סרטוני השקת "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" בברלין

ARIEL MOAATI (1)
גדי גולדברג ואנוכי. צילום: אריאל מואטי
ARIEL MOAATI (2)
ניצן ברנשטיין ועילאיי בצ'לו מנגנות שירי פרידה מתל אביב. צילום: אריאל מואטי

לכל חברותיי וחבריי באשר תהיו. הנה קליפ הסרטונים מההשקה של מקלחת של חושך בברלין. כך כתבתי ביום למחרת:

האמת שפחדתי. אבל הייתה השקה‬ מעולה. באו מעל ארבעים איש. הייתה הרגשה טובה באוויר. והתפתח דיון מרתק על שאלות של גלות ועל אמנות הכתיבה.

היו לי הרבה סיבות לפחד לעשות את ההשקה אתמול. רוב הסופרים שעושים השקות לא חיים בעיר, אלא רק באים מישראל ובכל זאת בזכות הדחיפה של גדי גולדברג, ועזרה של מיכל זמיר הצלחנו לארגן אירוע מקסים. הקהילה הישראלית בברלין, גרמנים דוברי עברית, ועוד אנשים שלא הכרתי הגיעו. גדי הכין את השאלות, שעברו על כל חלק בספר, וגם מצאתי את עצמי מקריא חלקים מתוכו, כפי שלא עשיתי בהשקה בישראל. המוזיקה של ניצן ברנשטיין עם השיר שהלחינה מתוך ספר השירה האחרון בחיי "פרידה בברלין" וגם עם שיר הפרידה שלה בתל אביב, עם הצ'לו שליווה יפה את תל אביב חסרת הים. השאלות מהקהל סבבו סביב אמנות הכתיבה, ואין תענוג יותר גדול לסופר להכניס את הקהל לסודות של יצירת הקסם הזה.

אז תודה על אחד הימים המאושרים בחיי. רותם ניר יצר תמונות שחור לבן ועבד על האופטימיזציה שלהן. וגם בקרוב אעלה סרטונים מתוך ההשקה למען, שתהיו היכן שתהיו, תוכלו להאזין ולצפות. תודה רותם, אתה לב גדול!

אז זאת הפעם ראשונה שערכתי השקה לספר שלי, בעברית, מחוץ לישראל. ספר שהחלק השלישי שלו נכתב בברלין. זאת כחלק מקהילה עברית / ישראלית / דיאספורית שנוצרת ויוצרת בברלין. שיהיה שבוע טוב!

* מקלחת של חושך וסיפורים נוספים באתר ההוצאה

* מקלחת של חושך בפייסבוק

"מקלחת של חושך": שמואלוף מפחיד ומטריד

10593058_832779760086201_3331504931839217847_nבשעה טובה. ביקורת ראשונה לספרי החדש – יותר שווימר כותב בואינט : "מקלחת של חושך": שמואלוף מפחיד ומטריד

סכסוך של אדם עם עצמו, עם יצירתו והרצון להימלט מהמציאות יחד עם אירועים מטרידים אחרים, עומדים במרכזם של קבצי הסיפורים בספרו החדש של מתי שמואלוף. הבחירה במרחב האישי כבמה לעימותים הפנימיים בנפשו של האדם, מעצימה את חווית הקריאה שהופכת למורטת עצבים

מהי הסיבה לאימה המפעפעת מבין דפי קובץ הסיפורים של מתי שמואלוף, הידוע כמשורר ואקטיביסט, מהיוצרים הצעירים המוכרים והפעלתניים ביותר בישראל? ב"מקלחת של חושך וסיפורים נוספים", שלושה שערים המכילים 31 סיפורים; בהחלט לא קובץ צנום, אלא מקבץ מרשים בהיקפו ובאופן שבו מנסח שמואלוף מעין מיתולוגיה פרטית. סיפורי האימה והמסתורין שבספר ניזונים ומופעלים על ידי כוחות מיתיים, יצורי ביעותים, קמעות וסמלים המשנים צורתם, גודלם ומרקמם שוב ושוב. ואולי דווקא בשל כך – הם נוכחים מאוד, מטרידים, וכן – מפחידים.

כל סיפור בקובץ שונה, מציג מבע אחר מעט מקודמו, אך נדמה כי כולם מונחים באותו מרחב מתעתע של תודעת הסופר. בשונה מסיפורי אימה מוכרים, הנשענים פעמים רבות על המפגש המסעיר בין המוכר למופלא והזר, בין המציאות לדמיון המעורר פלצות, הסיפורים של שמואלוף הם במידה רבה שיקוף של תודעת היוצר שהוא, והכוחות המאיימים הפועלים בהם, מתוארים כבבואה עוכרת שלווה של סופר ודמויותיו, תולדה של נפש פרועה, נטולת מרגוע.

כל האירועים המשונים והמבעיתים (בין אם מספר אותם אדם או דמות בדיונית) קורים תמיד במרחב של סכסוך – סכסוך של הסופר עם בריאתו, סכסוך של הסופר עם מנוע יצירתו או עם עברו, סכסוך של המציאות בהווה עם הרצון להימלט ממנה, וכן הלאה. כל סיפור מציג פן אחר באותה מיתולוגיה שנרקמת לאורך הקובץ ושמאפשרת להיחשף לכוח העצום והמטריד במעשה היצירה, בפעולה הזו של הפיכת דבר שאינו קיים למוחשי באמצעות מילים.

"יתדות ללא אוהל" הוא אחד הסיפורים החזקים ביותר בקובץ. שמואלוף מתאר בו סיטואציה של טירוף ואימה, שנקודת המוצא שלה היא ילדים אשר זורקים על המספר יתדות, מאיימים עליו ועולבים בו. שצף אסוציאציות וזרמי תודעה מתערבלים עם המציאות המסויטת, ויוצרים יחד כאוס שגורם לתחושת מועקה ממש. שמואלוף מצליח בסיפור זה כמו לתמצת את אימת החוץ על הפנים (פנים הבית, פנים הנפש), ולכך תורמת דהירת השפה, הלשון החדה, ההיסטרית אפילו, והקצב המוצלח.

מה שכן, שמואלוף אינו נאמן למבע אחד עקבי, אלא מציג פוליפוניה של מבעים וסגנונות, גם אם לרוב הנימה נותרת די דומה. הוא מערבב בין זמנים ומקומות, בין תרבויות וטיפוסים. לעתים הוא מפלרטט עם המותחנים הבלשיים של אגתה כריסטי, לעתים עם המסתורין של אדגר אלן פו. פעם הוא משועשע יותר אך עדיין קודר, כמו הסרטים של טים ברטון, ופעם אחרת הקדרות והאימה מובעות מתוך אלכימיה של רומנטיקה גרמנית וגותיות
מה שכן, שמואלוף אינו נאמן למבע אחד עקבי, אלא מציג פוליפוניה של מבעים וסגנונות, גם אם לרוב הנימה נותרת די דומה. הוא מערבב בין זמנים ומקומות, בין תרבויות וטיפוסים. לעתים הוא מפלרטט עם המותחנים הבלשיים של אגתה כריסטי, לעתים עם המסתורין של אדגר אלן פו. פעם הוא משועשע יותר אך עדיין קודר, כמו הסרטים של טים ברטון, ופעם אחרת הקדרות והאימה מובעות מתוך אלכימיה של רומנטיקה גרמנית וגותיות

לעומתו, הסיפור "לדבר מולה בשבעת הרקיעים המתפוררים", על אף שמו הנהדר, הוא דוגמה לטקסט שחוורונו מורגש לעומת טקסטים בשלים ומוצלחים ממנו. המספרת היא מלאכית שמגוללת את יחסיה עם מקדה, ערפדית שרה בחיפה חולת סרטן. מעבר לסיפור הדרמטי ולעלילה הגותית משהו, שיש בה גם עיסוק בטכנולוגיה, מוות ואהבה, המלאכית – שהיא מלאכית של מתים – טוענת כי לשמחתה "זאת לא אני שכותבת את הסיפור הזה. המילים עצמן החליטו לכתוב את הדרכים החירשות הללו". הניסיונות לשבור סמכות של מספר ומושא הסיפור, לעצב מערך עלילתי שכמו נמסר ללא שליטה, אינו מתגבש לכדי יצירה מעניינת, מקורית וזכירה – ולכן סיפור זה נקרא יותר כתרגיל מאשר כטקסט גמור.

מה שכן, שמואלוף אינו נאמן למבע אחד עקבי, אלא מציג פוליפוניה של מבעים וסגנונות, גם אם לרוב הנימה נותרת די דומה. הוא מערבב בין זמנים ומקומות, בין תרבויות וטיפוסים. לעתים הוא מפלרטט עם המותחנים הבלשיים של אגתה כריסטי, לעתים עם המסתורין של אדגר אלן פו. פעם הוא משועשע יותר אך עדיין קודר, כמו הסרטים של טים ברטון, ופעם אחרת הקדרות והאימה מובעות מתוך אלכימיה של רומנטיקה גרמנית וגותיות. יכולתו של שמואלוף להציג מגוון רחב כל כך של התייחסויות באופני הביטוי ובסגנונות מרשימה, גם אם לפעמים יש בה רתיעה מסוימת, כיוון שהיא מתעתעת במכוון בקוראים, כאילו ביקש להימנע מקרקע יציבה אחת שעליה ניתן לקרוא ולפענח את סיפוריו.

בהתאמה, השבירה הבלתי נגמרת של הנרטיבים משרתת את האימה, המסתורין והמתח שבסיפורים. התודעה של היוצר, של המספר, של הדמויות אינה ניתנת לקיבוע על ידי הקוראים. היא משתנה מסיפור לסיפור, ומדי פעם גם בתוך הסיפור עצמו. בכך שמואלוף מפגין רצון לקרנבליות מסוימת (המתכתבת עם הפוליפוניה), שהולמת את האימה אך גם מעצימה את תחושת האי-סדר והגמישות שבעלילות. בסיפורים בקובץ ההתרחשויות הקונקרטיות הן כמעט תירוץ לחגיגה פרועה, אלימה לפרקים, מורטת עצבים, של נפש האדם. וחגיגה זו יוצרת את תחושת האימה העיקרית משום שהוא חושפת את הכאוס, היעדר היציבות ושמיטת הקרקע מתחת לכל מה שהגיבורים יודעים ומכירים, או חושבים שהם יודעים או מכירים.

הדמויות באשר הן תמיד תוהות, נודדות, תרות, חסרות שקט, אניגמאטיות. לכולן יש פצע, סוד, הפרעה או מעשה מכונן שמניע אותן בשבילים חשוכים (באופן ממשי או סימבולי).

ההכרח שלהן לנוע במצב תודעתי מפוזר וסתור, אלים ומאיים, ספקני ומלא אשמה, יוצר את הדרמה שבסיפורים. אלו דמויות עצובות לרוב, בודדות, רדופות. שמואלוף מצליח לקשר ביניהן לא רק בשל תמת העל של הקובץ שהיא היחסים של יוצר עם יצירתו, אלא גם על ידי הענקת ביטוי למצוקות ותהיות הנובעות מאותו מצב בסיסי של בדידות וחידלון. הוא זורק את דמויותיו שאולה, ובוחן אותן לאור התרחשות מוזרה ומאיימת המחייבת אותן לפעול באופן מסוים, לתהות על היותן, ולחוות בעוצמה את הדרמה המתחוללת.

לא כל הסיפורים בקובץ אחידים ברמתם. חלקם מעוצבים היטב, מצליחים לבטא את האימה המתחוללת, ולהציב את הקוראים במתח של ממש. בכל שער יש סיפורים טובים יותר ופחות, ועל אף שכתיבתו של שמואלוף טובה, עשירה, רבת רבדים, מסקרנת ומעניינת. ברגעים מסוימים הוא נוטה לאריכות יתר, לפירוט שמעמיס ואפילו מעיק. הסיפורים שלו תובעים מהקוראים להיכנס לממד זר ואפל, ולא תמיד הוא מצליח לעשות זאת. בין אם על ידי העודפות שמכהה את הברק ופוגמת בקצב של הסיפור.

שמואלוף במיטבו בקובץ זה, דווקא כאשר הוא נותר "צמוד יותר לקרקע", ומספר על האימה שביום-יום כאשר אירוע מסוים משבש את השגרה או את המוכר. אז הוא מצליח להעמיד סיפור קצר כתוב היטב, שמעורר אי שקט וחוסר נוחות בקוראים, ולוכד אותם במתלעות של ספקות ופחדים, ומעורר השתאות מהניסוחים הפיוטיים והגסים כאחד, החוברים יחד לביטוי משכנע של אימה.

"מקלחת של חושך וסיפורים נוספים", מאת מתי שמואלוף. הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 416 עמ'.

 הדברים התפרסמו לראשונה בספרים – YNET ונכתבו על ידי יותם שווימר

דף הספר בפייסבוק | לרכישת הספר | מהדורה קולית של אייקאסט

לדובב מתים-חיים

maariv2-10-2014המשורר מתי שמואלוף (42), שהוציא חמישה ספרי שירה ונודע כאקטיביסט חברתי רדיקלי – בין מקימי "ערס פואטיקה", איגוד המשוררים, גרילה תרבות ויוזמות אחרות – עשה קפיצת מדרגה והוציא את ספר סיפוריו הראשון, "מקלחת של חושך וסיפורים אחרים", בהוצאת זמורה ביתן, בעזרת העורך הידוע פרופ' יגאל שוורץ ותמר ביאליק. ספר מסקרן, גדוש סיפורי אימה מצמררים. ראיון עם דודי אור, התפרסם לראשונה בעיתון מעריב, 2.10.2014

מדוע החברה הישראלית צריכה ספר של סיפורי אימה?
"לא יודע בדיוק מהי הסיבה. היד שלי הניעה אותי לחפש רוחות, ערפדים, מלאכים, זומבים, מתים-חיים, ולדובב אותם. לפעמים הם כועסים בגלל אהבה נכזבת, לפעמים בגלל בעיות משפחתיות, ולפעמים זה גם מתרחב לשאלות חברתיות".

היית פעיל מאוד, ארגנת הפגנות ופתאום עשית אקזיט והתמקמת בברלין לכתוב את החלק השלישי של הספר. איך ומה פתאום השתנית לנו?
"הגעתי לשלב שבו הרגשתי מרוקן, שחוק, מיואש ואבוד, בעולם שהיה כה ברור, בהיר ונהיר לי רגע לפני. לא יכולתי יותר להקריא שירה מזרחית, חברתית ופוליטית. חיפשתי את הקול שלי, ומצאתי אותו באמנות חדשה: כתיבת סיפורים. לשמחתי, מצאתי גם הוצאה גדולה ועורכים מעולים שהאמינו בי".

אתה מצטער על כל הפעילות התרבותית-חברתית החתרנית שלקחת בה חלק במשך עשור?
"אף שאני גאה בעשייה, כן, יש בתוכי מקום שהיה רוצה לוותר על הכל, ולהישאר מאז ומעולם בתוך הסיפורים, כי פרוזה הפכה לאהבת חיי".

איך זה לשבת בברלין ולכתוב בעברית? למי אתה כותב? האם יש משמעות של כתיבה בעברית מחוץ לישראל?
"חייתי 42 שנים בישראל, ורק בשנה האחרונה לקחתי שנת חופש להתגורר בברלין ולכתוב שם את הפרק האחרון של הספר. זה מוזר, פתאום אני מסתכל על ההורים שלי, שהיגרו עם ההורים שלהם ממדינות כמו סוריה, איראן ועיראק לישראל, ואני מבין ותם טוב יותר. כי ישראל היא חברת מהגרים; וההגירה, הפליטות, התלישות, המעבר בין תרבויות והזרות – מוכּרות ומובנות לי יותר".

"זאת כי גם אני יושב כל כך רחוק, ומרגיש זר בחברה הגרמנית. יש משמעות לכתיבה בעברית בכל מקום בעולם, כי זאת המציאות היהודית, שאיננה שייכת רק לטריטוריה. אך ברור שאני כותב קודם כל לחברה הישראלית. באופן בסיסי, החלק האחרון של הספר שייך גם לכל קהילת המהגרים של ברלין".

אז זהו, רע לך, ועזבת את ישראל? אני לא מבין. חזרת להשיק את הספר בישראל וחזרת לגרמניה?
"לא. נסעתי הרבה בשביל להתפתח אמנותית, ספרותית ותרבותית, בדיוק כמו ששחקני כדורגל ישראלים נוסעים לשחק באירופה. כן, באתי כדי לחגוג עם הספר,שהוא שייך לכל בני המשפחה שלי, כפרה עליהם, ועם החבר'ה והקוראים. אני נשאר כאן חודש, וחוזר כדי להמשיך ולכתוב ספר נוסף. אבל יש לי רק אזרחות ישראלית, וזאת שהות זמנית".

איך הרגשת במלחמה האחרונה?
"פחדתי בעיקר על כל קרובַי ויקירַי. רציתי שהמלחמה תיגמר, אני רוצה, כמו כל אזרחי ישראל, לחיות חיים נורמליים. אך דווקא המרחק נתן לי שקט ליצירה".

הדברים התפרסמו לראשונה במעריב, 2.10.2014 ונכתבו על ידי דודי אור.

***

עוד על הספר

* הספר למכירה בצומת ספרים

* ניתן להזמין מחו"ל

* קיראו: מאמר קצר שבו אני מספר (מתארח ב"קורא בספרים") על הסיבות שהניעו אותי להשתמש בז'אנר האימה במסגרת ספר הביכורים שלו "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים"

* הקשיבו: ראיון נפלא של רונה גרשון-תלמי ברשת א' בתוכנית "המוסף לספרות"

* קיראו: ראיון נפלא של לי פלר בטיימאאוט על הספר המחדש "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" בהוצאת כנרת זמורה דביר. אפשר לקרוא אותו ברשת

* צפו: מדבר על התהליך של כתיבת החלק השלישי של הספר בברלין, בתוכנית של אורלי וגיא, ערוץ 10

* קטע מהסיפור "צריך מכונות אחרות בכדי לעצור את הזמן" התפרסם בבלוג של "שיחה מקומית"

* טל גולדשטיין בטור 'הצעה לספר' – בחיה רעה-מדור הספרות של מגפון ממליצה על הספר

* הדור החדש של הספרות הישראלית … בימים אלו הוציא שמואלוף לאור ספר חדש, "מקלחת של חושך וסיפורים אחרים". מדובר בניצחון משמעותי" : שלמה בן דוד על הספר "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" בעיתון "מעריב" 

* הספר נבחר לחמשת הספרים המעניינים שייצאו בקיץ, טיימאאוט

* הדף של הספר בפייסבוק

* עוד על הספר