כיצד להסביר ציד ארנבות לאמן גרמני מת

האמן יוסף ששון צמח, יליד בגדד, שחי ופועל באמסטרדם, עומד להקים פרויקט רחב ידיים ומרובה מוקדים באמסטרדם, בירושלים ובבגדד. שוחחתי איתו במיוחד למגזין "תוהו", על שנותיו כאמן בישראל לעומת היותו אמן יהודי בבלי באירופה, על יהדות, על גלות, על הדרה, ועל הסתרה ובנייה.

שירה כורדית של עבדולקאדיר מוסא בתרגום ראשון לעברית

את המשורר עבדולקאדיר מוסא הכרתי בברלין. היה לי הכבוד לתרגם משירתו, בעריכה של טל ניצן הנהדרת והוא פורסם במוסף לספרות. השיר נוגע בחיי המיעוט היז'ידי בצפון סוריה. השיר פורסם גם ב"תרבות וספרות" – הארץ".

השורשים הכהים של יצירת רוני סומק: האפשרויות החדשות בשירתו ובעבודתו החזותית

גיליון חדש של כתב העת "גג" עם מאמר חדש שלי על היצירה של רוני סומק, שירים רעננים וסיפור אימה "מרק של כפילים"

"כתיבת בכי ללא עיניים, קריאת בכי ללא עיניים"

קריאה בספר של אמירה הס "כמו בכי שאין לו עינים להיבכות" מתכוננת סביב מודוס של קינה[1] מעגלית ולה מופעים פואטיים רבים. העורכת ניצה דרורי ניסתה לתת סימנים ואותות בתוך קינת הספר לפי שעריו.

הזיכרון הקדוש של דיקלה

לפני שבע שנים הייתי בין העורכים של "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית". קבענו שישנו דור מזרחי שנולד בשנות השבעים והשמונים ואף הבאנו את מיטב היוצרים להשתתף בו. מאוד שמחתי שהיוצרת דיקלה הסכימה לכתוב לנו על המקום ממנו היא באה. וכשראיתי את השיח המתעורר שבע שנים אחרי סביב השירה שלה, לא יכולתי להתאפק. ביקשתי את אישורה ואת אישור עם עובד ואני שמח להביא בפניכם/ן את אחד הטקסטים הכי עמוקים ומרגשים שקראתי.

אודה לשיתופים בכל הרשתות!

“אנחנו כותבים אותך מולדת”– המקרה של הגירת יהודי עיראק

בחרתי לפתוח בדברי המשורר והסופר יצחק לאור, אשר בחן את הקשר בין הזכרון הלאומי לבין הספרות הישראלית, משום שהוא בטא נכונה את הקונפליקט בין המדינה ובין ייצרני הידע בתרבות. יצחק לאור בדק את הקשר בין הזכרון לבין השכחה, בתוך האינטיליגנציה הישראלית, לגבי עובדת התרחשות ה"נָכְּבָּה" הפלסטינית, אשר כללה גירוש של מאות אלפי פלסטינים ממדינת ישראל והריסת כארבע-מאות כפרים מיישוביהם[2]. יצחק לאור טען כי בניית האומה הישראלית כללה הרבה מאוד דברים "שצריך היה לשכוח" ובהערת שוליים הוא הזכיר את שפת היידיש ואת מה שעוללו למזרחים שהם הגיעו לישראל.[3]

היהודי-הערבי האחרון: על שני ספרים של שמעון בלס

הבחירה של שמעון בלס לפרסם אוטוביוגרפיה די מפתיעה. אמנם יצירתו הספרותית נגעה בכתיבת זיכרונות, אך לרוב הציג עמדה השוללת את האפשרות לכתוב אוטוביוגרפיה. מאמר חדש של מתי שמואלוף ויובל עיברי – על הספר האוטוביוגרפי של הסופר היהודי-ערבי שמעון בלס

עיראק, לונדון, תל-אביב: על שני ספרים של שמעון בלס

הסופר שמעון בלס בגיל של אבא שלי. הוא שואל שאלות שיכולות להסביר לי חוויות נסתרות של דורות קודמים. בלס שמכריז על עצמו באופן הצהרתי כ"יהודי-ערבי", הוא אותו אבא שתמיד רציתי אשר יאתגר את גבולות החשיבה הלאומית לגבי מיקומינו במזרח-התיכון.

עיראק באתר שלי

קצת סיפורים, מאמרים, שירים וראיונות על התרבות, הספרות והשירה של יהודי עיראק

כל הזמן אתה עוסק באחר: ריאיון עם אלי עמיר

אלי עמיר (נשוי + 3 ילדים) נולד בבגדאד ועלה לארץ עם הוריו בשנת 1950. המשפחה נקלטה במעברה והוא נשלח דרך עליית הנוער לקיבוץ משמר העמק. הוא בוגר האוניברסיטה העברית בשפה וספרות עברית ובהיסטוריה של המזרח התיכון. את דרכו בשירות הציבורי החל כחניך במשרד ראש הממשלה, ומאז שימש במגוון תפקידים בענייני עלייה, קליטה וחינוך. בין שאר תפקידיו היה יועץ לעינייני ערבים במזרח ירושלים מטעם משרד ראש הממשלה, מנכ"ל הפדרציה הספרדית ומתאם החזרת היורדים בארצות הברית ומשנה למנכ"ל משרד הקליטה. משנת 1984 הוא מנכ"ל המחלקה לעליית הנוער בסוכנות היהודית ומ-1977 מנכ"ל מוסדות עליית הנוער. על פועלו בשירות החברה הישראלית זכה אלי עמיר בפרס יגאל אלון על מעשה מופת חלוצי לשנת 1997. וכן הוענק לו תואר דוקטור כבוד מטעם מכון ויצמן למדע ומטעם אוניברסיטת בן גוריון.

ספריו "תרנגול כפרות", "מפריח היונים" ו"אהבת שאול", שראו או בהוצאת "עם עובד" זכו להצלחה גדולה. "תרנגול כפרות" הומחז והוצג בתיאטרון לילדים ונוער ואף הוסרט לטלוויזה. ספריו תורגמו לשפות זות. על פועלו הספרותי זכה אלי עמיר בפרסים ספרותיים ובהם פרס לספרות יהודית במקסיקו ופרס שנת היובל של הוצאת "עם עובד" לספרות יפה.