ספרים, כתבי עת ואסופות להורדה חינמית באתר שלי

gunpowder_horn_india_louvre_r436

ספרים וכתבי עת להורדה חינמית

סיפורים:

* הייתי קבורה כשנפגשנו  פורסם עם איור מדהים בכתב העת כביש ארבעים

* הפרעת אכילה שפעם הכרתיגם ב"קורא בספרים")

* שאריות מהספר המקולל

* נצטרך מכונות אחרות בכדי לעצור את הזמן

* בכל רעל יש יותר מדי קסם

* לחכות לסיים סיפור בתוך גופה בלתי מזוהה

* פורטונה כבר לא גרה בקומה ה-23

* אני הילד שנרצח בשכונה

ממשיכים את עבודת גילוי של גרילה תרבות במכללת שנקר: בית ספר גבוה להנדסה ועיצוב

סדנת הסלאם פואטרי - במרחב הקומה השביעית עם הסטודנטים לעיצוב במכללת שנקר
סדנת הסלאם פואטרי – במרחב הקומה השביעית עם הסטודנטים לעיצוב במכללת שנקר

בקיץ 2012 תהל פרוש ואנוכי, כחלק מהיצירה של "גרילה תרבות" ערכנו את הגיליון ה-1 של כתב העת "עבודת גילוי". האסופה של היצירות והעדויות הוצגה במיצג ראשוני וייחודי כחלק מאירועי "אוהבים אמנות" שאצרה לאה אביר על גג מרכז ענב לתרבות.

לקריאה נוספת: מספוקן-וורד עד לעיצוב גזרים: סטודנטים מהמחלקה לתקשורת חזותית התנסו באקטיביזם חברתי באמצעים אמנותיים

צפו: מיצג עבודת גילוי

עבודת גילוי לא הפסיקה להפתיע אותנו, והופיעה בבמות רבות ביניהם בתערוכת "לחם שושנים" של מען לעבודה, בדף הפייסבוק של המבקר אילן ברקוביץ', ב"זו הדרך" גיליון 42 ושיר מתוך האסופה גם התפרסם במדור "באסטה" באתר העוקץ.

גרילה תרבות מעבירה קורס במכללת שנקר: בית ספר גבוה להנדסה ועיצוב

המרצה במחלקת תקשורת חזותית מירב פרץ התקשרה עימנו בגרילה תרבות והציעה להעביר קורס סמסטריאלי במכללת שנקר שימשיך את עבודת גילוי. כמובן שהתרגשנו מאוד. היא בחרה בי להעביר סדנאות שירה וללוות את הקורס וגם בנוסף את תהל פרוש. זאת אחרי שריאיינה חלק מחברי גרילה תרבות ובחנה את הצעותיהם לקורס. נדרשתי להעביר סדנת "סלאם פואטי" לסטודנטים של עיצוב, שאין להם שום קשר לשירה חברתית ומחאתית. קודם לכן הצגתי את העבודה של גרילה תרבות: האירועים השונים, התכנים, המחאה, ההתקבלות, השינוי בשדה השירה ועוד. בסדנה השנייה למדנו על אפשרויות פואטיות שונות של מחאה באמצעות טקסטים: חזרה, הוספת גוונים להקראה, דרמטיות, תיאטרליות, פרמורמנס ועוד. הסטודנטים הציגו טקסטים שלהם באופן מחאתי. תחילה הדבר נעשה בתוך חדר הלימוד, בקומה השביעית של המכללה, לאחר מכן בתוך החלל הציבורי של הקומה. לבסוף בחרנו בטקסט שדיבר על אפליית מלצרים וירדנו עם מגאפון לבית הקפה וייצרנו אירוע מחאה פרפורמטיבי של סלאם פואטרי. אחד הסטודנטים הקריא את הטקסט והקהל ענה והפתיע את כל באי הקפה, שלא היו מוכנים לפלאשמוב.

אני גאה להציג את הסרט המסכם את הסדנא שהעברתי במכללת שנקר ומראה את כל התהליך מהמפגש עם הסטודנטים ועד ליציאה למרחב הציבורי והעלאת קטע פרמורמטיבי

צפו: סדנת סלאם פואטרי – מתי שמואלוף וגרילה תרבות במכללת שנקר

בסיום הקורס הוזמנו, תהל פרוש ואנוכי לצפייה והערות בתערוכת סוף הקורס. היצירות שהוצגו היו טעונות חברתיות, ולעגו לאמצעי הייצור של עולם הגרפיקה. היה ניכר שערכי גרילה תרבות הופיעו בתוך העבודות של הסטודנטים והסטודנטיות. מירב פרץ אף הציגה את העבודה המשותפת שלנו בכנס חשוב באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית בארה"ב.

לקריאה נוספת: מספוקן-וורד עד לעיצוב גזרים: סטודנטים מהמחלקה לתקשורת חזותית התנסו באקטיביזם חברתי באמצעים אמנותיים

מסעותיו עם עצמו: הרים ונהרות לעולם: רשימות מסע / דן דאור; עם עובד, 264 עמודים

פרק ראשון של הספר בוואלהרשימות המסע של דן דאור המנוח עסקו בתרבויות זרות, אך האירו גם את נבכי נפשו שלו

חוקר הספרות עמרי הרצוג טען כי "דמויות בספרות העברית אינן נוטות לנטוש את גבולות ארץ ישראל, שמגדירים גם את גבולות הדגם הלאומי של הספרות המקומית. אולם כאשר הן עושות זאת, חציית הגבולות שלהן מבקשת אך ורק לסגור את הפרצות, לשקם את הגבולות המחוללים ולהצביע על חשיבותם ומרכזיותם המדומיינת בתרבות הישראלית, שכידוע עדיין לא הגדירה לעצמה גבולות לאומיים יציבים." דבריו ריחפו מעלי עת שקראתי את אסופת רשימות המסע של דן דאור ז"ל. דן דאור נסע הרחק למזרח ולמערב, אך נשאר קרוב דרך הדיאלוג העמוק ובאמצעות השפה והמשקפיים המיוחדים שדרכם הוא בוחן את האחר וגם את עצמו. לעיתים הוא נשאר ברמה הפילוסופית המופשטת ולעיתים הוא נכנס אל תוך הפרטים הקטנים של ההיסטוריה, התרבות והשירה. עבודתו כמתרגם מהשפה הסינית ניכרת בספר, הרווי תרגומים משפות רבות ואחרות, מה שמעשיר את חוויית הקריאה.

לעיתים דאור כותב בצורה ביקורתית מאוד לגבי המקום שבו הוא מבקר. למשל, כשהוא נוסע ליד ושם בירושלים, הוא קובע שתפיסת המרחב של מוזיאון השואה הזה אינה מסתפקת בתיעוד, שעל חשיבותו אין עוררין לצורכיהם של חוקרים, שיעבדו אותו לספרים שקהל רחב יותר יוכל ללמוד מהם, אלא "שואפת לספק – באמצעות החלל הזרוע מבנים וכיכרות ואנדרטאות ושדרות – לכל אזרח או אורח חוויה מרוכזת, מין מסע מודרך לגיהינום וחזרה. למה? דומה שזכר זוועות השואה יישמר טוב יותר במסמכים, ספרים, יומנים צילומים, סרטים, הקלטות"…

נוסף על כך, דומה שדאור כלוא בתוך הטענה התרבותית שגורסת כי טרם מגיע אדם לארץ כלשהי כתייר זר, עליו לקרוא ספרים עליה ולהצטייד בידע מוקדם, אך בסופו של דבר אנחנו יוצאים מתוך הספרים אל העולם. התייחסות זאת באה לידי ביטוי כשדאור מציע לקורא, לפני שהוא מגיע לליסבון, להצטייד בכתביו של פרננדו פסואה, אחד מגדולי המשוררים הפורטוגלים של המאה העשרים. לפרקים, דאור הכותב, המתבונן והמטייל, אינו מצליח לזהות את אמונתו החילונית המטריאלית ולהתנתק ממנה כשהוא נוסע לנתיבות בישראל וללורד בצרפת, וכן למקומות פולחן אחרים בעולם.  על העולים לרגל, לדוגמה, הוא כותב – "הם בדרך כלל אנשים פשוטים, וצורכיהם פשוטים: קצת יותר בריאות, קצת יותר פרנסה; והאמונה שלהם באפשרות של חסד היא לא בלתי מותנית. ניסים אמנם קורים – אדם נרפא ממחלה חשוכת מרפא, או מתעשר, בשל טובו של האל או הקדוש – אבל לא בלי מאמץ קטן מצידו של המאמין."

מקריאה זהירה ברשימותיו של דאור המנוח – איש שתרם רבות לספרות העברית – עולה, אם כן, תחושה שהוא מבין יותר את העולם כולו מאשר את גבולות תודעתו שלו.

הרשימה התפרסמה לראשונה בתרבות וספרות ישראל היום

חזרתי מפסטיבל "ימי שירה במדבר" בשדה בוקר. זאת השנה החמישית שבה אני משתתף בפסטיבל כחלק מקבוצת הצעירים של כתב-העת מעין וצ'יקי. הופענו ארבע פעמים ובהצלחה רבה. גולת הכותרת, הייתה ההופעה של הראפר קלקידן מיבנה. הנה קליפ שלו
חזרתי מפסטיבל "ימי שירה במדבר" בשדה בוקר. זאת השנה החמישית שבה אני משתתף בפסטיבל כחלק מקבוצת הצעירים של כתב-העת מעין וצ'יקי. הופענו ארבע פעמים ובהצלחה רבה. גולת הכותרת, הייתה ההופעה של הראפר קלקידן מיבנה. הנה קליפ שלו

 

מהדורה שנייה של עבודת גילוי ניתנת לרכישה בחנות האלטרנטיבית של אינדיבוק. לחצו על התמונה ורכשו לכן עותק
מהדורה שנייה של עבודת גילוי ניתנת לרכישה בחנות האלטרנטיבית של אינדיבוק. לחצו על התמונה ורכשו לכן עותק

דודי נפוליאון: הסאטירה מקדימה את כולם

איור על העטיפה:נעם נדב | עיצוב העטיפה: תמיר להב-רדלמסר | מתוך אתר "עם עובד

איור על העטיפה: נעם נדב | עיצוב העטיפה: תמיר להב-רדלמסר | מתוך אתר "עם עובד

דודי נפוליאון, איראג' פזשכזאד, הוצאת חרגול ועם עובד, 2012, תרגום מפרסית, אחרית דבר והערות: אורלי נוי. הספר יוצא לאור כחלק מהמפעל לתרגום ספרות מופת: מרכז הספר והספריות בסיוע משרד התרבות והספורט. 535 עמודים.

הביקורת התפרסמה לראשונה במגזין ישראל היום

*

עבודת גילוי  – מיצג האמנותי של תהל פרוש ואנוכי כחלק מגרילה תרבות עלה כסרטון

עבודת גילוי

חבריי וחברותיי אני גאה להציג בפניכן ובפניכם את "עבודת גילוי" שעלתה כספר אלקטרוני, חינמי ומקוון. את הספר ערכתי ביחד עם תהל פרוש. על העיצוב היה אחראי אבי בוחבוט.

האסופה נוגעת בשאלות של ניצול בשוק העבודה. ותוכלו ללמד איתה סוגיות החברתיות השונות, כגון אלו היוצאות מתוך רוחות המחאה ודורשות תיקון חברתי. זוהי עוד אסופה מבית הוצאת גרילה תרבות, המעניקה את ספריה בחינם לכל הדורש ודורשת ומעצימה את היצירה החברתית.

אז כנסו, דפדפו, הורידו ושתפו  את עבודת גילוי. אסופה של שירה, סיפורת ואמנות – עורכים: תהל פרוש ומתי שמואלוף, עיצוב: אבי בוחבוט. הוצאת גרילה תרבות, גליון 1, קיץ, 2012

עבודת גילוי היא פרויקט שמובילים המשוררים תהל פרוש ומתי שמואלוף חברי קבוצת גרילה תרבות, ושנוצרה מתוך צורך ממשי ודחוף להוציא לאור השמש את מה שנעשה תחת לאורות הפלורסנט במקום הנקרא "עבודה". הפרויקט נועד לחשוף את מה שיכולה עבודה לעולל ליחסים בין אנשים ולמהלך חייהם, לאוורר את המושג עובד ועובדת ולתת מוצא פה למערכי הכוחות הסודיים במסדרונות ולהתנסות הרגשית והפיזית של העובד/ת במקום עבודתה. כל זה מתוך מטרה להתחיל להציף את השיח הציבורי בשאלות שנותרות מחוצה לו כמו מה מימד ההסכמה שלנו ביחסי העבודה, על אילו חירויות אנחנו מוותרים עם הכניסה לאזור העבודה ובעבור מה ועוד ועוד.

בין הכותבות והכותבים, חדשים וגם שולמית אפפל, ענת לוין, עדי עסיס, דוד ברבי ועוד. בואו מחר להשתתף במיצג של עבודת גילוי במרכז עינב בשמונה בערב – שם נחתים אתכם על חוזה עבודה, ותוכלו לכתוב עדויות עבודה משלכם/ן. יהיה וידאו עדויות בלייב שערך לנו יותם, רותם מלנקי יצלם הכל לסרט עתידי ונחלק את האנתולוגיה היפה והחדשנית שלנו.

המיצג 

בואו להשתתף במיצג עבודת גילוי היום, 6.9.2012 כחלק תערוכת "אוהבים אמנות" במרכז עינב לתרבות.

כאמור בשעה שמונה בערב במרכז עינב (על גג בניין גן העיר במרכז תל אביב) נציג את עבודת גילוי בתערוכת הסיום של עיר–שדה. עבודת גילוי היא פרויקט מורכב וממושך של גרילה תרבות שנוצר מתוך צורך ממשי ודחוף להוציא לאור השמש את מה שנעשה תחת לאורות הניאון במקום הנקרא "עבודה", לחשוף את מה שיכולה עבודה לעולל ליחסים בין בני אדם ולמהלך חייהם, לאוורר את המושג עובדת ועובד ולתת מוצא פה למערכי הכוחות הסודיים במסדרונות ולהתנסות הרגשית והפיזית של העובד/ת במקום עבודתו/ה. עבודת גילוי כללה שלושה חלקים: איסוף עדויות של יחסי עבודה, מיצג ואנתולוגיית שירה וסיפורת.

עיצוב: אבי בוחבוט

המיצג שבו ניתן יהיה להשתתף היום ויתועד בוידאו על ידי רותם מלנקי, כולל זירת עבודה משרדית ניידת שניתנת לתזוזה והעברה קלה ממקום למקום במרחב העירוני ומספקת אולטרה עבודה בעידן שבו המהיר והזמני הם צו השעה. בשונה מדוכני מכירה ברחוב שמציעים סחורה תמורת כסף, בזירה של עבודת גילוי אנחנו מציעים עבודה תמורת כסף. העובדות והעובדיםיחתמו על חוזה העסקה שבו מוסדרים יחסיהם עם עבודת גילוי בתמורה לשכר מינמום של 22.04 לשעה ויקלידו עדויות על יחסי עבודה שנאספו ונכתבו בכתב–יד. לאחר מכן יתבקשו לכתוב על נייר עדות משלהם ולייצר עבודה נוספת לבאות ולבאים אחריהם. במקום יוקרן סרט קצר של עדויות עובדים, שערך יותם וקס ויחולקו 100 עותקים ראשונים של האנתולוגיה עבודת גילוי שעוצבה בידיו המוכשרות של אבי בוחבוט. עבודת גילוי כחלק מאוהבים אמנות

 

השער של עבודת גילוי
השער של עבודת גילוי
תהל פרוש עם האסופה בתערוכה של לחם שושנים
תהל פרוש עם האסופה בתערוכה של לחם שושנים
מתי שמואלוף ותהל פרוש עם האסופה בלחם שושנים
מתי שמואלוף ותהל פרוש עם האסופה בלחם שושנים
המיצב של עבודת גילוי בתערוכה של לאה אביר
המיצב של עבודת גילוי בתערוכה של לאה אביר

עיניים רעבות של המבקר והמשורר אילן ברקוביץ' מארחות שירים מתוך כתבי עת חדשים, והפעם:

 

דבר מנקה התיכון / עמית מאוטנר

 

מַה שְׁלוֹמִי?

הַזֶּבֶל שֶׁל שָּׁנָה שֶׁעָבְרָה

הוּא אוֹתוֹ זֶבֶל שֶׁל עַכְשָׁיו.

הִיא וַאֲנִי מְקַבְּלִים אוֹתוֹ חֲצִי מִשְׂרָה,

אָז לָמָּה הִיא מְקַבֶּלֶת יוֹתֵר? בִּגְלַל שֶׁמַּפְיָה פֹּה.

הוּא חָבֵר שֶׁל הוּא מֵהַחַמוּלָה שֶׁל הַהוּא. וְהוּא

יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ מֶלֶךְ, מַחְלִיט

בְּאֵיזֶה אִטִּיוּת הַגִּילְיוֹטִינָה תַּעֲבֹר עַל הַצַּוָּאר.

בִּקַּשְׁתִּי יְשַׁלֵּם לְפִי שְׁטָחִים, אָז הוּא סִפֵּחַ לִי שְׁטָחִים

חֲדָשִׁים, שְׁתֵי כִּתּוֹת גְּבוֹהוֹת, אֲבָל שִׁלֵּם לְפִי שָׁעָה.

בִּגְלַל שֶׁיֵּש לוֹ קֶשֶׁר לַסּוּדָנִי שֶׁרוֹצֶה לִגְמֹר מֻקְדָּם,

עָשָׂה אוֹתִי אַב בַּיִת, שֶׁאֶשְׁמֹר אֶנְעַל אֶת כֹּל הַמְּקוֹמוֹת.

 

מתוך: "עבודת גילוי", פרויקט חדשני המבקש לחשוף את האמת על מה שנעשה במקומות עבודה; עורכים [בכישרון רב, יש לומר, למרות כמה בחירות צפויות מדי של יוצרים]: מתי שמואלוף ותהל פרוש, גרילה תרבות, קיץ 2012, עמ' 61. עמית מאוטנר הוא מורה לתיאטרון בבית ספר בגדרה; סגנון כתיבתו הוא כשל משורר-שחקן, ואני מקווה כי יאזור אומץ לאסוף את שיריו הפזורים לכדי ספר שירים שלם אחד. זה יותר מתיאטרון של איש אחד – ויסלח לי אלי אביר הקורא כאן – משום שמאוטנר נכנס כאן לעורו של "מנקה התיכון"; נוטל ממנו את העגה ומדבר בה ("היא ואני מקבלים אותו חצי משרה"; "הוא חבר של הוא מהחמולה של ההוא"; "בקשתי ישלם לפי שטחים" ועוד) אך יחד עם זאת מצליח ליצור כאן דבר מה אותנטי, ולעתים זה כל הסוד הפשוט-גדול של האמנות, ולהעמיד שיר נהדר, רב שכבתי (מיהו זה שיושב בירושלים כמו מלך? ראש מחלקת החינוך? שר החינוך? ואולי מי שנמצא מעליהם בהיררכיה; ומהם השטחים המסופחים מלבד שתי הכיתות הגבוהות? האם לפנינו שפת כיבוש של נפש העובד?), שעוצר בדיוק במקום המדויק לו: "עשה אותי אב בית, שאשמור אנעל את כל המקומות", למרות שבעצם כתיבת השיר הוא למעשה פותח אותם לרווחה, כעבודת גילוי.

המדור התפרסם לראשונה ב"זו הדרך", גיליון 42, 24 באוקטובר, 2012

מתי שמואלוף ותהל פרוש

"איך לא ראינו את זה בא? טוב, אי אפשר לפגוע בפעילות. שהמתנדבים ילכו לעבוד, את המשכורות אפשר לדחות בחודש. כולנו באותה מהפכה, לא? ועוד חודש ועוד חודש ושנה" – מתוך עדות בעילום שם מהפרויקט "עבודת גילוי", העוסק ביחסי עבודה והוצג אתמול במרכז ענב לתרבות כחלק מ"אוהבים אמנות"

אתמול בשעה שמונה בערב במרכז עינב (על גג בניין גן העיר בתל אביב) הוצג "עבודת גילוי" בתערוכת הסיום של "עיר שדה". "עבודת גילוי" (פרי יצירתם של החתומים מעלה) היא פרויקט מורכב וממושך שנוצר מתוך צורך ממשי ודחוף להוציא לאור השמש את מה שנעשה תחת לאורות הניאון במקום הנקרא "עבודה", לחשוף את מה שיכולה עבודה לעולל ליחסים בין בני אדם ולמהלך חייהם, לאוורר את המושג עובדת ועובד, ולתת מוצא פה למערכי הכוחות הסודיים במסדרונות ולהתנסות הרגשית והפיזית של העובד/ת במקום עבודתו/ה. "עבודת גילוי" כללה שלושה חלקים: איסוף עדויות של יחסי עבודה, מיצג ואנתולוגיה.

המיצג – שבו ניתן יהיה להשתתף היום – כולל זירה משרדית ניידת שניתנת לתזוזה והעברה קלה ממקום למקום במרחב העירוני, ומספקת אולטרה עבודה בעידן שבו המהיר והזמני הם צו השעה. בשונה מדוכני מכירה ברחוב שמציעים סחורה תמורת כסף, בזירה של עבודת גילוי אנחנו מציעים עבודה תמורת כסף. העובדות והעובדים יחתמו על חוזה העסקה שבו מוסדרים יחסיהם עם עבודת גילוי בתמורה לשכר מינימום של 22.04 לשעה, ויקלידו עדויות על יחסי עבודה שנאספו ונכתבו בכתב יד. לאחר מכן, יתבקשו לכתוב על נייר עדות משלהם ולייצר עבודה נוספת לבאות ולבאים אחריהם. במקום יוקרן סרט קצר של עדויות עובדים ותחולק האנתולוגיה "עבודת גילוי".

צילום: skittledog, cc by-nc-nd

***

עמותה אחת אבל לא יחידה עדות בעילום שם

התלהבות

הצורך הזה לשנות את העולם, לעשות בו טוב. לא לחכות לעתיד כי יש מי שנשרף כאן ועכשיו. לרוץ קדימה למצוא פתרונות, לרתום א/נשים מתנדבים, נדבנים.

הצלחה

הצלחה היא סקסית. הילדים עולים למעלה, בני שנת השירות לומדים, גדלים, מועצמים. רואים אותם הופכים לאנשי עקרונות ואנשי חינוך מיומנים ויצירתיים. מסלול חייהם לא יהיה כשהיה. מייסדי העמותה, ילדים בעצמם הופכים מבוקשים, מרואיינים, מחוזרים. עם ההצלחה בא עוד כסף ומגיעות עוד קריאות – צריכים אתכם כאן, בואו להציל ילדים שם. אז הולכים.

שגיאות של להט ועיוורון

העירייה פתחה את שעריה לפנינו, אבל התקציב? לא מספיק. "אנחנו בעיקרון דורשים שתביאו matching". טוב, ניקח הלוואה. ועוד אחת. גיוס הכסף הולך מצוין, למה לא? ועוד אחת. האסיפה הכללית לא מאשרת? אז נכניס כמה א/נשי שלומנו ונעביר את ההחלטה. הילדים הרי לא יחכו, מדינת ישראל לא סופרת אותם והחיים משאירים עליהם צלקות עמוקות יותר ויותר.

משבר כלכלי

איך לא ראינו את זה בא? טוב, אי אפשר לפגוע בפעילות. שהמתנדבים ילכו לעבוד, את המשכורות אפשר לדחות בחודש. כולנו מתנדבים באותה מהפכה, לא? ועוד חודש ועוד חודש ושנה. לפעמים בעלי הבית של הקומונות באים לצעוק על המתנדבים כי לא שולם שכר דירה. לפעמים בעלי הבית של העובדים באים אליהם ומאיימים לזרוק אותם. חושך, אין חשמל, יובש, אין מים, ריק במקרר שואב הכל פנימה. אבל הילדים. מה יהיה איתם? משרד החינוך? נותן את תקציב 2008 באמצע 2009, אולי, אם יהיה אישור מנהל תקין. איך יהיה אישור מנהל תקין אם מעבירים תקציב בשוטף + 400? משרד הרווחה? "אתם משלמים משכורות גבוהות מדי (4,500 ברוטו לעובד רגיל, 6,200 לעובד עם תואר שני, 10,000 כולל הרכב לדרג ניהולי) – לא תקבלו תמיכה". נבקש מההורים, נבקש מהתורמים, התעייפו? היתה שנה קשה בבורסה? לא רוצים לתת לתקורה (תקורה – שם כל כך קר בשביל משרד, שירות ובשביל עובדים שנקרעים)? יש גם שוק אחר. אפרפר משהו.

סוחבים

שנה ועוד שנה ועוד שנה. עוול קטן שהולך ותופח ושדים גדולים שעומדים להתפרץ. הרי בסוף זה חייב לבוא.

מחליפים

מחליפים מנכ"ל, מחליפים ועד מנהל, עובדים מתחלפים, מתאגדים, נפרדים (ועד במקום כל כך קטן? חבל להרוס סתם את יחסי העבודה, בואו לדבר איתי כשאתם צריכים – המנכ"ל). מחליפים דירות, מחליפים חברת טלפונים, מחליפים בנק, מחליפים משרד, מתחמקים: יו"ר מהמלווים, ועד מנהל ממנכ"ל, מנכ"ל מעובדים, עובדים מבעלי בתים, מספקים, ממתנדבים.

נושרים

אנחנו מעטים, אבל ננצח. נמשוך עוד קצת, עוד קצת יאוש וקושי בשביל להציל את העמותה, את החזון, את השליחות. הרי הוועד המנהל ביקש יפה (ולא העביר כסף למשכורות) הרי המנכ"ל מאמין ומשכנע (אבל אף פעם לא מספר את כל האמת), הרי גם ככה אני בהריון. קונה עוד קצת דלק על חשבוני (שומרת קבלות, מצחיק לא?) עוד קצת בעל בית כועס, עוד קצת צעקות של הורים, עוד קצת בכי בשקט בצד. עוד קצת, עוד קצת. רק שהילדים בבתי הספר לא ירגישו. גם ככה ההורים עדיין מכים אותם או מזניחים אותם או שאינם יכולים לתמוך בהם. אין להם מישהו אחר חוץ מאיתנו. שלושים עובדים, עשרים עובדים, שנים-עשר, אחד-עשר, עשר. הגברים עוזבים ראשונים.

הטלפון

על שקט, כל הזמן. 20,30,40 שיחות שלא נענו – חניכים, הורים, ספקים, בעלי בית. אם היו 48 שעות ביממה אולי הייתי יכולה לחזור ולדבר עם כולם. ככה לפחות אני יכולה לבחור אל מי לחזור. מי שיש לי תשובה חלקית לפחות בשבילו. מי שלא ממש יצעק עלי. כולם צריכים תמיכה או מטרה לשחרר אליה את הקצף שעולה ולוחץ ומתפרץ.

קטיעה

איבדתי את הילד. חודש תשיעי. זה כנראה לא קשור. אולי כן? גוף ונפש גוף ונפש. לא יודעת, לא אדע, לא רוצה לחשוב על זה. בבית החולים הטלפון הפסיק לצלצל. לא נעים להם. איזו הקלה.

קצת אחר כך

דמי לידה – מופחתים. "אין הוכחה בבנק שאכן המשכורת שלך היתה בגובה המצויין בתלוש".

אין לאן לחזור אחרי חופשת הלידה

אף אחד לא מפרק את העמותה, היא פשוט התאיינה ולנו חייבים שנה של משכורות. התאגדנו (העובדים) ושכרנו עורך דין. ביקשנו מהוועד המנהל – טייקונים לפחות בחלקם – לפחות תממנו את התביעה שעולה 100,000. הציעו לנו 30,000 (750 לכל עובד) בתנאי שנחתום שלא נתבע אותם אישית.

סירבנו. לפחות שיפחדו קצת ב-750 שקלים לעובד.

עברה שנה, העמותה פורקה על ידי העובדים, איש מנציגי העמותה לא התייצב בבית המשפט להתנגד. קיבלנו את הכסף מהביטוח הלאומי, לא מהמעסיק או מהוועד המנהל. ככה זה כשארגונים מתפרקים. לפחות הביטוח הלאומי נותן תמיכה. גם היא מוגבלת, גם היא רק אם גייסת את הכוחות ללכת למשפט (ותודה לחבר שלמד עריכת דין תוך כדי עבודה איתנו – לא היינו פה בלעדיו). קיבלתי את הכסף – שכר עבודה קשה והוצאות (מזל ששמרתי קבלות) ומיד שילמתי 10% לעורך הדין. הוועד המנהל? עדיין עושים מליונים (אולי קצת פחות). הרמת מסך? אין לנו כוח, יש חיים, יש עבודה אחרת. כולנו צעירים, מסתכלים קדימה.

הטקסט התפרסם לראשונה בהעוקץ

הקול הקורא שליווה את הפרויקט

שוברים שתיקה חברתיעיצוב: אבי בוחבוט

קול קורא בשני חלקים להשתתפות בעבודת גילוי:

1. עבודת גילוי היא פרויקט איסוף עדויות עליו מנצחים תהל פרוש ומתי שמואלוף (שנינו חברים בקבוצה גרילה תרבות). המטרה להוציא לראשונה לאור השמש את מה שנעשה תחת לאורות הניאון במקום הנקרא "עבודה", לחשוף את מה שיכולה עבודה לעולל ליחסים בין בני אדם ולמהלך חייהם, לאוורר את המושג עובדת ועובד, ולתת מוצא פה למערכי הכוחות הסודיים במסדרונות ולהתנסות הרגשית והפיזית של העובד/ת במקום עבודתו/ה.

אנחנו קוראים לעובדות ועובדים – שכירים, עצמאיים, עובדי קבלן, עובדים זרים – לכתוב לנו למייל שלמטה על עדות הקשורה במקום העבודה שלכם היום ובעבר: מצבי ניצול שעברתם או שיצרתם בעצמכם, לחצים שהפעלתם או שהופעלו עליכן, כוחניות שהופנתה כלפיכם או שהפעלתם על אחרים, ספרו לנו תנאי עבודה פיזיים ונפשיים ועוד.

מייל לשליחה: avodat.giluy@gmail.com
כל העדויות יפורסמו לאחר מכן בעילום שם (אלא אם נתבקש אחרת) באתר אינטרנט מיוחד שיוקם לשם כך. מי שמעוניינים לספר את עדותם למצלמה – אנא ציינו זאת.

 

2. כחלק מאיסוף העדויות נערוך אנתולוגיה בנושא עבודה, שתכלול שירים, סיפורים קצרים ודימויים. אנחנו קוראות לכן ולכם לשלוח חומרים למייל שלמעלה ולציין בשורת הנושא – עבור האנתולוגיה

 

 

הוקרה לשרת התרבות הנפלאה לימור לבנת לכבוד הענקת פרס היצירה הציונית

158046_368610936521254_1403338338_n 178946_10151118512923238_583508237_13452083_1752501855_n

טקס חלוקת "פרס היצירה הציונית" שיזמה שרת התרבות לימור לבנת. אנחנו מארגנים מול הטקס אירוע שיגחיך את הפרס ואת מחלקיו

פייסבוק

על ההפגנה בוואלה

9f501f9aa24e11e18cf91231380fd29b_7

מאבטח של תיאטרון מזיא הגיע לקחת תעודות מזהות אחרי ששמואלוף הקריא את השיר "מה תרבותי בתרבות" נגד פרס היציר ההציונית ש לבנת
מאבטח של תיאטרון מזיא הגיע לקחת תעודות מזהות אחרי ששמואלוף הקריא את השיר "מה תרבותי בתרבות" נגד פרס היצירה הציונית ש לבנת
נמאס לנו שהשרה לבנת מחלקת פרסים על פי קריטריונים אידיאולוגים ולא מקצועיים. היא עושה הכנה לפריימריס ולא מנהלת משרד תרבות לכל אזרחי ישראל!
נמאס לנו שהשרה לבנת מחלקת פרסים על פי קריטריונים אידיאולוגים ולא מקצועיים. היא עושה הכנה לפריימריס ולא מנהלת משרד תרבות לכל אזרחי ישראל!

984

*
מתי שמואלוף ברדיו כל השלוםמיכל אהרוני מהמוחות באירוע נגד הענקת פרס היצירה הציונית – עמדנו מול. בודדים. הקראנו שירה ודיברנו על ההבדל בין אמנות ללאומנות. התווכחנו. דיברנו.כבר שנים לא הייתי באירוע כזה. לא הפגנתי כמעט לבד על משהו שמאוד חשוב לי. ואין כיף ומרגש מזה. להגיד לשרה לבנת ולאורחיה מה, באמת, אנחנו חושבים על פרס היצירה בתחום הציונות. לעשות דמוקרטיה ולהשמיע את קולך האמיתי.  אני חיה כאן, משלמת מיסים, מגדלת את ילדי, יוצרת בעברית, אני חלק מהדי אן אי של המקום הזה. מרקמו – מרקמי ולהיפך. אל תחנכי אותי, לימור לבנת. אין לך זכות, אין לך את הכלים, אין לך את היושרה ומעל הכל אין לך תרבותמתוך כתבה של עידו בלאס בגלריה הארץלפני תחילת הטקס נערכה בחוץ הפגנה קטנה. המפגינים, מארגון "גרילה תרבות", מחו על הפרס המדיר לטענתם אוכלוסיות שונות בישראל, כמו האוכלוסייה דוברת הערבית והאוכלוסייה החרדית. "הפרס הזה הוא בושה, כי שרת התרבות לא קיבלה שום זכות לקבוע מי ציוני ומה ציוני", אמר אחד המפגינים. לבנת התייחסה למפגינים בנאומה ואמרה כי "לא נעים לספוג האשמות ודברי בלע, אבל בעיני אין מטרה נעלה יותר מלהשיב לחיינו את הציונות"

***

מתוך כתבה של רוני אפרת בוואלה

"נועד להסתיר מהלכים כלכליים שגויים". מתי שמואלוף (צילום: נמרוד סונדרס)

"נועד להסתיר מהלכים כלכליים שגויים". מתי שמואלוף צילום: נמרוד סונדרס

מחוץ לטקס, התכנסו שלושה יוצרים מטעם קבוצת "גרילה תרבות", שמחתה באמצעות הקראת שירה נגד הפרס. לא ייתכן שאירוע תרבותי שנועד להכשיר את התרבות בישראל לא מייצג את מכלול הזהויות", אמר המשורר מתי שמואלוף. "זה פריימריז לשרה לבנת ולא פרס. עובדה שהיום מתקיימות הפגנות גם נגד יום ירושלים ובמסגרת המחאה החברתית, הטקס נועד להסתיר את המהלכים הכלכליים השגויים של השרה לבנתבמפתיע, התייחסה השרה לבנת להפגנה שבחוץ: "מעטים בזים לציונות והיו שלושה כאלה בכניסה לאולם", אמרה לבנת. "חובה עליניו להגן עליה ולהשיב אותה לחיינו במלוא הדרה ובמלוא צדקת דרכה. לא תמיד נעים להיות מטרה לחיצי הביקורת ולספוג האשמות ודברי בלע, איך אין מטרה ראויה מזו"גם הרקדן עידו תדמור תקף את הפרס: "משרד התרבות, בחוצפה רבה, מחלק את תקציב התרבות תחת קריטריונים מעוותים המשתנים על פי צו הפוליטיקה והאינטרס", אמר תדמור בדף הפייסבוק שלו

עצם הענקת הפרס לשם עידוד היצירה הציונית הוא הכרזה על כך שציונות היא חיה נכחדת, שהיא כבר איבדה את צבע הנוצות והתאבקה עד כדי כך שלא מזהים אותה, ובוודאי שלא צורכים את הוולדות האמנותיים שלה

'גרילה תרבות' היא קבוצה של משוררים ויוצרים אקטיביסטים במיוחד. בשנים האחרונות אפשר היה למצוא אותם מצטרפים למאבק העובדות הסוציאליות, למאבק עובדי הקבלן ולמחאה החברתית, בדרכם היצירתית והבלתי אלימה.

לאחרונה הפגינו כמה חברים בקבוצה מול טקס הענקת פרס הציונות מטעם משרד התרבות שיזמה שרת התרבות והספורט לימור לבנת. היוצרים הקריאו שירים שכתבו נגד הפרס, ואחד מהם, מתי שמואלוף, טען שהפרס "לא מייצג את מכלול הזהויות".

כחברה בעידכוני הקבוצה, נקראתי גם אני להקריא משיריי באירוע המדובר. לו החליטה השרה לבנת למנוע פרס מכל מה שאין בו מסר ציוני, הייתי נוטלת מגפון, מתייצבת תחת חלונה ומקריאה לה שיר שבו אני מתארת כמה תל אביב מפחידה אותי. אבל היא לא עשתה כן. היא גם לא ביקשה להפחית תקציבים או למנוע את העלתן של יצירות בלתי ציוניות.

עצם הענקת הפרס לשם עידוד היצירה הציונית הוא הכרזה על כך שציונות היא חיה נכחדת, שהיא כבר איבדה את צבע הנוצות והתאבקה עד כדי כך שלא מזהים אותה, ובוודאי שלא צורכים את הוולדות האמנותיים שלה. הציונות היא בסך הכול עוד זרם במרחב אמנותי פוסט-מודרני שאין בו היררכיה, אין אסור לומר ומותר לומר, זרם אמנותי נעול סנדלים ולעתים אף לבוש מעיל פליז.
האם לזרם הזה אסור שיהיה פרס? תחרות ראויה לעמול לקראתה?
לו הייתה השרה מכריזה על פרס ליצירה ההומו-לסבית, כדי לעודד את המשכיותה, האם היו קמים אנשי גרילה וטוענים לאפליה ומקריאים שירה חוצבת להבות נגד היוזמה?

האם הציונות – מושג שאם מפשיטים אותו מפוליטיקה מדבר על שאיפה לעצמיות ישראלית, בלתי נשלטת – היא מושג שיש לקעקע בהפגנות נגדו?

אפשר להבין את החשש מהסבטקסט, כביכול המדינה מעודדת יצירות שיתמכו במדיניותה ומונעת משאבים מיצירות ביקורתיות, אבל זה לא מה שמתרחש כאן.

מי שיעבור על התוכנייה של מפעלי התרבות בארץ, לפחות על התוכנייה שלי כמנוייה לחאן הירושלמי, יוכל בקלות למצוא שם תיאטרון מתריס וביקורתי כמו המחזות 'אוכלים' ו'מלחמה על הבית'. לאחרונה הייתי גם ב'מעגל הגיר הקווקזי' הרפרטוארי והמצוין, ושמעתי את שלמה בראבא יורד על הממשלה כאילו אין מחר, להנאת הקהל. איש לא מיחה בידו.

אז יש גם פרס לזרם אמנותי אחד, ציוני, לאומי, שכותב על עצי שקמה וזית. בשם חופש הביטוי וחופש היצירה, אני לא אלך להקריא שירה נגדו.

הפוסט של עינת ברזילי פורסם לראשונה בניוז 1

אוז'זדו ראסכום, הא ל-עיד קריב

לצד יוצרת הקולנוע, מיטל עמר, שהנחתה איתי את המהודרה. צילום: הירקון שבעים
לצד יוצרת הקולנוע, מיטל עמר, שהנחתה איתי את המהודרה. צילום: הירקון שבעים

הטקסט שכתבתי לתערוכה עטורת השבחים של איתמר שמשוני עלה בערב-רב. למי שלא יודע כתב העת לרוחב מגיע לקפה אברם בירושלים. ממליץ לכן לקרוא את הביקורת וראיון של נטע הלפרין עם נעמה גרשי מעורכות כתב העת לרוחב – בעכבר העיר. וגם את הביקורת הנפלאה של אלי הירש בידיעות אחרונות.

*

"אם המספר אוויל, יהיה המקשיב הגיוני"

חתונת ארטישוק, גירושי שזיפים: חוכמת הפתגם של יהודי מרוקו, מאת: מרכוס חנונה, עורך: רוביק רוזנטל, הוצאת כתר, 2012, 250 עמודים.

 "הכול שקר, יש שאוכל ויש שמסתכל"  (כלשי גדוב, שי יאכל או שי ישוף – אין צדק חברתי, השוויון הוא שקר) [עמ' 119]

יהודי מרוקו, ושאר יהודי מדינות ערב סבלו מאפלייה, דיכוי ותרבותם לא הוכרה בקרב התרבות ההגמונית. דמותם צומצמה לכדי פולקלור ובעוד שתרבות המערב הייתה התרבות בה' הידיעה. אך הנה חולפות השנים והתרבות עוברת טרנספורמציה ואנו עדים לפריחה אמנותית בכל התחומים היצירתיים. חוכמת הפתגם של יהודי מרוקו, ספרו של מרכוס חנונה הוא אחד מהדוגמאות לתיקון שנערך בתחום התרבות. התחום של הפולקלור הופך לברכה, במקום בו הוא היה אות קין של קללה.

ספר הפתגמים מעניק את התיקון המזרחי של יצירת הקשרים עממיים לתרבות העכשווית. אך כיצד נביא לתוך התרבות הנוכחית את חוכמת הפתגמים והחוויה שבתוכה נוצרו. האם די ביצירת מילון מבואר ומפורש של פתגמים מיצירת חוכמת הפתגם של יהודי מרוקו. לדעתי לא. קשה ביותר להניח בפנינו את הפתגמים ולהניח בידינו את המפתחות בכדי שנלך לאן שנלך. אם כן, מדוע מיהרה הוצאת כתר להוציא מהדורה של כריכה קשה של הספר בידינו. אולי כי זה יהיה עוד אחד מהספרים שינוחו בשלווה במדף הספרים, מבלי שייפתחו. ספריה עבה אך מאובקת נורא. הספרים רק ירמזו על עידכון המושג של רב תרבותיות מבלי באמת להיאבק ברלבנטיות.

"הכינו את עצמכם, הנה החג מתקרב" (אוז'זדו ראסכום, הא ל-עיד קריב – יש להתכונן ולא להשאיר דברים לרגע האחרון) [עמ' 205]

הפולקלור ממוטט את הגבולות שבין "התרבות" לבין היומיום. יתרה מכך, הוא מערער את הידע ההיררכי של האקדמיה ונמצא בסתירה מתמדת מולו. אך כיצד מתרגמים את החוויה שבתוכה נוצרו הפתגמים. מרכוס חנונה מודע לבעייתיות הזאת ומציין במבוא לספר כי: "למרות שהמסרים הסמויים הם לב הפתגם המרוקאי, רובם איבדו את את משמעותם ההיסטורית. חלקם התעוותו במעבר בין הדיאלקטים השונים של השפה, וחלקם פשוט לא מעניינים" (עמ' 13). אך יחד עם זאת חנונה מראה לנו את היתרון בהבנת הפתגמים הללו שמכילים מסרים סמויים מן העין. הפתגמים המרוקאיים מלאים בהונאה של כוונותיהם ובחלק גדול מהפתגמים מובאות הפניות לפתגמים מקבילים ממגוון שפות העולם.

הפתגם מופיע בתוך החיים היומיומיים וקשה להפוך לנתקו מתוך החוויה בתוכה הוא נוצר. לכן צריך למצוא פתרונות מורכבים יותר להבאת הספר לציבור בימים אלו.

דווקא בתוך תרבות האינטרנט היה נכון יותר להעמיד גירסא מקוונת של המילון בכדי להנגיש את הידע הזה לציבור במקום להתעקש על הדרך המסורתית של הוצאת ספר. נראה כי הספר יעמוד בודד בספריה, ואילו הידע המקוון ימשיך לנוע בלעדיו עד שבהוצאת כתר יבינו שהזמנים השתנו ומשתנים. רחמנא ליצן הספר מופיע דווקא עם היעלמות הדור שנולד וגדל במדינות ערב ורוב רובו כבר לא ייהנה ממנו. הספר אמנם ישמש חוקרים ואנשי ספר, אך דווקא ככזה הוא יעשה מרחק עצום בין המקום בו הוא מתחולל לבין המקום בו הוא נקרא. ואולי דווקא הופעת הספר תבשר גם על כניסת משלבי הדיבור הללו לתוך הספרות, באמצעות התיווך שלו.

הדברים התפרסמו לראשונה בספרים ישראל היום

 

%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה:
%d בלוגרים אהבו את זה: