Tag Archive | ערן סבאג

דרד סקוט נגד סנדפורד [תוכנית רדיו]

wp-1457349480031.jpg

image

פועלות ונאמנים.
להלן שידור ליל האתמול. להאזנה רצופה וצרופה. והלאה האדנות!

הנה הדברים שכתב ערן סבאג ביום האירוע:

הלילה לפני 159 שנים. פסיקה משפטית אחת של בית המשפט העליון אשר חילקה האומה לשניים והכשירה הבאות לקראת מלחמת הדמים הגדולה בתולדות היבשת האמריקנית. כך נדמה כי ערב ביטולה של העבדות בארה"ב היה גם הערב העלוב ביותר בתולדותיה.
לא היתה זו פסיקה מהוללה אשר נעלה על ראש שמחתנו הסולידארית כי אם כתם אפל ותהום מלאת-בושה ושחיתות מוסרית לאין קץ המגיעה מן הכס המשפטי הגבוה ביותר, מהיכל הצדק העליון של העולם החדש. בקצרה, הסיפור הולך כך – עבד שחור וקטן קומה, אב לשתי בנות ואישה אוהבת תובע את חירותו מאדונו, יען למעשה היה עבד על אדמות שבהן נאסרה אז העבדות מכוח טילטולו כרכוש ברחבי היבשת. בסופו של דבר, אחרי 11 שנות דיונים ועינויי-דין מודיעים שופטי בית המשפט העליון למר דרד סקוט שלא רק שאין לו זכות לבקש מהם את חירותו, אלא שכאדם שחור אין הוא כלל אזרח. למעשה אין הוא בן-אדם בכלל אלא רכוש. הוא, אשתו הארייט ושתי בנותיו. רכוש.
נטול קול וכל זכות. "פעם עבד – תמיד עבד" קבעו שבעת השופטים אל מול התנגדות סימבולית של שניים. וזה ב1857. וזה בית המשפט העליון. ולא די בכך הרי שבפסיקה זו קבע נשיא בית המשפט הגבוה ביותר בערכאות הצדק של ארץ החופשיים והאמיצים, כי ההחלטה הקודמת למניעת עבדות בטריטוריות האמריקניות החדשות נוגדת את החוקה. הרי התיקון החמישי אוסר על המדינה לשלוח ידהּ ברכוש אזרחיה הטובים ואילו העבד, לפני הכל, הוא הוא רכושו.
לא ייאמן.
האומה כאמור נחלקה. למרבה האירוניה, היו שהבינו דווקא את הערך החיובי בהחלטה המבישה ביותר בתולדות הצדק האמריקני. פרדריק דאגלס למשל, טען כי אחרי פסק הדין 'סקוט נגד סנפורד' ברור היה לעין-כּל כי ימי העבדות ספורים. וכי רק אירוע טראומטי ואפוקליפטי – כמו מלחמת הכּל בכּל – יביא לה קץ.
ובכן אם נרצה, אזי למעלה מ630 אלף אמריקנים שילמו בחייהם על הפסיקה הזאת. על המשך עלילות דרד סקוט ומשפט הימים ב22:00 בגל"צ.
שידור ישיר בהשתתפות חברנו לחִקרי תרבות-הנגד והתקומה – מתתיהו שמואלוף.
התפּקדוּ נא והפיצו!

בתמונה: דרד והארייט. סקוט. עבדים.

צפו: פוסט סרטונים מהשקת "מקלחת של חושך, וסיפורים אחרים"

את ההשקה של "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" התחלתי לתכנן עוד כשהייתי בברלין. דיברתי עם פרופ' חביבה פדיה, ד"ר קציעה עלון, אלמוג בהר, עדי קיסר, פרופ' יגאל שוורץ ותמר ביאליק. חנות "סיפור פשוט" סייעה לי רבות והעניקה לי תמיכה, ועזרה בכל התהליך. ואכן, הגיעו יותר ממאה איש לאירוע, והחנות היתה מפוצצת ומתח היה באוויר. אני משאיר לסרטונים לדבר בעד עצמם, ואולי הם יעוררו אתכםן לרכוש את הספר עליו עבדתי בחמש שנים האחרונות ושמכיל 31 סיפורים קצרים. העליתי בנפרד פוסט של תמונות מההשקה – לחצו כאן לצפות בהן.

 

  • עורכת הספר, תמר ביאליק, בדברים פותחים
  • פרופ' יגאל שוורץ, עורך אחראי, מדבר על קפיצה בספרות העברית ונושאים אחרים מתוך הספר

 

  • פרופ' חביבה פדיה בהרצאה מרתקת על הספר

 

  • המשוררת ומייסדת "ערס פואטיקה", עדי קיסר מקריאה מתוך הספר
  • ערן סבאג, מתוכנית הרדיו של "חיים של אחרים" בנאום סטנדאפ תוכחה על עזיבתי הזמנית את הארץ

 

 

עוד על הספר

* הספר למכירה בצומת ספרים

* ניתן להזמין מחו"ל

* קיראו: מאמר קצר שבו אני מספר (מתארח ב"קורא בספרים") על הסיבות שהניעו אותי להשתמש בז'אנר האימה במסגרת ספר הביכורים שלו "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים"

* הקשיבו: ראיון נפלא של רונה גרשון-תלמי ברשת א' בתוכנית "המוסף לספרות"

* קיראו: ראיון נפלא של לי פלר בטיימאאוט על הספר המחדש "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" בהוצאת כנרת זמורה דביר. אפשר לקרוא אותו ברשת

* צפו: מדבר על התהליך של כתיבת החלק השלישי של הספר בברלין, בתוכנית של אורלי וגיא, ערוץ 10

* קטע מהסיפור "צריך מכונות אחרות בכדי לעצור את הזמן" התפרסם בבלוג של "שיחה מקומית"

* טל גולדשטיין בטור 'הצעה לספר' – בחיה רעה-מדור הספרות של מגפון ממליצה על הספר

* הדור החדש של הספרות הישראלית … בימים אלו הוציא שמואלוף לאור ספר חדש, "מקלחת של חושך וסיפורים אחרים". מדובר בניצחון משמעותי" : שלמה בן דוד על הספר "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" בעיתון "מעריב" 

* הספר נבחר לחמשת הספרים המעניינים שייצאו בקיץ, טיימאאוט

* הדף של הספר בפייסבוק

* עוד על הספר

תמונות מהשקת מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים

מה אדם יכול לבקש בימי חייו הקצרים על כדור הארץ, רק מסיבה טובה עם כל חבריו, כשספרו יוצא לאור אחרי חמש שנים שלמות שבהן הוא ישב לבד מול המחשב הנייד, בין ערים, מדינות, בין אוכלוסיות שונות עם חברים ואהבות מתחלפות. והנה הגענו ליום, ויכולנו לשבת בחנות הממוזגת של "סיפור פשוט" ולשמוע את פרופ' יגאל שוורץ, ותמר ביאליק שערכו את הספר, עם פרופ' חביבה פדיה, שנתנה הרצאה מרתקת, עם עדידושקה קיסר, שקראה מתוך הספר, עם ערן סבאג שפצח בנאום סטנדאפ תוכחה על עזיבתי הזמנית את ישראל, עם ד"ר קציעה עלון שנתנה השוואה מרתקת בין ספר המאמרים לארז ביטון לבין קובץ הסיפורים "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים". לאלבום בפייסבוק.

הערב: הצטרפו למקלחת של חושך בסיפור פשוט

היום זה היום! בואו לחגוג את הרך הנולד, במשקל של 408 עמודים, הצטרפו לברית המילה!

בערב ישתתפו עורכי הספר: פרופ' יגאל שוורץ ותמר ביאליק היקרים עד מאוד. כמו כן ידברו: פרופ' חביבה פדיה, ד"ר קציעה עלון, אלמוג בהר, עדי קיסר וערן סבאג. האירוע ייערך בשבע בערב בחנות הנפלאה של סיפור פשוט ברחוב שבזי 36 בנווה צדק. הזדמנות לחגוג איתי בישראל את אחד מרגעיי הגדולים בחיי!
בואו!!!

 

miklahat shel hoshec-hazmana

אתם/ן מוזמנים להשקת ספרי הראשון: "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים"

miklahat shel hoshec-hazmana

אתם/ן מוזמנים להשקה של ספר הסיפורים הראשון שלי "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" בהוצאת כנרת זמורה דביר – פרי עבודה של חמש שנים שלמות!!! 31 סיפורים שנכתבו בין חיפה-יפו-תל-אביב וברלין. פייסבוק

(עורכים פרופ' יגאל שוורץ ותמר ביאליק). זהו ספר הפרוזה הראשון שלי, ואני מאוד מתרגש להזמין אתכם/ן לקרוא ולשמוע חלקים מתוכו.

  • ישתתפו לפי אלף בית:
    אלמוג בהר
    פרופ' חביבה פדיה
    יגאל שוורץ
    עדי קיסר
    ערן סבאג
    ד"ר קציעה עלון
    תמר ביאליק

האירוע ייערך ביום חמישי, ה11.9.2014 בחנות "סיפור פשוט", רחוב שבזי 36, נווה צדק, תל אביב, 19:00

העבודה על העטיפה: Danielle Malka

ישראלי בברלין: מפגש עם שלושה משוררים. נושאים: מולדת, שפת אם, הגירה וגלות

10494643_10152925505348238_425941007617791680_n

 

מה זה להיות סופר ישראלי בברלין

אחרי תשעה חודשי הגירה נולדה זהות חדשה: אני חלק ממרכז ספרותי מעבר לים, המביע את עצמו בעברית שגבולותיה רחבים מאלה של הזמן הישראלי

אחרי כתשעה חודשים אני עדיין לא יודע מה זה להיות סופר ישראלי בברלין. העברית הולכת ובורחת ממני, למרות שהרשתות החברתיות עדיין מדברות באותה שפה. הגעגועים הולכים ומחוררים את הגוף של הדמיון. הגיבורים בסיפורים שלי מהגרים לתוך מרחב קוסמופוליטי. אבל עדיין בחלומות אני מתעורר בתל אביב, כאילו ישנן מנהרות סודיות בין המזרח התיכון לבין גרמניה. ובלילה אני רץ בהן, בחשיכה, ברטיבות. כי אני רוצה להספיק את הנגיעה בחיים המוכרים: לשבת עם שרה שטרן, הקיסרית הסגולה, בקפה "תמר", לצד ערן סבאג, אכרם ג'אבר, אביה בן דויד ורוני סומק. אבל כמו כל אגדה טובה, אני חייב לחזור רגע לפני עליית השחר, חזרה אל המיטה החמה שלי. אני רץ את כל המרחק של המנהרה, רק כדי להיזכר שלכמה רגעים הייתי בארץ מוכרת, מוקף בשפה כל כך אהובה, ועתיקה. ובבוקר הכל מתרחק בחזרה, השמים משתנים ביום אחד מקיץ לחורף ובחזרה. ברלין היא עיר ללא ים, מוקפת באגמים ושדות ירוקים, וים של תחנות רוח חשמליות.

אחרי כתשעה חודשים, אני בוחר בכל פעם לספר סיפור אחר על הבר, מדוע עזבתי את ישראל. הסיפור הכי אהוב הוא על הסופר העקור, הפליט, שנמצא בגלות. זה שיושב במדינה אירופית רק כדי לכתוב על המזרח התיכון. אך אט אט הסיפור נהפך למציאות. כי את החלק האחרון של הספר כבר כתבתי בברלין, ולגיבורים שלי כבר אין שמש יוקדת מעל ראשם. הם קופצים לנהר השחור, קופאים מתחת לשלג האכזר, הם בוחנים את ההגירה דרך חיים של מהגרים אחרים. גם הגרמנים מהגרים מערים גדולות אחרות ומעיירות קטנטנות לתוך ברלין, ולכן גם הם נהנים לברוא את עצמם מחדש, בעיר שהיא גרמנית, אך אינה גרמנית. והנה לאט לאט יש יותר אירועים ספרותיים שאני מוזמן אליהם, אך העברית נותרת בצד, אילמת. העברית היא כמו דג ששוחה ללא מים סביבו. היא חיה במקום חדש, שהכאן בה אינו כאן. ופתאום קשה לומר "הארץ" בלי לגחך על המלה. אין שום מדינה בעולם שקוראת לעצמה "הארץ".

מצחיק שדווקא השירה השולית שלי הביאה אותי בדרך מסתורית הרחק עד לברלין. לפני כשנתיים הוזמנתי לסדנת תרגום. הרחבתי את הנסיעה לחודש וישבתי ברובע "מיטה" ומשם יצאתי למסעות בעיר. מההיכרות עם הקהילה הספרותית, הקהילה הישראלית, קהילת המחאה הברלינאית הבנתי שיש דרך לצאת החוצה מהקלחת הרותחת של המזרח התיכון. אבל רק אחרי סיפור אהבה שהתנפץ בישראל יכולתי לארוז מזוודה של 23 קילו אל עבר אשכנז. היה כואב לעזוב את אירועי ערס פואטיקה שהיו חלק מחיי. אך הייתי צריך אוויר רענן, חדש. יצאתי אל עבר החורף הברלינאי במטרה לנצח אותו. הוא יסגור אותי בדירתי. ואני אכתוב.

10511253_10152925505228238_6660199298306746300_n

אחרי ההיריון של תשעת חודשי ההגירה נולדת זהות חדשה, אני חלק ממרכז עברי חדש מעבר לים. המרכז הספרותי חושב, משתוקק ומביע את עצמו בעברית שגבולותיה רחבים מאלה של הזמן הלאומי הישראלי. אני יושב עם טל חבר־חיבובסקי, מייסד "כתב עת עברי דיאספורי" ושמו "מכאן ואילך". "מטרתו של כתב־העת”, הוא כותב על הפרויקט בעמוד הפייסבוק "היא לתת במה תרבותית־ספרותית לעברית לא־ריבונית ולא־הגמונית, המשוחררת מכבלי הלאום והטריטוריה". הוא מצליח לחדד את האופק של המרכז העברי החדש.

אחרי כתשעה חודשים אני עדיין לא יודע מה זה להיות סופר ישראלי בברלין. העברית הולכת ובורחת ממני, למרות שהרשתות החברתיות עדיין מדברות באותה השפה. הגעגועים הולכים ומחוררים את הגוף של הדמיון. הגיבורים בסיפורים שלי מהגרים לתוך מרחב קוסמופוליטי. אבל עדיין בחלומות אני מתעורר בתל אביב, כאילו ישנן מנהרות סודיות בין המזרח התיכון לבין גרמניה. ובלילה אני רץ בהן, בחשיכה, ברטיבות. כי אני רוצה להספיק את הנגיעה בחיים המוכרים: לשבת עם שרה שטרן, הקיסרית הסגולה, בקפה "תמר", לצד ערן סבאג, אכרם ג'אבר, אביה בן דויד ורוני סומק. אבל כמו כל אגדה טובה, אני חייב לחזור רגע לפני עליית השחר, חזרה אל המיטה החמה שלי. אני רץ את כל המרחק של המנהרה, רק בכדי להיזכר שלכמה רגעים הייתי בארץ מוכרת, מוקף בשפה כל כך אהובה, ועתיקה. ובבוקר הכול מתרחק בחזרה, השמים משתנים ביום אחד מקיץ לחורף ובחזרה. ברלין, היא עיר ללא ים, מוקפת באגמים ושדות ירוקים, וים של תחנות רוח חשמליות.

אחרי כתשעה חודשים, אני בוחר בכל פעם לספר סיפור אחר על הבר, מדוע עזבתי את ישראל. הסיפור הכי אהוב, הוא על הסופר העקור, הפליט, שנמצא בגלות. זה שיושב במדינה אירופאית, רק בכדי לכתוב על המזרח התיכון. אך אט אט הסיפור הופך למציאות. כי את החלק האחרון של הספר כבר כתבתי בברלין, ולגיבורים שלי כבר אין שמש יוקדת מעל ראשם. הם קופצים לנהר השחור, קופאים מתחת לשלג האכזר, הם בוחנים את ההגירה דרך חיים של מהגרים אחרים. גם הגרמנים מהגרים מערים גדולות אחרות ומעיירות קטנטנות לתוך ברלין, ולכן גם הם נהנים לברוא את עצמם מחדש, בעיר שהיא גרמנית, אך אינה גרמנית. והנה לאט לאט יש יותר אירועים ספרותיים שאני מוזמן אליהם, אך העברית נותרת בצד, אילמת. העברית היא כמו דג ששוחה ללא מים סביבו. היא חיה במקום חדש, שהכאן אינו כאן. ופתאום קשה לומר "הארץ" מבלי לגחך על המילה. אין שום מדינה בעולם שקוראת לעצמה "הארץ".

מצחיק שדווקא השירה השולית שלי הביאה אותי בדרך מסתורית הרחק עד לברלין. לפני כשנתיים הוזמנתי לסדנת תרגום. הרחבתי את הנסיעה לחודש וישבתי בשכונת מיטה ומשם יצאתי למסעות בעיר. ההיכרות עם הקהילה הספרותית, הקהילה הישראלית, קהילת המחאה הברלינאית – אמרו לי – יש דרך לצאת החוצה מהקלחת הרותחת של מזרח התיכון. אך רק אחרי סיפור אהבה שהתנפץ בישראל, יכולתי לארוז מזוודה של 23 קילו אל עבר אשכנז. היה כואב לעזוב את אירועי ערס פואטיקה שהיו חלק מחיי. אך הייתי צריך אוויר רענן, חדש. יצאתי אל עבר החורף הברלינאי במטרה לנצח אותו. הוא יסגור אותי בדירתי. ואני אכתוב.

אבל המציאות של ישראל תמיד מחזירה אותי לגבולותיה. גם בברלין אני נושא עלי את האחריות למעשים והמלים של האנשים הרחוקים במדינה האפלה. ובכל זאת, יש דרך לחשוב מחדש על העברית והיא בוראת אותך מחדש, בתוך קהילה חדשה שכל פרטיה זרים.

הטור התפרסם לראשונה בתרבות וספרות – הארץ. 6.6.2014

10350637_895196427160782_1532805547347239717_n
מילים בין העצים: ערב משוררים.  יולי 12 2014, 18:00-20:00, גינת המוזיאון היהודי. שלום חברים. את האירוע הבא של הספרייה נקיים במוזיאון היהודי.

אפשר לקרוא על האירוע ולהרשם בלינק הזה:  שירה עברית בברלין: מפגש עם שלושה משוררים.  נושאים: מולדת, שפת אם, הגירה וגלות.

מה מביא ישראלים צעירים לברלין ואילו השפעות יש לעבר ולהווה של העיר על היצירה של משוררים ישראלים אשר חיים כאן? המשוררים מאיה קופרמן, מתי שמואלוף ורונן אלטמן קידר יקראו לנו שירה בעברית (שתתורגם לגרמנית), וישוחחו עם המנחה, המתרגם גדי גולדברג. הכניסה חינם
האירוע שלנו הוא אירוע פותח בסדרה של אירועים ספרותיים במוזיאון היהודי. התכנית תמשך ארבעה שבועות, בשבתות, 18:00-20:00, תחת כיפת השמיים בגינת המוזיאון. במקרה של מגז אויר גשום, האירוע יתקיים בחצר המקורה -הגלאסהוף.  תכנית לילדים תלווה את האירועים לטובת ההורים שבינינו. בית הקפה של המוזיאון יהיה פתוח.  הקיץ אירועי התרבות של המוזיאון היהודי עומדים בסימן "ישראלים בברלין". 
אפשר לבדוק בלינק הזה את האירועים הנוספים שהמוזיאון מציע – www.jmberlin.de/kultursommer

ירון דקל אל תוריד מלוח השידורים את חיים של אחרים עם ערן סבאג

גלי צה"ל מתכננים להוריד את תוכנית הרדיו של חיים של אחרים עם ערן סבאג. כך נודע בכתבה של אייס זאת חלק ממגמה לקחת תוכניות איכות להפוך א532270_504517039670658_770130353_aותן לקלות יותר. צריך לראות את התמונה כולה, ירון דקל, פועל כחלק מרצון לסבר את האוזן של הפוליטיקאים שמעליו. אלו שלא רוצים לחנך את העם. התוכנית של של סבאג מלאה בהיסטוריה רחבה, שחורה, מקיפה ועשירה והכי חשוב עבה. הוא לא סתם נותן ציטוטים, אלא ממש משמיע את הסובייקטים ההיסטורים שעברו עבדות, שיעבוד, ניצול ורצח עם.

אך מהי הסכנה בעם מחונך. שלומד במיוחד את ההיסטוריה של השחורה, כשהוא מקשיב למוזיקה של רגאיי ובלוז. ובכן, את התוצאה אתם רואים כבר באמריקה, נשיא שחור. גם כאן, העבודה של ערן סבאג והמפיקה שלו ענבר מאור מאוד חשובה, היא מעניקה דווקא בלב תחנת הרדיו הצבאית תוכן חתרני, מפרק, מתסיס, וגורם למחשבה. אי אפשר ללמוד על מלקולם אקס ולהישאר אדיש לדיכויים אחרים שמתנהלים ברחבי הארץ.

אבל הוא מדבר על היסטוריה רחוקה. נכון, אבל הוא קרוב להיסטוריה, עם הצחוק וההומור המיוחד שלו, כתלמיד חכם, ומבטו רחב אופקים ובעל רוח יהודית.

אל תתנו לירון דקל להוריד את התוכנית!

אז מה אפשר לעשות?

1. תנו לייק והפיצו את דף המאבק

2. תחתמו על העצומה

3. תשתפו את הפוסט והתנגדו לגזירה

%d בלוגרים אהבו את זה: