מדוע אין ספרות שנכתבת מעבר לים [מאמר]

אין כזה דבר "הספרות העברית שנכתבת מחו"ל." משום שההגדרה של מחוץ לארץ, לא מתייחסת באמת לאמנות בכלל ולספרות בפרט. הספרות נוצרת במרחב שהוא לא מדינה, ולא ארץ. ההגדרה הזאת של ספרות שנכתבת מחוץ, או בתוך ארץ היא בעייתית. בתוך כך, עלינו להבין שהספרות העברית מלכתחילה שייכת לכל ארץ, שבה יש כותבים בעברית, או ישראלים שהחוויה העברית עיצבה את זכרונם, או אזרחי העולם שחיים את הספרות הישראלית בדרך כזאת או אחרת. לכן, תסלחו לי, אבל אשתמש במונח הספרות הדיאספורית, זאת שנכתבת לפעמים מתוך תודעת של גלות; לפעמים מתוך מרחב קטן בין חיי היהודיים לבין חיי התרבות המקומית הנכתבת בשפה המקומית.

מיהו יהודי: על השקת "הבית אשר נחרב" בברלין

הבר הקווירי "הסודבלוק" חגיגי כל כך, ואני בתוכו מחכה לבואו של נציג הגלות הניו יורקית, הסופר זוכה פרס ספיר רובי נמדר. מיכל זמיר מהספרייה העברית בברלין יצאה אל תחנת הרכבת בכדי להביאו לבר, ואני יושב מזמין לעצמי חצי בירה מהחבית בגרמנית ומביט בשמחה הנשפכת מתוך הפרצופים של האנשים שחוו סוף סוף יום מלא של שמש.המשך לקרוא "מיהו יהודי: על השקת "הבית אשר נחרב" בברלין"

מי מסתתר מאחורי ההחלטה של הקשחת הגבולות של הזוכים בפרס ספיר לישראלים המתגוררים בישראל בלבד

אחרי הזכייה של רובי נמדר, בפרס בשנה שעברה, עם ספרו המצויין "הבית אשר נחרב" נדמה כי התרבות הישראלית נתנה לעצמה רגע של שחרור. רובי שמתגורר בניו יורק, רואה את עצמו כישראלי, אך כרגע עם הקשחת גבולות של זהות הזוכים של פרס ספיר,הוא וכשרונות רבים, כמאיה ערד יישארו מחוצה לפרס. התרבות הדיאספורית היהודית תמיד העשירה את התרבות העברית עם היצירה למשל של ברדיצ'בסקי ואחרים. אז מדוע ישראלים שרואים עצמם חלק מהישראליות ויוצרים בעברית, צריכים להישאר מחוץ לתרבות הישראלית.

צפו: השקת "הבית אשר נחרב" בברלין עם רובי נמדר והספריה העברית

התמזל מזלי להנחות את ערב השקת ספר זוכה פרס ספיר, "הבית אשר נחרב" של רובי נמדר שהגיע במיוחד מניו יורק. הערב נערך בברלין, בחסות הספריה העברית של מיכל זמיר. שוחחנו בין השאר על יהדות, גלות, ישראליות, יצירה, שפות, דיאספוריות, ספרות עברית וחיי סופרים. הנה הסרטונים שעלו ליוטיוב.

משהו חדש מתרחש בספרות העברית

הזכייה של רובי נמדר בפרס ספיר מראה שכל מה שכתבתי עד כה על הספרות הדיאספורית הופך הלכה למעשה