על ישראליות וגרמניות – שתי ישויות שלא מתגוררות בגוף אחד

אני יורד לבננה ביץ', מסתכל על הרצועה הצרה הזאת, שהולכת ונהיה צרה משנה לשנה. בים כל האנשים מתפשטים ונהיים כמעט עירומים לרגע. לים הזה שגובל באירופה יש השפעה שמכניעה את האנשים וחושפת את עור גופם. האם נוכל לתת לתרבות אחרת להישזר בתרבותינו. מדוע שתי התרבויות לא יכולות לחיות בגוף אחד.

אנל'א מאמין שאני כותב את זה: פרידה מקפה תמר

אני לא מוכן להספיד את המקום. אבל תל אביב לא תהיה אותו המקום בלי שרה שטרן, שרוחה הצעירה מפתיעה את כל באי המקום, גם אם הורגלו בחוש הההומור החד, ואהבתה ללקוחותיה הקרובים. אני כותב על סגירתו, אבל משהו מתמרד ביד הכותבת שלא מוכנה לכתוב בזמן עבר. מקווה שעדיין יימצא פתרון.
קפה תמר בשבילי הוא בית, גם כשאני כרגע מתגורר רחוק מהבית. קשה לי להאמין שהוא נסגר. הכרתי אותו בזכות ערן סבאג, ודודו בוסי, חבריי שיושבים באופן קבוע במקום. ביום שישי הייתי מצטרף קבוע לשולחן של המשורר רוני סומק, אושיית התרבות אביה בן דוד והצייר שחר סריג ואחרים. לקראת חמש, חבורת השח הייתה מגיעה ומבקשת מכולם להפסיק לעשן ולעשות רעש, ובלילה הייתה מגיעה שעת הקראחאנה. ובשאר השבוע קפה תמר היה בשבילי כמו משפחה שנייה, למשפחתי שבחיפה.

מה זה להיות סופר ישראלי בברלין

טור חדש שלי בתרבות וספרות הארץ וגם הזמנה לערב משוררים בברלין