מדוע אין ספרות שנכתבת מעבר לים [מאמר]

אין כזה דבר "הספרות העברית שנכתבת מחו"ל." משום שההגדרה של מחוץ לארץ, לא מתייחסת באמת לאמנות בכלל ולספרות בפרט. הספרות נוצרת במרחב שהוא לא מדינה, ולא ארץ. ההגדרה הזאת של ספרות שנכתבת מחוץ, או בתוך ארץ היא בעייתית. בתוך כך, עלינו להבין שהספרות העברית מלכתחילה שייכת לכל ארץ, שבה יש כותבים בעברית, או ישראלים שהחוויה העברית עיצבה את זכרונם, או אזרחי העולם שחיים את הספרות הישראלית בדרך כזאת או אחרת. לכן, תסלחו לי, אבל אשתמש במונח הספרות הדיאספורית, זאת שנכתבת לפעמים מתוך תודעת של גלות; לפעמים מתוך מרחב קטן בין חיי היהודיים לבין חיי התרבות המקומית הנכתבת בשפה המקומית.

מיהו יהודי: על השקת "הבית אשר נחרב" בברלין

הבר הקווירי "הסודבלוק" חגיגי כל כך, ואני בתוכו מחכה לבואו של נציג הגלות הניו יורקית, הסופר זוכה פרס ספיר רובי נמדר. מיכל זמיר מהספרייה העברית בברלין יצאה אל תחנת הרכבת בכדי להביאו לבר, ואני יושב מזמין לעצמי חצי בירה מהחבית בגרמנית ומביט בשמחה הנשפכת מתוך הפרצופים של האנשים שחוו סוף סוף יום מלא של שמש.המשך לקרוא "מיהו יהודי: על השקת "הבית אשר נחרב" בברלין"

מי מסתתר מאחורי ההחלטה של הקשחת הגבולות של הזוכים בפרס ספיר לישראלים המתגוררים בישראל בלבד

אחרי הזכייה של רובי נמדר, בפרס בשנה שעברה, עם ספרו המצויין "הבית אשר נחרב" נדמה כי התרבות הישראלית נתנה לעצמה רגע של שחרור. רובי שמתגורר בניו יורק, רואה את עצמו כישראלי, אך כרגע עם הקשחת גבולות של זהות הזוכים של פרס ספיר,הוא וכשרונות רבים, כמאיה ערד יישארו מחוצה לפרס. התרבות הדיאספורית היהודית תמיד העשירה את התרבות העברית עם היצירה למשל של ברדיצ'בסקי ואחרים. אז מדוע ישראלים שרואים עצמם חלק מהישראליות ויוצרים בעברית, צריכים להישאר מחוץ לתרבות הישראלית.

צפו: השקת "הבית אשר נחרב" בברלין עם רובי נמדר והספריה העברית

התמזל מזלי להנחות את ערב השקת ספר זוכה פרס ספיר, "הבית אשר נחרב" של רובי נמדר שהגיע במיוחד מניו יורק. הערב נערך בברלין, בחסות הספריה העברית של מיכל זמיר. שוחחנו בין השאר על יהדות, גלות, ישראליות, יצירה, שפות, דיאספוריות, ספרות עברית וחיי סופרים. הנה הסרטונים שעלו ליוטיוב.

אנל'א מאמין שאני כותב את זה: פרידה מקפה תמר

אני לא מוכן להספיד את המקום. אבל תל אביב לא תהיה אותו המקום בלי שרה שטרן, שרוחה הצעירה מפתיעה את כל באי המקום, גם אם הורגלו בחוש הההומור החד, ואהבתה ללקוחותיה הקרובים. אני כותב על סגירתו, אבל משהו מתמרד ביד הכותבת שלא מוכנה לכתוב בזמן עבר. מקווה שעדיין יימצא פתרון.
קפה תמר בשבילי הוא בית, גם כשאני כרגע מתגורר רחוק מהבית. קשה לי להאמין שהוא נסגר. הכרתי אותו בזכות ערן סבאג, ודודו בוסי, חבריי שיושבים באופן קבוע במקום. ביום שישי הייתי מצטרף קבוע לשולחן של המשורר רוני סומק, אושיית התרבות אביה בן דוד והצייר שחר סריג ואחרים. לקראת חמש, חבורת השח הייתה מגיעה ומבקשת מכולם להפסיק לעשן ולעשות רעש, ובלילה הייתה מגיעה שעת הקראחאנה. ובשאר השבוע קפה תמר היה בשבילי כמו משפחה שנייה, למשפחתי שבחיפה.

משהו חדש מתרחש בספרות העברית

הזכייה של רובי נמדר בפרס ספיר מראה שכל מה שכתבתי עד כה על הספרות הדיאספורית הופך הלכה למעשה

חמש הערות על המלחמה החדשה

שאפו למנהל הקמפיין של נתניהו. לפי התגובה של המחנה הציוני, אפשר לראות כמה הוא מלך הציניות. והוא יכול לתפור לעצמו עוד חליפת של ראש הממשלה. שרה יכולה לפתוח את כל הברזים בקיסריה לעוד חשבון מים אדיר.