נ.ב. ספרים בשיתוף עם קרן הקולנוע הישראלי במלאת 25 שנים לצאתו של סרט הפולחן "מתחת לאף"
תסריט: חיים מרין. עורך הספר: קובי ניב
במלאת 25 שנים לצאתו לאור של סרט הפולחן "מתחת לאף", מתפרסם – זו הפעם הראשונה בארץ – תסריט של סרט באורך מלא, בפורמט המקובל בעולם לכתיבת תסריטים.
את התסריט מלווים חומרים נוספים:
שיחה שערך קובי ניב עם התסריטאי חיים מרין והבמאי ינקול גולדווסר. השיחה עוסקת במכלול תהליכי יצירת הסרט למן הרעיון הראשוני – דרך בניית הדמויות וגיבוש לשונן – ועד לבימויו וגיבושו הסופי. עוד עוסק הראיון בתובנות היוצרים, אז והיום, לגבי מקומו של הסרט בהליכים ההיסטוריים של היווצרות הקולנוע הישראלי, ובשלל המשמעויות של הסרט – האישיות, האנושיות החברתיות, וכמובן – הפוליטיות.
שלושה מאמרים על הסרט:
דפוקים לנצח מאת שמוליק דובדבני, העוסק בהיבט הקולנועי של הסרט, ומעמת את "מתחת לאף" אל מול ז'אנר "סרטי הבורקס" של אותה תקופה, שיש הטועים לחשוב ש"מתחת לאף" נמנה עמם, ומסביר במה ומדוע שונה "מתחת לאף" מ"סרטי הבורקס", שאף חותר תחתם ויוצא נגד מצרף האסקפיזם הציוני המנחם שלהם.
האופציות המזרחיות מאת מתי שמואלוף, העוסק בהיבט החברתי-פוליטי של הסרט, כשהוא מקביל בניתוחו בין דמויות העבריינים המזרחיים בסרט ואופן פעולתם מול המשטרה לבין אופן פעולתם של מנהיגים מזרחיים במרחב הפוליטי הישראלי מול הממסד האשכנזי.
האישה החסרה מאת יסמין (מקס) ששון, המנסה לפצח את הכספת הנכספת מנקודת מבט פמיניסטית, כדמות האישה החסרה בעולמם של הגברים, גונביה וחומדיה.
הספר מסתיים בסיפור קצר בשם "הזאוס של הנרקיסים" שכתב דודו בוסי במיוחד לספר בהשראת הסרט "מתחת לאף".
_________________________________________________________
מתחת לאף: משל חברתי מזרחי מבעבע
סמי: בחייאת הרצל, אתה יודע איזה כבוד יעשו לנו? וואלאק, נוכל להיות מה שאנחנו רוצים, אפילו חברי כנסת.
הרצל: אני חבר כנסת?!
סמי: למה מה? בכנסת יושבים יותר טובים ממך?
הרצל: וואלה, אתה צודק.
הקשר בין קולנוע לתרבות משמעותי משום שקולנוע מזין את השפה על כל משמעויותיה. התסריט, עיצוב הדמויות, הבימוי, השפה הקולנועית ומרכיבים שונים נוספים מפרים את השפה התרבותית ויוצרים דימויים ומטפורות חדשות. בסרט פשע, דמות הפושע לא רק מקבלת צדדים חיובים, אלא שהיא משמיעה את קולה ומדברת איתנו, מבלי להיתקל בחומות משפטיות וחברתיות שונות. היא מכריחה אותנו להביט במה שנחשב לא מוסרי, היא מפנה את מבטינו אל שולי החברה ודורשת מאיתנו להקשיב. חשוב לזכור כי בשולי החברה בישראל קיימת שפה אחרת. היא חיה נושמת ואינה מזדקקת לאקדמיה לשפה העברית או לתו התקן של החברה בישראל. השפה הזו חיה את הדיכוי המעמדי, החברתי, האתני על כל צורותיו. השפה החברתית של שולי החברה מביעה מחאה וכוללת מבטים מורכבים על החברה בישראל.
עשרים וחמש שנים עברו מאז עלה לאקרנים הסרט "מתחת לאף" וכרגע יוצא ספר* מיוחד שכולל את התסריט, רעיון עם היוצרים ומאמרים על צדדים קולנועיים שונים בסרט. במבט לאחור, הסרט העשיר את השפה הקולנועית, האמנותית, החברתית והציג בפנינו תפיסות עולם שלפניו לא קיבלו ניראוּת נאותה. השפה החברתית המזרחית של דמויות הפשע במרכז הסרט מקובלת היום כל כך והיא זו בין השאר שהפכה אותו לסרט פולחן. צריך לזכור כי שפה הסרט עברה דה-לגיטימציה בתקופה שבה עקב ורשם אותה חיים מרין – התסריטאי של הסרט – כחלק מעבודתו במשטרת ישראל.
"אני לא יודע איך השפה של הסרט עמדה אז מול השפה של המציאות", אומר קובי ניב בראיון שערך עם התסריטאי חיים מרין והבמאי ינקול גולדווסר, שמצורף לספר, "אבל כשאני רואה היום את הסרט השפה שלו חיה לגמרי, ומה שמדהים הוא שהשפה שהייתה אז שפה מזרחית-שולית-עבריינית הפכה היום לשפת הדיבור התקנית. למשל פתאום אני שומע בסרט את המילה 'כוסיות', וזאת מילה שנמצאת לדעתי עשר שנים בשפה המדוברת התקנית, לא יותר, והסרט נעשה לפני עשרים וחמש, והמילה הזאת לא הייתה אז בשפה".
מלבד המילים שנכנסו לשפת הדיבור, אי אפשר שלא להתפעל מעיצוב הדמויות והמשחק המדהים של סמי (אורי גבריאל) והרצל (משה איבגי) ש"העזו" לפרוץ אל הכספת של המשטרה. ניצחון הקלפיות המזרחי של מהפך 77 התרגם בסרט לפריצה אל תוך מעוז המשטרתי, אל תוך הספֵירה הציבורית והשיח הפוליטי והחברתי המקובל. דמות הפושע המזרחי משמשת בסרט "מתחת לאף" כסוג של מנוף לדיון בחלום הדמוקרטי הישראלי. הפושע בסרט קורא תיגר על מערכות המוסר ועומד מבחוץ להן. הוא מראה לנו מה "מותר" ומה "אסור". העיצוב הקולנועי של דמויות פשע בסרט הפך אותן לאהודות ואהובות, למרות כישלונן לזכות בשלל. היכולת של דמויות הפושעות החדשות בסרט לומר שהמרחב הפוליטי והחברתי שייך גם להן! הפך אותן למיתיות בתרבות בישראל. הסרט "מתחת לאף" בשל ההקשבה שלו לשולי החברה ולשפה החברתית שמתקיימת ומאתגרת את המרכז העלה סוגיות מרתקות לדיון תרבותי. כיום, אנו מבינים שהוא הקדים את זמנו ועל כך אנו חייבים ליוצריו תודה גדולה.
* גילוי נאות: מתי שמואלוף נכלל בין כותבי המאמרים בספר הנידון: "מתחת לאף", עורך: קובי ניב, הוצאת נ.ב. ספרים והקרן הקולנוע הישראלי, 2008
מאמר הדעה התפרסם ב"ישראל היום" בתאריך 12.02.2008, עמוד 15
***
תקציר המאמר:
האופציות המזרחיות: הסרט "מתחת לאף" כמטפורה למאבק לשינוי חברתי
מתי שמואלוף
"הצבעת המחאה המזרחית ב-1977 נגד המדינה בשלטון מפא"י ("המערך") הביאה ל"ליכוד" 32 מנדטים של קולות מזרחיים, 14 יותר מהבחירות הקודמות. ב-1981 גברה מחאת הקלפיות המזרחית ועלתה ל-36 מנדטים של הצבעה מזרחית ל"ליכוד" ועוד 3 מנדטים לתמ"י. אפשר לומר למעשה כי כשליש מהמנדטים בכנסת נבחרו ב-1981 באחת מהצבעות המחאה האתניות הגדולות ביותר בהיסטוריה של המאבקים האתניים", (סמי שלום שיטרית, המאבק המזרחי בישראל, 2004, עמוד 198).
סמי: בחייאת הרצל, אתה יודע איזה כבוד יעשו לנו? וואלאק, נוכל להיות מה שאנחנו רוצים, אפילו חברי כנסת.
הרצל: אני חבר כנסת?!
סמי: למה מה? בכנסת יושבים יותר טובים ממך?
הרצל: וואלה, אתה צודק.
הסרט "מתחת לאף" הוא סרט פולחן וככזה הוא נדמה כ"בידורי", ולכן כלא מייצג עמדות חברתיות ופוליטיות. הסרט אף נתפס לרוב כשיקוף של אירוע שהתרחש "באמת", במציאות, אירוע אשר הצית את הניצוץ בנפשות יוצרי הסרט. אבל לדעתי הסרט מכיל שכבות רבות של משמעויות – כלכליות, חברתיות ופוליטיות – בנוסף לפרשנויות האחרות של הסרט כמוצר "בידורי" וכמחקה "מציאות".
דמות הפושע המזרחי משמשת בסרט "מתחת לאף" כסוג של מנוף לדיון בחלום הדמוקרטי הישראלי. הפושע בסרט קורא תיגר על מערכות המוסר ועומד מבחוץ להן. הוא מראה לנו מה "מותר" ומה "אסור" – למשל, "מותר" לסמי והרצל להשתין אל מול בניין המשטרה ולנסות לשנות ולהפוך את חלוקת הכוח של הממסד, אך "אסור" לסמי לבגוד בסולידאריות החברתית עם חברו הרצל, ובשל כך אכן נדקר סמי בסופו של הסרט.
הרצל, סמי, ג'אנה ויעקב הם חבורת הפשע המפצחת את הדרך להיכנס לתוך תוכו של הממסד. הפריצה לליבו של בניין המשטרה מתאפשרת באמצעות מידע פנימי שהם מקבלים משוטר העונה לשם "רחמים" (השחקן ראובן דיין). אבל הממסד קשוח-הלב לא מעריך את העזרה של השוטר רחמים דנון לקבוצה המדוכאת, ובסוף הסרט הוא מוענש "ללא רחמים" בהשעיה מהשירות המשטרתי ובשנת מאסר בפועל. השוטר "הרע" בסרט נקרא "גולדי" (השחקן אדם צאן), ככינוי המכיל שלוש אפשרויות פענוח: האחת רומזת לשמה של גולדה – ראש-הממשלה שדחתה בראשית שנות השבעים את השינוי החברתי שהציע מרד "הפנתרים השחורים"; השנייה – "גולדי" הוא כינוי לתודעה "האשכנזית" המבקשת לשמֵר את המבנה הפוליטי של חלוקת המשאבים (גולד [Gold] = זהב); השלישית, "גולדי" מסמן את הסלידה הגזענית "הלבנה" מהמזרחים ושלילת יחסי הדיכוי החברתיים, כשהוא אומר לשוטר אחר בזמן סיור ברחובות השכונה המזרחית "וואלה הדרעקעס האלה, הייתי מטאטא את כל העיר מהחארות האלה".
הסרט יוצר דימוי חדש של פושע מזרחי, כזה אשר פועל "מלמטה" ואינו נזקק למיומנות ג'יימס-בונדית על מנת להכריע כוחות גולייתים גדולים ממנו. הוא ממזרי, חכם ומורכב, למרות שהוא מלא פגמים כמסננת. איפיון הדמויות בסרט מצביע על התקדמות מז'אנר "סרטי הבורקס" ששלט בשנות השבעים: ראשית, משום המורכבות הדרמטית של הגיבורים; שנית, בשל המאבק הבין-מזרחי שהוצב, באמצעותן, במרכז הסרט; ושלישית, בשל הרמיזות הקולנועיות לדמויות מסרטי פשע זרים. הדימוי של הפושע המזרחי בפרט, והישראלי בכלל, לא רק שהוּעשר לפיכך בסרט, אלא אף יצר רף חדש לעשייה הקולנועית הישראלית, והציב אלטרנטיבה מקומית לייבוא בלעדי של סרטי קולנוע מאמריקה.
הסרט מתנהל בפריפריה של תל-אביב, שלפתע נדמית ככלואה בין מרחבים קלסטרופוביים. המזרחים בסרט מוגבלים בתנועתם בתוך מרחב גיאוגרפי של שוליות חברתית, כגזירת "גורל" של המעמדות הנמוכים. הסרט מצולם רובו בין חדרי דירות, בית האימא, בית החבֵרה של סמי, מחסנים, פאב שכונתי הכולל גם בר חוקי וגם מועדון-קלפים או "קלוב" לא חוקי, מגרש מכוניות משומשות, בניין המשטרה, בית-כלא וגם בית-מלון. הצילום הכלוא בחדרים ובמרחב הציבורי הצר מכיל לא רק ביקורת על המרחב הציבורי והפוליטי שמעבר לטקסט הקולנועי, אלא גם מנפק חזון מנוכר וקודר של חוסר הצלחה חברתית לפצח את חלוקת המשאבים הגיאופוליטית בין ציבורים שונים בישראל. יש רק רגע אחד בסרט המניח את החזון החברתי המנוכר בצד ונותן לג'אנה וסמי רגע של התנהלות בתוך "מרחב עם אופק" – במסעדת דגים על הטיילת המובילה מתל-אביב ליפו. זהו רגע נדיר בסרט של התענגות על שלל הפריצה, על מוביליות מעמדית אפשרית בדמות אכילת דגים ומבט לים. בתוך רגע זה גם מתאפשרת פשרה, אמנם מאוחרת מדי, מצדו של סמי, והסכמתו להכללת יעקב בכספי השלל. כלומר – יש התאמה בין היווצרות מרחב עם ים ואופק לבין אפשרות של פשרה ו"היגיון" בליבו ובמוחו של הגיבור הטרגי.
יותר טוב מאחלה פרנקפורט
לראשונה בארץ יוצא תסריט קולנוע בפורמט מקצועי, והכבוד הזה נעשה ל"מתחת לאף", סרט הפולחן הישראלי שיצא לפני 25 שנים. קבלו קטעים מראיון שעשה עורך הספר, קובי ניב, עם הבמאי והתסריטאי, וקטעים מבדרים מהסרט, בקומבינה… הנה ריאיון של קובי ניב עם יוצרי הסרט אשר פורסם באתר YNET. |
| מה, היה כאן קולנוע לפני "בופור"?
מאת מרט פרחומובסקי בעוד שיוצרים בארה"ב ובאירופה ניזונים ממסורותיהם הקולנועיות ומתכתבים איתן, הקולנוענים בישראל עסוקים בהכחשת מסורת הקולנוע המקומית ומציגים עצמם כמי שמולידים את סרטיהם יש מאין; ספר חדש ונדיר בנוף השומם של הכתיבה על קולנוע בעברית מביא את התסריט של סרט הקאלט "מתחת לאף" ומאמרים אודותיו, ומזכיר כי גם "סרטי בורקס" הם קולנוע, ואפילו מעניין ספרים הארץ,26.02.2008 |
