והיינו כלבי רוח

  והיינו כלבי רוח וְהָיִינוּ מְשׁוֹרְרִים, וְהֵקַמְנוּ קְבוּצוֹת שִׁירָה וְהוֹצֵאנוּ כִּתְבֵי עֵת, וְנִפְגַּשְׁנוּ לַעֲבֹד בְּיַחַד עַל עַרְבֵי שִׁירָה וּבְכָל רֵאָיוֹן אוֹ אִזְכּוּר, הִתְמַלֵּאנוּ בַּחֲשִׁיבוּת עַצְמִית, וְלֹא יָדַעְנוּ שֶׁיּוֹם אֶחָד נִתְעַבֵּר, וְנִתְפָּרֵד, נִתְפַּזֵּר וּנְחַשֵּׁב חִשּׁוּבִים, כַּמָּה זֶה עָלָה לָנוּ לְשׂוֹרֵר, וְלֹא הֵבַנּוּ שֶׁיּוֹם אֶחָד אָנוּ נִתְגָּרֵשׁ, וְנִתְפַּזֵּר וְנַעֲבֹר הֲסָבוֹת מִקְצוֹעִיּוֹת, וְנִתְיָאֵשׁ, וּנְהַגֵּר הַחוּצָה מִיַּבֶּשֶׁת הַשִּׁירָה, אֶלהמשך לקרוא "והיינו כלבי רוח"

עושה האחרה ונשאר שקוף: תסמונת דני דין של מבקר השירה הישראלית

שמח להביא בפניכםן את הדעה שכתבתי בתרבות וספרות + "הארץ" כתשובה למאמר הבעייתי (בלשון המעטה) של אורי הולנדר + תוכנית רדיו בקול השלום על וענונו, גרעין ומחאה + הזמנה לפסטיבל השירה מטר על מטר באל קודס

התארגנות עובדים: רק אנחנו נוכל להגן על עצמנו

מה משותף לעובדי רשת קסטרו, מלון אינטר-קונטיננטל ועיתון "הארץ". לכאורה שלוש קבוצות עובדים שונות במסגרות תעסוקתיות נפרדות. בחודשים האחרונים קמו העובדים דווקא בשלושת מקומות העבודה הללו וביקשו לממש את זכותם הדמוקרטית להתארגן ולהקים ועד עובדים. בעלי ההון: אהרון ולינה קסטרו וגבי ואתי רוטר בקסטרו, דיוויד טייג במלון אינטר-קונטיננטל ומשפחת שוקן בעיתון "הארץ", לא רק שלא הכירו בעובדים וביקשו לחתום איתם על הסכם קיבוצי, אלא שנלחמו בהם בכוח רב. בדרך כלל מסכת הייסורים וההשפלות שחוו העובדים במאבקם על זכותם להתאגד נשארה נסתרת מהעין הציבורית.

הרהורים על מוסיקה מזרחית

במאמר זה אנסה לבדוק כמה הסברים ל"שתיקה", כביכול, של המוסיקה המזרחית אל מול המצב החברתי-כלכלי-פוליטי המידרדר[2] של המזרחים בישראל בפרט, ושל המדינה בכלל.