לפעמים שתיקה לא מספיקה | "החורף שלי בזירולנד" | פאולה פרדיקטורי + פרידה מהמשוררת ברכה סרי ז"ל

סיפור התבגרות איטלקי מנסה לעסוק בכאב חברתי במילניום החדש ¬ אבל התוצאה מבולבלת

אפשר להבין מדוע הרומן הראשון של פאולה פרדיקטורי, ילידת ,1967 שראה אור בשנת ,2012 מתורגם עתה לעברית. הספר נכתב מתוך תודעה של נערה צעירה הגדלה בהווה הגלובלי המיידי, כמו "בדידותם של המספרים הראשוניים" של פאולו ג'ורדנו. המציאות האוניברסלית הצעירה אינה מוגבלת לשפות ולמדינות.

אלסנדרה בת 17-ה מאבדת את אמה ומתגוררת עם סבתה. היא נתמכת על ידי שתי החברות הכי טובות של אמה: קלאודיה ואנג'לה. השרשרת המטריארכלית לא מקלה על אלסנדרה בהתמודדותה עם הקשיים במפגש עם האהבה. לספר שני צירי עלילה: מצד אחד החיים הממשיכים אחרי מות האם, ומצד שני דיאלוג של הבת עם האם המתה.

הרומן של פרדיקטורי הוא יומן כרונולוגי של אירועים המתרחשים בחיי הגיבורה, אך בין הימים נפרס מרחב מטפיזי שבו היא משוחחת עם אמה ומפליגה לאירועים שונים שהתרחשו בעבר. אלסנדרה מתוודה בפני אמה, ברגש גדול, ובפיוטיות – על כל מה שנשתק ודובר ביניהן.

המעבר בין מות האם לבין הכניסה שלה לחיים זוגיים הוא האישור מחדש של החברה האיטלקית בכלל והחברה המערבית. אלסנדרה מחליטה לצאת מהסדר החברתי כדי לסמן את אבלותה. היא מתיישבת לצד גבריאלה, בחור עני, לא מקובל, שזכה לכינוי "זירו" מאחד המורים. היא מבינה שפעולתה מוציאה אותה החוצה מתוך המחנה, שהרי סדר השולחנות בכיתה מסמן מעגלי כוח:

 "אני מתיישבת ליד השולחן ויש לי מין תחושה שאני נמצאת מחוץ לגוף שלי. יש לי צפצוף באוזניים והלב שלי הולם ואני לא יודעת אפילו למה אני עושה את זה. כעס, כאב? לא, בנאלי מדי, הכאב הוא לא מה שמניע אותי, אני אפילו לא יודעת איזו צורה יש לו, לכאב הזה, ואיפה הוא מסתתר. פשוט אחרי המוות שלך שום דבר לא יכול להיות כמו קודם, אני שוליית הקוסם שאף אחד לא יכול לעזור לו."

אלסנדרה נכנסת לעולם אחר. עם היכרותה את גבריאלה, היא לומדת על החלקים העניים יותר של העיר ועל רמת הציפיות של האוכלוסיות המוחלשות. אך היא גם מרשה לעצמה לבדוק את המעמד האיטלקי העשיר, למשל באמצעות ביקור בביתו של ג'ובאני, מחזר עשיר מכיתתה.

הכתיבה של פרדיקטורי אינה מסתדרת בקלות בשום ז'אנר. הוא נקרא כספר לבני נוער, אך גם ככזה שמציב את המבוגרים בפני העולם המדומיין של הצעירים. הוצאת כתר ביקשה להוציא ספר לקהל צעיר, אך עלילתו אינה פונה לקהל זה ומכילה מסרים כבדים ומורכבים מדי. מאידך, הרומן גם אינו ספר מבוגרים קלאסי, כך שהספר אולי נופל מעט בין הכיסאות. ¬

החורף שלי בזירולנד / פאולה פרדיקטורי, מאיטלקית: מונה גודאר, כתר, 252 עמ'

הדברים התפרסמו בישראל היום

***
כואב לי הלב לשמוע שהיוצרת הנפלאה ברכה סרי נפטרה ולא הספקתי להיפרד. כל כך חיכינו לראות את ספר המאמרים על יצירתה בעריכת ד"ר הנרייט דהאן כלב. וכל ספר שלה הוא פנינה נדירה.

היא עשתה כל כך הרבה עבור קהילתה, עזבה את האקדמיה למען הכתיבה היצירתית, הופיעה, דחפה, נלחמה גם כשכל העולם היה נגדה.

היא בישרה את בוא הפמיניזם המזרחי עם המחזה "קריעה" ועם שירתה המהפכנית בספרים כמו "פרה אדומה" ו"שירי שוטטות" ולא עצרה גם כשהממסד היה אטום. היא יצרה את הוצאת "האור הגנוז" והחלה להביא לנו מאורה החוצה. יהי זכרה ברוך!

י"ז. אישה נקנית לאיש | ברכה סרי

אישה נקנית לאיש
בתפילה
יום-יומית רצופה.
איש נקנה לאישה
בקידוש המקום והזמן
בתפילה
באהבה
בעזרת השגחה נדיבה.
מתוך שפע הבריאה.
ברצון הכרעה עליונה
בברית שבינו ובינה.
ברגע ורגע
של עבודה נכונה.
ביגע ויזע ושמחה
ודמעות ומעות.

(19.4.1988)

לקריאה נוספת על יצירתה:

שיריי ברכה סרי: מתוך הספר "קידושין"

מתוך הספר "קידושין"
ט"ו. בכמה דרכים נקנה בעל
         (ביום שובך מחו"ל, בביתך)

בכמה דרכים
נקנה בעל
ובכמה נקנית אישה.
ואני הפעם
קונה לי בעל
בביאה
ושטיפת כלים
וקדיחת התבשיל
ומסירת כביסה למכבסה
וכתיבת שיר
והשקיית עציץ
ופרח שמציץ.
אני קונה לי בעל
בשתיקה שלי ושלו.
שתיקה כהודאה דמיא
שתיקה בלי הודעה.
קונה לי בעל
עם שירי ליד מיטתך.
קונה לי בעל
בקריאת עיתונך.
קונה לי בעל,
בכיבוש זוחל
מתנחל
בקבלה שקטה מצידך
בטלפון של שחרית
בין מיטתי ומיטתך.
קונה לי בעל בשאיבת עישונך.
קונה לי בעל
בהאזנה למוזיקה האהובה עליך.
קונה לי אותך
בסיפור קורותיך
במצוקותיך.
בשתיקותיך.
קונה לי בעל
בבדידותך
בחומות שהיקפת סביבך.
קונה לי בעל
בנהיגתך הזהירה
ואני לצידך.
קונה לי בעל
בבליל השפות שבינינו.
קונה לי בעל חסר שורשים.
ושותלת אותו באדמתי.
קונה לי נער יתום
ועושה אותו אבי משפחתי.
אוספת לי בעל
מן ההפקר.
מרשות הרבים.
מתחומי הביניים,
ממעוף קצוץ.
מיום רצוץ.
קונה לי בעל
בנוכחות לצידו,
בצפייה מן הצד,
בתמיכה לא מודעת.
קונה לי בעל
וקובעת גבולות
שלי ושלו.
סימון הקו הירוק
וסימון שבילו.
נותנת קו אדום
סייג לרשותי ורשותו.
תוחמת לי תחום שבת
וערוב תבשילין
וחשבונות פרטיים.
קובעת הסדרי הגבולות
שבינינו
לפי רצוני ורצונו.
מגינה על חרות של הפרט.
מבקשת הסכמה
ולו רק בהודאה.
לא כופה.
לא אונסת.
לא נכפית
ולא נאנסת.
מראה לו מה זה היות
אישה לאיש
ואחר נסוגה לביתי
וממתינה להזמנה.
(19.4.1988)

ט"ז. בכמה דרכים אישה נקנית

בכמה דרכים
אישה נקנית לאיש?
בכמה דרכים היא נענית?
בהערצה שלו,
בנדיבותו ורוחב ליבו.
בפתיחות של האיש
מול אישתו,
בנאמנותו,
בהקשבה של האיש לאשתו.
בשמיעת  זיקותיה
נזקקותה.
במגעים.
ברוך. באהבה.
בפינוקים.
בהדדיות של אנשים
בני חורין ונכבדים.
בחיזורים.
בהיענות לחיזורים,
בהשתתפות בכאב
ועוד יותר בשמחות
בהישגים.
ביצירה.
בשותפות מועילה.
בקידום מעמד בחברה.
בחלוקת רכוש.
בהגשמת חלומות,
בנשיאה בעול
ושגרה.
בקבלת החברה מסביבה,
באהבת משפחתה,
בכיבוד פרטיותה,
בפתיחות של הלב
לעובר אותה.
בבניה משותפת
של יצירה קדושה.
בבניית משפחה.
בסבלנות.
בהתמדה.
בקידושין.
בביאה.
בנסיעה משותפת
בנשיאה משותפת בעול
משלו ושלה ושלהם.

במחוייבות להמשיך
במקום שהיא נגמרת
ובמקום שהוא נגמר
היא מתחילה.

(19.4.1988)

י"ז. אישה נקנית לאיש

אישה נקנית לאיש
בתפילה
יום-יומית רצופה.
איש נקנה לאישה
בקידוש המקום והזמן
בתפילה
באהבה
בעזרת השגחה נדיבה.
מתוך שפע הבריאה.
ברצון הכרעה עליונה
בברית שבינו ובינה.
ברגע ורגע
של עבודה נכונה.
ביגע ויזע ושמחה
ודמעות ומעות.

(19.4.1988)

מתוך הספר :נורית":
י"ב. רג'ינה בת פרחה אפללו

רגי'נה בת פרחה אפללו ז"ל.
מרחוב שיריזלי מול עינים למשפט
עינים לו ולא יראה. אחרת לא הייתי
פה מזכירה עלובה.
ועוד בחצי משרה.
רג'ינה בת פרחה אפללו ז"ל.
איזה שם עם מלכות והוד ואצילות.
מתאים לשלטים של תרומות בבית הכנסת
סלחה ומזל.
או אולי בגן ירושלמי חרות על ספסל.
בטח היתה פרחה.
כמו ריטה. למשל.
שמנה. גדולה כיאה למלכה מרוקאית
ולא רזה.
כמו עופרה חזה. למשל.
בטח לא גרה ברחוב ישא ברכה.
אפילו לא פרי חדש
בטח שלא ברחוב ייבנה המקדש.
טיילנו ברחוב לבוש מרדכי.
על יד רחוב פינת השולחן
ואין שם גן.
ויש ריח וזבל מושתן.
ואידיש ושטריימלים וגרבים.
ובאמצע מכנס קצר ומעיל ארוך.
ופאות וזקן ועדרי אדם במדים.
וילדים טובים ונחמדים.
28.9.87

(