רשמים מסדנת כתיבה בפרנקפורט

טוב. הייתה סדנא מעולה שפתחה בתוכי צוהר למקום שארצה לפתח בגרמניה. תחילה בירכתי על נירות חנוכה, אכלתי סופגנייה ממש טעימה (בתמונה) ופתחתי בהקראת השיר שלי, בשלוש שפות, "על העזיבה":

"השיר יתחיל עוד מעט ליפול

כי

עזבתי את חיי הפיקדונות

למצוא חיים חדשים בברלין

דיברתי אנגלית שבורה, חמישה שקלים ליורו

סגרתי את הטלפון היהודי

נפרדתי מאּמי

מספריי

מאותיות אהבות חיי

חבריי" (פרידה בברלין, 2014)

סיפרתי בהתחלה על הפרויקט שאני עורך ביחד עם הסופר והעורך ירון אביטוב, "דברים שרואים מכאן: אנתולוגיה של יוצרים ישראליים בחו"ל". מה קורה לעברית שהופכת לשפת מיעוט? מהן הבחירות של המהגרים הישראלים בשאלות של שפה? האם הם מהגרים מכורח או מרצון? מה קורה לעברית כשהיא נזרקת לחופי האנגלית והגרמנית? מהו האופי של הספרות העברית שנכתבת מחוץ לישראל? ועוד ועוד שאלות שאין עליהן תשובות פשוטות אבל בכל זאת כמו ששם צחקנו, לא בכינו שנים (משפט נפלא של האדמו"ר מאיר אריאל זצ"ל).

בחלק השני עברנו לקרוא את השיר של יהודה עמיחי:

"וַהֲגִירַת הוֹרַי לֹא נִרְגְעָה בִּי.

דָּמִי מַמְשִיךְ עֲדַיִן לְשַקְשֵק בְּדַפְנוֹתַי

גַּם אַחַר שֶכְּבָר הֻנַּח הַכְּלִי עַל מְקוֹמוֹ.

וַהֲגִירַת הוֹרַי לֹא נִרְגְעָה בִּי.

רוּחוֹת זְמַן רַב עַל אֲבָנִים.

הַאֲדָמָה שוֹכַחַת צַעֲדֵי דוֹרְכים בָּהּ.

גוֹרָל נוֹרָא. קִטְעֵי שִֹיחָה אַחַר חֲצוֹת.

הֶשֵּג וּנְסִיגָה. לַיְלָה מַזְכִּיר וְיוֹם מַשְכִּיחַ.

עֵינַי שֶהִסְתַכְּלוּ זְמַן רַב לְתוֹך מִדְבָּר גָּדוֹל

וְנִרְגְעו מְעט. אִשָּה אֶחָת. כְּלָלֵי מִשְחָק

שֶלֹּא הִסְבִּירוּ לִי הֵיטֵב. חֻקֵּי כְּאֵב וָכֹבֶד.

עוֹד עכְשו לִבִּי, בְּקֹשִי יִשְֹתַּכֵּר

בְּלֶחֶם אֲהַבָתוֹ היוֹמְיוֹמִית. הוֹרַי בְּמוֹ הֲגִירָתָם.

עַל אֵם הדֶּרֶךְ, בָּהּ אֲנִי תָּמִיד יָתוֹם בְּלִי אֵם,

צָעִיר מִדַּי בִּשְבִיל לָמוּת, זָקֵן מִדַּי לְמִשְֹחָקִים.

וַעֲיֵפוּת חוֹצֵב וְרֵיקָנוּת הַמַּחְצֵבָה בְּגוּף אֶחָד.

אַרְכֵאוֹלוֹגְיה שֶל עָתִיד, בָּתֵי נְכוֹת

שֶל מַה הָיָה. וַהֲגִירַת הוֹרַי

לֹא נִרְגְעָה בִּי, וּמֵעַמִּים מָרִים לָמַדְתִּי

שָפוֹת מָרוֹת לְמַעַן שְתִיקָתִי

בֵּין הַבָּתִּים, אֲשֶר דּוֹמִים לָאֳנִיוֹת תָּמִיד.

וּכְבָר עוֹרְקַי וְגַם גִידַי כִּסְבָך

של חֲבָלִים שֶלֹּא אַתִּיר. וְאַחַר כָּךְ

מוֹתִי וְסוֹף לַהֲגִירַת הוֹרַי."

(מתוך האוסף "המקום שלא הייתי בו)

נתתי משימת כתיבה. לכתוב דף על סיפור או שיר שמתחיל במשפט "אני היגרתי ל…". הלכתי רגע החוצה. כשחזרתי מצאתי את הנוכחים כותבים במרץ והיה שקט מפליא. אפשר היה לשמוע את המוזיקה של הכתיבה. קראנו ביחד סיפורים חדשים לגמרי שנכתבו מההריון של הסדנא. סיפורים ושירים שדיברו והסבירו על מה קורה מעבר לגבולות המילה, לגבולות השפה, לגבולות ההגירה.

הכרתי חבורה חדשה של חברים וחברות חלקם ישראלים וחלקם גרמנים וחלקם יהודים מכל רחבי תבל. בסוף הערב טיילנו בעיר היפה, הגענו לטירה מוקפת אגם דומם וחשיכה מוארת באורות עם ציורי ילדים המוטבעים הפנסים. פתאום התגעגעתי לבתי, שהיא הדבר החשוב בחיי.

תודה לרננה וטל וכל הספרייה העברית בפרנקפורט/ The Hebrew Library in FFM

סדנת כתיבה חדשה: לכתוב עברית בברלין

איתמר אורלב כתב סיפור קצר מצחיק על הסדנא שאנחנו עומדים להעביר "לכתוב עברית בברלין". אם יש לכםן חברים/ות שגרים בברלין. תייגו אותם בדף של הסדנא שאנחנו פותחים:

לפני יותר משנה שלחתי למתי שמואלוף הודעה – "אולי נעשה יחד סדנת כתיבה פה בברלין? לבד אני כנראה לא אעשה את זה, אבל ביחד זה יכול להיות דווקא מהנה". הרעיון מצא חן בעיני מתי, וכעבור כמה ימים נפגשנו באיזה בר כדי להתחיל ולבנות את הסדנה, אבל אחרי הבירה השלישית כבר עברנו לעסוק בנושאים אחרים ובבוקר למחרת די שכחנו על מה דיברנו בתחילת הערב. אחרי כמה ימים קיבלנו שנינו הודעה ממיכל זמיר, המייסדת של 'הספרייה העברית בברלין', שבה היא שאלה אם מתחשק לשנינו לעשות סדנת כתיבה משותפת ושהיא תהיה אחראית על מציאת המקום והפרטים הטכניים האחרים.
שוב נפגשנו, הפעם בבוקר, ב'קפה אנגלס' הנמצא בשילר-קיטס, והתחלנו לבנות את סדנת הכתיבה שלנו שכעבור עוד מפגש או שניים וכמה החלפות מיילים הסתכמה בסילבוס בן 13 מפגשים של סדנת כתיבה סטנדרטית למדי.
הזמן עבר. למתי נולדה בת. אני התעסקתי עם שני הבנים הקטנים שלי. שגרת היומיום גלגלה אותנו קדימה ושכחנו מכל העניין. אבל ערב אחד, באיזה בר, אחרי הבירה שלישית, נזכרנו בסדנת הכתיבה שלנו והבנו שנטשנו אותה בגלל שהיא פשוט לא הייתה מעניינת מספיק. הבנו שאנחנו צריכים לייצר סדנת כתיבה ייחודית שתתייחס למקום שבו אנחנו נמצאים, ולמעמד שלנו כזרים הכותבים בשפת אמנו, ולהפוך את העובדה שאנחנו חיים וכותבים בעיר זרה כמקור ההשראה של הסדנה כולה.
כעבור כמה ימים נפגשנו שוב, בבוקר, הפעם ב'קפה שטראוס', הממוקם בכניסה לבית הקברות בברגמן-שטרסה. מתי הביא איתו את הסילבוס הקודם שכתבנו, וכיוון ששנינו שכחנו להביא מחשב, מתי כתב, בכתב יד זעיר, על הסילבוס הישן, את הסדנה החדשה שייצרנו – "לכתוב עברית בברלין" – שתתייחס דרך תרגילי כתיבה שונים וטקסטים מתאימים לשלוש המילים האלה ולקשר ביניהן, ושתעסוק באלמנטים השונים המייחדים את החיים שלנו כישראלים החיים וכותבים בברלין.
כשסיימנו לשרטט את הקווים המנחים לסדנה כבר היינו רעבים. מתי קם בהתרגשות, הניף את הדף עם הסילבוס הקודם והכריז "את זה אנחנו כבר לא צריכים!" אני הרעתי לו והוא קרע את הדף לגזרים. רק אז נזכרנו שכתבנו עליו, בצד, גם את כל פרטי הסדנה החדשה.
מתי אסף את הקרעים והלכנו לאכול חומוס. אחר כך, בבית, הוא הצליח להדביק אותם זה לזה ולאחר עוד כמה וכמה מפגשים בקפה שטראוס והחלפות מיילים אנחנו שמחים לחנוך את סדנת הכתיבה המשותפת שלנו – לכתוב עברית בברלין!

מי ביתר את השירה

השדרן ערן סבאג ואנוכי מפטפטים על ג'יי אדגר הובר ב"חיים של אחרים" בגלצ
השדרן ערן סבאג ואנוכי מפטפטים על ג'יי אדגר הובר ב"חיים של אחרים" בגלצ. צילום: ענבר מאור

שיר חדש שמסביר כיצד ניתן לבתר גופות בעולם השירה המדמם; סדנת כתיבה יוצרת שאני פותח בבית הסופר; לוח אירועים שבהם אשתתף וביניהם: השקת ספרו החדש והמרתק של תומר גרדי, ערב לזכרו של טאהא מוחמד עלי וכמובן ההשקה המדוברת של נערות מעין באנה לולו. המשך קריאת הפוסט "מי ביתר את השירה"

אפשרות שלישית לשירה

לקראת השנה החדשה הנה כמה המלצות קריאה, שמיעה וצפייה. המשך קריאת הפוסט "אפשרות שלישית לשירה"