ענף השירה נמצא בנקודת השפל הגדולה שלו ולכן אנו זקוקים להכרזה על שנת השירה הישראלית

בשנת 2012 החלו אנשי האיגוד לאסוף חתימות ליוזמה של הכרזה על השירה הישראלית כחלק מהנושא העיקרי של שנת הלימודים הבאה (תשע"ד). הצעד הזה אולי יוליד יום אחד הבנה בנוגע למקום המרכזי של השירה ושל התרבות בתוך ליבה של המדינה. אסור לנו לחשוב כי תרבות צריכה להישאר אך ורק בתחום כוחות השוק, עלינו להביא אותה קדימה ולחשוב כמו עמיתינו במערב.

המרד המזרחי הראשון: ואדי סאליב עולה על הכרמל

53 שנה למרד המזרחי הראשון – מרד ואדי סאליב, תוכנית מיוחדת "חיים של אחרים עם ערן סבאג" הוקדשה לנושא עם קולות מהעבר, מוזיקה ושיחה. ואדי סאליב הוביל לפנתרים השחורים שייצרו היסטוריה דמוקרטית, מלמטה. בזכות ואדי סאליב, דרך הפנתרים הגיע המהפך של 77. הקשיבו ותהנו.

מוסיקה מזרחית זה זבל שהשטן לא ברא

"מוסיקה מזרחית זה זבל שהשטן לא ברא", כך התבטא הזמר המפורסם יהורם גאון בראיון בעיתון סטודנטים של שלוחת האוניברסיטה באריאל, ועורר סערה ציבורית. גאון תקף את הזמר המזרחי וכינה אותו "אסון טבע". הוא יצא נגד העברית העילגת, השגיאות והחזרתיות במוטיבים המוסיקליים. אמנם גאון סייג את דבריו וציין לטובה את שירי אביהו מדינה ושלמה בר, אך עם זאת הדגיש כי "הרוב זה בושה לאינטליגנציה. אני מייחל לרגע שכבר יעבור הגל העכור הזה ויפנה את מקומו לאיכות". גאון מצטרף בדבריו אלה לשורה של יוצרים שיוצאים בפומבי נגד המוסיקה והתרבות המזרחית, ובהם חוה אלברשטיין, שלום חנוך, המשורר נתן זך, מנחם בן ועוד. לכאורה לא צריכה להיות בעיה עם ההעדפות האישיות של אמנים ואישי ציבור שכאלה, אבל קשה להתעלם מהשאלה המזרחית העולה ומבצבצת בינות לשורות.

מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל

הקומיקס בישראל הוא דמות המראה של הפוליטיקה והרב-תרבותיות בישראל. מפתיע להיווכח כי הוא אינו צומח מתוך המעמדות הנמוכים, כפי שאירע במקומות רבים בעולם (ראו מאמרו של ד"ר דני פילק, "הפוליטיקה של תרבות עממית: הקומיקס כמשל").[2] אלא להפך – הקומיקס מחזק ומכונן את ההגמוניה האליטיסטית של אלה השייכים לתרבות העילית, שכן על צרכני הקומיקס נמנים דווקא השכבות המבוססות מבחינה כלכלית. בשל כך מייצג הקומיקס נרטיבים של זיכרון אירופוצנטרי וסדר-היום האמנותי והפוליטי שלו לרוב דוחה עיסוק נרחב בשאלות חברתיות. למשל, נוכל למצוא התייחסויות רבות לשואה בחוברות קומיקס שונות, אך כמעט ולא נמצא בהן דיון בזיכרון היהודי-ערבי (ראו את העבודה של יובל כספי על מוסא שלוש, ראש-העיר היהודי-ערבי של תל-אביב), או בצלקות היסטוריות אחרות (ראו עבודה של דולה יבנה על פרשת חטופי-תימן), או בשאלה הקולוניאלית/פוסטקולוניאלית (ראו מאמרה של דליה מרקוביץ', "קומיקס אפריקאי – אפריקה בקומיקס: רשמים מן הביאנאלה לאמנות, ונציה 2007 ").