סובחאן אללה, כשתיפול החומה בין ישראל ופלסטין

התעוררתי לערפל. התגלגלתי להקשיב לדיויד שיין עיתונאי קנדי שעבר לישראל, שנאלץ לעזוב את התיאטרון של פולקסבינה (Volksbuehne) שם הוא הוזמן לדבר בביקורתיות על "צוק איתן". מצאתי את עצמי קופץ לבר אנרכיסטי, לא רחוק מהתיאטרון, בשכונת מיטה ושם הקשבתי לדבריו. הוא עבר מהגזענות נגד הערבים לדבר על הגזענות נגד הפליטים האפריקאים. שמועות אומרות שמנהיג מפלגת "דה לינקה" השמאלנית היה מעורב בהזזת הפאנל מהמרכזיות של התיאטרון שבו גם הוצגו לא פעם גם מחזותיו של ברכט. משום מה שיין לא הזכיר את בג"ץ חולות. אך הסביר למאזינים, חלקם פלסטינים, חלקם גרמנים, על הפחד של ישראלים לאבד את תודעת הרוב שלהם ולהפך למיעוט. אכלתי בוטנים מלוחים במיוחד, שתיתי תה חם, ומיהרתי החוצה אל תוך ענן מעורפל לפגוש מתרגם נפלא מגרמנית לעברית.

עלייתו של הפאשיזם הישראלי

המשבר של 1929 הביא למלחמת עולם שנייה. הפאשיזם נלחם מול הליברליזם והסוציאליזם. ארה"ב (ליברליות) וברה"מ (סוציאליות) ניצחו. בישראל יש משבר כלכלי מתמשך עם הפערים הגדולים במערב. את התסכול החברתי של השכונות והפריפריה ברחבי הארץ מנסים כוחות בימין הגזעני להכניס תחת כנפיהם. ההפגנה בתקווה הייתה נקודת שיא שצריכה להזהיר את החברה הישראלית. נקודה זאת מראה לנוהמשך לקרוא "עלייתו של הפאשיזם הישראלי"