שי אריה מזרחי, בלעה אותך מפלצת: מילים לזכרו של המשורר והפעיל החברתי, במלאת שבע שנים למותו

לפני מספר שנים ביקרתי בהלווייתך שי בקרית שאול. אני נזכר איך היה לי קשה לראות אם שקוברת את בנה. היום אני יושב בעיר אחרת, ביבשת אחרת, במצב זוגי אחר לגמרי, עדיין כותב שירה בעברית ומביט אליך שי. הקלישאה אומרת שאנחנו מביטים אחורה אל המתים. אבל האמת היא שהמתים הולכים איתנו לכל הדרך ומביטים בנו בכל צעד. לא מעט פעמים אני שואל את עצמי מה היה קורה לו היית עומד מול הלחץ של השדים שלך להשתיק את קולך לנצח. אין אדם שלא התעורר לפחות פעם אחת בבוקר וחשב, בשביל מה אני חי? וברגעים קשים יותר: למה אני לא גומר עם זה וזהו.

"אין שלום ללא שוויון, ואין שוויון ללא שלום". המורשת של כוכבי שמש

כשכוכבי שמש וחבריו ב"פנתרים השחורים" יצאו למאבק, המזרחים לא היו קיימים כקול. האשכנזים דיברו בשמם. זה לא מנע מהפנתרים לכתוב מניפסטים, להוביל הפגנות וגם להתחבר למאבק הפלסטיני. דברים לזכר איש הפנתרים השחורים שנפטר אתמול.

לאיין את המאבק המזרחי מתוך המזרחיות עצמה: פרידה מרונית מטלון

בזמן שהמהפכה המזרחית העמידה נרטיב חלוט ומסודר, רונית מטלון התעקשה להציג את סיפור חייה בצורה שלא נעמדה בין השחור ללבן. הסופר והמשורר מתי שמואלוף על דמות האב בכתיבתה של מי שסירבה לקבל את מעמדה כסופרת בכירה של המאבק המזרחי ועדיין היתה חלק חשוב ממנו.

חדשות משולחן הכתיבה של החלום

לאחרונה שפע וגם אבדה גדולה שלא תרפא

"כתיבת בכי ללא עיניים, קריאת בכי ללא עיניים"

קריאה בספר של אמירה הס "כמו בכי שאין לו עינים להיבכות" מתכוננת סביב מודוס של קינה[1] מעגלית ולה מופעים פואטיים רבים. העורכת ניצה דרורי ניסתה לתת סימנים ואותות בתוך קינת הספר לפי שעריו.

"לפעמים יורד שלג באפריל": פרידה מפרינס

כשאתה צעיר נדמה שאתה תחיה לנצח, וגם המוזיקאים שהולכים איתך נדמה שהם יחיו לנצח. אבל כשאתה מתבגר, אתה מבין שאין נצח. והיונים בוכות היום על פרינס, שמהווה ספרייה גדולה בצמיחה שלי, מסוף שנות השמונים אל שנות התשעים. לפני עשרים שנה לא הייתי מאמין שאספיד אותו.