מעולם לא אמרתי

 

מעולם לא אמרתי לאישה שאני רוצה לחיות אִתה לעד

מעולם לא רציתי לגעת בנצח עם אהובה

אך אתך

אך לצדך

 

טיפסנו על ההר הכי גבוה שהעניקו לנו האלים

נפלנו לעמק הכי עמוק שהעניקו לנו האלות

אם תדמיינו היטב

תוכלו לשמוע את הגניחות של האלים שהביטו במעשינו

 

סוקרטס וקסנתיפה,

אדם וחווה,

כמה כאב וכמה יופי,

ושוב כמה יופי וכמה כאב

 

 

היום את נתת לי בחזרה את הרעד

 

אף אחד לא ידע שהתרגשתי כל כך

מהאפשרות הרחוקה של ילד

אף אחת לא הרגישה כמוך את הרעד שלי

ברגעים בהם היית יוצאת מהמקלחת עירומה

עם המגבת על ראשך

 

 

השיר שלא נכתב לבן שלא ייוולד לי

 

בני

מערכות יחסים בורחות לי

כמו חול מהידיים

 

בני

אל תסלח לי

על שהתמכרתי לרוך של המילים

 

בני

חבק אותי חיבוק גדול

גם כשאני שיכור

 

בני

למרות שלא הכרנו

אני מוצא עצמי דואג שתמות לפניי

 

אבי

למה אני חולם שאתה נוסע ומתאבד

איפה אתה בלילה בין כל שיריי

כשאני מתעורר מפוחד

 

 

*

 

אני פחות שואל שאלות

יותר מתמסר לג'אז של ברלין

שמגיע מגָלוּיות שונות,

בלילה מטפס על חלונות נשים,

בבוקר בעבודות פרך

ובשבת עם המילים הקדושות

מדבר לעצמי בעברית, ללא ארץ

מדבר לאחרים באחרוּת, ללא ארץ

ונעדרתי מאזכרה של אבי,

ונזכרתי בו בכל מילה ממילותיי

איני יודע מאיפה באתי ולאן אני הולך

אבל גם לזרות יש רגע הולדת

ואתעורר בזרועות

בגפיים ארוכים

בזיכרונות

כילד

 

 

*

 

הלילה טיפסתי

אל השמש הגדולה

המתגעגעת

להשתחווּת של תפילה

אֵלה גדולה ובודדה

 

 

*

 

המשוררים זוכרים את הפצעים שלא מגלידים

שחורטים על גבם הילדים הרעים

בבית ספר

הבהמות הזונות שפוצעים

מצליחים בחברה

המשוררים נשארים הילדים העניים

אוכלים תפוחי אדמה, בטטות ובצלים

מנייר כסף מפויָל

 

למאמרים נוספים העוסקים בספר ובשירת מתי שמואלוף

 

כנסו לבלוג הספרותי של רן יגיל באתר אנ.אר.ג'י וקיראו שישה שירים מספרי החדש "פרידה בברלין"

 

**

רני יגיל, במשך שנים רבות נושא על כתפיו, כמעין אטלס, את משא הספרות העברית: הוא גם עורך האתר יקוד, כתב העת עמדה, מפרסם קבוע בבלוג שלו ומוציא לאור גם בהוצאת עמדה משוררים וסופרים רבים. כנסו לבלוג שלו וגלו פנינים רבות. אודה לשיתופים!

שמח להביא בפניכםן את הדעה שכתבתי בתרבות וספרות + "הארץ" כתשובה למאמר הבעייתי (בלשון המעטה) של אורי הולנדר

היציאה של אורי הולנדר נגד המושג של הדרה ("תרבות וספרות", 29.6) מבטאת עמדה ריאקציונרית, פריבילגית, השואפת להיכנס תחתי כנפי ההגמוניה. הוא כותב: "העיסוק האובססיבי בקבוצות ה'לא-קאנוניות', שנציגיהן שיננו על פה את מלת הקסם ‘הדרה', עיסוק זה יצר, בשלב ראשון, את קאנון ה'מודרים' – ובשלב שני הפך את ה'מודרים' ל'קאנוניים'". משם הוא ממשיך לחבר את הקבוצות המודרות עם חסרי האיכות, מה שהופך הכל לסוג של "טירוף המערכות הייחודי שמאפיין את שדה השירה המקומי (…) משך שורה ארוכה של מגדלי ירקות ביזאריים אל שדה השירה".

אורי הולנדר תופס את העמדה של מגן האיכות אל מול קבוצות המודרים העושים שימוש בהדרה כדי להתקבל לקאנון. מדוע הולנדר קושר בין שאלה של איכות לשאלה פוליטית של הדרה? ובכן, אם היה נעמד מול הקבוצות המודרות, אז היה נתקל בהתנגדות פוליטית, חברתית ותרבותית. אבל הולנדר מבקש להיות זה שמגן על השדה מפני החדשים, ועושה שימוש בטענת האיכות.

לפני כעשור נלחמה הקשת הדמוקרטית המזרחית למען שילוב תכני ספרות מזרחיים בתוך תוכניות הלימוד. אך המאבק לכלול את הסיפורת המודרת נתקל בטענת האיכות. פרופסורים מפורסמים לספרות טענו כי אסור להכניס יצירות סוג ב' או ג' לתוך הקאנון והתעלמו מהשאלה הזהותית והתרבותית. כלומר, הפרופסורים המכובדים לא רצו לקבל עליהם את האחריות על צמצום הזהות של הנמענים (הילדים והילדות שלא מקבלים מענה לזהות שלהם ובשל כך מרחב האופציות שאל תוכו הם גדלים נהפך למצומצם). והנה שוב חוזרת טענת האיכות, רק שהפעם – הפוליטיקה של הזהויות היא המיטונימית אליה. מדוע יש חרדה כל כך גדולה מפני החיבור ביניהן ומדוע הוא יצר חיבור שכזה? מדוע הוא פשוט לא עמד ואמר: איני מבין את המרחב הדמוקרטי החדש של התרבות הנוצר באינטרנט.

התשובה לכך אולי נמצאת בכך שהולנדר ממקם את האחרים סביבו. אך הוא אינו שואל את עצמו כיצד הגיע להיות מבקר ב"הארץ" ומנהל פסטיבל מטולה. כך הוא יוצר את עצמו כשקוף ובעצם מתמקם בחזרה בתוך עמדה פטרונית וחסרת מודעות עצמית ומשכפל ומשעתק את קולה של ההגמוניה.

דיון נוסף בדברים של הולנדר מצויים בבלוג של רני יגיל – בתגובות – לשירים של דוד ברבי

וב-13.7.201212 באה תגובה חדשה של דוד אדלר לפולמוס

28.7.2012 פולמוס הולנדר-שמואלוף ממשיך. אחרי דוד אדלר הגיעה מרים נייגר פליישמן לדרוש ביקורת נטולת פחד | ‎http://goo.gl/ArZpr‏

*

שיחה של מוסי רז ושרון דולב איתי על מרדכי וענונו, מזרחיות ושיח גרעיני בזמן מחאה. האם בזמן מחאה תופי המלחמה הגרעינית צריכים לשקוט? ברק מאשר את מה ששמענו כבר מזמן. סעודיה תקבל נשק גרעיני מוכן מפקיסטן, במקרה שאיראן תתחמש. תזכרו איפה שמעתם את זה קודם.

*

משתתף העשר הערב בפסטיבל השירה "מטר על מטר" בגן הבוטני באל-קודס ואדבר על מאבק המשוררות ואקריא משיריי, הכניסה חופשית. 

*

הנה הלינק לאי קאסט של חיים של אחרים עם ערן סבאג (שבה התארחתי) והוקדשה להכרזת העצמאות של ארצות הברית של אמריקה. שירה אמריקאית במיטיבה

*