המחאה עוד תחזור והפעם לא נהיה נחמדים: ראיון עם יוסי יונה

פרופ' יוסי יונה מאוניברסיטת בן-גוריון, מראשי ועדת ספיבק-יונה שיעצה לראשי המחאה החברתית, מאמין שכעת התנאים בשלים לחזרת המחאה. לדבריו, אחד הפרמטרים המרכזיים לשיפור המצב החברתי-כלכלי בישראל הוא השקעה נרחבת בפריפריה בכלל ובדרום בפרט, אגב איחוד כוחות של ראשי הרשויות. הנה הריאיון שנערך אתו והתפרסם לראשונה בכביש ארבעים, מגזין התרבות של הדרום – ותודה לאתר המחאה הראשי שהעלה את הגירסא המלאה שכוללת למעלה מארבעת אלפי מילה ושיר שלא פורסם בעבר של פרופ' יונה. וגם תשובות לשאלות שקיבלתי ממכם…

"אשר לאלים, אמור שהם אלים", או: מדוע אי אפשר לקרוא שירה הגמונית | חגי קלעי

בשבועות האחרונים משהו קורה במרחב השירה הישראלי. מי שחיו זה לצד זה בשלום קר החליטו לצאת זה כנגד זה בפומבי. בתגובה להתארגנות להקמת "איגוד המשוררים" יצאו עודד כרמלי,אורי הולנדר, ויתר משוררים ומבקרים נאו ליברליים למתקפה חריפה (ככל שמתקפה בתוך עולם השירה יכולה להיות חריפה). במסגרת מתקפה זו – עלבונות אישיים ("אל יאוש מתי" כותב כרמלי למתי שמואלוף, בתגובה לטור ביקורת שכתב על מצב השירה הישראלית, "כתוב חמש ספרים והמיליונים יזרמו. ואם בכל זאת לא תצליח להתפרנס משירה, זה לא בגלל שאתה לא יודע להבחין בין זכר ונקבה – זה בגלל שאתה מזרחי"); עלבונות קבוצתיים ("מדוע בחרו אותם לא יוצלחים" תוהה הולנדר "ובהם אף כמה ישויות הנושקות להגדרה הקלינית של שיתוק מוחין, להיהפך למשוררים דווקא"); ופילוסופיה בגרוש ("אי אפשר להמיר את הדיבור על השירה בזהותו הפוליטית, המגדרית או האתנית של המשורר. אי אפשר להמיר את הרפובליקה הספרותית במדינת רווחה ספרותית").

זאת תהיה המלחמה האחרונה

גם נתניהו וגם הפלסטינים דחו את הצעתו של הנשיא האמריקאי לחדש את תהליך השלום במתווה הידוע – שתי מדינות לשני עמים. אולי דווקא הסירוב יוליד דרכים חדשות לסיום הסכסוך.

זרעי מערכת הבחירות נישאים ברוח

נראה שהבחירות כבר מעבר לפינה. הסימנים, כמו זרעים, כבר נישאים ברוח.

מדברים איגוד בקול יזרעאל

אז אם את רוצה שכר גבוה יותר מטיפ, תרשה לי לומך לך מה לעשות / את צריכה לדבר עם העובדות אתך / את צריכה לבנות איגוד, לעשות אותו חזק / אם תשארו יחד, בנות, היום לא ירחק / תקבלו קצור שעות עבודה, הטבה בתנאים / חופשות בתשלום, תקחו לחוף הים את הילדות / זה לא כל כך פשוט וזה דורש חידוד / בדיוק למה את צריכה לעלות על רכבת האיגוד / כי אם לעפרה שטראוס עלית אילנה בדש וויס סיגל פעיל שתעלה את השכר את ממתינה / אז ישימו אותך על המתנה / תחכו עד יום הדין / כולנו כבר נהיה קבורים / ומרים הנביאה תרד אלינו מהעננים…

מדוע אני חושב להצביע "בל"ד" ו"עבודה"

פרץ, רודף אחרי, רגשות האשמה המזרחיים, החברתיים, ה"שלי יחימוביצ'ים" שלי והרצון לתקן את ההווה. אני אומר לעצמי, אולי בכל זאת תצביע ל"עבודה", כדי שמישהו ידבר על הבסיס הכלכלי שלנו ושמישהו ידאג לאי-צדק המשווע ולפערים האדירים. אני אומר לעצמי, אולי פרץ במערכת בחירות הבאה יהיה יותר רדיקלי ואם הוא ישרוד השפה שלו תשתנה עוד יותר. והוא גם ידאג לשנות את המפלגה ולהשתלט על ברוורמן וברק החותרים תחתיו. אני מאמין באנשי ה"עבודה", אני מכיר לא מעט מהם והם עובדים יפה. נכון, פרץ עשה לא מעט טעויות ב"עבודה". אבל אני מאמין שטעויות הם מעשה אנוש. והגזענות שהופנתה לפרץ לא יכולה להשכח. למרות שמתוך האקטיביזם שלי הכרתי את שורשי הגזענות הזו עוד בעבר. אכנס לקלפי ואחליט האם לתמוך במפלגת ה"עבודה" בהווה, במעמד, בחברה ובסוג של קולקטיב יהודי מתון, ביחד עם זרעי רדיקליזם עתידי, או להצביע במפלגת "בל"ד" בסוג של חזון אזורי, לאומי פלסטיני, שישמיע את קול המדוכא ביותר בחברה בישראל …

לא פרץ, לא קונה: ראיון עם ח"כ שלי יחימוביץ' כפי שפורסם בעיתון "אנשים" בשנת 2006

שלי יחימוביץ' חולה על עמיר פרץ ["מנהיג מלידה"] ורק בגלל הצטרפה ל"העבודה" · היא תוקפת את אהוד אולמרט ["נגוע בשחיתות"] · מודה ש"העבודה" היא מפלגת מיינסטרים · היא לא נגד בעלי הון שרואים בחברה שפויה אינטרס של כולם · היא מאמינה בעיתונות הגונה, אבל לא בעיתונות אובייקטיבית · וחושבת ש"ארץ נהדרת", היא חבורה של יאפים אשכנזים ופחדנים · שלי 2006