רוני סומק, אמירה הס ועמיר לב כותבים בעקבות "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים"

בזמנו חשבתי להוציא את הספר החדש, דרך הדסטארט. אבל דברים בסוף הסתדרו מעצמם. יחד עם זאת שלחתי את הספר לכמה יוצרים שאני מעריך ולקבל את רשמיהם מהספר: המשוררת אמירה הס, המשורר רוני סומק והיוצר עמיר לב.

"שלא אשאר כבוי ככה"

כל שיר נושא בתוכו זיכרון. השירים המשמעותיים בחיי מכילים בתוכם זיכרונות. אני זוכר למעשה איך שמעתי בפעם הראשונה את הפזמון "מכיוון ההר הכל רגיל / אוקטובר הטוב עומד להתחיל" של עמיר לב, כשנסעתי במכונית של הוריי, אל מול הקניון של חיפה, בואכה העלייה של כביש פרויד. והתחלתי לבכות. כל הסכסוך המזויין הזה קרע לי את הלב. לא יכולתי לשאת אותו על גבי, במיוחד כחיפאי שראה את משטר ההפרדה בעיר הולדתו.

ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד: על הכתיבה של עמיר לב, לקראת הופעתינו המשותפת בברלין

בשבילי האלבום "הכול כאן" הוא אלבום מופת. האלבום היחיד שמתקרב אליו, הוא של אהוד בנאי והפליטים. באלבום אני מוצא את כל הקונפליקטים אך מבלי להפוך אותם לפקלטים של בחירות. אני יכול לכתוב ספר שלם על האלבום, מרוב ששמעתי אותו. אך בוא נתעכב על השיר הנפלא על ויקי כנפו ופועלה וכאביה ומתוך אמפטיה גמורה אליה.

מגדלים ילדים, בכדי שימותו לשווא

(טור שלא פורסם ונגנז) מסכנים החיילים האלו סרן יוחאי קלנגל וסמל דור חיים ניני ששילמו את המחיר של הפוליטיקה הישראלית החסרת תכלית. הרי היה ברור שאם מתנקשים בבכירי חיזבאללה ואיראן לא יישארו האחרונים חייבים. אז מה השגנו בתרבות החיסולים. שומדבר. רק חזרה על שורה של אסונות שאין מי שסופר אותם, צער שאין לו היסטוריה, כלליםהמשך לקרוא "מגדלים ילדים, בכדי שימותו לשווא"

עמיר לב לראשונה בברלין

חצי שנה לפני פרוץ המחאה החברתית של יולי 2011, הופעתי עם עמיר לב בערב מיוחד על "שירת מחאה" בבית אביחי בירושלים. והיה לנו חיבור חזק והוא ניגן לשלושה שירים שהקראתי. חצי שנה אחרי מצאתי את עצמי חוסם כביש מול בית אביחי עם פעילות המעברה. כך היסטוריה מתחילה בתרבות ומסתיימת בפעולה ישירה לשינוי המשטר. העניינים מתגלגלים ועכשיו אני בשהות זמנית בברלין, ושמח להתארח עם עמיר בהופעה מיוחדת שלו בעיר

אביב העמים הערביים

קצת על מה ואיפה אני מסתובב בימים אלו….

לב שירת המחאה: הג'אם של עמיר לב ושלי בבית אביחי, חצי שנה לפני פרוץ המחאה החברתית

לכל אחד ואחת יש חלומות שהיו רוצים להגשים. החלומות נפתחים ונסגרים כפרחים ובחלומותינו אנו מגשימים אותם ובמציאות אנו נאחזים בעננים.

בכל רגע שבו הצדק מתעורר

השיר "רוחו של שמואל" הוקרא באירוע "שירת המים" בדימונה ותורגם באופן חופשי מ"רוחו של טום ג'וד" של ברוס ספרינגסטין.
רוח האות הנאבקת מוקדשת לכל הנאבקים/ות לצדק חברתי, חופש ושיוויון בישראל/פלסטין, במצרים, בירדן, תימן, בעולם הערבי ובכלל…