים אל הכסף שאין…

הרגשתם את זה? שמתם לב שהשתנה משהו במלחמה הזאת על המסך? אני רציני, בשיא הרצינות: אתם שישבתם שעות מול המסך וספרתם אזעקות כמו שסופרים אהבות, אתם שלא עזבתם את הכורסא, הממ"ד, הדיווחים והפרשנים, האם שמתם לב שמשהו פאקינג זז ממקום למקום? מישהו זוכר איפה הוא היה רגע לפני המלחמה? ובכן, בוא אני אגיד לכם מה השתנה בלילה ההוא ואיך אפלת המלחמה שינתה הכול ולא שינתה כלום.

אחד הדברים הכי ברורים שהתרחשו על המסך היה שהשיח הביטחוני החליף את השיח החברתי. המלחמה הייתה בדיוק מה שהיה חסר לממשלה הנוכחית בכדי לאחד את קהל בוחריה העתידי.  כי במלחמה אין צורך להסביר לאומנות, הדרת נשים ובזבוז אינסופי של משאבים. "הציבור מטומטם והציבור ישלם" כתב פעם שלום חנוך. והפוליטיקאים לא מאיטים כשהם רואים הזדמנות לגלגל אלינו את ההפסדים שלהם. וכבר שמענו שפקידי האוצר שוקלים להעלות את המע"מ בכדי לשלם את הוצאות המלחמה – חבל שלא המשכנו מהמחאה החברתית למלחמה נגד העוני, לפחות היינו רואים את התוצאות שלה בפריפריה.

וכך אנו מתנהלים בין מלחמה לבין מלחמה (לא נשכח לאולמרט שפתח בשתי מלחמות מיותרות בקנדציה אחת) בעיתות של הפסקת אש אנו נלחמים בהון ובשיח שהוא מייצר, ובכן בזמן מלחמה – במקום הצבא מחליף את ההון, ופועל בשיטות דומות כפי שלמדו היטב משרתָם של הטייקונים.

בשיח הניאו-ליברלי, שמייצר ההון, אין מקום לעיתונות חוקרת וביקורתית, יש מקום ליחצנים של בעלי ההון. היחצנים שולחים את האייטם, יוצרים את הכתבה, או מאידך מבטלים את התחקיר בלחץ פוליטי. בשיח הצבאי – בזמן מלחמה אין מקום לעיתונות חוקרת וביקורתית, יש מקום רק לעיתונות מגוייסת, ההסברה (Hasbara) של משרד החוץ או יחצנים של הצבא, אלו שולחים את האייטם, יוצרים את הכתבה, או מצמידים את העיתונות לצד הצבא, ואם ישנו ספק, בלחץ הפוליטיקה מבטלים את התחקיר (ראו גולדסטון).

קריקטורה שאמורה לעשות "הסברה" טובה לישראל– מציגה את ישראל כקולוניאל לבן באמצע הג'ונגל השחור כאותה אימרה מפורסמת של שר הביטחון הפורש אהוד ברק שישראל הינה "וילה בג'ונגל".  אהוד ברק חוזר לוילה שלו ואנו חוזרים אל הכסף שאין.

יש מקום רק להגנה

בשיח הניאו-ליברלי שמובילה ממשלת ישראל מאז שנת 2001 ועד לימינו אין מקום לשירותים חברתיים. המדינה עוברת לידיים פרטיות (מילה אחרת למספר מצומצם של משפחות) באמצעות הפרטה רחבה בכל האמצעים הנחוצים. מפריטים את ביטוח לאומי, המשטרה, בתי הסוהר, בתי הספר, בתי החולים, רק את הממשלה לא נפריט (למרות שבתכל'ס העובדה שהכנסת עברה לידי בעלי ההון, גם היא סוג של הפרטה של המרחב הציבורי הפוליטי).


מישהו שר את זה קודם

הרצון של בעלי ההון להחזיק את כל שרשרת המזון הוא מעל לכל ערך אחר. גם בשיח הצבאי של מלחמה אין מקום לשירותים חברתיים. יש מקום רק להגנה. כשהעורף נחשף במלחמת לבנון השנייה, אף אחד לא תיקן את מה שהמלחמה הראתה לנו בפריפריה. הפערים בין פריפריה ומרכז רק הלכו וגדלו.

כשנופל גראד בבאר שבע, המקומיים יודעים שהם יישארו בדרגת נחיתות לעומת תושבי תל אביב שיקבלו את המערכת החדשה של כיפת ברזל. מבצע עמוד ענן החל לאחר התדרדרות ביטחונית בגזרת רצועת עזה בשבוע שקדם לו. ביום שלישי, 6 בנובמבר, נפצעו שלושה חיילי צה"ל לאחר שהופעל נגדם מטען חבלה סמוך לגדר המערכת. ולא ירי בלתי פוסק על ישובי הדרום בשלוש שנים האחרונות. הצבא בדומה לבעלי ההון הוא מעל לכל. האזרח נשאר מיותר גם לצבא בעלי ההון וגם להון של צה"ל.

מדהים להסתכל בשתי המערכות הללו, הניאו-ליברלים ובעלי ההון שמנהיגים אותו, ובצבא וחונטת הגנרלים המצעידה אותו קדימה. התקשורת מייחסת לשתי התחומים  הללו קדושה (שאין צורך להסבירה) ובתווך האינטרס הציבורי הרחב נשכח. המלחמה לא מלמדת את ישראל על הצורך להילחם בעוני, אותו פגם אינהרטי שהשוק הליברלי יוצר. ובו בזמן אין שום התקדמות במרחב המדיני בין המדינה לבין שכנותיה.

בין אם אנו קורבנות השיטה הכלכלית-עסקית ובין אם אנו קורבנות השיח הביטחוני, הקול שלנו לא יישמע, אך בוא נראה אתכם מנסים להוריד את רווחי בעלי ההון, הגנרלים והתעשיות הצבאיות. בוא נראה אתכם נשארים בחיים בקרב הזה, שמתנהל בין מלחמה למלחמה.

הפוסט ראה אור לראשונה בבלוג שלי במאקו

עובדי הרכבת שובתים בשביל כולנו

פוסטר מהסרט "סיפורים מהמסילה" (2001) של קן לואץ' . cc: wikipedia
ג'יימס מיק מעניק ביסוס עובדתי מפורט ומרתק ל"סיפורי המסילה", סרטו של קן לוץ` על הפרטת הרכבות בבריטניה ".פוסטר מהסרט (2001) של קן לואץ' . cc: wikipedia

לא מדובר פה במאבק כוחני על כמה שקלים – עובדי רכבת ישראל נלחמים על בטיחות הנסיעה, כמו גם על הביטחון התעסוקתי שלהם. מי רוצה לנסוע ברכבת שלא עומדת בתקני הבטיחות, או שעובדיה צריכים השלמה לשכר מינימום?

ם אתם נוסעים ברכבת מדי פעם או אפילו כל יום, בטח עייפתם מהעיכובים, השביתות והאמינות הנמוכה של השירות. אתם בטח רוצים להיכנס לקרון ולהגיע בזמן. אבל האם הייתם רוצים לסיים את הנסיעה בתאונה? האם אתם סומכים על עובדי רכבת שמרוויחים פחות משכר המינימום ולא מסוגלים לגמור את החודש? האם הייתם רוצים שהרכבת תופרט לגמרי, ורווחיה יעברו לידיים פרטיות? האם תרצו למכור את התשתיות השייכות למדינה לגורם חיצוני שאין לו שום אחריות לגבי האזרחים?

אי אפשר לקבוע את היחס שלנו לשביתת עובדי הרכבת, בלי לענות לשאלות אלה. עובדי הרכבת לא מנהלים משא ומתן על שיפור תנאי שכר ולחיצה מיותרת על השאלטר, אלא מאבק על החיים שלנו במדינת ישראל. זהו מאבק על הבטיחות של הנוסעים, על הביטחון התעסוקתי של העובדים ועל הכרה בוועד העובדים, כחלק מיחסי עבודה הוגנים וצודקים.

לטענת הוועד, הנהלת הרכבת מתנהלת בצורה לא בטיחותית ומסכנת את שלום הציבור. ההנהלה מבקשת להכניס לקווים בין הוד השרון לראשון לציון קטרים חדשים שאינם בטיחותיים, ושנהגיהם לא השלימו את הלמידה הנדרשת להפעלתם. זאת הסיבה שהועד מנע את יציאתם לעבודה. בוועד עובדי הרכבת לא רוצים לחכות לתאונה הבא שבה יוכפש שמם, וחמור מכך – ייפגעו נוסעים, עקב עומסים כבדים שההנהלה שמה על נהגי הקטרים. בוועד דורשים שלא לסכן את שלום הציבור.

הבמאי קץ לואץ' ביים סרט חשוב על הפרטת הרכבות בבריטניה "סיפורי המסילה" (,The Navigators) בשנת 2001. הנה הטריילור שלו. וכך כותב יוסי דהאן ב"העוקץ" על הסרט: "כיצד הפסידו משלמי המיסים בבריטניה 10 מיליארד לירות שטרלינג בהפרטת רשת רכבות אחת. ג'יימס מיק James Meek בתחקיר ארוך ומפורט המשתרע על פני 18 עמודים בעיתון הבריטי ""Guardian חושף כיצד בצע כסף, בורות, אדישות והרצון למכור את חזון ההפרטה לציבור ולשלטון גרמו לאסון פיננסי ותחבורתי בבריטניה. מיק מעניק ביסוס עובדתי מפורט ומרתק ל"סיפורי המסילה", סרטו של קן לוץ` על הפרטת הרכבות בבריטניה "


בבריטניה זה לא עבד

שביתת עובדי הרכבת היא חלק ממאבק רחב יריעה של עובדים שונים במגזרים שונים. רק השבוע הסתיימה שביתת ההסתדרות למען הביטחון התעסוקתי של עובדי הקבלן המועסקים על ידי המדינה. יו"ר ועד עובדי הרכבת גילה אדרעי גילתה לנו כי חלק מעובדי הרכבת מקבלים השלמה לשכר מינימום, במקום שיהיה הסכם עבודה מסודר לשנת 2012. הנהלת הרכבת לא מעוניינת לדאוג לעובדים שלה ולהגיע להסכם קיבוצי משופר, ומסרבת לדבר עם הוועד. הדרישה להעלאת תנאים לא מגיעה בזמן שהקופה ריקה – ההנהלה מוציאה עבודות החוצה, למיקור חוץ, במקום להעניק את המשרות לעובדיה.

היינו מצפים שדווקא במקום עבודה כמו רכבת ישראל, בגלל אופייה הציבורי, נוכל לסמוך על קיום ועד איתן ואסרטיבי, שמייצג את צרכי העובדים והרכבות למען שמירה על ביטחון הציבור. אך נראה שהנהלת הרכבת אינה ששה להכיר בוועד העובדים ולנהל איתו מו"מ. בהיעדר הכרה, דיאלוג והתנהלות הגיונית של ההנהלה, ובהעדר עזרה מבית הדין לעבודה, העובדים נדחקו לקיר.

אין פלא שהנהלת הרכבת פועלת בצורה כל כך אטומה. יושב ראש רכבת ישראל, אורי יוגב, נחשב לאחד התומכים הגדולים בצמצום נרחב של המגזר הציבורי ובהפרטה. כששימש כאחראי על אגף התקציבים במשרד האוצר, יוגב עזר לנתניהו לצמצם את העבודה המאורגנת ולהפריט מכל הבא ליד.

מחדל השריפה בכרמל והמחאה החברתית כנראה עדיין לא הביאו את סיום עידן ההפרטה. תוצאות המאבק ברכבת יקבעו את עתיד הביטחון הפיזי והתעסוקתי שלנו ושל העובדים. אם המאבק ייכשל, שר התחבורה ישראל כץ וממשלת נתניהו לא יוכלו להיות אחראיים לחיינו כציבור הנוסעים והעובדים. ראינו כבר מה קרה בבריטניה, שם שהפרט הרכבת הביאה לזלזול בבטיחות ותאונות קטלניות. בואו לא נחכה לאסון כדי להילחם במצב.

הטור התפרסם לראשונה בבלוג שלי במאקו

*

למה זה בדיוק, אבל בדיוק הזמן הנכון להתייצב לצד עובדי הרכבת במאבקם הצודק נגד הפרטת פעילות התחזוקה – קיראו על הפוליטיקה המלוכלכת שמסבירה הרבה מהלכים על לוח השחמט הניאו ליברלי המלוכלך הזה.

חוסר אמונה בין ועדת הריכוזיות לבין ועדת טרכטנברג

Demonstrate in front of the house of Minister of Housing, Eli Atias, Jerusalem, 25.09.11  Hundreds of people demonstrate in front of the house of Minister of Housing, Eli Atias, in Jerusalem. the protesters who came from all over the country called for public housing and against evictions and demolitions.  Photo by: Oren Ziv/Activestills.org

הפגנת המאות בדרישה לדיור לכל – מול ביתו של שר השיכון אטיאס. צילום: אורן זיו, activestills.org, 25.9.2011

למה אסור לדבר עם ועדת טרכטנברג

מכתב המינוי של ועדת טרכטנברג קל לראות שאין לה סמכות אמיתית. זה ברור – נתניהו לא רוצה לאפשר שינוי, הוא רק רוצה שנוציא קיטור, כמו מאזינים שעולים לשידור ברדיו. המשך קריאת הפוסט "למה אסור לדבר עם ועדת טרכטנברג"

אל תתנו למאבק להיכשל | אלדד ברין

פעולה חתרנית של אולטראס הפועל תל אביב ברחוב קפלן – הפגנת השלוש מאות אלף

הרב בני לאו, ממנהיגי הציונות הדתית, אמר בהפגנת הענק בת"א שלא מדובר במחאה סקטוריאלית, ושאין פה שמאל וימין. דברים דומים אמרו רבנים אחרים, בירושלים ובמוקדי מחאה נוספים. גם דוברים חילונים חזרו על אותם דברים. ובדיוק משום כך אני מאמין שהמאבק הזה ייכשל. המשך קריאת הפוסט "אל תתנו למאבק להיכשל | אלדד ברין"