למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים

 

 

עטיפה קידמית

למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים, מתי שמואלוף, שירים 2007-2010, הוצאת נהר ספרים, ינואר 2010. להזמנת הספר: נהר ספרים   6288724 04 nahar@bezeqint.net /  המהדורה של האיקאסט – לחצו כאן.

חברוּת מסוג חדש

הוּא חָבֵר שֶׁל כָּל הָעוֹרְכוֹת

שֶׁל כָּל הָעִתּוֹנָאִים

שֶׁל כָּל הַסּוֹפְרִים, וַאֲפִלּוּ שֶׁל כַּמָּה אָמָּנִים מֶרְכָּזִיִּים

שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל מוּזִיקָאִים, עוֹבֵד בְּאַחַת הַהוֹצָאוֹת,

יוֹשֵׁב לִכְתֹּב, סוֹגֵר אֶת הַטֶּלֶפוֹן, פּוֹתֵחַ, סוֹגֵר, פּוֹתֵחַ, סוֹגֵר

וּמְאַיֵּם לְהִתְאַבֵּד בְּאֶס-אֶמ-אֶסִּים

מַחְלִיט לְהִתְקַשֵּׁר אֵלַי

וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁמְּשׁוֹרֵר מִתְאַבֵּד כִּמְעַט בְּכָל שִׁיר וְשִׁיר

אֲנִי לֹא עוֹנֶה לוֹ, רַק מַקְשִׁיב,

אַתָּה חָבֵר שֶׁלִּי, הוּא שׁוֹאֵל

כֵּן, אֲנִי מֵשִׁיב לַמְרוֹת שֶׁלֹּא רָאִיתִי אוֹתוֹ כְּבָר חֲצִי שָׁנָה

אָז מַה מַּשְׁמָעוּת הַחַיִּים, הוּא שׁוֹאֵל

***

אבי

1.

אָבִי לָבוּשׁ בַּכִּשָּׁלוֹן

אֲדָמָה צוֹמַחַת מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל אָבִי

הַפְּרִיחָה מֵעַל קִבְרוֹ אוֹמֶרֶת לִי שֶׁהוּא כְּבָר לֹא אֲדָמָה

אֲנִי נוֹגֵעַ בּוֹ וְאֵינִי שָׂבֵעַ.

2.

כְּשֶׁאַבָּא מֵת

הִתְחַלְּקוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת לִשְׁנַיִם

אַחַת רָצְתָה רֹאשׁ לְלֹא שֵׂעָר וּבַיִת לְלֹא בַּיִת

וְהַשְּׁנִיָּה רָצְתָה דַּף לְלֹא עֵט וְעָתִיד לְלֹא עָבָר

כָּתַבְתִּי אֶת מָה "שֶׁלֹּא עַכְשָׁו"

וּמֵרַרְתִּי קַדִּישׁ עַל הַיְּצוּר

שֶׁנּוֹלַד.

3.

מְנַסֶּה לְהַשְׁאִיר הִזָּכְרוּת בְּרֶחֶם אָבִי

בְּהֵעָדְרוֹ נֶעֱדַרְתִּי אֲדָמָה אֲטוּמָה שֶׁל סַעֲרוֹת נֶפֶשׁ

חֻרְשַׁת יַבָּשׁוֹת שֶׁנִּכְרְתָה

הַבֵּיצִיּוֹת שֶׁלּוֹ חִסְּרוּ אִמָּאַדֶּמֶת

בַּמַּחְזוֹר הֲלֹא פּוֹסֵק שֶׁל שֵׁרוּתוֹ

הוּא בָּנָה מִשְׁפַּחַת גַּרְעִינֵי אֲבַטִּיחַ מְלוּחִים

מִלֶּגוֹ.

מִפְרַשׂ נִפְקָדוּתִי נוֹכֵחַ בָּרוּחַ הַנִּנְשֶׁפֶת מִתּוֹךְ זוּגוֹת עֵינָיו

אֲשֶׁר מְשִׁיטוֹת קֶמַח בְּיָם לְלֹא

תּוֹרָה.

***

מכוני השיטור של האות ז'

גֶּבֶר יְלוּד אִשָּׁה לֹא מַכִּיר שְׂפָתֶיהָ

עֵת חֲבוּרוֹת חַבּוּרוֹת מִתְאַרְגְּנוֹת

אֶקְזוֹטִיקָה טְרַנְסְגַבְרִית שֶׁל נִקּוּד מְזֻיָּן

בַּבֶּטֶן יַלְדָּה מְדַבֶּרֶת.

***

שלכת גיוס של אהבה

בַּקְבּוּקֵי הַגֶּשֶׁם לֹא מִתְמַלְּאִים

אֵין

שִׁכָּרוֹן שֶׁל אֵימָה

אֹהַב אוֹתְךָ בַּמַּחְבּוֹאִים

עַד יוֹם הִוָּלְדִי

אַבָּא הָיָה לוֹקֵחַ אוֹתִי לַצָּבָא

וְרַק אָז הָיִינוּ מְדַבְּרִים

אָז דַּבֵּר אִתִּי גַּם

בַּצָּבָא

***

השקות

  • הספר בתל-אביב ביחד עם היוצר שלמה בר והמשורר ארז ביטון, לבונטין7, 12.2.2010, יום שישי, 14:00, סדרת "שירה פלוס". טלפון לבונטין: 03-5605084
  • 27.4 ב"ש – במועדון עשן הזמן ביחד עם עדי עסיס, אלמוג בהר, מרואן מח'ול וחגית גרוסמן

ההשקה בשיריוטיוב:

  1. דברי פתיחה
  2. "חברוּת מסוג חדש"
  3. השיר "והכבד את ליבו"
  4. השיר "אבי המת"
  5. שלמה בר ואילן בן עמי מבצעים את שירה של אסתר ראב "ברוך שעשני אישה
  6. שלמה בר ואילן בן עמי מבצעים שלושה שירים תימניים
  7. שלמה בר ואילן בן עמי מבצעים שלושה שירים תימניים – המשך
  8. המשורר ארז ביטון בדברים על הספר "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"
  9. המשורר ארז ביטון מקריא משיריו "פיגומים", "בשעה של שקיעה", "בבקרים של חורף".
  10. שלמה בר עולה על הבמה ומבצע ביחד עם אילן בן עמי את "חתונה מרוקאית"
  11. השיר "בזמן הישענות"
  12. השיר "האנברקס של הפה" – קינה לדודי מחלֵבּ ז"ל"
  13. השיר "אי אפשר שלא לסרב"
  14. השיר "העוני בשר מבשרך"
  15. השיר "האביב של גדג'"
  16. השיר "נוסע ברכבת מלאה רוחות"
  17. השיר "הנה מתארגנת שירה"
  18. מקריא את "בשעה של שקיעה" של ארז ביטון מתוך "תִּמְבִּיסֶרְת – ציפור מרוקאית"
  19. השיר "אסור לאבד כלום, אפילו אם הדבר איבד את עצמו" מתוך "מגמד הצלקות"
  20. השיר "אבי"
  21. השיר "אולי"
  22. השיר "בורא פרידות ואהבות"
  23. מבצע את השיר "בלדת השלדים" מאת אלן גינזברג ביחד עם שלמה בר, אילן בן עמי
  24. שלמה בר ואילן בן עמי בבמה
  25. השיר "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"

שירים מתוך הספר:

  • השירים: "בכפר שלם הרוס ובגירוש יפו", "נוסע ברכבת מלאה רוחות", "השיניים שלך שחורות", "מאבד רצון בבוקר", "הסירו את אלוהי הניכר אשר בתוככם", "אל תמרוט גבות שחורות", התפרסמו באתר "טקסט"
  • "עדיין כלואים" – בוטלג שמואלופי שלא נכנס בסוף לספר, והתפרסם בבימת העם: גלריית פועלים לאמנות ושירה ב-YNET
  • "בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", בוטלג שמואלופי, התפרסם בפינת התרבות של אתר קדמה
  • השיר "פיוט" בליווי מאמר בנושא התפרסמו באתר "הזמנה לפיוט"

על הספר:

  • מתארח אצל קובי אייל, רדיו קול יזרעל, 3.5.2010
  • פרופ' לב חקק, סקירת ספרות בארה"ב, 8.2.2011

2013

2017

משורר מחפש בית: שלומית ליר בביקורת על הספר "האסון מתחיל בארוחת עסקים"

hason_cover

משורר מחפש בית: שלומית ליר על ספר שיריו החדש של מתי שמואלוף

ספר שיריו הרביעי של מתי שמואלוף, "האסון מתחיל בארוחת עסקים", שיצא לאור בהוצאת "נהר ספרים" בראשית הקיץ, מתווסף למדף המתארך והולך של ספרי שירה בועטים, הטומנים בחובם, מעבר למטענם הפואטי, אמירה חברתית נוקבת של רגשות, מחשבות ותחושות שבדרך כלל נעטפת בתכריכי מוסכמות של שתיקה.

שמואלוף מגרד את החוט המבודד של תודעת עסקים כרגיל, וחושף את המתח בין תרבות הנעה במסלול בטוח וענייני, המתואר בדימוי של ארוחת צהריים עסקית, לבין מי שבחיווטיי חייהם עוברות תחושות בלתי נמחקות של אובדן, השפלה ואסון המתרגש ובא.

התחושה המרכזית העוברת כחוט השני בינות לשירים המחברים בין האישי – לחברתי ולפוליטי; בין הכאן ועכשיו לדברים שמקומם בעבר; בין זיכרונות אישיים, לקהילות מודרות כמו "תימני כנרת": הוא של זרות המובילה לחיפוש אחר תחושת בית.

תחושת האסון באובדן הבית, וחוסר השייכות מתורגמים בשירי הספר לפירוק והרכבה מחודשת של דימויים, דבר המוצא את ביטויו בשורות כמו "מכון ויצמן הוא לא מכון ליווי /לרעיונות סוציאליסטיים", או "עזמי בשארה כמו סנטה קלאוס" ו"סוקרטס בקטר". דימויים אלו פועלים לייצר שיוכים חדשים למקומות ציבוריים ודמויות היסטוריות באופן המנפץ את מבני הכוח המוכרים ומבנה אותם מחדש שינוי המערך ההגמוני המוכר.

השירים המאוגדים בספר מתארים מסע של חיפוש אחר בית שאינו צולח. במקום זאת, המקום היחיד בו מתוארות חוויות של שייכות ותחושה של בית הוא בשירה עצמה, המתוארת כמעניקה משמעות, מקום וחיים. דוגמה לכך ניתן למצוא בשיר "יהיו לנו בתים בשיר, אבל לא היה לנו שיר בבתים" שבו בתי השיר מהווים מטפורה לבית של ממש על חדריו השונים: "יהיו לנו בתים בשיר… יהיו לנו מטבחים בשירה… יהיו לנו שירותים בשירה…".

השירה, מעניקה לא רק חוויה של בית, אלא מתוארת ככזו שיש בכוחה להעניק מזור לפצע ופגיעה. כך, בשיר "בטבח האחרון הפגנתי, ואתה?" שבו המקום אותו מעניקה השירה מדומה לבית חולים של ממש, כאשר המנגנונים הספרותיים שבשירה, המטפורה והדימוי, מדומים לאמצעים טיפוליים: "זה לא פשוט להכניס פצוע / לבית החולים של השירה / כשאין תחבושת מטפורה / ואחיות של דימוי".

אין זאת רק שהכתיבה מעניקה בית של מילים לחוויות האובדן והאסון השזורים בספר, אלא שמתוך הכתוב עולה כי יש בעצם ההקראה של השירים בכדי לעורר חיים; כך למשל בשיר "יש מילים בעברית שאי אפשר לתרגם לשום שפה" שמואלוף כותב על "גויות משוררים / מתות-חיות בדרך להקראה". הדרך למפגש הקראת שירים, היא המקף המסמן את המעבר בין תחושת האובדן המתוארת במילה "מתות" למילה "חיות" הנסמכת אליה.

תחושת החיות שהשירה מעניקה לכותב אינה נותרת חבויה, היא רואה אור ומייצרת חיבור בין שמואלוף לקוראיו, שהם אחיו ואחיותיו למחאה ולשירה – קהילה מדומיינת המצטופפת יחדיו במעטה שמעניק בית שקירותיו, חדריו וחלונותיו עשויים מילים.

שלומית ליר היא חוקרת מגדר וניו-מדיה בתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת  בר אילן

 ***

שמח לבשר כיהמאמר התפרסם לראשונה בבלוג של רני יגיל ב-NRGהספר "האסון מתחיל בארוחת עסקים" ניתן לרכישה מחיר מבצע באינדיבוק

כואב לנסוע, כואב יותר להישאר – טור חדש בבלוג במאקו, מסביר על ההגירה בטח יקרעו לי את הצורה בעקבותיו, אבל אין בי פחד

 

פינו את התקווה

***

בלוז שחור תלוי על עץ תלוש

***

האסון מתחיל בארוחת עסקים / יש מילים בעברית שאי אפשר לתרגם לשום שפה

***

מאה ועשרים ואחת מלחמות של הלב

***

הגרתי למדינה הלא נכונה

***

סיבת המוות: נחנק משירי אהבה

***

אל תאמר שר הביטחון, אמור שר המלחמה

***

ישראל

עושה האחרה ונשאר שקוף: תסמונת דני דין של מבקר השירה הישראלית

מי הוא זה שעושה האחרה ונשאר שקוף: תסמונת דני דין של מבקר השירה הישראלית
מי הוא זה שעושה האחרה ונשאר שקוף: תסמונת דני דין של מבקר השירה הישראלית. התמונה מתוך ויקיפדיה

שמח להביא בפניכםן את הדעה שכתבתי בתרבות וספרות + "הארץ" כתשובה למאמר הבעייתי (בלשון המעטה) של אורי הולנדר

היציאה של אורי הולנדר נגד המושג של הדרה ("תרבות וספרות", 29.6) מבטאת עמדה ריאקציונרית, פריבילגית, השואפת להיכנס תחתי כנפי ההגמוניה. הוא כותב: "העיסוק האובססיבי בקבוצות ה'לא-קאנוניות', שנציגיהן שיננו על פה את מלת הקסם ‘הדרה', עיסוק זה יצר, בשלב ראשון, את קאנון ה'מודרים' – ובשלב שני הפך את ה'מודרים' ל'קאנוניים'". משם הוא ממשיך לחבר את הקבוצות המודרות עם חסרי האיכות, מה שהופך הכל לסוג של "טירוף המערכות הייחודי שמאפיין את שדה השירה המקומי (…) משך שורה ארוכה של מגדלי ירקות ביזאריים אל שדה השירה".

אורי הולנדר תופס את העמדה של מגן האיכות אל מול קבוצות המודרים העושים שימוש בהדרה כדי להתקבל לקאנון. מדוע הולנדר קושר בין שאלה של איכות לשאלה פוליטית של הדרה? ובכן, אם היה נעמד מול הקבוצות המודרות, אז היה נתקל בהתנגדות פוליטית, חברתית ותרבותית. אבל הולנדר מבקש להיות זה שמגן על השדה מפני החדשים, ועושה שימוש בטענת האיכות.

הדעה שפורסמה בתרבות וספרות, 6.7.2012 - תודות לאוריאנה אלמסי על הסריקה
הדעה שפורסמה בתרבות וספרות, 6.7.2012 – תודות לאוריאנה אלמסי על הסריקה

לפני כעשור נלחמה הקשת הדמוקרטית המזרחית למען שילוב תכני ספרות מזרחיים בתוך תוכניות הלימוד. אך המאבק לכלול את הסיפורת המודרת נתקל בטענת האיכות. פרופסורים מפורסמים לספרות טענו כי אסור להכניס יצירות סוג ב' או ג' לתוך הקאנון והתעלמו מהשאלה הזהותית והתרבותית. כלומר, הפרופסורים המכובדים לא רצו לקבל עליהם את האחריות על צמצום הזהות של הנמענים (הילדים והילדות שלא מקבלים מענה לזהות שלהם ובשל כך מרחב האופציות שאל תוכו הם גדלים נהפך למצומצם). והנה שוב חוזרת טענת האיכות, רק שהפעם – הפוליטיקה של הזהויות היא המיטונימית אליה. מדוע יש חרדה כל כך גדולה מפני החיבור ביניהן ומדוע הוא יצר חיבור שכזה? מדוע הוא פשוט לא עמד ואמר: איני מבין את המרחב הדמוקרטי החדש של התרבות הנוצר באינטרנט.

התשובה לכך אולי נמצאת בכך שהולנדר ממקם את האחרים סביבו. אך הוא אינו שואל את עצמו כיצד הגיע להיות מבקר ב"הארץ" ומנהל פסטיבל מטולה. כך הוא יוצר את עצמו כשקוף ובעצם מתמקם בחזרה בתוך עמדה פטרונית וחסרת מודעות עצמית ומשכפל ומשעתק את קולה של ההגמוניה.

דיון נוסף בדברים של הולנדר מצויים בבלוג של רני יגיל – בתגובות – לשירים של דוד ברבי

וב-13.7.201212 באה תגובה חדשה של דוד אדלר לפולמוס

28.7.2012 פולמוס הולנדר-שמואלוף ממשיך. אחרי דוד אדלר הגיעה מרים נייגר פליישמן לדרוש ביקורת נטולת פחד | ‎http://goo.gl/ArZpr

*

שיחה של מוסי רז ושרון דולב איתי על מרדכי וענונו, מזרחיות ושיח גרעיני בזמן מחאה. האם בזמן מחאה תופי המלחמה הגרעינית צריכים לשקוט? ברק מאשר את מה ששמענו כבר מזמן. סעודיה תקבל נשק גרעיני מוכן מפקיסטן, במקרה שאיראן תתחמש. תזכרו איפה שמעתם את זה קודם.

חצי דמעה מדימונה

לאלפי האסירים הפלסטינים הכלואים בעצב מנהלי

שָׁמַעְתִּי פִּיצוּצְגָּדוֹל הוֹפֵךְ

לִצְלִילִים אִטִּיִּים וַאֲרֻכִּים עֵת

נוֹלְדָה נְשִׁימַת הַמְּיֹאָשׁ.

לַמֶּרְחָבִים לֹא בָּחַרְתִּי גְּבוּלוֹת

לָרְחוֹבוֹת לֹא בָּחַרְתִּי שֵׁם

בּוֹר בָּחַרְתִּי, נֶעֱמַדְתִּי

בּוֹ

מתוך ספר השירה השלישי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים"

*

משתתף העשר הערב בפסטיבל השירה "מטר על מטר" בגן הבוטני באל-קודס ואדבר על מאבק המשוררות ואקריא משיריי, הכניסה חופשית. 

*

הנה הלינק לאי קאסט של חיים של אחרים עם ערן סבאג (שבה התארחתי) והוקדשה להכרזת העצמאות של ארצות הברית של אמריקה. שירה אמריקאית במיטיבה

*

בגדאד משלי

שדה התעופה הבינלאומי בבגדד, 2003
שדה התעופה הבינלאומי בבגדד, 2003 | cc: wikipedia

אני גאה ומתרגש להציג "בגדד משלי" סיפור שלישי שלי שהתפרסם בבלוג הספרותי של רני יגיל. הסיפור הראשון "הייתי קבורה כשנפגשנו" זכה במומלצי תחרות הסיפור הקצר של "הארץ", הסיפור השני "להרגיש את הבלוז" זכה במומלצי פרס עינת למד"ב.

המשך קריאת הפוסט "בגדאד משלי"

לזכרו של אבי אליאס, משורר מדהים ואיש נפלא

אבי אליאס (2011-1955) צילום: מוטי קיקיון
אבי אליאס (2011-1955) צילום: מוטי קיקיון

רני יגיל נפרד מחברינו האהוב אבי אליאס בבלוג הספרותי שלו בNRG. הלוויה היום שישי בשער הגאולה בבית הקברות בירקון בשעה 12. אני שולח את תנחומיי למשפחה. זהו אובדן גדול. אולי אצליח לכתוב בהמשך. שבת שלום.

הנה כמה דברים שאבי אליאס כתב ופורסמו באתר:

להכנס חזרה לארון

cc: flicker by Beny Shlevich
cc: flicker by Beny Shlevich

שבוע הספר הנערך ברחבי הארץ הינו חגיגה אזרחית חשובה. שבוע הספר מעניק אופק הכרחי למדינת ישראל. באופק התרבותי, הספרותי, השירי מתקיימים המרכיבים שמזינים את השפה, וגם את הרעיונות הנדרשים להתחדשות חברתית. המשך קריאת הפוסט "להכנס חזרה לארון"

שירה מפרקת חומה: האסופה / תהודות זהות במצרים

ממליץ לכן להוריד, לקרוא ולהפיץ את האסופה הדו לשונית החדשה של גרילה תרבות "שירה מפרקת חומה".

*

לאחרונה ביקרתי במצרים וגיליתי שנכתבה ביקורת מקיפה על הספר תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית באחד מכתבי העת.

כתב מצרי על זהות מזרחית צעירה
כתב עת מצרי על זהות מזרחית צעירה