אסופה דו-לשונית חדשה: "בגדד | חיפה | ברלין"


ברוך השם, תודה לאל! מתרגש מאוד לבשר כי התפרסמה לי בגרמניה אסופה דו לשונית חדשה [עברית וגרמנית] "בגדד – חיפה – ברלין" שכוללת שירים מכל ששת ספריי השירה שלי. אתם/ן יכולים לרכוש אותה דרך אתר ההוצאה, אמזון או בכהנדל בגרמניה [לינק בתגובות]. הספר קריא בעברית ונגיש. ותהנו ממנו, לשוטט בעשור של כתיבת השירה שלי. מתנה נפלאה לחג. אבוא להשיק אותו בדצמבר בתל אביב ואולי בחיפה.

זה גם רגע סימבולי של כניסת שירתי לגרמניה, וגם חזרתה של העברית לעיר, שבה התקיים מרכז שוקק של עברית בין מלחמות העולם – מרכז שנמחק לגמרי. לפני שבע שנים שהגעתי לגרמניה, סיפרתי לכולם שאני מרגיש כמו שחקן כדורגל בלי מועדון כדורגל. ועכשיו יש לי הוצאת ספרים וספר שכולו חלום.
ראש השנה מתקרב, וזה מתנתי. שוב המון תודה לעורך הספר ובעל ההוצאה ריינר צימר מריה. למתרגם הספר, החוקר והמשורר יאן קינה.  

אני מקבל את הספר בהוצאת אפוריסא בברלין

המסע אל הספר המיוחד הזה

לפני מספר שנים הכרתי את החוקר והמשורר הגרמני יאן קינה. הוא הופיע בשורה של אירועים שאני מארגן בברלין שנקראת "חאפלה פואטית" [הכוללת הקראות בשפות שונות ומסיבה מזרח תיכונית]. הוא הקריא משירתו הדו-לשונית [עברית וגרמנית] שפורסמה בספרו הראשון בגרמניה.

יאן כתב מאמר אקדמי על שירי "איש בין אין יודן דיכאטר". הוא הזמין אותי למסע קסם ספרותי לסלון היהודי בהמבורג. התחברנו ביותר והיה אירוע מאוד מוצלח. אחר כך, נוצר קשר בין ההוצאה שלו לביני. ההוצאה פירסמה ספרון קטן שבו כתבתי על ההגירה שלי לגרמניה וההגירה של הוריי לישראל.

ההוצאה קראה את שיריי בהמלצת יאן והחליטה להוציא אסופה של כל מיטב מכל ששת ספרי השירה שלי שפורסמו בישראל. אני בחרתי מספר שירים מכל ספר. יאן התחיל בתרגום, כשהוא יושב בירושלים ואני בברלין. לאחר כשנתיים של עבודה, השירים נשלחו לעורך הספר, מר ריינר צימר וינקל. הוא בחר את השירים הכי מתאימים. השירים נבחרו להתפרסם בספר, בלי להיות כרונולוגיים, כלומר הם מספרים סיפור משיר לשיר, מבלי להתייחס לשנים בהם התפרסמו.

יאן גם הוסיף אחרית דבר שממקמת את השירה שלי, בתוך השירה הדיאספורית, כלומר השירה שנכתבת בעברית מחוץ לישראל; גם בתוך השירה המזרחית לה אני שותף מאז תחילת כתיבתי עד היום. אף הייתי חלק מקבוצת ערס פואטיקה בתחילתה, עד שנסעתי לגרמניה. בתוך כך, יצא גם לי להופיע בגרמניה הן עם ערס פואטיקה והן עם הקבוצה שלי חאפלה פואטית באותו פסטיבל בתיאטרון המקסים גורקי. יאן גם הוסיף הערות לקורא הגרמני שיבין הרבה מהמילים וההקשרים שיותר ברורים לקורא הישראלי. העורך של הספר, התעקש שהספר יהיה דו לשוני בכדי להחזיר את העברית לעיר שפעם היא פרחה בתוכה. קיראו למשל את הספר "זרים בברלין" של ד"ר רייצ'ל זליג, שכותבת על המשוררים היהודים שכתבו בעברית בין מלחמות העולם והיו חלק מהפריחה של המרכז העברי הברלינאי. ועכשיו שבעים שנה יותר, העברית חוזרת לברלין בהרבה צורות ודגמים והספר שלי הוא חלק מהשינוי הפורה והמבורך הזה.

מצחיק הוא שיאן יושב בירושלים וחוקר תיאטרון יהודי גרמני, ואני יושב בברלין ובכל זאת נפגשנו בתוך הספר.

הוצאת "אפוריסמא" הוציאה בעבר את הספר של אורנה עקאד, שחיה בישראל וגם כתבים של אורי שני, עמית חי כהן ואחרים. במקביל ההוצאה מוציאה ספרים ליטורגים נוצריים וגם ספרים של סופרים פלסטינים, סורים מכל המזרח התיכון, שהגיעו כגולים לגרמניה.

אפשר לרכוש את הספר דרך שליחת מייל להוצאה [בלי לשלם לאמזון עמלות]: bestellung@aphorisma.eu וגם דרך אמזון, בוכהנדל

ארוחת החג: רגע של יחד

cc: flickr | Skype Ollie says:  By Ollie Crafoord
"אצלנו בארוחת החג נוסף אורח חדש והוא המחשב, שבו מותקנת תוכנת הסקייפ ובאמצעותה אפשר לחגוג גם עם קרובי המשפחה שהיגרו אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי. משפחות רבות מוצאות עצמן קרועות בין יבשות שונות. גם בשל ההגירה החוצה של בני הנוער וגם בשל המצב החברתי הלא קל, שבגללו משפחות ויחידים מחפשים את עצמם מחוץ לישראל." | cc: flickr | Skype Ollie says: By Ollie Crafoord

ראש השנה מכניס אותנו לתוך תקופת זמן מחזורית. אך בתוך המחזור הבא והולך של השנים החולפות אפשר תמיד להבחין בשינויים, ואלו מחייבים אותנו לחשוב על הגבולות של החג. במרכז החג עומדת הארוחה המשפחתית. סעודת החג תשמש לנו סמל להקשרים חדשים, סוג של מראה שבתוכה אנו משתקפים. אל ארוחת החג מוזמנים קרובים ורחוקים. מסביב לשולחן אפשר להביט במבנה המשפחתי כשהוא משוכפל משנה לשנה. אך גם במבנה שהתקבע סביב החג אפשר לראות צורות חדשות שמקבלות מקום לצד אלו המסורתיות והיהודיות.

אצלנו בארוחת החג נוסף אורח חדש והוא המחשב, שבו מותקנת תוכנת הסקייפ ובאמצעותה אפשר לחגוג גם עם קרובי המשפחה שהיגרו אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי. משפחות רבות מוצאות עצמן קרועות בין יבשות שונות. גם בשל ההגירה החוצה של בני הנוער וגם בשל המצב החברתי הלא קל, שבגללו משפחות ויחידים מחפשים את עצמם מחוץ לישראל.

ובכל זאת ארוחת החג משמשת דבק למבנה משפחתי שהולך ומתערער ובאותו רגע של כניסת השנה החדשה מקבל משקל ומשמעות רעננים. לא מעט מקרובי המשפחה שלי מפוזרים בכל רחבי הארץ. יש רגע אחד שכולם מביטים באותו השולחן, שותים את אותו המשקה ואוכלים את אותו המאכל. השולחן עצמו מאחד טעמים שונים שמגיעים ממטבחים מגוונים במשפחה.

אין ארוחת חג ללא המחשב והטלוויזיה המלווים את המשפחה מהכניסה ועד היציאה. הילדים הולכים לחדרים אחרים כדי לצפות במסך הקטן עד שקוראים להם לשולחן. יש משפחות שמכבות את הטלוויזיה ויש כאלו שמשאירות אותה דלוקה כאילו היתה עוד אורח בסלון. אך הטלוויזיה אינה חדשה למשפחה הישראלית, בניגוד ל"אורחים החדשים" – האייפון, האייפדים ושאר הגאדג'טים.

בעידן של רשתות חברתיות אפשר לשמוע את כל הרחשים של חברים וחברות כשהם מסמסים, כותבים סטטוסים ומצייצים על מצב הארוחה. יש כאלו שכותבים בציניות, יש כאלו שכותבים ברומנטיות ומתרגשים, והאחרים מיואשים, בודדים ומחכים לרגע שבו ייסעו רחוק מעיר הולדתם.

יש משפחות ששוכרות מלון מיוחד שיכלול את כל המשפחה ומוותרות על ההתכנסות בבית קטן, במטבח המסורתי של אמא. יש משפחות שנותנות לכל קרוב משפחה להביא מאכל כדי לא לבשל לעשרות אנשים. לכל עדה יש המסורות שלה שמצביעה על סדר חדש. למרות הדמיון הלאומי המפותח, ולמרות המסורת המאחדת אותנו יחדיו, כל משפחה חוגגת את החג בצורה מעט שונה. אפילו אילו כל המשפחות היו שרות את אותם פיוט ושיר או מברכות את אותה ברכה – עדיין מרקם הקולות, הקצב ושאר המרכיבים של התפילה היו שונים.

אך הבקשה שמאחדת את כל העם היא לשנה טובה יותר מזאת שחלפה. לשגשוג, לבריאות ולפרנסה. ודווקא בימים קשים כמו אלו נברך גם אנו את עם ישראל בשנה טובה.

הדברים התפרסמו לראשונה בישראל היום