מחשבות מאוחרות על הצרפוקאים

הבעיה הגדולה בסידרה "הצרפוקאים" של רון כחלילי היא היעדר הכרה בנרטיבים אחרים. אנו מגלים שיח חדש של קהילה חדשה יהודי צרפת, אך הם משתיקים את הקורבן הפלסטיני או המעמדי. הנרטיב הצפון אפריקאי מתכונן מתוך הקולקטיב האתני שלו: המהגרים מצרפת לדורותיהם, אלו שחזרו, אלו שנשארו, המומחים, העיתונאים, האמנים. אך כאמור, הפלסטינים בישראל או בצרפת, המוסלמים בישראל או בצרפת, לא נמצאים, למרות שלכולנו מולדת אחת. הנרטיב נכתב כאילו לשיחה בתוך היהודים. אולי בתוך כך, אתה מבין יותר ויותר, שהאחר הוא הערבי, אבל הוא אילם.

הנה אני יושב, עם שני פליטים ממשהד

נשאלתי מהי חירות, מהי הגירה, מהי פליטות וכתבתי על כך פוסט ארוך ביותר שפורסם במיוחד לפסח.

עבודת הגזענות

הפריימריס במפלגת העבודה מביאים את הגזענות האשכנזית אל תוך 2011. אבל אי אפשר להדוף כשרון וחזון חברתי באמצעות תיוג והגזעה.

רוח ג'דידה | רוח חדשה 2011 – מכתב בנות ובני יוצאי ארצות ערב והאיסלאם בישראל לבנות ובני דורנו במזרח התיכון ובצפון אפריקה

הנה אחת מהיוזמות הנפלאות אליהן אני שותף. תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית הוליד דוברות של דור יהודי-ערבי שמבקש לייצר דיאלוג ישיר עם העולם הערבי. בהתחלה פנינו לעולם הערבי בעקבות נאום אובמה בקהיר וכעת בעקבות המהפכה הדמוקרטית הנושבת מהמשרק עד למגרב וחזרה.