מולטי קולטי בהכרח: החאפלה הפואטית במסעדת יפו

בגלריה של "הארץ" כתבה יפה [אנא התעלמו מהכותרת] על מסעדת יפו שמזכירה את פועלינו בחאפלה הפואטית. התשובה לכל הדיון, בכל מקום שאהיה הוא יצירה ויצירה ויצירה רב תרבותית, רב לשונית, רב לאומית, עם דגש על התרבות הערבית הנפלאה שלנו. תודה לשחר אטואן ושני המתוקה Shani Ahiel ולהקת Poetic Hafla חפלה פואטית اُمسية شعرية

עטור מצחו זהב שחור: אובמה, פרדריק דאגלאס, הרנסנס של הארלם, לנגסטון יוז – משנות השישים ועד שנות התשעים בתרבות השחורה באמריקה

הישגי מאבק השחורים מביטול העבדות ועד ההצלחה הפנומנאלית של אובאמה, הסנטור ממדינת אילינוי, לסחוף המונים, שייכת לא רק למשחק הפוליטי, אלא בהחלט ניתן לשייכה לשינוי בתרבות והערכים האמריקאיים. הייתה זו הספרות האפריקאית-אמריקאית שנטלה תפקיד בתרבות האמריקאית מימי העבדות ועד ימינו ובכל שלב ושלב היא השתנתה יחסית לשאלות הפוליטיות הבוערות בזמנה. הספרות נעה במתח שבין התנגדות לתיוג ושלילה של השחורים והאנושיות שלהם, לבין אפשרות לדמיין את ארה"ב כשחורה, כחלק מהמלחמה על הייצוג והדימוי בתוך התרבות. שהרי התרבות כולה הייתה כפופה לערכים ודימויים לבנים שלא יכלו לקבל מסגרות ותכנים על בסיס רב גזעי, רב אתני ורב לאומי אחר. הספרות האפריקאית-אמריקאית לא רק הביאה וייצגה את הקולות של קהילתה, אלא היא דחפה את אמריקה להתחיל לחשוב בצורה רב-תרבותית שמאפשרת שוני, הבדל ודמיון רב-גזעי ובתוך כחלק מיחסים מורכבים היא הביאה את אותה אפשרות של נציג שחור שיוכל לרוץ לנשיאות ארה"ב.