מפרפר בין עדי עסיס לבין ענת לוין

שני ספרי שירה "ילד" לעדי ועסיס ו"מפה לפה" לענת לוין מהווים יחידה אחת שמביטה באותה חוויה כשביניהם תהום מיגדרית. מדובר בניסיון להביא ילד/ה לעולם, תהליכי הפריה ואי היכולת למצוא פתרון לבעיה הפיזית. אותה חוויה חברתית של בני זוג משוררים הופכת לשירה ומאפשרת לנו להביט במה שבין הגבר לאישה. זאת אינה שונות מהותנית, כי אם הבדל תודעתי. איך אותה חוויה מתרגמת למילים אחרות, שמביאות לנו תפיסות עולם מנוגדות. אני כבר מהתחלה מכריז: לא אנתח את שני הספרים, אלא רק ילווה במסע דילוגים, דרך חלון הזדמנויות של נגיעות את השירים הפותחים את הספר.

לא לבטון חולדאי בגן מאיר שירה: סרטוני התנגדות

זאת הייתה הפעם ראשונה שאני מקריא את "פינו את התקווה" ביחד עם יפעת שניגנה בקרן יער, על ערימת בטון בגן מאיר, אבל גרילה תרבות מביאה הפתעות במחאות שירה. ובנוסף, שירים חדשים שפירסמתי בכתבי-עת: "משיב הרוח", פרויקט נתב"ג ו"מאזנים".

עיניים רעבות | אילן ברקוביץ'

אילן ברקוביץ' החליט לפתוח ערוץ ביקורת תרבות בדף הפייסבוק שלו. בחרתי להביא שתי ביקורות. אחת על סיפוריי הקצרים והשניה על השירים של עדי עסיס ונועם שדות בהקשר של שיחות טלפון בשירה.

פוטופואטיקה

הזמנה לתערוכה חדשה שתיפתח במכללת מוסררה ותחבר בין שירה לבין צילום.