הדפסה מחודשת של ספרי השלישי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"

הספר "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" הודפס מחדש לאור כניסתו למערכת החינוך, בתחום הספרות בשאלת ההגירה. הזדמנות חדשה לגלות את הקסם, בהוצאת נהר ספרים.

המשורר רוני סומק ייעץ לספר, והסופר והמוציא לאור ראובן מירן ערך אותו. ניקדה והתקינה אותו שושי מירן. היוצרת דנה לוי צילמה אותי לעטיפה. הספר ראה בתמיכת קרן רבינוביץ לאמנויות בתל אביב וגם קיבלתי מענק עידוד מאח"י. הספר כינס את שירי 2007-2010 שהיו שנות סוערות בחיי. גם הקמתי את "גרילה תרבות" ביחד עם רועי צ'יקי ארד וגם פעלתי רבות להפוך את תחום השירה לתחום פוליטי, חברתי ומזרחי. השיא של השנים הללו הגיע בשנת 2011 עם התפרצות המחאה החברתית.

על העבודה האמנותית הופקדה המשוררת והמסאית שבא סלהוב, שסייעה לי לעבוד על שירי הספר. אלמוג בהר סייע בתרגום השיר הנושא "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" לערבית. מאז נדדתי עם השירים מהספר למקומות שלא חלמתי. השיר "חברות מסוג חדש" הולחן על ידי נועה שמר ולהקת "היפה והחיה".

קראתי את השיר "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" בבמות רבות בישראל, אך גם בברלין, בבאזל בפסטיבל שירה בינלאומי והוא תורגם לשפות נוספות. המבקר והמשורר אילן ברקוביץ פתח את האנתולוגיה החדשה והמקוונת בתרבות וספרות + במילים הללו: "בשירו החשוב ביותר "חברוּת מסוג חדש", המופיע בפתח ספר-שיריו השלישי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים", מתאר המשורר ולוחם הגרילה מתי שמואלוף מערכת יחסים עדינה בינו לבין חבר אשר שולח לו אס-אמ-אסים, שבהם הוא מאיים להתאבד."

הספר גם הוקלט והפך לספר קולי בICAST ותוכלו לשמוע איך הצלילים יוצאים מפי.

הופעתי בטלוויזיה בתוכנית הטלביזיה של מירי חנוך ואסף הראל

שלושה משירי הספר הוקראו ברשת א'

 

הקראתי את שיר הנושא בפסטיבל שירה בינלאומי, לצד עדי קיסר, מקס צ'ולק ואחרים בעיר באזל, שבשוויץ

הספר מוצא כרגע בחנויות במחירי מבצע:

להזמנת הספרנהר ספרים ת.ד. 162 בנימינה 30550 טל' 6288724 04 nahar@bezeqint.net

 

הנה שני שירים מתוכו:

חברוּת מסוג חדש

הוּא חָבֵר שֶׁל כָּל הָעוֹרְכוֹת

שֶׁל כָּל הָעִתּוֹנָאִים

שֶׁל כָּל הַסּוֹפְרִים, וַאֲפִלּוּ שֶׁל כַּמָּה אָמָּנִים מֶרְכָּזִיִּים

שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל מוּזִיקָאִים, עוֹבֵד בְּאַחַת הַהוֹצָאוֹת,

יוֹשֵׁב לִכְתֹּב, סוֹגֵר אֶת הַטֶּלֶפוֹן, פּוֹתֵחַ, סוֹגֵר, פּוֹתֵחַ, סוֹגֵר

וּמְאַיֵּם לְהִתְאַבֵּד בְּאֶס-אֶמ-אֶסִּים

מַחְלִיט לְהִתְקַשֵּׁר אֵלַי

וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁמְּשׁוֹרֵר מִתְאַבֵּד כִּמְעַט בְּכָל שִׁיר וְשִׁיר

אֲנִי לֹא עוֹנֶה לוֹ, רַק מַקְשִׁיב,

אַתָּה חָבֵר שֶׁלִּי, הוּא שׁוֹאֵל

כֵּן, אֲנִי מֵשִׁיב לַמְרוֹת שֶׁלֹּא רָאִיתִי אוֹתוֹ כְּבָר חֲצִי שָׁנָה

אָז מַה מַּשְׁמָעוּת הַחַיִּים, הוּא שׁוֹאֵל

 

השיר "חברות חדשה" הולחן בידי "היפה והחיה":

אבי

1.

אָבִי לָבוּשׁ בַּכִּשָּׁלוֹן

אֲדָמָה צוֹמַחַת מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל אָבִי

הַפְּרִיחָה מֵעַל קִבְרוֹ אוֹמֶרֶת לִי שֶׁהוּא כְּבָר לֹא אֲדָמָה

אֲנִי נוֹגֵעַ בּוֹ וְאֵינִי שָׂבֵעַ.

2.

כְּשֶׁאַבָּא מֵת

הִתְחַלְּקוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת לִשְׁנַיִם

אַחַת רָצְתָה רֹאשׁ לְלֹא שֵׂעָר וּבַיִת לְלֹא בַּיִת

וְהַשְּׁנִיָּה רָצְתָה דַּף לְלֹא עֵט וְעָתִיד לְלֹא עָבָר

כָּתַבְתִּי אֶת מָה "שֶׁלֹּא עַכְשָׁו"

וּמֵרַרְתִּי קַדִּישׁ עַל הַיְּצוּר

שֶׁנּוֹלַד.

3.

מְנַסֶּה לְהַשְׁאִיר הִזָּכְרוּת בְּרֶחֶם אָבִי

בְּהֵעָדְרוֹ נֶעֱדַרְתִּי אֲדָמָה אֲטוּמָה שֶׁל סַעֲרוֹת נֶפֶשׁ

חֻרְשַׁת יַבָּשׁוֹת שֶׁנִּכְרְתָה

הַבֵּיצִיּוֹת שֶׁלּוֹ חִסְּרוּ אִמָּאַדֶּמֶת

בַּמַּחְזוֹר הֲלֹא פּוֹסֵק שֶׁל שֵׁרוּתוֹ

הוּא בָּנָה מִשְׁפַּחַת גַּרְעִינֵי אֲבַטִּיחַ מְלוּחִים

מִלֶּגוֹ.

מִפְרַשׂ נִפְקָדוּתִי נוֹכֵחַ בָּרוּחַ הַנִּנְשֶׁפֶת מִתּוֹךְ זוּגוֹת עֵינָיו

אֲשֶׁר מְשִׁיטוֹת קֶמַח בְּיָם לְלֹא

תּוֹרָה.

 

למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים

הנה ההשקה שעשיתי עם שלמה בר וארז ביטון במועדון הלבונטין:

מהו תפקידה של הוצאת השירה – שיעור מס' 3 – פרידה בברלין

IMG_1182

הבטון של משאית ההוצאה- שיעור מס׳ 3 – ״פרידה בברלין״

אנחנו ממשיכים בשיעורי העקרונות והצירים המנחים אותי בהוצאת ספר שירה, עם חגיגת הספר החמישי שלי.

ההוצאה שעומדת מאחוריך ככותב היא הבטון. משאית הבטון השופכת בטון לרגלי מילותיך. היא זאת שעומדת מאחוריך, מגבה את החלטותיך ונלחמת מולך ׳כעזר כנגדו׳, על דברים שאינך רואה, יודע או ומרגיש, כחלק מהתמונה כולה. בתחילת דרכי ההוצאה שלי הייתה בדיוק ההפך. אוקיי. אני אחסוך את כל הפרטים, אך אומר שההוצאה נלחמה בי. רק כשהגעתי לראובן ושושי מירן ומשפחת נהר ספרים מצאתי את בית הבטון שלי ובזמנים קשים כאלו, שבהם משוררים/ות לא מוצאים אפילו חושה, יכולתי לסמוך שיש לי בטון מתחת לרגליים. אבל עדיין קשה מאוד לשירה להתקיים בחנויות הספרים כיום. את הבעיה פתרו החנויות הדיגטליות. עבדתי עם אינדיביק בגרילה תרבות ואז הגיעה בוקסילה שהציעה להוציא את ספרי הרביעי ״האסון מתחיל בארוחת העסקים״ וגם התארחתי (בתשלום הוגן) בתוך שתי אסופות פרוזה מתקדמות שערך עמיחי שלו. כל השלבים הכינו איתי לפרויקט של ״פרידה בברלין״ – ההתנתקות הסופית מחנויות הספרים, המעבר להוצאה דיגיטלית שתתמוך בחזון שלי ותהיה בטון. יש לי עוד פרויקטים בבוקסילה שמתכוננים. אך קודם כל אני צריך לכתוב על מהו אמן גרילה בשיעור הרביעי. אז פרידה בברלין במחיר מצחיק של 7 ₪. תהנו

עוד:

 

"האסון מתחיל בארוחת עסקים" מחכה רק לך

מקריא בהשקת אסופת "ערס פואטיקה" בהוצאת גרילה תרבות |
מקריא בהשקת אסופת "ערס פואטיקה" בהוצאת גרילה תרבות

טוב, בשורה אחת טובה לכל מנוי/ות האתר. ספר השירה הרביעי שלי "האסון מתחיל בארוחת עסקים ניתן לרכישה באתר ההוצאה "נהר ספרים". את הספר כתבתי בשלוש שנים האחרונות, כניסיון להיחלץ מהזעם ולהגיע יותר לצד ההומוריסטי של חיינו בקולוניה. את התהליך התחלתי כשהייתי כחוקר באקדמיה והכרתי את צ'יקי ופתחנו את תנועת גרילה תרבות.  עזבתי קצת את הרצינות שאיפיינה את הספר הקודם "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" שיצא גם הוא בהוצאת נהר ספרים. הספר הקודם הפך לספר קולי כחלק מהמהפכה של האי קאסט וגם שירים מתוכו הולחנו. בזכותו נסעתי לסדנת תרגום בברלין ושירי תורגמו באחד מהמאגר הבינלאומיים הגדולים של השירה.

הכרזתי ש"האסון מתחיל בארוחת עסקים" הוא ספר השירה הרביעי והאחרון שלי. ועצוב לי להיפרד ככה מעולם השירה. אבל אני כותב במרץ פרוזה שפורצת בי ומבקשת קהלים חדשים (בשנה הבאה ייראה אור ספר סיפוריי הראשון). את ספר השירה הרביעי ערך היוצר והמוציא לאור ראובן מירן, שעושה עבודת קודש בהוצאת "נהר ספרים" במיוחד בימים אלו שאפילו הוצאות גדולות מתקשות לשרוד.

יצא וראיינו אותי למדור הספרים של "מעמול: אתר הסטודנטים במכללת ספיר" אז תוכלו ליהנות מהתשובות שלי ל-12 שאלות ואולי תעלו על הוייב ותרגישו את השינוי שחל בי. דווקא "האסון מתחיל בארוחת עסקים" פרץ מעצמו, והביא לי הפתעות רבות, הספר למרות התוכן הלא פשוט, בשפה המצחיקה הצליח להביא לעצמו הן מענק יצירה מאקו"ם והן מקרן רבינוביץ לאומנויות בתל אביב. המענקים לספר, יידעו אותי שזה תינוקת לא רגילה. שיר הנושא של הספר כיכב באסופת המחאה שערך המשורר והמבקר אילן ברקוביץ' במדור תרבות וספרות "הארץ". העורך שלי החליט לשים את הדברים שנכתבו במבוא לאסופה על גב הספר:

"רבים מהמשוררים הישראלים המוגדרים 'משוררי מחאה' או 'משוררים חברתיים' אינם באמת כאלה. השירים שנבחרו לאנתולוגיה שלפנינו אין בהם התיימרות לשורר מחאה מעֶמדה מדומה של סבל. הם יודעים כי 'האסון מתחיל בארוחת עסקים', כשם שירו של מתי שמואלוף, שנבחר להוביל את האנתולוגיה הזאת, על שום המוּדעות החשובה שהוא מציג לעצם המעשה: מחאה אמיתית נוצרת כאשר האדם המוחה, במקרה הזה המשורר, מוכן לשלם מחיר אישי על דבריו; כאשר הוא יוצא נגד הזרם. כאשר הוא מסתכן בכתיבת הבלתי מותר, הסמוי מן העין, ומסרב לארוחת העסקים."

[אילן ברקוביץ', "הארץ", תרבות וספרות]

שירה היא כמו בדמינטון

אני חושב שבחודש הבא אעשה השקה ביחד עם מסיבת יום הולדת 41. אבל אני נרתע. אני מפחד מהמילים. מה יקרה לי ולהן כשהן יגלו שהספקתי לתת להן אוויר לנשימה. מה יקרה כשספרי השירה האחרים ירצו עוד אחים ואחיות. אני לא יודע מה יקרה אז. אני מקווה שאשרוד. בכל מקרה משוררים לאחרונה רק מתים, וקשה היה להיפרד מברכה סרי היקרה ז"ל ולפני כן משי אריה מזרחי ז"ל ועוד כותבת ולוחמת רדיקלית תקווה לוי ז"ל שעוד כתבה שירים ב"מאה שנים – מאה יוצרים" שערך סמי שלום שיטרית (ערך במיוחד בכדי להראות מאה שנים של יצירה מזרחית, אבל את הספר כנראה ששרי רז לא קראה).

מה נשאר מהחיים שלנו? בשביל מה אנחנו בכלל חיים אותם? בשביל מה לצאת מהמיטה בבוקר? את השאלות האלו המשוררים על עוניים, ודלותם מתקשים לענות, כשאין בכלל את הבשר הנחוץ לארוחה. אז במקום זה אנחנו דורשים ארוחה ומקווים לקבל. מקווה שתהנו מהספר וניפגש בהשקה, ומי שיכול שיעשה קופי פייסט למסך ותראו אם עמדתי במילה ולא כתבתי עוד ספר שירה. יש לי עוד הרבה מה לומר, אבל בינתיים אעצור פה. מבטיח פוסטים עם טעימות וגם כמה שיותר להקריא משירי הספר החדש באירועים הבאים:

  • 11.6 הכנס הבינלאומי של איגוד הכללי של סופרים בישראל שייערך בכפר מראר
  • 13.6 גרילה תרבות עם להקת להקת
  • 14.6 בהשקת ספרה החדש של נעמה גרשי, ג'וז לוז
  • 18.6 בהשקה הירושלמית לאסופת ערס פואטיקה
  • 19.6 באירוע לזכרה של ברכה סרי בקטמונים בירושלים

צפו בי מקריא את "ישראל" הומאז' לאלן גינזברג ז"ל ב"ערס פואטיקה" מס' 4 בגן העיר

שבוע טוב!

נ.ב. תבדקו את ספרי השירה החדשים של יעקב ביטון ושל לורין מילק. שירה חזקה ביותר!

מפרח האיסלאם לחברות מסוג חדש: שירים מולחנים ב"למה אנלא כותב שירי אהבה ישראליים"

cc: flickr Gold International C60 tape  By kumar303
"כל משורר חולם ששיריו יולחנו וחלומי התגשם" cc: flickr Gold International C60 tape By kumar303

אני שמח להביא בפניכם שני עיבודים לשיריי. ולא פלא ששניהם מספרי המצליח "למה אני לא כותב שיר אהבה ישראליים" שיצא בהוצאת נהר ספרים, תודות למוציא לאור שלי – ראובן מירן היקר. לא מזמן התבשרתי ממנו שנגמרו העותקים, וכרגע אני שוקד על ספר אלקטרוני שייצא בICast ותוכלו להקשיב לשיריי כשהם יוקראו. ואולי בעתיד אוציא את הספר גם במהדורה אלקטרונית כמו שעשיתי בספריי הקודמים (תוכלו לראות מי מהם נמצא במהדורה מקוונת מצד שמאל אליכם/ן וגם בכתבי העת [רק לאחרונה פירסמנו את כתב העת "לרוחב" ואת האסופה "עבודת גילוי" כשהן ניתנות להורדה]).

חברות מסוג חדש

ההרכב הראשון שהלחין את שירי הוא "היפה והחיה" של נעה שמר ומתן גולדברג. בימים אלה עלה לאינטרנט ה-EP שלהם. באלבום שישה שירים, לחנים של מתן ושל נועה לטקסטים שלי (חברות מסוג חדש), אלי אליהו ויעקב שעיה לצד טקסטים מקוריים של ובביצוע 'היפה והחיה'. את האלבום ניתן לשמוע כאן. ולרגל ההשקה ניתן יהיה להורידו בחינם בחודש הקרוב. הסיפור הוא שנעה ראתה את השיר בדברי הביקורת של אלי הירש בידיעות אחרונות ולא הכירה אותי לפני כן. היא פנתה אלי, ושמעתי גירסאות של השיר ומאוד אהבתי את מה ששמעתי.

חברוּת מסוג חדש

הוּא חָבֵר שֶׁל כָּל הָעוֹרְכוֹת

שֶׁל כָּל הָעִתּוֹנָאִים

שֶׁל כָּל הַסּוֹפְרִים, וַאֲפִלּוּ שֶׁל כַּמָּה אָמָּנִים מֶרְכָּזִיִּים

שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל מוּזִיקָאִים, עוֹבֵד בְּאַחַת הַהוֹצָאוֹת,

יוֹשֵׁב לִכְתֹּב, סוֹגֵר אֶת הַטֶּלֶפוֹן, פּוֹתֵחַ, סוֹגֵר, פּוֹתֵחַ, סוֹגֵר

וּמְאַיֵּם לְהִתְאַבֵּד בְּאֶס-אֶמ-אֶסִּים

מַחְלִיט לְהִתְקַשֵּׁר אֵלַי

וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁמְּשׁוֹרֵר מִתְאַבֵּד כִּמְעַט בְּכָל שִׁיר וְשִׁיר

אֲנִי לֹא עוֹנֶה לוֹ, רַק מַקְשִׁיב,

אַתָּה חָבֵר שֶׁלִּי, הוּא שׁוֹאֵל

כֵּן, אֲנִי מֵשִׁיב לַמְרוֹת שֶׁלֹּא רָאִיתִי אוֹתוֹ כְּבָר חֲצִי שָׁנָה

אָז מַה מַּשְׁמָעוּת הַחַיִּים, הוּא שׁוֹאֵל

קצת על ההרכב: הדואו 'היפה והחיה' נולד באברם קפה בירושלים, לאחר כמה וכמה הופעות משותפות במקום. החיבור בין נועה שמר למתן גולדברג, שהתחיל לפני שנים מספר, הוליד שיתוף פעולה מעניין בין שני יוצרים עצמאיים. המוזיקה של 'היפה והחיה' נעה בחן בין פולק לרוק אלטרנטיבי, כאשר הקולות של מתן ונועה משתלבים לכדי סיפור מוסיקלי רגיש של שניים שחברו יחדיו. אלבום בכורה זה, שעובד והופק מוסיקלית ע"י מתן, הוקלט כולו באולפני גואש – אולפנו של מתן בשכונת נחלאות בירושלים.  קצת על האלבום: ביתו של ההרכב ב'אולפני גואש' – האולפן הירושלמי של מתן. בין השוק לתחנה המרכזית הוקלטו ששת שירי האלבום וכן חומרים נוספים שטרם פורסמו, כאשר ידיו של מתן בכל: תופים, בס, גיטרות והפקה מוזיקלית. נועה תרמה לאלבום את רוב הלחנים, את העיבודים ואת הנגינה בקלידים. הסיפור המוזיקלי מסופר בכל פעם על ידי מישהו אחר, ונועה ומתן מתחלפים בתפקיד הקול הראשי, כשהשני מצטרף לקולות הרקע. מתן גולדברג – שירה, גיטרות, בס, תופים נועה שמר – שירה וקלידים

***

פרח האיסלאם

היוצר דוד ברבי עומל בימים אלו גם הוא על אלבום שבמרכזו עומדים שירי משוררים. הוא הלחין דווקא שיר קטן שרוב האנשים לא התייחסו אליו ונקרא "פֶּרַח הָאִסְלָאם" (חוץ מהיוצר שחר מריו מרדכי שקינא אותי משורר פרו איסלאמי בגלל שירים שכאלו). על העיבוד של השיר אחראי עופר לוט. ליווי בשירה – בנות מקסימות מחבורת הזמר השרון שבלב.

פֶּרַח הָאִסְלָאם

צֵל הָעָרַבֶּסְקוֹת

נוֹפֵל עַל נֶגֶב וְגָלִיל.

נָמִים הֶהָרִים,

שָׁחֹר יַם הַמָּוֶת.

בגדאד משלי

שדה התעופה הבינלאומי בבגדד, 2003
שדה התעופה הבינלאומי בבגדד, 2003 | cc: wikipedia

אני גאה ומתרגש להציג "בגדד משלי" סיפור שלישי שלי שהתפרסם בבלוג הספרותי של רני יגיל. הסיפור הראשון "הייתי קבורה כשנפגשנו" זכה במומלצי תחרות הסיפור הקצר של "הארץ", הסיפור השני "להרגיש את הבלוז" זכה במומלצי פרס עינת למד"ב.

המשך קריאת הפוסט "בגדאד משלי"

האסון מתחיל בכתיבה

יצירה של מלכי טסלר
יצירה של מלכי טסלר

אני חייב ללכת לשירותים, חייב. פי הטבעת כבר מתכווץ. אז גם אני אכתוב את הפוסט על הכתיבה בחירבון.

1. בשנה הבאה ייצא לאור ספר השירה הרביעי והאחרון שלי "האסון מתחיל בארוחת עסקים" בהוצאת נהר ספרים. גם את ספרי הקודם "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" פירסמתי בהוצאה שהפכה לביתי. אני גאה בהוצאה ושמח על עבודתה הבלתי פוסקת בתחומים שונים. התחום שקרא לי לבוא להוצאה הוא ההשקעה העצומה של ראובן ושושי מירן בתרגומים של התרבות השחורה הפוליטית, בפילוסופיה ותחומים אחרים.

חשוב לי לציין כי זהו ספר השירה האחרון כי החלטתי לפרוש משירה. כן, מדי פעם אני מפרסם פה ושם תרגומים, או קטעי ארכיון (בוטלגשמואלופים – למשל כאן וכאן וכאן וכאן וכאן) אבל אני מנסה לחצות את הקווים לאמנות אחרת. הכול מתערבב, גרילה תרבות, הכיוון מזרח, והחלטה הראשונית שלי לעזוב את הדרמה ולעבור לשירה, כשסיימתי את לימודיי בחוג לתיאטרון. לא מזמן עשיתי החלטה לקחת שנה חופש מהאקדמיה שהפכה לשנתיים ובקרוב איני חוזר לשם. עכשיו אני מוצא את עצמי שורף את הגשר שהביא אותי עד כה. מביט מהצד השני של הצוק אל צדו האחר וביני לבין עולם השירה: תהום (וכך התחלנו במאבק המשוררים ובגרילה תרבות ובשאר מאבקים).

אבל אני אוהב שירה וזאת הסיבה שהספר הזה מגיע מוקדם מהרגיל. אבל עד שיבוא השינוי אשאר קבור בתוך אלפי מילים, מספר של סיפורים ודגמי עלילות מועטות.

2. עולם העיתונות – אני פרילנס בעתונות, באינסוף במות. אבל איכשהו נדבק לי חלום להיות חלק ממערכת. ללכת לעבודה. לרוץ אחרי כתבות. לכתוב במגזין. אבל לא הצלחתי. קרוב לגיל ארבעים אני כותב כמעט באותו שכר שהתחלתי בו כשקיבלתי טור בוואלה. מצחיק לא?! אבל כך המצב. חלק אומרים שזה בגלל הפוליטיקה, האתניות, הגיל, המצב של השוק, הניאוליברליזם, מצב העיתונות, ואין במה להאמין. צדקו כשאמרו. ושיקרו כשהבטיחו.

3. כשלון – אחרי שלושה ספרים, אינסוף אנתולוגיות, אסופות, מאמרים אני לא חי מכתיבה. החודש קיבלתי תמלוגים שלא יספיקו לשלם עבור החומוס שהחליף את הבשר במקרר שלי. החלטתי להתחיל לכתוב סיפורים. שני סיפורים זכו להפוך לפינאליסטים בתחרויות סיפורים. אבל כסף. כסף. היצירתיות לא מאכילה אותך. במיוחד כשאתה רזה, דפוק ומביט על העולם מרחוק. רחוק. אבל אין מה להתכדר בין כשלון לבין הצלחה. הכדור הרבה יותר עגול משניהם. כשמכסים את הקבר שלך, אין טעם להגיד שאתה רואה שמיים כחולים. אז אין לי שום אמונה. אני כותב, כי זה מעניין לי. כי זה מרתק את התחת שלי. וכי זה הדבר היחיד שהתרגלתי לעשות. לשבת לבד ולכתוב.

4. ילדים – אין לי ילדים. יש לי ספרים, שירים. רומנטיקה. כרגע מקשיב לקולו של ג'ייסון ליטל וגרנדדי שלא יורדים מהוינאמפ.  המוסיקה היא האוכל האמיתי מהבוקר עד הלילה. ואולי אחרי ספר הסיפורים אנסה להכניס אותה בצורה מרכזית. ראיתי עשרות דוקומנטרים על מוסיקה ואני מאוהב במורכבות ופשטות של האמנות המופשטת ומפותלת שמפרקת חברים ובונה דמיונות בקלות כל כך פשטנית ולא עוזבת את הראש. ושום ניתוח לא יוציא ממני את הפעם הראשונה ששמעתי הביטלס בסרג'נט פפר, אהוד בנאי ב"קרוב", או אום כולתום ב"אינת אומרי".

5. מוות – המוות מכסה את גופי. אז אין טעם לכתוב על משהו אחר חוץ מהמוות. אני כותב כל כך הרבה על דברים אחרים ואוהב את מה שאני רואה בדמיוני, אבל לרוב החזון שלי מטושטש ואיני יכול לראות כלום מסודר. הכאוס הזה מכלה את ההצלחה להניח את ידי על שלום ואהבה. ובכל זאת אם יש רגעים טובים הם אלו שניתנו לי בתוך הקבר לזוז מצד לצד המילים.

מוריד את המים. שופך את הנוזל הכימי סביב האסלה ומביט בעיגולי העשן האלו שמסתובבים בתוך המים הסו קולד נקיים. ידיים רוחצות אותי בלא הצלחה. דמותי לא חוזרת במראה, אם היא הייתה נמצאת אז היא נשארת שם. רחוק.

*

כתבה עם נעם פרתום על מאבק המשוררות שפורסמה בעכבר העיר

  • מופיע הערב במוסררה בתערוכת פוטופואטיקה
  • וב6.11 בהשקת "אפשרות שלישית לשירה" במרכז עינבל
  • ובחודש הבא בטוניק עם רוני סומק, וננו שבתאי
  • יצאה המהדורה השניה המהודרת והמתוקנת של שירון המהפכה, שעדיין עולה 20 ש"ח, אף שזה כבר ספר גדול מימד. ניתן להשיג ב: תולעת רבין ומזא"ה, האוזן ת"א וירושלים, סיפור פשוט נווה צדק, הפיצוציה יהודה הלוי, נסיך קינג ג'ורג', ספרים בבזל, מגדלור הרכבת. את מעין 7 עם מערבון 7 אפשר להשיג בחנויות האלה אבל גם בעשן הזמן ב"ש, זמנים מודרניים, אוגנדה ירושלים