פרסום ראשון שלי בגרמנית

פרסום ראשון שלי בגרמנית. ייחלתי לכך המון זמן. חמש שנים שאני פה. והנה מצאתי מוציא לאור שגם יוציא בסוף השנה את אסופת שיריי. או יותר הוא מצא אותי. ראשית הוא הזמין אותי להרצות על ההגירה של הוריי לישראל ממדינות ערב [עיראק, איראן וסוריה] וגם שלי לברלין. כתבתי את ההרצאה של שלוש רבעי שעה באנגלית. אחר כך המוציא לאור ובת זוגתי תירגמו ביחד לגרמנית, [ביחד התרגומים הנפלאים של יאן קונה לשיריי] בתוך כך משולבים שירים בספרון הזה וזה הכי חשוב, לא להישאר בסיפור, אלא גם לתת לשיר לספר את הדהודי הלב.
זה לא מובן מאליו בחוויה המזרחית שלי, להיות זה שדבר על הגירת משפחתי הבלתי אפשרית בישראל, שהתאמצה להיות "מערבית" ופתאום אני זה שמהגר לתוך המערב, ואני זה שעובר בין שפות ומשלב ביניהם במשפט אחד. הפרמיס של הספרון החמוד הזה, שמשלב שירים חדשים וישנים, הוא מה קורה למשורר/סופר שנמצא בין שני המחנות? מה קורה כשאתה מתגורר מחוץ לחומות ירושלים ובעצם גם מחוץ לתרבות הגרמנית , ובכל זאת מה נוצר בין לבין? אני מחבר בין פרקים בביוגרפיה הפואטית שלי. בתוך כך אפשר להעלות על הרכבת מחיפה לבגדד, בין רוח ג'דידה, גרילה תרבות, ערס פואטיקה, פואטיק חאפלה ועד לימינו.

את שונאת כשהסיגריה נגמרת / ג'וליה וינשטיין

פרסום ראשון

המשך קריאת הפוסט "את שונאת כשהסיגריה נגמרת / ג'וליה וינשטיין"

מכון ויצמן זה לא מכון ליווי (קובץ שירים)

צפו: על מאבק עובדי גן המדע – מכון ויצמן – סרטו של ניסים  מוסק "מבט שני"


בעקבות ההפגנה שאנו עורכים היום בצהרים בסולידריות ואחווה עם עובדי מכון ויצמן השובתים, החלטתי לפרסם את השיר שכתבתי להפגנת השירה, שירה בהפגנה. השירים התפרסמו גם בכתבה של ליאת לוי בYNET מקומי על האירוע.

מכון ויצמן זה לא מכון ליווי

מכון ויצמן זה לא מכון ליווי

לרעיונות סוציאליסטיים

מכון ויצמן רוצה שתחפש עבודה

אחרת רחוק מגן עץ דמוקרטיה של חיים וזכויות

הדעת.

צילם: יובל בן עמי

ויצמן, זה לא אושיסקין  

בניגוד לאושיסקין שרצה רק את האדמה הזו

ויצמן יכול היה לשים את העם היהודי בכל מקום

נסענו לרחובות, לא שכחנו את תימני כנרת,

לבנו פעימה בתוך משפחת

שירה שלא נעצרת בתוך תרבות

עצלה.

צילם: יובל בן עמי

והנה מתארגנת שירה

והנה שפה לא יכולה לנוח במטפורה נוחה

והנה שוב נקרע דימוי

לשון מצטופפת

תוך כדי התנגדות, שיתוף, התלהבות לא נפסקת

מתגרה ומפרה …

צילם: יובל בן עמי

 

השיר שהקראתי של ברכה סרי:

העוזרת / ברכה סרי
לסרט הלכתי
פגשה בי "גברת"
"בואי לעבוד אצלי
את תהיי לי עוזרת"

טילתי עם ילדי
קראו לי "מטפלת"
כי יפה זה הילד
ואמו קצת אחרת

לזקוקים סיעתי
חשבו היא הנזקקת
לעזרה התנדבתי:
"מסכנה, היא מובטלת"

בכיתות שהוריתי
טענו "מתלמדת".
באתי כמפקחת
אמרו: "סתם אורחת".

בביתי התהדרתי
סברו: "זאת דיירת".
את שירי כשכתבתי:
"כתבנית, מתקתקת".

מתוך "האדומה", עמוד 160-161 – השיר התפרסם לראשונה ב"שבעים שירי שוטטות: בעשרת שערים", הוצאה עצמית, 1981.