יצירתי מגיעה לעולם הערבי, אירועים ספרותיים קרובים וגם סיכום שנה שמואלופית

קצת על סיכום שנה, איך חזרתי לכתוב שירה, עבודת מחקר חדשה במצרים על יצירתי וגם אירועים ספרותיים קרובים. שנה טובה ומתוקה!

מקלחת של דעות: יוצרים כותבים על "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים"

מתי שמואלוף כינס לתוך ספרו החדש דמויות שנעות בין זמנים, מקומות וחוצות הגיון. מדור הספרות של קפה גיברלטר ביקש מיוצרים לקרוא ולשתף אותנו במקלחת של דעות על ספרו החדש "מקלחת של חושך"

מקלחת של דעות: פרויקט ביקורות על 'מקלחת של חושך וסיפורים נוספים'

יש רגעים שבהם הזמן נעצר. יש רגעים שבהן אושר וחסד יורדים מהשמיים. יש רגעים שהכתיבה הבודדת הופכת לקהילה של מרגליות, ואבני חן נדירות, יש רגעים ש"מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" הופכת אותי לאבא גאה.

אהבה של משורר מת

גבריאל בלחסן ז"ל. יצרת בכנות שמעטים הגיעו אליה, וככזאת שמעניקה השראה. לא ויתרת על הרצון לאחד את המקום הארור הזה. כדורי הרגעה בדבש. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

פרויקט ספייק לי: מלקולם אקס, קפיצה חדשה מעל הלובן

במבט–על על תעשיית הקולנוע העצמאי, שבקרבה התפתח ספייק לי ניתן לראות ששיטות הפעולה שלו נבעו בתחילת דרכו מאופן הניסיון שלו להתבלט ללא חסות האולפנים הגדולים. הניסיון לתפוס בעלות על דמותו של מלקולם אקס, עוד לפני שהוא קיבל את האישור לעשיית הסרט, הוא רק דוגמה אחת לניסיון של ספייק לי בתור יוצר שחור, לצבור הון תרבותי/סימבולי, במבנה קולנוע לבן. ספייק לי , יוצר שחור ממעמד זעיר–בורגני, ביקש להיכנס למבנה ההגמוני של הקולנוע ההוליוודי ולשורת יוצרי העל (אשר רובם לבנים), שגם מביימים, משחקים וכותבים את סרטיהם, ובו בזמן הם גם בעלי הגדרה עצמית. חוקרת הקולנוע מנטיה דיווארה הראתה שספייק לי תפס את מקומו הלימינאלי במערכת יחסים ארוכה בין הקולנוע העצמאי השחור ובין הקולנוע המיינסטרימי; בין ה"שחורות" ובין ה"לובן"; בין התרבות ה"לא מובחנת" ובין התרבות ה"מובחנת"; בין התרבות ה"נמוכה" לבין התרבות "הגבוהה". סנפורד פינסק מדגיש כי בהתחשב בהיסטוריה המבישה של הוליווד ביחסה לשחורים, סרטי ספייק לי, מהווים סיבה לגאווה. משום שלספייק לי יש כישרון והוא מנצל אותו בתוך סביבה הדורשת ממנו להיות אגרסיבי. התעשייה השמרנית מכפיפה את ספייק לי לערכיה. לכן כשחברת "נייקי" פנתה לספייק לי היה די מובן, שמצד אחד הוא יקפוץ על המציאה וישתמש בכסף הנזיל שהיא תספק לו, על מנת להפיק עוד ועוד סרטים ולהתפרסם תחת הסטטוס של התאגיד הגדול. מצד שני, העבודה תחת חברת “נייקי”, ניטרלה את הניסיון של ספייק לי להצטייר כמורד בערכים הפוליטיים. כך הניסיון שלו לבקש מהקהילות המדוכאות "לעשות את הדבר הנכון" (כשם סרטו "Do the Right Thing" משנת 1989) הפך מעורפל כשהוא עצמו היה חלק מה"שיטה".

תעלו על התדר של עדי קיסר בקפה גיברלטר

לפני שבוע עדי קיסר עורכת "ערס פואטיקה, אירחה אותי בפנתיאון של קפה גיברלטר ברדיו של התדר. בתוכנית הקראנו והשמענו יצירות פואטיות ומוזיקליות מן המזרח בין השאר של סמי שלום שיטרית כותב קסידה לזכרו מחמוד דרוויש ושיר מקסים על אכילת מנגו של ברכה סרי ז״ל. הבאנו שירה מעולה אלמוג בהר וראפ של קלקידן ותרגום של יוסי יונה ל׳פוג אל נחל׳ ועוד. תהנו

על תסמונת העיוורון הנרכש

ראשית הסיפור בבלוגר שמתעוור באופן פתאומי. הוא פונה לרופא עיניים, אולם זה אינו מוצא כל פגם בעיניו… מתי שמואלוף מתנדב להוליך את העיוור הרחק מעבר לווילה בג'ונגל, למחוז שבו לא יורים באספסוף ואצטלת האוניברסליות אינה מכסה על כל פשעים.

מוסיקה מזרחית זה זבל שהשטן לא ברא

"מוסיקה מזרחית זה זבל שהשטן לא ברא", כך התבטא הזמר המפורסם יהורם גאון בראיון בעיתון סטודנטים של שלוחת האוניברסיטה באריאל, ועורר סערה ציבורית. גאון תקף את הזמר המזרחי וכינה אותו "אסון טבע". הוא יצא נגד העברית העילגת, השגיאות והחזרתיות במוטיבים המוסיקליים. אמנם גאון סייג את דבריו וציין לטובה את שירי אביהו מדינה ושלמה בר, אך עם זאת הדגיש כי "הרוב זה בושה לאינטליגנציה. אני מייחל לרגע שכבר יעבור הגל העכור הזה ויפנה את מקומו לאיכות". גאון מצטרף בדבריו אלה לשורה של יוצרים שיוצאים בפומבי נגד המוסיקה והתרבות המזרחית, ובהם חוה אלברשטיין, שלום חנוך, המשורר נתן זך, מנחם בן ועוד. לכאורה לא צריכה להיות בעיה עם ההעדפות האישיות של אמנים ואישי ציבור שכאלה, אבל קשה להתעלם מהשאלה המזרחית העולה ומבצבצת בינות לשורות.