השירה הבועטת ומבקיעה: פרידה בברלין בידיעות תל אביב

איך נולד הספר?

עם ספרי האחרון "האסון מתחיל בארוחת העסקים" (נהר ספרים, 2013) חשבתי שלא אכתוב יותר שירה. אבל עם המעבר שלי לכתיבת סיפורים, הרגשתי שאני לא יכול לעזוב את עולם השירה מבלי להשאיר ספר שהוא יותר לירי, רומנטי. בו בזמן מצאתי את עצמי מתגורר, בגיל 41, ללא אישה, וללא רכוש בברלין. מכור למילים, כותב ללא קץ, ופתאום העברית הזאת של המהגר דחפה אותי להוליד ספר שכולו נולד מחוץ לישראל, אבל מדבר בשפתה. אז החוויה של פרידה/אהבה התחברה עם החוויה של ההגירה ונוצר איזה ספר שהכריח אותי להוציא אותו. ההחלטה על הספר נולדה הרבה מכל הניסיון שצברתי בעולם השירה, כי החלטתי שהוא יהיה זול רק 7 שח ונגיש לכל קוראי הספרות בעולם, דרך ההוצאה הדיגיטלית בבוקסילה. כלומר לא הדפסתי אפילו עותק אחד.

מהו תהליך הכתיבה שלך?

הלכתי הכי רחוק מהשירה, אבל המפגש עם ברלין הכריח אותי להוציא את היומן ואת האייפון ואת כל חתיכות הנייר סביבי לכתוב כמה חוויות של לב נמס תחת שלג קפוא של נהר מוצק מקרח. פניתי ליובל גלעד שיערוך את השירים של האהבה והפרידה שנותרו מחוץ לספרים השונים. יובל גלעד היה המבקר החריף של שירתי וראיתי אתגר לעבוד עימו. הוא הבטיח להביא הפקה עירומה שתשיל משירי את עודף המטפורות ותחזיר את הכתיבה הפשוטה, ישירה וכואבת.

מה תפקידה של השירה בחיי היומיום בעינייך?

לגרום ללב לשיר. ברגע שהלב שר, הוא יכול לסגור את הפערים, לסיים את הכיבוש, לתת לנשים לשלוט, לקבל את היות האחר בחיינו כאדם מלא ושווה לנו. השירה היא תפילה, היא מכינה ומכשירה אותנו לאהבה, למוות, להתחלה חדשה ולקבלה של הסוף המתרגש ובא עלינו. השירה היא המסדרון לעולם הבא.

ספר שירה שהשפיע עליך או מלווה אותך כאדם או כמשורר/ת?

אני בא מהמוזיקה לשירה למשל: Survival  של בוב מארלי. מארלי היה משורר מעולה. הוא הצליח באלבום הזה לקחת נושאים הכי קשים שעוברים (עדיין!) על אפריקה ולהפוך אותם לאלבום מחאה מהטובים שנכתבו ונשמעו. In Utero של נירוואנה גם הוא נכתב על ידי משורר  מעולה – קורט קוביין. אני מקשיב למילים ולומד איך מדברים על מחשבות המוות האלו שלא עוזבות אותנו בחברה המלמדת אותנו להימעך ולהפוך לג'וקים מיותרים.

ספר שירה שקראת לאחרונה והרעיד את עולמך?

 גבריאל בלחסן. "עתיד" שיצא בשנת 2010. אני חוזר להרבה משיריו של גבריאל בלחסן שהוא משורר מופת. משום השיחרור שלו לכתוב חוויות כל כך קשות בתוך ישירות ונוקבות, אך גם להסתלסל סביב הכאב ולייצר ממנו אסתטיקה שבה החברה בישראל/פלסטין נחשפת לכל קרביה המדממים זיהומים, מחלות ומצ'ואיזם מכוער

הספר "פרידה בברלין", בהוצאת בוקסילה, ראה אור רק במהדורה דיגיטלית, 2014, רכשו אותו עוד היום, 7 ש"ח בלבד

(הטקסט התפרסם לראשונה בידיעות תל אביב, 14.3.2014 בידי רועי חסן לצד המשוררים: רון דהן, סיגלית בנאי, מואיז בן הראש, מי-טל נדלר ולורין מילק לכבוד צאת ספר שיריהם).

רשעות קלילה ומינורית: אפר, מחט, עיפרון וגפרור לרוברט ואלזר

cc: ויקיפדיה
רוברט ואלזר, 1890 בערך

רוברט ואלזר, "אפר, מחט, עיפרון וגפרור", תרגמה טלי קונס, בחרה וערכה: אילנה המרמן, הוצאת עם-עובד, 2013, 192 עמודים.

מה קושר את הזמר האמריקאי דניאל ג'ונסטון שהופיע לאחרונה בבארבי, ליוצרים שהוצגו בתערוכה "במעגלים אחרים: אמנים אאוטסיידרים, נאיבים, אוטודידקטים" שאצרה רותי דירקטור במוזיאון חיפה, אל ספרו של רוברט ואלזר שמתפרסם בהוצאת עם-עובד? אתם בטח כבר מנחשים. כל השלושה הם יוצרי שוליים, שהתרבות המרכזית דחתה. לפעמים כמו ג'ונסטון הם זכו להכרה עוד בימי חייהם, אבל גם הם ייצגו את הדחוי (ג'ונסטון התפרסם בין השאר בשל האהדה של קורט קוביין המנוח שלבש את חולצת אלבומו של ג'ונסטון).

התרבות אוהבת יותר לאשר את ההעתקים של מה שעומד במרכזה, מאשר להכנס לדו-שיח עם השוליים שלה. כך היה במודרניזם. אך בעידן החדש של המאה עשרים ואחת, דברים השתנו. מרכזי תרבות, כמו גם תת-תרבויות יוצאים אל שולי החברה, אל המזבלה של התת מודע בכדי לחפש את הדבר הבא. והספרות של רוברט ואלזר היא בדיוק כזאת.

ואלזר היה "איש אומלל ורדוף פחדים. הוא התקשה להאריך לשבת במקום מגורים קבוע, וגם במשרותיו השונות לא הצליח להחזיק מעמד לאורך ימים […] רוב ימיו חי ואלזר בבדידות גדולה, ערירי וכמעט בלי ידידים. בפעילות הספרותית של ימיו לא השתלב כלל, וכל עצמו היה איש שוליים ב-1929 התאשפז במוסד לחולי נפש, שנהיה לו לבית, ועשה בו את 27 שנים הבאות  עד מותו בהתקף לב בשדה מושלג בשעת טיול ביחידות, ב-25 בדצמבר 1956" (כריכה פנימית).

רשעות קלילה

נהניתי לקרוא את הספר שיש בו מין קלילות, רישעות, הומור. מעניין לראות קשרים כל כך הדוקים לספרות שנכתבת בימינו. למשל השורות שחותמות את הסיפור "רודיה" הזכיר לי את "להטוט כובע" הסיפור של אתגר קרת מתוך " געגועי לקיסינג'ר" (1994):

"הוא ראה ציפור מנתרת אליו, קטנה-קטנה, ולכד אותה בכף יד, הוא רצה להסתכל בה מקרוב. כששב והניח אותה, היא פרשה את כנפיה הקטנות, פערה את מקורה הקטן, פרפרה ושבקה חיים. הרוצח עמד לו נבוך ואז פנה והלך משם בחיוך כנער גמלוני שלא הצליח לגעת בֶּעדין בְּעדינות." (עמוד 93).

הסיפור שנכתב 1924-1925 מלמד אותנו על ההתפכחות מהקידמה ומתחילת המאה העשרים, כסוג של התבוננות מפוכחת באלימות הטבועה באדם.

קרקס הדחויים: על הבן של ישו של דניס ג'ונסון ומסע ההופעות של גרילה תרבות

דניס ג'ונסון, "הבן של ישו", הוצאת בבל וידיעות ספרים, 2013, תרגם ארז שוייצר. לחצו על התמונה וקראו

הנה ביקורת על ספר מיוחד וגם מופעים חדשים לקבוצת גרילה תרבות המשך קריאת הפוסט "קרקס הדחויים: על הבן של ישו של דניס ג'ונסון ומסע ההופעות של גרילה תרבות"

כסף, הצלחה ומוות בחייו של קורט קוביין

cc; flickr | Grande kurt !!! by fankyclaudio
אדם נולד עם כישרון אדיר ועושה אמנות, אבל למה הטירוף? למה ההערצה? cc; flickr | Grande kurt !!! by fankyclaudio

מאת יובל גלעד

מה הקשר בין ההצלחה של קוביין לבין התאבדותו? איך קפיטליזם הביא לאובדן אחד הכשרונות המעולים של הרוק האמריקאי? יובל גלעד לוקח אותנו למסע אל תוך מאחורי הקלעים של עולם הרוק האמריקאי. המשך קריאת הפוסט "כסף, הצלחה ומוות בחייו של קורט קוביין"

מזל מחורבן

הוזמנתי להשתתף בפרויקט השירה "בחדר ריק מהעולם" (הוצאת נשמת: הוצאה לאור, ירושלים, ספטמבר 2011. עורכים שחר-מריו-מרדכי ואמיר מנשהוף). באותו זמן הייתי עסוק בתרגום חופשי לגמרי, ללא שום מחויבות למקור, לשירים שאהבתי. מסרתי לעורכים מספר שירים וביניהם השיר "בית הספר" שהושפע מזה של קורט קוביין. המשך קריאת הפוסט "מזל מחורבן"