יהודים-ערבים וערבים מתחברים למזרח-התיכון בברלין

יהודים וערבים מתחברים למזרח התיכון בברלין

בעשור האחרון, אני יוצר במות משותפות ליהודים וערבים ליצור ביחד את המזרח התיכון העתידי. נפלה בידי האפשרות להפיק ביחד עם הסופרת הילה עמית עבאס ערב ספרותי מיוחד, ייחודי ושלא נעשה בעבר. ערב שבו ערבים ממדינות כמו סוריה, כורדיסאטן ומצרים יקראו ביחד עם יהודים ממוצא סורי, איראני, עיראקי וכורדי. אם אתםן בברלין. אתם מוזמנים/ות!

חאלב של מטה

bombed_out_vehicles_aleppo-1

חאלב של מטה

חאלב של מטה, אני מתתיהו בן שפרה, בן מבנותייך, נכד ליהודייך, מקונן על מחיקת שכונות שירייך

חאלב, איך ויתרו על הצלתך ספריותייך?

חאלב, זה לא זיקוק שהדליק את שמי האביב הערבי, אלו הם כוכבי השמים שנוצצים בלילה.

חאלב, אמרי לי מי זה השטן הזה שזורק חביות נפץ על ראשי תושביו, חושב שכך יכתבו את שמו באהבה?

חאלב, התשמעי למקוננת העיראקית שבתוכי, כאן רחוק באירופה, היכן שהגיעו רבבות ממפתחות שערייך?

חאלב, שירים עשירים עוד יפרחו בגינותייך; חופשיים נהלך בינות החולות הנודדים ברומנים של המזרח התיכון; דיונות אותיות החירות מקועקעות בידינו, מילות תפילה אדומה יתפשטו בעינינו

חאלב, ספרי שירה קרועים מתעופפים ברוח; ילדיך נכנעו למשא הבטון שמחץ את זיכרונם

חאלב, אנו הקוראים את שירך נלחמנו באלו שלא יודעים דבר על ריקוד כתב היד של ילדה, הרושמת שיר אהבה לְאִמָּהּ

חאלב, בנותייך, הן היהודיות החדשות, גולות בין ספריות העולם. באזניות שלהן אפשר לשמוע את נֶחָמַת רחם הָעוּד.

חאלב, אנחנו לא ניאבק בנשק זקור אל על – עד הניצחון. לא. אנו נניח את תקוותינו בשעוות הרוך העדין של כניעת פסגות הררי המילים, לשלג הנופל בשקט, ונמס באביב למים המתוקים של מעיינות אהבה נובעת

חאלב, ספרי לנו שוב כיצד נצמיח שכונות של אותיות מאמינים ואתאיסטים בתוך מקדשייך הפזורים על גבי גוף נשמתך, הקשובה פנימה אל פעמוני החירות.

חאלב, כמו ילד קשוב לסיפורי סבתו, אשוב עוד לשבת על ברכייך.

 

שיר מתוך הספר השירה השישי ההולך וקורם עור ומילים. בקרוב הדסטארט. אעדכן. השיר התפרסם לראשונה באתר "שיחה מקומית".

טס לסוריה

– Do you have Hummus to put in the Falafel, instead of the regular sauces?

– No. Where u from ?

– from Israel. And u ?

– Syria. Aleppo.

-My grandmother is also from Allepo. I wish I could use my German passport and visit it.

– Nothing is left . Allepo is kaput.

– Also Israel is ruined without peace with the Palestinians. Fuck. Every year there is a new war.

– That's why u came here ?

– Yes.

– Here is your Falafel.

– Insalla will come better days ….

להתחבר למזרח התיכון דרך המוזיקה | מתי שמואלוף ואופיר טובול

בראיון ל"אל ערבייה" לפני כמה שנים, אמרה הזמרת הישראלית הפופולרית ביותר בעולם הערבי, זהבה בן, כי הייתה מעוניינת לשיר בעולם הערבי בכלל ובביירות ועזה בפרט. אך מערכת הביטחון הישראלית אסרה עליה להכנס לעזה, בשל שלטון החמאס. בראיון מאוחר יותר אמרה שחלומה הוא להופיע בבית האופרה בקהיר, היכן שהופיעה הזמרת הנערצת עליה ביותר, אום כלת'ום. זהבה בן מבטאת בדבריה את הרצון הטבעי של מזרחים רבים בישראל להתחבר לשורשים הערבים של התרבות שבתוכה חיו הוריהם במשך דורות רבים.

המוזיקה המזרחית מבטאת את הגעגוע של כמעט מחצית תושבי ישראל לשמור על המרכיב הערבי בתרבותם. אך מעבר לשאלת המוצא, ההיסטוריה והביוגרפיה, מדובר כאן בשאלת מיקומה של ישראל במזרח התיכון ונוגעת לכל אזרחי המדינה, מזרחים ולא מזרחים. ביום שהמוזיקה הישראלית תתחיל לייצא תרבות ערבית למדינות השכנות, קרובות כרחוקות, היא תוכל להגדיל את הצלחותיה ולהכפיל ואף לשלש את מכירותיה. התרבות המזרחית, הים-תיכונית, יכולה בקלות לקפוץ מעל המחסום ולהביא קהלים חדשים. כבר כיום אנחנו יודעים על רבים במדינות השכנות שמכירים ואוהבים שירים של אייל גולן וזמרים אחרים, בטח ובטח בשטחי הרשות הפלסטינית, שם קהל רב מעודכן במוזיקה מזרחית-ישראלית חדשה. יותר קל יהיה למכור מוזיקה מזרחית במשרק (האיזור הגיאוגרפי מאיראן ועד מצרים) ובמגרב (ממרוקו ועד מצרים) במקביל לייצוא התרבותי לארה"ב ולאירופה. ושימו לב גם שלא מעט מההצלחות באירופה היו של להקות וזמרים ששמרו על הצליל הערבי, כדוגמת עופרה חזה ועוד.

מאור אדרי מחדש את "יאללה יאללה" של הזמר הסורי וואפיק חביב. ב- 2012 יצא השיר של חביב, לפני חודש של אדרי:

למוזיקה ולתרבות ישנו גם תפקיד נוסף. במידה ונוכל לייצא את התרבות המזרחית למדינות ערב, סביר להניח שתרד רמת המתח, האיבה והשנאה כנגד ישראל. הגוש הערבי לא ייראה את ישראל כשארית קולוניאלית אירופאית, שבאה להתנחל באדמה הפלסטינית. הם יבינו שלמעלה ממיליון יהודים הגיעו ממדינות ערב והם שמרו במידה כזאת או אחרת על המרכיב הערבי בזהות שלהם, שבא לידי ביטוי עד לימים אלה במוזיקה ובתרבות.

החברה הישראלית כיום לא רואה את מקומה בין ביירות, עמאן וקהיר. אבל מי שיקשיב ללא מעט מהביצועים של הזמרים המובילים בישראל כיום (רק לאחרונה שרית חדד, עומר אדם, מאור אדרי ואחרים) יגלה כי הם מבצעים כעניין שבשגרה גירסאות כיסוי בעברית למוזיקה ערבית. יש כיום תרבות ישראלית עכשווית שמתכתבת בפועל עם תרבות ערבית עכשווית, אך לא מדברים על כך. יש קשר שתיקה סביב הנושא. זהבה בן מספיק אמיצה לומר שחלומה הגדול הוא להופיע באולם שבו הופיעה אום כולת'ום בקהיר, אך זהבה בן אינה נוסטלגית. היא מעודכנת ורוצה כמו יוצרים אחרים לעדכן את יצירתה וליצור דבר חדש שמתכתב עם הסביבה שמשפיעה ומושפעת ממנה. וזאת הסיבה שהאלבום של ביצועי השירים של אום כולת'ום (זהבה בן שרה בערבית) של זהבה בן הגיע לעולם הערבי (למרות החרם) וכך גם לגבי האלבומים בערבית של עופר לוי, שרית חדד, שריף. גם אלבומים של זמרות כמו יסמין לוי, שמצליחה מאוד בטורקיה, או ריטה עם אלבומה בפרסית שהגיע בין היתר לאיראן, או הזמרים המרוקאים-ישראלים, עושים עבודה מדהימה בפתיחות מוזיקלית בישראל ומחוצה לה.

פארס קארם הלבנוני, וואי לי – שיר מ – 2009 שלפני חודשיים יצא בישראל בביצוע עומר אדם:

השינוי המיוחל לא יבוא רק מהכיוון היהודי. זכייתה של לינה מחול, ערביה נוצרית מהעיר עכו, במקום הראשון בעונה השנייה של "The Voice" הוא אירוע חשוב מאוד. פרופ' יוסי יונה רואה בניצחון שלה את הרצון של הערבים להשתלב בתרבות הישראלית ואת המקום שנותנים בתרבות היהודית לתרבות ערבית. גם זכייתה של נסרין קדרי בעונה השניה של "אייל גולן קורא לך", לה קראה שירה אוחיון "מהפכה בשידור חי" עשתה צעד גדול לכיוון הזה. החיים המשותפים שלנו אינם רק שליליים ומלאים בגזענות ואיבה, אלא מבשרים התפתחות תרבותית חדשה-ישנה למרות שנים של קיפאון מדיני ותרבותי שנכפה עלינו מלמעלה. ישראל תמצא את מקומה במזרח התיכון דווקא מתוך הצמיחה של תרבות יהודית-ערבית (כדוגמת זהבה בן) והערבית-יהודית (כדוגמת לינה מחול ונסרין קדרי). וההצלחה של התרבות המעורבת החדשה תביא שגשוג לישראל.

נסרין קדרי ועופר ניסים בגירסת מועדונים ל"סוואח" של עבדאל חלים חאפז המצרי:

אל תתנו להם רובים – חזון סביבתי לישראל

  

לממשלת ישראל אין חזון סביבתי. היא נעה בין הסימפטומים השונים של הבעיות הסביבתיות ומנסה בהיסטריה לכבות שריפות. בפוליטיקה האזורית שלה – היא נלחמת מלחמה יקרה בסוריה ובאיראן ובשאר מדינות ערב על מנת שלא יקימו כורים גרעיניים, וממשיכה להשקיע מיליארדי דולרים בהתחמשות גרעינית, כימית וביולוגית לא מרוסנת.

בפוליטיקה האזורית שלה – היא נלחמת מלחמה יקרה בסוריה ובאיראן ובשאר מדינות ערב על מנת שלא יקימו כורים גרעיניים. וממשיכה להשקיע מיליארדי דולרים בהתחמשות גרעינית, כימית וביולוגית לא מרוסנת. בפוליטיקה הפנים-ארצית – היא מבקשת להקים עוד תחנת פחם בעיר אשקלון. פעילי גרינפיס טוענים כי "תחנה זו שורפת פחם מזהמת את האוויר, הים, הקרקע ומי התהום. מלבד הנזק המקומי, הפחם הינו הגורם העיקרי לשינויי האקלים." הממשלה ממשיכה לתת חסות למפעלים רבים אשר מזהמים את הסביבה מבלי להיענש (רוב הנחלים ברחבי הארץ מזוהמים). למשל היא מגינה על אנטנות סלולריות בכוח רב ולא באמת בודקת את ההשפעות המסוכנות שלהן לטווח ארוך. ורק לאחרונה התבשרנו בתחלואת סרטן גבוהה בחיפה, בת"א ובבאר שבע. יתרה מכך,דו"ח אי הצדק הסביבתי לשנת 2007 קובע כי ישראל עדיין מאופיינת בתופעות המזוהות עם מדינות עולם שלישי כהעדר מים זורמים בישובי הבדואים בנגב ובגליל, ניתוקי מים בכפרים ובשכונות עירוניות, העדר תחבורה ציבורית בכפרי הגליל המהווה חסם בפני הצטרפות נשים למעגל התעסוקה ועוד.

האוכלוסיות המוחלשות הן הנפגעות הראשיות של מדיניות זו. באופן העקיף התקציבים שמופנים הן להתחמשות גרעינית, כימית וביולוגית לא פוסקת יכלו להאכיל לא מעט ילדים ולשכן אותם בדיור ציבורי מוקף בשירותי בריאות ורווחה מתאימים. נייר עמדה שהוצג בכנס שנערך בעיר רודוס בחודש האחרון: "פרוטוקול שיתוף פעולה ליצירת ארגון גג בשם:"ים-תיכון נקי מגרעין ומנשק להשמדה המונית" (Mediterranean No Nuclear Neighborhood – MN³) לא קיבל שום התייחסות ציבורית רצינית ונדמה כי אנו חיים מחוץ לזמן ה"סביבתי" של שכנינו לאזור.

שיתוף הפעולה של ישראל עם התעשיינים ודחיית חזון סביבתי-חברתי (הישענות על כוח צבאי גרעיני) לא רק מכלה את משאביה, אלא שהוא פוגע בזכויות עובדים והאזרחים בתוך ישראל. כל מפעל שמזהם גורם לנזק בלתי הפיך לסביבה ופוגע גם בעובדיו. מחלות ורמת תחלואה גבוהה מורידים את רמת החיים. במדינה שבה הפערים בין עשירים לעניים הולכים וגדלים, היכולת להתגונן בפני נזקים סביבתיים, הן כעובדים והן כאזרחים היא קטנה ביותר. וכך נגרמת פגיעה אמיתית באיכות החיים של אוכלוסיות רחבות בישראל.

אני מציע שמדינת ישראל תהווה דוגמא חברתית (ולא גרעינית), סביבתית אמיתית לשכנותיה. כך היא תציע פיתרון אחד לבעיות האנרגיה האזוריות, למשל ע"י שימוש באנרגיות חדשות ויעילות, בהתאם להצעת גרינפיס: "ישראל צריכה ויכולה להשתמש בפוטנציאל אנרגיית השמש של ישראל הינו בלתי נדלה ומחובתה של הממשלה לאמץ טכנולוגיות לייצור אנרגיה מתחדשת, בד בבד לנקוט בצעדים לשימור אנרגיה."

            בעולם של משאבים מוגבלים, ובמיוחד במזרח התיכון בריקמה העדינה שבתוכה נמצאת ישראל, עלינו להתחיל לאמץ קודים סביבתיים, חברתיים המביטים לעתיד זה בחשיבה אזרחית-חברתית ולא בחשיבה מיליטריסטית. הסביבה הן בישראל והן סביב לה כבר הולכת ומתכלה. וללא מדיניות מתאימה של שימוש במו"מ, במדיניות והישענות על חוק בינלאומי, לא נוכל באמת לצאת מתוך הטירוף האוחז הן את ישראל והן את מדינות ערב המבקשות דווקא להידמות לה.

 

המאמר התפרסם לראשונה במדור "ירוק נושך" במעריב ב-12.11.2007