"גם זרועותיך השעירות במיוחד שמחצו את פטמות שדַי" [סיפור]

ואולי אני מגזימה בביקורת עליך, אבל תדע שזה מאהבה, כי אתה חייב לדעת הכול, את כל האמת. למדתי הרבה עליך, קריטון, צפיתי בך, והבנתי שלעולם אני לא אכנס למשפחתך. כן. אני לא צריכה את סוקרטס שילמד אותי פילוסופיה, לא זקוקה לגורגיאס, אֶמפֶּדוֹקלֶס, אָנָכּסָגוֹרס וכל הפילוסופים המתקדמים, הנאורים והמזדיינים בתחת האלו. אני לא צריכה אותך, כיהמשך לקרוא ""גם זרועותיך השעירות במיוחד שמחצו את פטמות שדַי" [סיפור]"

הברליניאלה של 2015: פמיניזם ועולם שלישי

בכל שנה מתחיל מחול השדים של הברלינאלה, פסטיבל הסרטים המקומי. זה מתחיל עם כל הסרטים הישראלים שמגיעים לעיר, עם כל היוצרים המוכשרים שמציגים פנים הרבה יותר מורכבות של ישראל, מהפוליטיקה של היומיום. איכשהו אני תמיד פוחד מלהיות בקרב הרבה אנשים, ומנסה להישאר כמה שיותר רחוק מכל הטרנדים הברלינאיים, שכמו בתל אביב מנסים לצוד אותך בכל פינה.

באמת, פתאום הכול ורוד בש"ס. פחעע

הנה הדברים המלאים שאמרתי לצ'יקי בכתבה על הנהירה לש"ס – כמו כן התראיינתי ליעל דן בנושא.   אני לא מאמין שפעילים חברתיים, ביקורתיים עם רקורד של עשייה מצטרפים למפלגה שחרטה על דגלה הדרת נשים והומואים ולסביות. ש"ס אותה מפלגה שהייתה לדוד תום המזרחי של הניאו ליברליזם הישראלי, שהשתתפה בכל ממשלה ימנית-קיצונית, שהפריטה את כל מערכתהמשך לקרוא "באמת, פתאום הכול ורוד בש"ס. פחעע"

פמיניזם, מעמד ושינוי חברתי בסרט "משחקי הרעב" (2012)

הסרט "משחקי הרעב" שיצא לאקרנים במרץ 2012 מלמד אותנו שיעור על התודעה בתוכה נמצא הדור הצעיר בישראל ובעולם. הסרט "משחקי הרעב" שנעשה בהשקעה של 78,000,000$ והגיע להכנסות של 398,549,683$ (!). הסרט הוא עיבוד לסדרת הספרים של סוזן קולינס שגם הם הצליחו והגיעו למכירות של מעל 26 מיליון עותקים ברחבי העולם. הספר תורגם לעברית בשלושה כרכים.

"אשר לאלים, אמור שהם אלים", או: מדוע אי אפשר לקרוא שירה הגמונית | חגי קלעי

בשבועות האחרונים משהו קורה במרחב השירה הישראלי. מי שחיו זה לצד זה בשלום קר החליטו לצאת זה כנגד זה בפומבי. בתגובה להתארגנות להקמת "איגוד המשוררים" יצאו עודד כרמלי,אורי הולנדר, ויתר משוררים ומבקרים נאו ליברליים למתקפה חריפה (ככל שמתקפה בתוך עולם השירה יכולה להיות חריפה). במסגרת מתקפה זו – עלבונות אישיים ("אל יאוש מתי" כותב כרמלי למתי שמואלוף, בתגובה לטור ביקורת שכתב על מצב השירה הישראלית, "כתוב חמש ספרים והמיליונים יזרמו. ואם בכל זאת לא תצליח להתפרנס משירה, זה לא בגלל שאתה לא יודע להבחין בין זכר ונקבה – זה בגלל שאתה מזרחי"); עלבונות קבוצתיים ("מדוע בחרו אותם לא יוצלחים" תוהה הולנדר "ובהם אף כמה ישויות הנושקות להגדרה הקלינית של שיתוק מוחין, להיהפך למשוררים דווקא"); ופילוסופיה בגרוש ("אי אפשר להמיר את הדיבור על השירה בזהותו הפוליטית, המגדרית או האתנית של המשורר. אי אפשר להמיר את הרפובליקה הספרותית במדינת רווחה ספרותית").