מעביר את לפיד מדור "באסטה" לקיסרית

אני שמח להעביר את עריכת מדור "באסטה" באתר העוקץ לידי העורכת והמשוררת עדי "הקיסרית" קיסר, שתפרסם מדי שישי שיר במדור. אתם/ן מוזמנים לשלוח אליה שירים! בשנת 2010 פתחתי את מדור באסטה באתר העוקץ. ראיתי שיש צורך לשים שירה בצד המאמרים העוקצניים וללהט מילים כקסמים לשינוי חברתי. בין השאר פורסמה שירתם של מרחב ישורון, איתמר טהרהמשך לקרוא "מעביר את לפיד מדור "באסטה" לקיסרית"

"אשר לאלים, אמור שהם אלים", או: מדוע אי אפשר לקרוא שירה הגמונית | חגי קלעי

בשבועות האחרונים משהו קורה במרחב השירה הישראלי. מי שחיו זה לצד זה בשלום קר החליטו לצאת זה כנגד זה בפומבי. בתגובה להתארגנות להקמת "איגוד המשוררים" יצאו עודד כרמלי,אורי הולנדר, ויתר משוררים ומבקרים נאו ליברליים למתקפה חריפה (ככל שמתקפה בתוך עולם השירה יכולה להיות חריפה). במסגרת מתקפה זו – עלבונות אישיים ("אל יאוש מתי" כותב כרמלי למתי שמואלוף, בתגובה לטור ביקורת שכתב על מצב השירה הישראלית, "כתוב חמש ספרים והמיליונים יזרמו. ואם בכל זאת לא תצליח להתפרנס משירה, זה לא בגלל שאתה לא יודע להבחין בין זכר ונקבה – זה בגלל שאתה מזרחי"); עלבונות קבוצתיים ("מדוע בחרו אותם לא יוצלחים" תוהה הולנדר "ובהם אף כמה ישויות הנושקות להגדרה הקלינית של שיתוק מוחין, להיהפך למשוררים דווקא"); ופילוסופיה בגרוש ("אי אפשר להמיר את הדיבור על השירה בזהותו הפוליטית, המגדרית או האתנית של המשורר. אי אפשר להמיר את הרפובליקה הספרותית במדינת רווחה ספרותית").

מי פה הגמד?

ישנן דרכים רבות לפתוח תגובה על מאמרו של עודד כרמלי מן השבוע שעבר ("גמד כי ימלוך", ידיעות אחרונות, 24.8.2007). אני אתחיל דווקא בזאת האישית, לגופו של המבקר ולא לגופה של הביקורת, למרות בעיתיותה המוסרית, מכיוון שהיא מצביעה לטעמי גם על עניין עקרוני: קצת מצחיק, אבל גם עצוב, שמבקר צעיר עוטה על פניו כסות של חשיבות עצמית, ורומז להיותו מגינן הנאמן של אמות-מידה ספרותיות אסתטיות גבוהות (אותן הוא אף פעם לא ממש מפרש או מדגים באופן חיובי, אלא רק כתמונת תשליל), וכן להיותו לוחם באמות-המידה הספרותיות הנמוכות (שגם אותן הוא כמובן לא ממש מפרש או מדגים) הפושות בכל מקום, כאשר קשה למצוא בכתיבתו שלו, או בעיתון הצנום שהוא ערך, משהו בעל ערך מאותה אסתטיקה גבוהה (מלבד, אולי, מדור הסאטירה המוצלח שהתפרסם בעיתון).