30 שנה ללהקת הטראבלינג ווילבוריז

מקור: ויקיפדיה
ערן סבאג: חודש מאי 1988 – לפני 31 שנים – קרה אירוע מוזיקלי שהוא כמעט בגדר נס. חמשת הגדולים חברו יחד והיו לאגודה אחת. רוֹי אוֹרבּיסון, ג'ף לִין, טוֹם פֶּטי, ג'ורג' האריסוֹן ובּובּ דילן. לפרוייקט שהניב שני תקליטי אולפּן בלבד (השני ללא אורביסון שהלך לעולמו זמן קצר אחרי תחילת המסע) ואף לא הופעה חיה אחת של הלהקה שנודעה בשם "טְרָאבֵלינג וִוילבּוריז" Traveling Wilburys. הווילבּוריז לא נהגוּ במוחו של שום מפיק, מנהל או יחצ"ן. הם פשוט נולדו וקרמו עור וגידים דרך צירופי מקרים שונים ומחשבות ערטילאיות על שיתופי פעולה. השיר הראשון Handle with Care היה טוב מדי מכדי לעמוד לבדו ולכן החליטו החברים להוציא תקליט מלא. הם התאמנו ונפגשו בלוס אנג'לס בביתו של דייב סטיוארט איש היוּרִיתמִיקס הנודע. שם במטבח ביתו הוצבו המיקרופונים והחבורה החלה להתגלגל. 
אין צורך להכביר במילים ולא ניתן להדגיש מספיק בטקסט היבש את עוצמתו היצירתית של מפגש זה. 

לאחר מותו של האריסון היה ברור שהווילבּוריז כבר לא יתאחדו בשלישית. מותו של פּטי סגר כל אפשרות שכזאת. הלב נשבר כשחושבים על חרב הזמן שחתכה ללא רחם בנפשות הטובות ובמציאותה של הקומונה המופלאה ההיא מלפני שלושים שנה.
הלילה נעלה את הווילבוריז על מוקד הפטיפון. אל האולפן יגיע חסיד אדוק של ההרכב ומי שדחף רבות לקיומו של שידור זה – מתי שמואלוף. 

 

תוכנית המשך:

ממשיכים אף הלילה. 
חלק שני המוקדש לציון 31 שנים לתקומתם של 'הטרָאבֶלינג וִוילבּוריז'. 
כאן בעת צילומי End of The Line. שנכתב באוקטובר 1988 חודשיים לפני מותו של רוי אורבּיסון. 
מימין לשמאל: האריסון, לין, אורבּיסון, דילן ופּטי.

*** 

 

השתתפתי בתוכנית "חיים של אחרים" עם ערן סבג, בשעה עשר בערב בגלי צה"ל ומדבר על תרבות נגד בהקשרים היסטוריים, תרבותיים וסימבוליים. הנה מספר מהדמויות עליהן דיברנו:

2014

ערן סבאג משמאל ואנוכי מימין באולפני גל"צ. צילום ענבר מאור

עוד נושאים בתוכניות:

לכל התוכניות.

מדוע אלביס לא מת

Elvis Lives  By emilio labrador  cc: flickr
 "המלך עדיין נדרש להופיע על במות, גם לאחר מותו." Elvis Lives By emilio labrador cc: flickr

אלביס לא מת, זכרו חי יותר מתמיד. מאחורי התיאוריות השונות נגלה את גבולות טרגדיית תרבות הפופ שממנה אנו ניזונים ומוזנים.

לפני כשבוע ציינו את יום השנה ה-35 למותו של המלך, אלביס פרסלי. אשתו לשעבר פרסיליה ובתה ליסה מארי הגיעו להודות למעריצים האדוקים. פרסיליה אמרה שהיא לא מאמינה שאלפי אנשים עדיין מדליקים נר לזכרו. לא רק זה, אלא שבתוכנית אקס פקטור, מתכוונים להצטייד בעונה הבאה בהולוגרמות של זמרים מפורסמים וביניהם, מייקל ג'קסון, איימי וויינהוס ו… אלביס פרסלי. כן, המלך עדיין נדרש להופיע על במות, גם לאחר מותו.

דמותו של אלביס התמקמה בתוך גבולות זכרון הקולקטיבי של הדורות שבאו לאחריו. דור עובר ודור בא ועדיין אנו מקשיבים, מעריצים ומתגעגעים למלך הרוקנרול. אלביס לקח את הבלוז והפך אותו לפופ, רוקנרול – תיווך בין השחורים ללבנים, באמצעות ההגשה המוזיקלית שלו. הוא לקח שירים שחורים (בלוז) שעברו עיבודים בדומה למהפכת הסקיפל האנגלית (skiffle) והפך את תרבות הפופ החדשה הזאת לנחלת הכלל. הוא היה חלק ממהפכת הרוקאבילי (Rockabilly) שנציגיה הבולטים היו קרל פרקינס, ג'רי לי לואיס, רוי אורביסון, אדי קוקרן ואחרים. אבל בניגוד לזמרים האחרים, דמותו נעמדה במרכז הזכרון הקולקטיבי התרבותי ללא שום דמות שתערער על מרכזיותו.

השאלה המעניינת היא כיצד דמותו הפכה לכזאת מרכזית במשך עשורים האחרונים של התרבות הגלובלית. ובכן, אלביס ציין בעלייתו ובנפילתו את שיא הטרגיות בתרבות הפופ. עם עליית תקשורת ההמונים לבמה המרכזית באמצע המאה העשרים. הוא הגיע לכל בית באמצעות הרדיו, הטלוויזיה, העיתונות, הקולנוע ושאר מוצרי הצריכה ששווקו את דמותו ללא הרף. אך כמו רבים אחרים, אלביס לא הצליח לעמוד בציפיות ההרסניות של התעשייה שהפכה את חייו לבלתי אפשריים. הוא נותר בודד בתוך אחוזתו, מסומם, מלא כדורים, שיכור כלוט. וכל הסמים לא הצליחו לתת מסלול בריחה מהריקנות שהרגיש אליל ההמונים. המיתוס שלו הכיל את מבנה מורכב של טרגדיה: מצד אחד מלך הפופ, ומצד שני מדבר צִיה של שממון קיומי חסר גבולות.

תיאוריות הקונספירציה השונות מהוות לנו סימני דרך להבנת האסון שרדף את סופו של מלך הפופ. מעריצים רבים מאמינים שאלביס חי! בדרום אמריקה, חי חיים אנונימיים ושלווים בבואנוס איירס תחת זהות בדויה. אך סביר להניח שאלביס לא נכנס לתוכנית ההגנה של האף. בי.איי (בשל איומי המאפיה) אלא הסיפור הומצא בידי מעריציו (ביחד עם תיאוריות אחרות שטענו כי הארון שלו היה ריק ועוד).

 אלביס פרסלי בשנת 1970. cc: ויקיפדיה
"דמותו של אלביס התמקמה בתוך גבולות זכרון הקולקטיבי של הדורות שבאו לאחריו. דור עובר ודור בא ועדיין אנו מקשיבים, מעריצים ומתגעגעים למלך הרוקנרול" | אלביס פרסלי בשנת 1970. cc: ויקיפדיה

הסיפור של אלביס השאיר אותו חי בתודעה עולמית לא רק בגלל המוזיקה הנפלאה שלו. אלביס נותר חי וקיים בזכרון של ההמונים בשל היכולת שלו להכיל ניגודים שהפכו לתו היכר של חיינו. אנו אלו, שניזונים מתרבות הפופ, חיים מדי יום את הגבולות המסוכנים של הגיבורים שלנו. הראשון שחווה את ההצלחה האיומה הזאת היה אלביס. אלביס חי את קצוות חיינו, הוא היה המצליח והיפה ביותר, אך גם הקיצוני וחסר הזהירות. וכך עד היום אנו ניזונים מתוך הפרדוכס שהניחה בפנינו תרבות הפופ.

הדעה התפרסמה לראשונה, בשינויים קלים מהמקור, בישראל היום ובוואלה