מחאת הבלוגריות

הבלוג "המבוקש מס' 2" זכה להיכלל ברשימת "הבלוגים של המחאה" שפורסמה בסלונה על ידי ריקי כהן.

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות:

  • לקוראות וקוראים שדוחפים אותי קדימה לכתוב.
  • למנויים ומנויות שהם היסודות של הבניין הזה.
  • למתקנים ומתקנות את טעויות הדיסלקציה הנוראית שלי.
  • למגיבים ומגיבות שמרחיבים את ידיעותיי.
  • למערכת וורדפרס ורשימות, לעורכים שלי בדעות ישראל היום, ובמאקו, שבחרו בי כאחד מהכותבים שלהם.
  • אז שוב תודה על האוסקר ועל הדגים ועכשיו גבירותיי ורבותיי חיזרו למקומותיכם/ן להגשת המנה השנייה.

סיכום ופתיחת שנה: קדימה ואחורה על מכונת הזמן

http://www.leorgrady.com

אתם בטח שואלים/ות לאן נעלמתי.

בזמן האחרון אני מפרסם רק דעות, שירים, הזמנות לאירועים ומאמרים אורחים בבלוג שלי וכמעט שלא כותב באופן אישי. ובכן עברתי שינוי גדול בחיי לאחרונה. לקחתי שנה חופש מהאקדמיה והתחלתי לעבוד בפעם הראשונה על ספר סיפורים. בנוסף התחלתי לעבוד על קובץ השירה הרביעי והאחרון שלי. אני מתכוון שלא לכתוב בעתיד שירה (או לנסות לפחות לעצור את השירים ולהזרים את האנרגיה לכיוון הפרוזה).

עזבתי את המלגות שליוו אותי בשנים האחרונות ואת הפוזיציה של "הדוקטורנט" והלכתי לדרך חדשה. האקדמיה דולדלה ממשאבים תחת האידיאולוגיה הניאו-ליברלית והגעתי למצב שאפילו החוג שלי לא יכול היה להעניק לי מלגת דוקטורנט. אבל כוחות גדולים התרגשו בו והם לא נומינאליים או פיזקליים. בתוך כך אני חייב תודה לצ'יקי לאקדמיה החופשית. מרגע ההיכרות שלי עימו ועד היום אני שואב ממבט (בדרכו האוטונומית) אינסוף כוחות ואנרגיות יצירתיות.

אני ממשיך להרצות (שנה רביעית) במכללת מנשר (מבוא לתרבות המערב) וללמד כתיבה יוצרת במרכז רון ורדי. סדר היום מלא ומקשה לעיתים על מציאת זמן לכתוב ובכל זאת אני שומר על משמעת מאוד קשה של כתיבה. כרגע אני עובד על טקסט למוזיאון תל אביב שנוגע לתערוכה חדשה שתעלה במרץ.

כתב העת של גרילה תרבות "לרוחב" (שאני בין עורכיו) קצת נתקע עם הגיליון הראשון שלו והחזון שלי לגבי הוצאה סדירה של מהדורות מקוונות התברר כמשימה קשה יותר. אני ממשיך לערוך את מדור "באסטה" באתר העוקץ שמעלה כל יום שישי שירה חברתית. גרילה תרבות ליוותה אותי גם השנה בפעילויות מגוונות. לא אוכל לשכוח כיצד נסענו לאל עראקיב, לביתו של אלי ישי, לרמלה לוד, למשרד הביטחון, לשייח ג'ארח ועוד. השנה גם הוצאנו שתי אסופות שירת גרילה מבורכות בשיתוף עם כתבי-העת "דקה" ו"מעין". כשנכנסתי לשירה לא הייתה קבוצה פואטית, פוליטית, אסרטיבית ופורה שהתחייבה לשינוי חברתי. אני מודה שהייתי קצת מבולבל כשעזבתי את עריכת "הכיוון מזרח" בשנת 2008 ולא ידעתי לאן דרכי האמנותית תיקח אותי. הייתי אז כבר חבר בגרילה תרבות, אבל לא ידעתי שהיא תתפוס מקום כל מרכזי בתרבות הצעירה (בקרוב ארצה על כך בכנס במכללת שנקר – הזמנה למטה).

השתתפתי בעריכה של כמה מכתבי העת המרכזיים הפועלים היום בתרבות הצעירה: "MS.USE"(גיליון  2 ומאמרי האחרון), "מעין", "סדק" (מהדורה שנייה של "אל תגידו בגת" בדרך) ואני מייעץ לכתבי שונים, צעירים וותיקים כאחד. לאחרונה נוצר קשר נכון, יאה וראוי בין יצירתי לבין כתב העת "מטען". בגיליון האחרון אף פורסם הסיפור "בגדד משלי" – סיפור ראשון מתוך ספרי המתרקם (הנה פתח מהגיליון האחרון). ערכתי אסופות שונות וביניהן גם את האסופה "לא נעזוב" ביחד עם קולקטיב אקטיבסטילס וסולידריות שייח ג'ארח. והדבר הכי גדול שהתרחש מבחינתי השנה – הוצאת ספרי האחרון "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים".

השתתפתי בפרויקט ספוקן וורד שהפיקה המשוררת אסנת סקובלינסקי "יניקת שירה" – הפרוייקט נתן לי דחיפה לחלום ישן והתחלתי לחזור לעבוד עם מוסיקאי על מופע מוסיקלי שיורכב משירים קברטיים. חלקם עיצבן מאוד את הקהל כי שברתי את הדרך ה"קלאסית" של הקראת שירה "רגילה". בפסטיבל האלטרנטיבי היהודי-ערבי בירושלים עליתי על הבמה בהופעה שהייתה צריכה להידחות בשל הטבח במשט ובכל זאת מארגניה התעקשו לקיימה. לפני הופיעו סיסטם עלי. הקהל היה משולהב. ההגברה לא הייתה משהו וכמעט לא שמעו את הגיטריסט. אבל הקהל היה כל כך נפלא ושיתף פעולה עם כל שיר ושיר. אבל זאת עבודה לא קלה – לעבור חזרות – לנסוע עם ציוד ולהופיע. מהר מאוד מצאתי את עצמי בחזרה בממדים הרגילים שלי. לבד מול המחשב. יושב וכותב. משאיר את הספוקן וורד והמוסיקה ליוצרות אחרות.

בשנה האחרונה עברתי גם לכתיבה באנגלית. באמצעות חברים וחברות תורגמו שיריי ודעותיי. פרסמתי את הדעות בבלוג של מגזין 972 ונוצרה שם דינמיקה מאוד מעניינת ששיאה הגיע לביטויו בפולמוס עם העיתונאית ליסה גולדמן. כרגע המגזין עובר שינויים ואיני יודע אם אמשיך לכתוב שם. הבלוג באנגלית ממשיך לפעול. שיריי תורגמו לשפות חדשות השנה וביניהן גם השפה הגרמנית. אנתולוגיה יפיפייה של שירה ישראלית נפתחה עם השיר שלי והתרגשתי. השיר שנכתב בשנת 2001 הוא דוגמא לדרך בה כתיבה חוזרת אחורה בזמן ולא רק משתתפת בהבניית ההווה. שירים שכתבתי בתחילת שנות האלפיים עדיין רלבנטיים למציאות המשתנה במהירות מקצה לקצה.

יצירה מתמוטטת

השנה היו גם מפחי נפש לא מעטים בתחום היצירה. פרוייקטים שהם חלק מהלב שלי ובכל זאת הם לא יצאו לאור והתפרקו והתפוגגו לחלל מתוכו הם נוצרו. אני מברך על הדרך על כל פיתוליה ואיני כועס. אני  מסתכל אחורה ויודע שאין דרך לבזבז או לחסוך בזמן. כל פרוייקט שלא יוצא לאור מחדד את חושיך ושולח אותך לדרך חדשה כעפרון עם חוד חדש וחד יותר. אז הנה חלק מהפרויקטים שלא הגיעו בינתיים ליעדם:

א. ספר המאמרים על היצירה של המשוררת, המחזאית והסופרת ברכה סרי – לפני כארבע שנים כתבתי מאמר רחב על היצירה המוקדמת של ברכה סרי. המאמר היה אמור להתפרסם בספר מאמרים אקדמיים בהוצאת מכון בן צבי ובעריכת ד"ר הנרייט דהן כלב. אך השנה הודיעני כי מכון בן צבי נסוג מהחלטתו לפרסם את הספר. אני לא יודע אם המכון פחד מהרדיקליות של היצירה של סרי או שמא היו בעיות כספיות. ברכה סרי נותרה עדיין לא הקשר ראוי ליצירתה.

ב. תסריט "אופק חדש" – לפני מספר שנים כתבתי ביחד עם חבר שהוא תסריטאי טריטמנט ומספר תסריטים לסיטקום מקומי, פריפאלי וישראלי. למרות כל ההתכוונות של הקרנות וכל החשיבה האלק רב-תרבותית, מצאנו את עצמנו ללא בית שיעזור לנו לפתח את התסריט. הדרך בה עברנו, בין משרדי הפקות, קרנות ולקטורים פתחה בפניי עולם חדש ולא מופלא. הנה תקציר של פגישה עם מפיק מפורסם (עם סיגר):

"על מה התסריט ?" הוא שאל ומפזר טבעות עשן אחת אחר השנייה לתוך חלל האוויר.

"על מתנ"ס", אני עונה בקול חלוש ומשחק עם אחד הצעצועים שמונחים על השולחן.

"את מי זה מעניין מתנ"ס?" הוא שואל ומביט לנו בעיניים בחיוך לעגני.

"אמממ" חברי מתחיל לגמגם ואני רק רוצה שהוא יסיים את המשפט "אמממ" הוא ממשיך לגמגם. ואני צריך מסיכת

אוויר עם כל העשן המתפרץ במשרד על הבוקר. "אמממ" חברי מנסה להעביר מילה להילוך שני ועדיין תקוע בניוטרל. המפיק נע מצד לצד

באי נוחות, ומסתכל בשעונו כאילו גמרנו לו את כל שורות הקוק והוא עדיין לא הסתדר על חומר חדש. "אמ, אממ, אמממ

זה מתאים בול לקרן גשר לטלוויזיה רב תרבותית" הוא מצליח להשחיל שורה של גולים לשער האוייב.

"מתנ"ס," מגחך המפיק. "מה אני אעשה עם מתנ"ס לעזאזל?!" הוא מפיל את הסיגר מפיו על החולצה שלו ומנער את כל מנעד הכרס הגדולה שלו שנראית כאילו הוא נכנס להיריון והילד כבר עשרות שנים לא רוצה לצאת לעולם האכזר. "אני רוצה מלחמות לכו ותכתבו לי על טירונות, על החיזבאללה, על החמאס, על המטכ"ל. אנשים רוצים מלחמות, צבא, ולא מתנ"ס. המתנ"ס שלכם מתאים אולי לערוץ הילדים, אבל כאן אנחנו עוסקים בדברים רציניים".

ג. קצרצרים בסלונה – הייתי אמור לפתוח בלוג ב"סלונה" שבו אציג את ה"קצרצרים" שלי (מזל טוב לאלכס אפשטיין – אשף הקצרצרים על ספרו החדש) – דיברתי עם רונית הבר – עורכת האתר שאהבה את הרעיון. הקצרצרים כבר דחקו בי ורצו לראות אור. אבל לא יכולתי לעשות זאת – "לא יכולתי לעשות כלום אתה שומע". האמת שאין לי את הכוח לנהל בלוג נוסף (בשביל זה סגרתי בלוגים מקבילים בקפה דה מרקר ובמחשבה שנייה) ואולי לא צעדתי קדימה, כי לא הרגשתי מוכן דיו.

ד. נשים במדרש – לפני כארבע או שלוש שנים כתבתי טקסט על "בנות יתרו" בספר שהיה אמור לצאת בידיעות ספרים בשילוב עם בית המדרש "ממזרח שמש". כתבתי טקסט חדשני מבחינתי. עד אותו היום שנכתב הטקסט חשבתי שציפורה הייתה יד ימינו של משה כמנהיג מקראי. אבל אחרי קריאת המדרש ופרשנותו בדרך המסירה הבנתי שכל המונותיאיזם בנוי על הסוכנות של ציפורה המדיינית. אי אפשר לייצר תרבות חדשה מבלי לשלב בין תרבויות האיזור. טוב, עד כאן, לתובנות הכנעניות שלי. ובוא נעבור למציאות. עד היום הספר לא יצא. הדברים היו אמורים להתפרסם בעיתון "מקור ראשון" אך נפלו בדרך. לבסוף פרסמתי חלק ב"קולך". ורק לאחרונה שמעתי שאולי הספר בכל זאת ייצא לאור. נו שויין.

ה."הכיוון מזרח" – עזבתי את כתב העת בשיאו. גיליון הקומיקס החברתי והפוליטי הגיע למהדורה שניה. החליף אותי העורך המוכשר עומרי הרצוג שהוביל את כתב העת לכיוונים מרתקים ויצאו גיליונות על "ארסים ופרחות" ו"קורבנות". הכיוון מזרח המשיך להיות אחד מהמקומות הכי אוונגרדים שיכלו לפרסם גיליון שלם על היצירה של ג'וזף דדון וגיליון אחר עם הסיפורים הנפלאים של שושנה שבבו. אבל משהו קרה בתרבות בישראלית ובתוך העמותה. ודווקא באותו רגע שבו קציעה עלון באה לערוך את כתב העת המסכם של העשור על התרבות המזרחית (שירה, פרוזה ומאמרים) העמותה נתקלה בקשיים גדולים. מדובר גם על חוסר הכרה וממון ראוי לתרבות המזרחית מחד גיסא ובין בעיות פנימיות מאידך גיסא. לאחרונה התבשרתי כי הגיליון המשולש ייצא לבסוף לאור, וכולנו נוכל ליהנות ממנו. אבל עתידו של "הכיוון מזרח" לוטה בלובן. לא ברור לאן הוא יגיע ואיך. תבינו, זאת המשפחה שלי, בתוך כתב העת גדלתי ונבנתה תודעתי. אני לא יכול לדמיין את עולם כתבי העת ללא "הכיוון מזרח".

ו. שדה הביקורות הספרותיות – כתבתי בלא מעט אתרים ועיתונים. אבל משהו התרחש בעולם העיתונות. קשה לשרוד בתוכו ככותב. דווקא בעולם הדעות שרדתי. אבל בעולם הביקורת הספרותית וויתרתי. לא כותב ביקורת ספרותית חוץ מבתוך האתר או במיוחד לכתבי העת. אני אוהב לכתוב ביקורות. אבל התשלום, העריכה והחזון כבר לא קיימים לאנשים כמותי עם מחשבה פוליטית וחברתית. הדברים מתרחשים לטובה כי היד שלי עסוקה בכתיבה אחרת ואותה אנרגיה אדירה שהעברתי לעולם העיתונות מצטברת בתוכי ועוברת לפרויקטים פנימיים שייראו אור בקרוב.

נעצור כאן. אני חוזר לשקט השקוף והנסתר. תודה על המנויים שעברו איתי מ"רשימות" ל"וורדפרס".

במסורת של אושו חייבים לסיים בבדיחה. כי בלעדיה אי אפשר לשרוד במזה"ת (ברוך השם) .

צילום: אדם דוברזינסקי

אירועים קרובים

* 2.2 עם עמיר לב ויודית שחר מתארחים ב"שירת עבדים" בהנחיית עמיר סגל ושלומי בן עטר בבית אביחי בירושלים.

* 13-14 בחודש מרץ – אשתתף בכנס על תרבות פוליטית צעירה במכללת שנקר.


הנה כתבה מהפגנה שהשתתפתי בה אתמול: במחאה על רצח ג'וואהר אבו רחמה ותמונות ותמונות נפלאות של אורן זין מאקטיבסטילס, שבוע טוב!!!

משוררות נגד האח הגדול: מחאה נגד המאגר הביומטרי

האירוע התקיים בהצלחה ביום ראשון, 8/11/2009  תודה לכל המשתתפות והמשתתפים … הגיעו עשרות משתתפים הרבה יותר מאירועים קודמים. פעולת גרילה של שלושה ימים הוכיחה שניתן לייצר רוח גבית לאקטיביזם. המחאה נגד החוק הביומטרי ש"הוכחדה" כמעט מהשיח הציבורי (רגע לפני ההצבעה בכנסת) עלתה לכותרות התקשורת והתרבות. תתעדכנו בטויטר החדש שלנו: http://twitter.com/GerilaTarbut

משוררות נגד האח הגדול

אירוע שביעי לקבוצת גרילה תרבות

ישנה אמרה : אקדח טעון

סופו לירות. טעות
בארץ-ישראל הכל יכול לקרות
נוקר שבור, קפיץ חלוד

אריה סיון, מתוך: לחיות בארץ-ישראל

 חוק המאגר הביומטרי הוא מנגנון תמנוני חקיקתי נוסף ביצירתה של מדינת המעקב הישראלית. אורוול לא כתב את מה שמדינת ישראל כותבת. החוק החל ביוזמה ליצירת תעודת-זהות חכמה, ובה שבב שיכיל מידע שמקשה על זיופה. אך בהמשך, נוספה לאותה הצעת-חוק יוזמה ליצירת מאגר של נתונים ביומטריים שיופיעו הן על השבב והן במסד-נתונים מרכזי, כגון: טביעות אצבעות, סריקה ממוחשבת של הפנים וכו'. את כל אלו ניתן לזייף, למכור, להעתיק ולהעניק לגורמי פשע, או בעלי הון מושחתים.

לפי החוק המוצע, המדינה תחייב כל תושב למסור טביעות אצבע וסריקת פנים, ואלה ישמרו במאגר המרכזי. קיום מאגר זה יפגע בפרטיות ובכבוד האדם, ועלול אף לסכן את בטחון המדינה ותושביה.הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה וצפויה לעלות להצבעה בקריאה שנייה ושלישית ביום שני הקרוב (9.11.2009)

התפיסה השלטונית לפי אזרחים הם סכנה שיש לפקח, למדר, לעקוב ולשלוט בה היא לא רק נחלתם של משטרים שמוסכם כי הם טוטליטריים באופן חד-משמעי. בבסיסם של המשטרים הפרלמנטריים ברחבי העולם הגדרת האזרחים כסכנה הפכה להיגיון המנחה. פניו של המושג דמוקרטיה היום, הוא הפנים הניבטות מהמחשב הביו-מטרי. טביעת אצבעה של המדינה היא מאגר הנתונים של אשמים על פי חשד – האזרחים!

כל יצירה העוסקת באחד מן הנושאים: פרטיות, צנזורה דיגיטאלית, מעקב, כוחה הגובר של המדינה, עידן המידע, וכו' יכולה להתאים. גם יצירות הנוגעות לחופש הפרט ולחופש בכלל יתקבלו בברכה.

האירוע מתקיים ביוזמת גרילה תרבות אירגון-על של משוררות ומשוררים שהפכו את ההפגנה הפוליטית לאירוע פואטי ואת הקראת השירה במרחב הציבורי להפגנה!

בין היתר גרילה תרבות יזמה בשנתיים האחרונות הפגנות שירה בסולידריות עם עובדות ועובדי "קופי בין", "פולגת", "מכון ויצמן" ו"האוניברסיטה הפתוחה" במאבקם לאירגון ועד עובדים, וכן היתה מעורבת בהוצאת לאור של "לצאת!" אסופה נגד המתקפה על עזה, באירגון הפגנת שירה מתחת למגדלי אקירוב בסולידריות עם תושבי הדרום ותושבי עזה, ובאירגון הפגנת שירה מול "משטרת ההגירה" כנגד מדיניות הגירושים של ישראלים מהגרי עבודה וילדיהם. 

למידע נוסף על חוק המאגר הביומטרי והשלכותיו:
http://no2bio.org/

משוררות/ים שיופיעו במופע שירה אנטי ביומטרית

  • יודית שחר,
  • איל בד,
  • תומר ליכטש,
  • רוני הירש,
  • נמרוד עברון,
  • צאלה כ"ץ ז"ל,
  • מתי שמואלוף,
  • רועי צ'יקי ארד,
  • יהושע סימון,
  •  ללי מיכאלי,
  •  שלי חן,
  •  מאירה מרום,
  •  נטלי לוין,
  •  אור דאהן,
  • ארז מירנץ,
  • נעם פרתום,
  • יובל בן עמי,
  • יהונתן קלינגר,

יוזמת האירוע: ענת זכריה

ניהול האירוע: ערן הדס

להצטרפות:

culturegrill@gmail.com

ביום ראשון בשעה 18:00 ניפגש כולנו, חברות וחברי גרילת תרבות ופעילים נגד המאגר, ונמחה באמצעות שירה נגד חוק המאגר הביומטרי. אנחנו מבקשים מחברות וחברי גרילה תרבות ומכל מי שמתנגד לחוק המאגר הביומטרי להצטרף אלינו. הפגנת הגרילה תיערך ברחבה שמול משרדי הממשלה בצומת מגדלי עזריאלי בת"א.

על האירוע:

חלק משירי "המשוררות נגד האח הגדול" עלו ליוטיוב :

"נאום האצבעות" – משוררות נגד האח הגדול / ערן הדס
קהל נכבד,
אני מבקש מכם להרים אתי אצבעות ולהפנות אותן אל האחים הגדולים.

אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להפנות אליך את האגודל, ולבקש שלפני שתלך
לישון, תבקש מילדיך לחפש בגוגל: "מאגר משרד הפנים". תמצא שם כבר עכשיו את
המאגר הנוכחי, שעדיין אין בו נתונים ביומטריים. מחר אתה עומד לאפשר
לנתונים ביומטריים של מדינה שלמה לדלוף לרשת. גם לנתונים של ילדיך. אדוני
רה"מ, עשה טובה, רק תחפשו בגוגל, אל תורידו את המאגר הביתה, זה עלול לסבך
אותם בפלילים.

אדוני שר הפנים, אלי ישי, אליך אני מפנה את האצבע המורה. חרף מאבקך
המרושע והתמוה בלגרש כמה אלפי מהגרי עבודה מארצות רחוקות ולהחליפם במספר
זהה של מהגרי עבודה מאותן ארצות – חרף מאבקך זה, אנו בגרילה תרבות מכירים
לך תודה על פעולות למען השכבות החלשות. חוק המאגר הביומטרי יפגע בשכבת
החלשות. החוק ייצור רשימות שחורות, שבהן יוכלו לראות לאנשים כתמים בעברם
שלהם או של בני משפחותיהם, וכך ייקשה על אנשים לצאת ממעגלים קשים. החוק
ינציח את האליטות הקיימות ויפריע לשכבות החלשות להתקדם.

את האצבע המשולשת אנחנו מפנים אליך, השר היוזם ויו"ר ועדת המדע בכנסת,
מאיר שטרית. אתה יכול לנסות לטעון שהמאגר לא ידלוף – הוא כבר דלף, בגרסתו
הלא ביומטרית. אתה יכול לנסות לטעון שטכנולוגית אבטחת המידע של המאגר
הקודם מיושנת ושל זו חדשה – אתה מכיר טכנולוגיה שלא מתיישנת?
אתה יכול לנסות להתחמק ולעורר שאלות בקשר ללהיטות הבלתי-הגיונית שלך
להעביר את החוק בהחבא, ואתה יכול גם להחזיר את ההצעה לועדה ולדון בה
בצורה רצינית, שקולה, הגיונית – כפי שהדמוקרטיה מצפה מהצעת חוק, לא
במחטף.

אני מפנה את האצבע הרביעית, הקמיצה למגדל הפאר בו מתגורר שר הביטחון, מר
אהוד ברק. השר ברק, הייתי מסביר לך על הסכנות הצפויות לכל ישראלי בחו"ל
כשארגון טרור יכול לזהות באמצעים ביתיים את פניו ולירות בו. הייתי מסביר
לך שאם המאגר יגיע לידיים סוריות, לדוגמא, לא יוכלו להיות סוכני מוסד
בסוריה, כי ידעו שיש להם טביעות אצבע של ישראלים. יכולתי להסביר לך עוד
הרבה, השר ברק, אבל ממך – באמת שכבר אין לנו ציפיות.

יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, עו"ד שמעון מזרחי, אליך אני מפנה את
הזרת. הסוד הכמוס ביותר בישראל דלף החוצה, פרשת מוני פנאן. איך אני יודע
שהוא הסוד השמור ביותר במדינה? מפני שלדבריך, אתה לא ידעת עליו. ואם הסוד
השמור והכמוס הזה התגלה, אם סודות בטחוניים בנוגע למדיניות הגרעין דלפו,
מה הסיכוי שהמאגר לא ידלוף? עו"ד מזרחי, אתה הרי יכול להזיז כאן הכול בזרת,
דבר איתם, תסביר להם. שמעון מזרחי, תתקשר כבר.

החוק הזה הוא פרס לטרור, אבל חמור מכך, הוא מתקפת טרור בעצם קיומו: הוא
מטיל עלינו אימה. ממצב שבו כל אדם הוא חף-מפשע עד שהוכח אחרת, הוא הופך
כל אזרחית ואזרח לחשודים. וכשכולם חשודים, השר ישי, יש חשודים יותר ויש
חשודים פחות

אני רוצה להודות לכל מי שהגיע הערב, לשי קסירר ולפעילי המאגר, לכל
המשוררות והמשוררים, לחברי גרילת תרבות, לאלפאגיקס, ליוזמת הארוע ענת
זכריה וכל מי שסייע. הערב אנחנו מנצחים בקרב אחד בתוך מערכה מתמשכת על
הגדרת אופיה של החברה הישראלית. ניצחנו כי גרמנו בשבוע האחרון לאלפי
אנשים להתעמק בפרטי החוק הפולשני, בניגוד לרצון הממשלה להעביר אותו
בהחבא, כמו גנבים. גם אם החוק הזה יעבור, המאבק לא יסתיים, ונילחם בו
באמצעות כלים משפטיים ובאמצעות חקיקת-נגד. כוחנו באחדותנו, בסולידריות
שנחלוק עם מאבקים אחרים. ציונות היא לא בניית נדל"ן יהודי, היא בניין
חברה ישראלית, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים כאן הערב.

משוררות ומשוררים יקרים, אם ניתן להם את האצבע, הם ירצו לקחת לנו את כל
היד, בואו נקרא יחד שירה שתושיט להם את האצבע המשולשת

הקפה / רועי צ'יקי ארד
הקפה עומד מעל הצלוחית
מתחתם השולחן
ותחתיו המדינה

שלי חן

רואה אני שמבטלים אותי במחי יד,
אמנם אגודל, אחר כך אצבע בצד אמה וכו',
בשקט זה יכול היה להיות ליטוף,
משהו בין רפרוף
למשהו, אך יודע אני, באינסטינקט
אין זה כי אם מחי יד ותו לא.
מנסים תחילה שיטות על היסח הדעת,
רעיונות גדולים שעושים רעש מחריש בעלמא,
די מטעה, אך אני לא מתבלבל, לא-לא,
מוחים אותי במחי יד
אחר פותרים אותי במחי יד, רואה אני,
אמנם תנועה קטנה, זוויתית מעט
לא מורגש כמעט,
אך רואה אני שמבטלים אותי במחי יד.
שיר לא ביומטרי / איל בד

קִבַּלְתִי שָלוֹש דַּקוֹת שֶל חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה/
לֹא בִּשְבִיל לְהַעֲנִיק אוֹתָן לְמֶמְשָלוֹת./
נִשְמַת אַפִּי הִיא חֲתִימָתִי אֶל תוֹך הַנֵּצַח/
לֹא כְּדֵי לְהִקָּבֵר בְּמַאֲגָרִים/
נִשְלָטִים/
מַתְוֵי דַרְכִּי רְצוֹנוֹתֵיהֶם שֶל אֲחֵרִים

חופש / נמרוד ד. עברון

צריך הגנה
צריך הגנה בפני מי שיש לו את ההגנה
מההגנה שלנו
צריך הגנה מפני מי שמתגונן מההגנה
כשהוא מוסיף הגנה
בשביל להתגונן מההגנה שהוספנו
בשביל להתגונן מההגנה שלו

ולכן צריך ללבוש מדים
וצריך צבא

צריך חוק
צריך להגן על החוק בפני מי שמתנגד לחוק
צריך להגן על החוק בפני מי שהחוק מתנגד אליו
ולכן הוא מתנגד להגנת החוק
צריך להגן על החוק מפני מי
שמתנגד לחוק שמתנגד אליו
כיוון שהוא כבר מתנגד לחוק

ולכן צריך ללבוש מדים
וצריך צבא

צריך כלכלה
צריך להגן על הכלכלה מפני מי שלא מתכלכל מהכלכלה
ולכן הכלכלה צריכה חוק
שיחוקק את הכלכלה
שתכלכל את המחוקקים של החוק
שמתכלכלים מהכלכלה שהם מחוקקים

ולכן צריך ללבוש מדים
וצריך צבא

והכלכלה צריכה הגנה
שתגן על הכלכלה שתכלכל את ההגנה
בשביל שההגנה תגן על הכלכלה
שמכלכלת את ההגנה
לפי החוק של המחוקקים
שמתקלקלים מהכלכלה
שמכלכלת את ההגנה
שמגנה על המחוקקים שמחוקקים את הכלכלה
שמכלכלת להם את ההגנה

ולכן הם צריכים שנלבש מדים
ונצרוך צבא

צריך חופש
לא צריך הגנה מפני החופש
שיפלוש, שיכבוש, שישחרר
לא צריך חוק מפני החופש
שיבלגן, שיתפרע, שיפר
לחופש כלכלה משלו
משאביו- רגשות
פועליו- רצונות
תוצריו- מעשים ומחשבות

ולכן כמה ברי מזל אנו
כפושטי מדים
צועדי החופש
העירומים
יהונתן קלינגר

אצבעות,
מצביעות תמיד
על מי שלא עשה.
כשאתה מצביע עליי,
יש שלוש אצבעות
שמצביעות לכיוונך.

ממה מפחד
ראש הממשלה?
ממה מפחד
כבוד השר?
האם טביעת האצבע שלכם
תהיה במאגר?

לא ביומטרי, לא מעשן / יובל גולדשטיין
לא ביומטרי, לא מעשן

שרת עיוור חולק מידע, איתך
עלי
בזרם ביטים חרישי, חומק הקובץ
אולי
זה מי שמנסה לגנוב את הזהות שלי,
להתחזות או סתם לברור, לחקור, לדקור בפרטיות שלי
אולי
זה רק
השר ישי

מכתבים מביכים – משוררות נגד האח הגדול / אור דהן
מכתבים מביכים

לשאדי הבחור בן ה21 מטייבה
אין סיכוי לאהבה בינינו
אתה צעיר מדי, רחוק מדי
וזר מדי

לחייל בן הכמעט 20 מגלגלצ, יפו
אין סיכוי לאהבה בינינו
אתה צעיר מדי, רזה מדי
וגיי מדי

לבחורה מ"אוגנדה" שבירושלים
הפות הנעים שלך
מזכיר לי נעימות נבל
נבלה

לבחור הסקסי משוק הכרמל
עמדת
מאחורי
קרוב
בזמן שחיפשתי ובחנתי
את המלפפונים הארוכים והקשים ביותר
זה היה מרגש.

לשכן שגר ממול ומציץ עלי מבעד לחלונו

זה היה רק עניין של זמן עד שזה יקרה עד שתבחין בי
עד שאסקרן אותך
שלא תחשוב שאני לא יודעת שאתה שם
אני רק עושה עצמי כלא רואה
ולא מגיפה את התריסים שאין לי
אני רוצה שתראה אותי מתנגבת, מסתרקת, מתבשמת
לא לכבודך!
אני רוצה שתראה אותי
מחליפה ומודדת
בגדים\גברים מול המראה
אני רוצה
שתעזור לי
לבחור
מה הכי מתאים לי
במבטים שלך
אני רוצה שתראה מתי ואיך ועם מי אני לא ישנה
אני רוצה שתאהב אותי
כי אתה מכיר אותי הכי טוב
שאי פעם מישהו הכיר אותי

שירים ביומטריים – משוררות נגד האח הגדול / תומר ליכטש

[הציירים הגדולים]
טביעת האצבע
של הציירים הגדולים
אלטה מייסטר
אפשר לראות איך
במסגרות יקרות על קירות
המוזיאון תלויות יצירות יקרות
איך ידם חלפה על הבד
במכחול, אם כי
רוב רובו של המלאי
האוסף
זבל, פשוט זבל
אבל פה ושם אפשר למצוא
משהו ששווה לשמור

[טלפורטציה]
אחת החידות שזימן הגורל לבני האדם
היא הטלפורטציה
"בים מי אפ, סקוטי"
התפוררות לחלקיקים
וזרם כללי שסוחב
את הכל מפה לשם
בתור איש טכני
מבחינה טכנית
הכל צריך להיות מסודר עד לרמת החלקיק
הכל צריך להיות מתוייק וניתן לשליפה מהירה
מבחינה טכנית
מבחינה בירוקרטית
חייב רישום מסודר
איבר איבר, חלקיק חלקיק
ובעליו
אחרת טלפורטציה אחת
באופן מדעי
יכולה להתערבב באחרת
ומבחינת הטלפורטציה
אמר לי מדען
זה רע
באופן כללי התשתית
לטלפורטציה אפשר לומר
היא מאגר ביומטרי
מסודר
ובשם הקידמה
יפה שעה אחת קודם

[אבחנה]
אני מעדיף שיקחו את טביעות אצבעותי
באמצעות מחשב ביומטרי
מאשר שילכלכו אותן בדיו הזול
בתחנת המשטרה ביפו

[עתיד כלכלי]
הרי בסוף יהיה מאגר ביומטרי
זה ברור
יהיה מאגר
והוא יהיה ביומטרי
וכולם יהיו רשומים
האצבע תתחבר למחשב
ובלחיצת יד נוכל
להעביר זה לזה
תעודות יושר
וכספים

[אני לא מבין]
אני לא מבין בשביל מה צריך מאגר ביומטרי
מי רוצה לשבת כל היום להסתכל על טביעות אצבעות
כמה גולשים יהיו לזה? מאה? מאתיים?
ומאיפה יבוא הכסף? מפרסומות? הון סיכון?
מה המודל הכלכלי? מישהו פה לא חשב עד הסוף
כן, אתה מדבר איתי על ביטחון אבל אני מדבר איתך על הוצאות
מסים, וגרוע מזה – עמלות. מישהו צריך ללכת ולמכור
לקצץ רגליים, כמו שאומרים, וללכת ולמכור
אבל מי יקנה? אוניברסיטה? בנגב?
מי יקנה מאגר כזה? מה יעשו עם מאגר כזה?
את מי מעניין כל היום להסתכל על טביעות אצבעות?
מה שכן אני יגיד לך מי שצריך באמת לחשוש מהמאגר הביומטרי
הם האנשים בלי טביעת אצבע או ללא אצבעות כלל
החשודים המיידיים: היתה להם יד בדבר

פושעת בכל / יעל פרידמן

אני פושעת בכל
היקר לי מילים,פרטיות, אהבה
אני פושעת בכל ואיש
אינו יודע
כמה אני
יודעת
יותר מידי.

(כל שנה קורה דבר מה מחריד) / מתי שמואלוף

כל שנה קורה דבר מה מחריד
זה לא את, זה לא אני
הסיוט חוזר, הסיוט מתכונן, האימה מבקיעה
חרכים, מבעד לגלויה של יפו
ודפי תלמוד בוערים מרוב תשוקה
להיקרא בחרבות
זה עוד יעבור
עיר חמר תכנס לתנור
ותבהיק.
כשתבוא לדבר עם מחשב / ערן הדס

כשתבוא לדבר עם מחשב
בוא כטפיל

אתה בא לרקוד עם מחשב
אינסטינקטיבית
אתה פוסע צעד קדימה
1. פסע צעד קדימה
כדי לבחון כמה צעדים קדימה יפסע מחשב
ומחשב מחשב צעדים קדימה
יותר מכפי שתוכל לדמיין
והנה מחשב לפניך, כה לפניך

ואתה פוסע צעד לאחור
2. פסע צעד לאחור
כי אינך יכול למחשב
אבל מחשב ממשיך לפנים
ומגדיל עליך את הפער

אתה בא לרקוד
ומגלה שאתה רץ
אינסטינקטיבית
לרדוף

כשתבוא לדבר עם מחשב
בוא כטפיל

3.הגעת ליעד
כרוז תשובה מס' 1 למשוררים זקנים (ע"ע אהרון שבתאי) / נעם פרתום
אהרון,
חבריי ואני מתכננים ומדרבנים זה את זה כבר שנים:
בוא נשרוף את הסנטר.
בוא נשרוף את קסטרו –
את פרוות השועל ומגפי הנחש
ואת הדוגמנית האנורקסית על הקטלוג, בפרסומות.
בוא נשרוף את מקדונלד'ס –
בשמן הקנולה המזוהם של ההמבורגרים
ובעזרת מאות אלפי שוורים זועמים
מאדמות המרעה שלהם ביערות הגשם,
ובעזרת מאות אלפי ילדים מזיעים
קוריאנים, טנזנים, קולומביאנים
ממפעלי הייצור.

בוא נשרוף את ריקושט –
את המשחות לשפשפות והגז המדמיע
את חסמי העורקים והרצועות לרובים
את המוכרים המורעלים שהיו בקרבי
ואת אטמי האוזניים הכתומים-זוהרים
נגד הבום בום בומים כשיורים.
בוא נשרוף את בנק לאומי,
את הכספומטים,
את השטרות החדשים של העשרים
שעשויים מחומר בלתי מתלקח,
נשרוף.

בוא נשרוף את בתי-הקפה –
את ארומה
את גרג
את ג'ו
את הסוכר הלבן והמלטיטול השקוף
את המונוסודיום גלוטומאט והקפאין והאספרטיים
הדיאט קולה, ספירת הקלוריות.
נכין בטטות בתנור ופנקייקים וסלט וחביתות-ענק
ויין אדום מהמכולת ב-14.90,
ונזמין חברים גם משאר הערים
ונאכל ונשיר ונשתה ונצחק.

בוא נשרוף את חנויות הספרים –
את
סטימצקי

ואת צומת-ספרים

ואת צומת-ספרים

ואת צומת-ספרים

נצית את הרשת בכל אחת משלוש הקומות

ובמקום נעמוד על ארגזים הפוכים

ונקרא שירה בקול בחוצות.

נעיף אותה לאוויר כמו אבקנים בשדות.

ועל תל האפר והחורבות,

בלהט הסנטר המתאכל, נעשה מסיבה.

נשמיע מוזיקת אלקטרו וטראש בסראוונד

נארגן הופעת רוק שבה כולם נגנים וכולם זמרים,

נערוך סעודות ומשתאות בלתי-נגמרים

נחלק טריליון ורדים בהירים, לכל העוברים.

את קבצני הרחוב נאסוף,

ואת ההומלסית הקבועה ליד האזן השלישית נרים,

נעשה לה מקלחת טובה וניתן לה צלחת

ונלביש אותה בפיג'מת פלנל עם ברבורים.
ואם חס וחלילה תאבד את ההכרה

כפי שבעבר כבר קרה גם קרה,

לא נחסוך ונזמין לה אמבולנס ב-600 שקלים.

ונאכל ונרקוד ונשתה ונשמח

והסנטר יבער, והסנטר ידעך

והסנטר יפיץ אור זהוב ורך

יעלה בלהבות את לב הכרך

ותוך כך גם ליבנו יתחמם ויפרח

ומעונג נצרח.
וכשיגידו שהשתגענו, אהרון,

כשיכתבו בעיתון שזה לא וודסטוק כאן,

אולי תזיז גם אתה את משמני הישבן מהספה בסלון,

תצא לחצר ותשאג בגאון

ואת עמודי הבניין תמוטט כמו שמשון.

בוא

בוא

בוא, נשרוף את הסנטר.

צאלה כץ ז"ל ויהושע סימון.

רוני הירש ויעל פרידמן.

איל בד, יהושע סימון ואנוכי

 

  ערן הדס, אקטיביסט שירה בגרילה תרבות: "הסתננתי למפגש של מאיר שטרית עם סטודנטים, ושאלתי אותו: האם במידה ומאגר הפיילוט ייפרץ בשנתיים הקרובות או שידלוף ממנו מידע, האם תתמוך בביטול המאגר הביומטרי. הוא התחמק וסרב לענות, והצקתי לו שלוש פעמים שהוא לא עונה. בסוף הוא ענה "זה היפותטי. שאלה הבאה".
·        "הפגנה בת"א: בוא נשרוף את הסנטר", מוריה בן ברק, 9.11.2009, NRG – תרבות.
·        טוויטר של עדנה אמברסון. המגזין של אקט לפט.
·        משוררות נגד האח הגדול, האתר של יודית שחר, בננות וגם באתר "רשימות".
·        המאגר הביומטרי – הזדמנות אחרונה לעצור אותו, האתר של שוקי גלילי, רשימות.
·        הערב: הפגנה של גרילה תרבות נגד החוק הביומטרי, ספי קרופסקי, קפטן אינטרנט – הארץ.
·        לאחר הפגנת השירה נגד החוק הביומטרי, אילנה ברודו, YNET.
·        כתבה עם הקראה של רוני הירש, יומן רשת ב'.
·        איזכור של האירוע בקול ישראל מפי מלאכי חזקיה.
·        על ביומטריקה ומשוררים, איתי חזקלי.
·        החוק הביו-מה?, דידי חנוך, מערכת וואלה.
·        מפגינים מפנים אצבע נגד ח"כ מאיר שטרית. אנשים ומחשבים, יוסי הטוני.
·        חדשות לוהטות, המלצות האינטרנט

טקס הפניית האצבעות – ה"נאום" מפעולת גרילה תרבות "המשוררות נגד האח הגדול"

 

 

קהל נכבד,
אני מבקש מכם להרים אתי אצבעות ולהפנות אותן אל האחים הגדולים.

אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להפנות אליך את האגודל, ולבקש שלפני שתלך לישון, תבקש מילדיך לחפש בגוגל: "מאגר משרד הפנים". תמצא שם כבר עכשיו את המאגר הנוכחי, שעדיין אין בו נתונים ביומטריים. מחר אתה עומד לאפשרלנתונים ביומטריים של מדינה שלמה לדלוף לרשת. גם לנתונים של ילדיך. אדוני רה"מ, עשה טובה, רק תחפשו בגוגל, אל תורידו את המאגר הביתה, זה עלול לסבך אותם בפלילים.

אדוני שר הפנים, אלי ישי, אליך אני מפנה את האצבע המורה. חרף מאבקך המרושע והתמוה בלגרש כמה אלפי מהגרי עבודה מארצות רחוקות ולהחליפם במספר זהה של מהגרי עבודה מאותן ארצות – חרף מאבקך זה, אנו בגרילה תרבות מכירים לך תודה על פעולות למען השכבות החלשות. חוק המאגר הביומטרי יפגע בשכבת החלשות. החוק ייצור רשימות שחורות, שבהן יוכלו לראות לאנשים כתמים בעברם שלהם או של בני משפחותיהם, וכך ייקשה על אנשים לצאת ממעגלים קשים. החוק ינציח את האליטות הקיימות ויפריע לשכבות החלשות להתקדם.

את האצבע המשולשת אנחנו מפנים אליך, השר היוזם ויו"ר ועדת המדע בכנסת, מאיר שטרית. אתה יכול לנסות לטעון שהמאגר לא ידלוף – הוא כבר דלף, בגרסתו הלא ביומטרית. אתה יכול לנסות לטעון שטכנולוגית אבטחת המידע של המאגר הקודם מיושנת ושל זו חדשה – אתה מכיר טכנולוגיה שלא מתיישנת? אתה יכול לנסות להתחמק ולעורר שאלות בקשר ללהיטות הבלתי-הגיונית שלך להעביר את החוק בהחבא, ואתה יכול גם להחזיר את ההצעה לועדה ולדון בה בצורה רצינית, שקולה, הגיונית – כפי שהדמוקרטיה מצפה מהצעת חוק, לא
במחטף.

אני מפנה את האצבע הרביעית, הקמיצה למגדל הפאר בו מתגורר שר הביטחון, מר אהוד ברק. השר ברק, הייתי מסביר לך על הסכנות הצפויות לכל ישראלי בחו"ל כשארגון טרור יכול לזהות באמצעים ביתיים את פניו ולירות בו. הייתי מסביר לך שאם המאגר יגיע לידיים סוריות, לדוגמא, לא יוכלו להיות סוכני מוסד בסוריה, כי ידעו שיש להם טביעות אצבע של ישראלים. יכולתי להסביר לך עוד הרבה, השר ברק, אבל ממך – באמת שכבר אין לנו ציפיות.

יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, עו"ד שמעון מזרחי, אליך אני מפנה את הזרת. הסוד הכמוס ביותר בישראל דלף החוצה, פרשת מוני פנאן. איך אני יודע שהוא הסוד השמור ביותר במדינה? מפני שלדבריך, אתה לא ידעת עליו. ואם הסוד השמור והכמוס הזה התגלה, אם סודות בטחוניים בנוגע למדיניות הגרעין דלפו, מה הסיכוי שהמאגר לא ידלוף? עו"ד מזרחי, אתה הרי יכול להזיז כאן הכול בזרת, דבר איתם, תסביר להם. שמעון מזרחי, תתקשר כבר.

החוק הזה הוא פרס לטרור, אבל חמור מכך, הוא מתקפת טרור בעצם קיומו: הוא מטיל עלינו אימה. ממצב שבו כל אדם הוא חף-מפשע עד שהוכח אחרת, הוא הופך כל אזרחית ואזרח לחשודים. וכשכולם חשודים, השר ישי, יש חשודים יותר ויש חשודים פחות

אני רוצה להודות לכל מי שהגיע הערב, לשי קסירר ולפעילי המאגר, לכל המשוררות והמשוררים, לחברי גרילת תרבות, לאלפאגיקס, ליוזמת הארוע ענת זכריה וכל מי שסייע. הערב אנחנו מנצחים בקרב אחד בתוך מערכה מתמשכת על הגדרת אופיה של החברה הישראלית. ניצחנו כי גרמנו בשבוע האחרון לאלפי אנשים להתעמק בפרטי החוק הפולשני, בניגוד לרצון הממשלה להעביר אותו בהחבא, כמו גנבים. גם אם החוק הזה יעבור, המאבק לא יסתיים, ונילחם בו באמצעות כלים משפטיים ובאמצעות חקיקת-נגד. כוחנו באחדותנו, בסולידריות שנחלוק עם מאבקים אחרים. ציונות היא לא בניית נדל"ן יהודי, היא בניין חברה ישראלית, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים כאן הערב.

משוררות ומשוררים יקרים, אם ניתן להם את האצבע, הם ירצו לקחת לנו את כל היד, בואו נקרא יחד שירה שתושיט להם את האצבע המשולשת.

***

משוררות הניצחון, לכן הברכה!

 

אתמול נפל דבר בישראל, וחוק המאגר הביומטרי לא עלה להצבעה, והפעם לא מטעמים טכניים. הפעם היה זה בשל לחץ ציבורי והתנגדות של חברי-כנסת, הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה, אחרי שהצפי היה שהחוק יעבור ביום שני שעבר עם רוב גורף הן בקואליציה והן באופוזיציה. הפעם בחר ראש-הממשלה למנות ועדה שתבדוק את הבעיות בחוק, ורק לאחריה הוא ישוב להצבעה, אולי ללא סעיף המאגר הנורא, ואולי עם שינויים בו. זהו ניצחון אדיר בקרב שהוא רק חלק ממערכה ארוכה ומתישה, אבל זהו ניצחון מובהק, ולשירה הישראלית ולכם/ן חלק בלתי-מבוטל בו.
משוררות ומשוררים חייבים להתלהב מן העניין: קריאת שירה החלה אפקט פרפר שהביא בסופו של דבר לדחיית חוק! השירה השפיעה על המציאות! השירה העברית זכתה לערך על-אסתטי!

גרילה תרבות מודה לכם/ן על כי נטלתם/ן חלק במאמץ המשותף, ועל כי תמכתם/ן בנו. היינו אמנם בורג קטן במכונה, אבל בורג קריטי, שבלעדיו המכונה לא הייתה עובדת. אם למי מכם/ן נגרמו תחושות אי-נוחות מאיזושהי סיבה, אנחנו מתנצלים, ואני חושב שאתם/ן יודעים/ות שלקחנו לתשומת לבנו (ועמוק לתוך נשמתנו) את העניינים. אנחנו תנועת גרילה צעירה ולומדת.

הפעילים היקרים נגד חוק המאגר הביומטרי הם המנצחים האמיתיים בקרב הזה, ואנחנו היינו רק כלי שרת בידיהם, אבל אני בטוח (ויודע, קראו-נא מטה) שעזרתנו הייתה אדירה עבורם.

 

 

מאחורי הקלעים בהפגנת שירה

אנו רוצים לחלוק עמכם/ן איך נראו הדברים מנקודת המבט שלנו מרגע ההפגנה ועד אתמול. שי קסירר, שותפנו למאבק ולהפגנה ממטה המאבק בחוק הביומטרי, כתב לנו לאחר ההפגנה, אך לפני שסיפרנו לו על החשיפה ברדיו: " אני מבין שבאופן כללי אנשים לא מבינים את החשיבות של שימוש באמנות למאבק פוליטי. אבל מבחינתנו האירוע היה הצלחה". הוא סיפר על כך שהתקשורת התעלמה מהמאבק דווקא בזמן הקריטי ביותר כי: "אין שום דבר חדש במאבק" אך ציין את הצלחתנו המרשימה בתקשורת." בכל מקרה זה עזר לנו הבוקר בפגישות הפעילות – כולן/ם היו במצב רוח טוב אחרי אתמול, והיו חדורי אנרגיה להמשיך"

בניגוד להפגנות קודמות הפעם הגיעו עשרות (!) פעילות ופעילים ובהחלט הרגשנו את שיתוף הפעולה הרוחני והמעשי במאבק. דווקא באמצעי התקשורת, מצאנו א/נשים עם כבוד לשירה. גורם תקשורת מרכזי ברדיו פנה אלינו והודה לגרילה תרבות על ש: "הערנו את התקשורת בזמן שהממשלה ניסתה להרדים אותה". אם קראתם/ן עיתונים ביום ראשון שעבר, לא הייתם יכולים/ות למצוא אזכור לכך שהחוק היה אמור לעבור למחרת (ורק סיבות טכניות כמו נסיעת רה"מ לחו"ל ונושא פיצול סמכויות היועמ"ש מנעו זאת). לעומת זאת, ביום ראשון האחרון, בשער של "ידיעות אחרונות" הופיעה כותרת-ענק בנושא: "חשופים" בויינט בנו תיק שלם סביב הנושא, וברדיו יומני הבוקר פמפמו חזק את הסכנות.  ערן היה בבאר-שבע ובערד ביום ראשון, ואנשים שפגשו אותו שם שמעו לראשונה באותו יום על החוק, וכבר התנגדו לו נחרצות. ואז גם הגיעה הטלוויזיה.

לצד עיתונאים שרצו רק למלא את האתר הכושל בו הם עובדים בכותרות צהובות, פניות שלנו לתקשורת נתקלו במסירות ובנחישות יוצאות-דופן. כל מערכת החדשות של רשת ב' נרתמה לעזרתנו, הם שלחו שני כתבים, שני רכזי מערכת שמו אותנו על סדר היום, קיבלנו כתבה אוהדת ביומן הבוקר, בצורה מאוזנת ביותר ואזכורים במהדורות החדשות. כשהתחוור לערן, למגינת לבו, שהוא יאלץ לשאת נאום במקום לקרוא שיר בהפגנה, הוא מיהר לצלצל לאנשי רשת ב', ועורך החדשות שלהם הוא זה שתרם את נימוק מיליון הדולר: "סוכני המוסד ייחשפו". גם ב"הארץ" זכינו למאמץ יוצא-דופן של הכתב ספי קרופסקי, שכמעט השחיל כתבה לעיתון המודפס, לאחר מכן כתב כתבה לחדשות אתר הארץ שהופיעה ונערכה החוצה, אך הוא לא ויתר והכניס אותנו לדף הראשי של אתר הארץ דרך "קפטן אינטרנט"

מיד לאחר ההפגנה, פנתה ענת רוזיליו ממטה המאבק לכלי התקשורת עם הנאום ועם שירים מהארוע. במקביל, תחקירן של ערוץ 2 כבר שם אותי על הכוונת, ולא הרבה אחר-כך אמרה לנו דמות בכירה בחדשות ערוץ 2 משפט שלעולם לא נשכח:  "הסתדר לכם, ההצבעה נקבעה בדיוק בעליה של "האח הגדול""

ביום שלישי שעבר קיבלנו הן מן התקשורת, והן מפעילי המאגר, אינדיקציות שחברים רבים בליכוד שמעו את המשוררת והעורכת רוני הירש קוראת שירה ביומן הבוקר, קראו את "נאום טקס האצבעות"  וינסו לשנות את גזר-הדין בישיבת סיעת הליכוד ביום ההצבעה. בני בגין הודיע שהוא חייב להתעמק בנושא, גדעון סער הצהיר דבר-מה דומה, ובוגי יעלון דיבר על הנושא עם סטודנטים בטכניון. יומיים לאחר ההפגנה כבר ערן שלח לשאר חברי/ות גרילה מייל שאומר שלפי והבשורות אנחנו צפויים לנצח. משם ואילך, כבר כולם דיברו על זה.

לסיכום, תודה רבה, עשינו הסטוריה קטנה! בואו נמשיך!

תודה מיוחדת לענת זכריה, יוזמת הארוע, ולשי קסירר וליהונתן קלינגר, פעילים בולטים שנעזרו בנו ונעזרנו בהם והם אדריכלי הניצחון בקרב, וכולי תקוה שגם במערכה כולה.

מתי, צ'יקי וערן

gerila.co.il


 

הכיוון מזרח 15 "ציור ללא קיר: קומיקס חברתי ופוליטי"

עידו שמי, סימון טריטוריה, אפיזודה ראשונה בישראבילי, 2007
עידו שמי, סימון טריטוריה, אפיזודה ראשונה בישראבילי, 2007
להזמנת כתב העת: 03-5224906
אימייל: alekedem@017.net.il
כתובת האתר: www.bimatkedem.co.il

סטימצקי – הזמנה

Contact for more information:  972-3-5224906

alekedem@017.net.il

www.bimatkedem.co.il

בשורה משמחת! אזלה המהדורה הראשונה של הכיוון מזרח 15 ובימים אלו אנו מדפיסים מהדורה שניה!

תוכן הכיוון מזרח 15 – ציור ללא קיר – קומיקס חברתי ופוליטי

 

3    מיש המסך הכחול 2007

4    עדי סנד קופסון חמוש אלנבי תל־אביב 2007; הפוסטר על הקיר – אמיתי סנדי

5    תוכן עניינים

6    עדי קפלן ושחר כרמל Objet Trouvé 2007

16  אנגלמאיר הבלדה על אבא של גרישה 2000

20  יצחק גורמאזנו גורן לורד המעברה 2007

24  יובל כספי אגדות אחוזת בית – הקרב על הועד 2007

26  Inspire Collective Project "Your Words Here" 2007

28  תמיר צדוק מתוך סדרת הצילומיםבורקס פילמסטילס 2007-2004

32  עידו שמי ישראבילי 2007 / רגלי ישראבילי 2007

34  אילנה זפרן סעיף 19 2007

37  דולה יבנה ללא כותרת 2006 וגם ללא כותרת 2006

38  Dripping Klone Klone 2005

39  תמיר שפר רחובות העיר 2007

43  פראנץ פנון מתוך ספר עור שחור מסֵכות לבנות

45  מתי שמואלוף ובת־שחר גורפינקל בפתח מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל

48  דני פילק מאמר הפוליטיקה של תרבות עממית: הקומיקס כמשל

55  יובל בן־עמי מאמר למה לצרפתים אסור להיות ארנבות: הריחוק והמידיות ככלי בקומיקס עכשווי

62  רפאל אהרון רשימה המסמר של הפטיש: על המהפכה של עיתון "הפטיש"

64  אורלי ר' רחימיאן ביקורת ספרות "סקס והעיר הגדולה" נוסח איראן  

על ספרה של מרג'אן סטראפי "רִקמות"

70 דליה מרקוביץ' ביקורת אמנות קומיקס אפריקאי, אפריקה בקומיקס: רשמים מן הביאנאלה לאמנות, ונציה 2007

75  נטע בלאט־שורק שיר יום הכביסה של סבתא ואסינה

76  עינת אלוני סיפור רק שנינו

83  יואב חייק שיר הגירה

84  שבא סלהוב שיר מזרח

86  שירה סתיו שיר וגם אני הייתי

87  יעל ברדה שיר אי הקטמונים

88  סמי ברדוגו סיפור נשים ערביות

98  אמיר מנשהוף שיר אחות גדולה

99 סמי שלום שטרית שיר ציור ללא קיר קאסידה למחמוד דרוויש

103  יהונתן סואן ביקורת ספרות ארץ אוכלת רוצחיה: על החומוס כמשאב האחרוּת על ספרו של דרור בורשטיין "הרוצחים"

 

יצירות נוספות (לפי סדר הופעתן):

עידו שמי סימון טריטוריה, אפיזודה ראשונה בישראבילי, 2007 (עטיפה קדמית); גולם נהיה בוס!, 2004 (עטיפה אחורית); גיא מורדמתוך זיכרונות 2006 (61); דודו גבעהסדר העולמי החדש 1991 (62);
Adapted Promises Klone 2005 (73); אורית עריף כמה שאני יותר רחוקה אני יותר קרובה אל סבתא ואסינה שלי 2008 (74); נינו How can I miss you if you never go away 2007 (79);
Know Hope At the end of the line 2007 (99); יובל כספי מכסח הפרסומות 2007 (104); רועי רוזן טומי, הפצצה האטומית 2004 (107)

עורך ראשי: יצחק גורמזאנו גורן
עורכי כתב-העת: מתי שמואלוף, בת-שחר גורפינקל
הפקה: בת-שחר גורפינקל
עיצוב: שירי עצמון
דפוס: מאירי

הגיליון יוצא לאור בחסות מנהל התרבות, משרד המדע התרבות והספורט, הקרן החדשה לישראל, עיריית תל-אביב וקבוצת אוטו תקשורת למידע מוטורי

ביקורות, איזכורים, התייחסויות:

1. אז בסוף יצא שכן הייתי בארץ למסיבה של הכיוון מזרח 15, אמיתי סנדי, 24.02.2008

2. הברווזים השחורים, ציפה קמפינסקי, 7 לילות – ידיעות אחרונות, יום שישי, כ"ח באדר, 4.04.2008, עמוד 22.

3. הכיוון מזרח -הקומיקס, אלי אשד, רשימות, 08.04.2008.

4. מהדורה שנייה לקומיקס הפוליטי בחוברת "הכיוון מזרח", מאשה צור גלוזמן, אתר "מעריב", 15.6.2008.

5. הכיוון למעלה, כרמית ספיר-ויץ, תרבות מעריב, 20.6.2008, עמוד 28.

6. קומיקס: המהפכה השקטה, יובל כספי, 2.11.2008, YNET ספרים

7. מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל, כתב העת היסטוריה ותיאוריה, בצלאל, חורף 2010.

אירועים:

  1. השקת הכיוון מזרח 15, במוזיאון הישראלי לקומיקס ולקריקטורה, 22.8.2008 (בעמוד הבא).
  2. שלוש נשים וקומיקס, גלריה ברבור, ירושלים, 28.5.2008.
  3. כשסופרמן, פרספוליס וג'ו סאקו נפגשים עם המיני ג'חנונס של דולה יבנה ועם רחובות העיר של תמיר שפר, 16.6.2008.
  4. הצגת כתב העת בכנס: בין האישי לפוליטי: קומיקס וקריקטורה מכאן. הכנס השנתי החמישי של המחלקה
    להיסטוריה ותיאוריה, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. יום ראשון ה-21 בדצמבר 2008.

אירוע השקת הכיוון מזרח 15

הכיוון מזרח 15 ציור ללא קיר: קומיקס חברתי-פוליטי / 2007, כתב-עת לתרבות וספרות

על העטיפה: עידו שמי סימון טריטוריה, אפיזורה ראשונה בישראבילי 2007

בימת קדם והמוזיאון לקומיקס ולקריקטורה מזמינים/ות אתכם/ן להשקת כתב העת "הכיוון מזרח" – ציור ללא קיר -קומיקס חברתי ופוליטי

דברי פתיחה:
מתי שמואלוף ובת-שחר גורפינקל – עורכי כתב-העת
גלית גאון – מנהלת המוזיאון

DJ Natalie B. דיסקו מגראב
(מוזיקת פופ, דאנס ערבי, ראיי, צפון אפריקה והמזרח התיכון)

במהלך האירוע יחתמו היוצרות/ים על יצירתן/ם ב"הכיוון מזרח"
כתב-העת ויצירות האמניות/ים יימכרו בחנות המוזיאון

יוגש כיבוד קל

האירוע יתקיים ביום שישי ה-22.2.08 בשעה 12:30 (שתים עשרה וחצי)
במוזיאון הישראלי לקומיקס ולקריקטורה
רחו' ויצמן 61 חולון.

משתתפי/ות הכיוון מזרח – גיליון מס' 15 – "ציור ללא קיר" – קומיקס חברתי ופוליטי

קומיקס: עידו שמי, מיש, עדי קפלן ושחר קפלן, אנגלמאיר, יובל כספי, דולה יבנה, יצחק גורמזאנו גורן, תמיר שפר, תמיר צדוק, אורית עריף ואילנה זפרן
גראפיטי: עדי סנד, Inspire Collective, Know Hope, Klone

מאמרים על קומיקס: מתי שמואלוף ובת-שחר גורפינקל מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל; ד"ר דני פילק הפוליטיקה של תרבות עממית; דליה מרקוביץ' קומיקס אפריקאי, אפריקה בקומיקס; אורלי ר' רחימיאן "סקס והעיר הגדולה" נוסח איראן – על ספרה של מרג'אן סטראפי "רִקמות"; יובל בן-עמי למה לצרפתים אסור להיות ארנבות; רפאל אהרון המסמר של הפטיש: על המהפכה של עיתון "הפטיש"
ביקורת ספרות: יהונתן סואן ארץ אוכלת רוצחיה: על חומוס כמשאב האחרוּת – על ספרו של דרור בורשטיין "הרוצחים"
שירה: שבא סלהוב, שירה סתיו, אמרי מנשהוף, סמי שלום שטרית, נטע בלאט-שורק, יואב חקק
ספרות: עינת אלוני, סמי ברדוגו

משמאל לימין: בת שחר גורפינקל ומתי שמואלוף. צילום: אורה לב רון, המוזיאון לקומיקס וקריקטורה בחולון, 22.2.2008

חמש רשימות על סלון מזל חיפה

 כל זכויות לצילום שייכות ליאיר גיל, הרישומים לדורון עופר
סוג של התחלה

את סלון מזל תל-אביב הכרתי בזכות פעילותם של רדיקלים מזרחים, שיצאו מתוך השיח המזרחי החדש ומתוך פעילות קבוצות של אנרכיסטים נגד הגדר שאתם יצא לי להפגין. אהבתי את הרעיון שקיימת חנות שמחזיקה ספרים כמו של אלה שוחט, סמי שלום שיטרית וד"ר סבירסקי, קלטות וידאו של מלקולם איקס, עורכת הרצאות ואפשר לשבת בה ולשתות קפה בניסיון לשנות את התודעה. יום אחד בעודי מתארח ומארח חברים הגיעה אלי השמועה שסלון מזל עומד להיפתח גם בחיפה. לא עברו ימים רבים ומצאתי את עצמי כחלק מהפעילים שמנסים ליצור מרחב לאלטרנטיבה בחיפה. הכול התחיל כשקרן "שוקראן" החליטה להעניק סכום לא מבוטל לפתיחת האינפו שופ בחיפה. נציגת הקרן הגיעה כמו מלאכית וחילקה לנו עצות כיצד עלינו לנהל את המקום. הימים הראשונים היו קשים, אבל מלאי הבטחה. חיפה כולה נעמדה על רגליה. מאות אלפי אנשים נופפו ברחובות. מסוקים הועלו לאוויר. יהודים, נוצרים, מוסלמים, טהיאטים, ואינדיאנים, אפרו-אמריקאים ובדווים שלחו ברכות לבביות לאירוע. סתם. כמה פעילים מכל הקבוצות האקטיביסטיות בשיתוף פעולה פלסטיני, מזרחי, אשכנזי ורוסי בחיפה ועוד כמה אנשים רגילים ללא מטרה

אידיאולוגית לשינוי הסדר יום הפוליטי ניגשו למלאכה – להקים את סלון מזל חיפה.

סלון מזל ת"אהפגישה הראשונה

הפגישה הראשונה הייתה מלאת משתתפים: הגיעו אקטיביסטים מהקשת הדמוקרטית המזרחית, ממגמה ירוקה, מאישה לאישה, מארגון אחותי, מהקמפוס לא שותק, מהאנרכיסטים החיפאים, מתעאיוש ומעוד כמה ארגונים שאינני עדיין מכיר את שמם אבל הם פועלים מבלי שאצטרך להכיר אותם. לפגישה גם הגיעו המון אנשים המחויבים לשינוי הסדר החברתי העולמי, אבל גם לשינוי הסדר החברתי המקומי ובמיוחד זה של שכונת הדר בעיר חיפה בה נערך המפגש. נינה ואייל ניהלו את המפגש וסיפרו לנו על המקום שהם חושבים לשכור לשם פתיחת האינפו שופ, על הסלון של מזל בתל-אביב, על העיר חיפה, על הצרכים של ההקמה ועל הרעיון הכולל כשהוא מפורט עד לכדי שיטות עבודה, שלא יביישו את בית ספר למינהל עסקים אנרכיסטיים באוניברסיטת ת"א. כולם ישבו בדומייה ולא נכנסו אחד לדברי השני, השקט נחתך על ידי גרגירי אבק דקיקים שנפלו מהתקרה והתפלאתי כיצד האחווה הסטליניסטית הזאת עבדה; ובכן, כשהתעוררתי הבנתי שטעות מרה הייתה בידי וקולות של רעש, המולה והתרגשות גואה שטפו את המקום ואת האנשים. רעיונות נשלפו ונזרקו, הצעות לשמות, לוועדות, לרעיונות; כל אדם הציג את עצמו, עם כל תארי המלוכה שלו והציע שורה של שינויים מפליגים לשינוי השכונה ומצב העניינים בגואטמלה. בסיום הערב המרתק והמדהים חולקנו לועדות פעילות: אני ניסיתי להתברג לועדת הספרייה כי אהבתי את הרעיון שהספרייה תנוהל לפי דמיונם של חברי ועדת הספרייה. כמובן שהילך בראשי הרעיון שהספריה כולה תהיה פלסטינית/מזרחית, כדי שיבינו תושבי חיפה את הדיכוי, כי עד רגע זה של שתי הקבוצות הללו תחת המשטר הציוני, אבל אז הבנתי שיש עוד כמה חברים בועדה שחשבו גם על חלב סויה ועל גלובליזציה ועל משהו קטן ופשוט כמו פניה לשכבות העממיות בחיפה ולנסות לראות מה מענין אותם ולא רק מה מענין את אחד מהאידיאולוגים הפחות חשובים של המהפכה הבאה. לאחר שנרשמנו לועדות, ניסינו לברר מי יכול לעשות מה בסלון של מזל, והחלטנו שבפעם הבאה יביא כל משתתף את הרעיונות שלו לפגישה הכללית ולועדת תכנים. לסיום רשמו כל המשתתפים את כל כתובות האי-מייל והטלפונים ויצאנו אל אוויר חיפה בשכונת הדר. משם קבוצת האנשים התפזרה חזרה למציאות שלה, חלק לריקנות וחידלון וחלק לעשייה, חלק לאהבה וחלק לבדידות. העיר חיפה לא יכלה להירדם באותה עת, בשל הרעיון שאנשים יתנדבו לעולם טוב יותר בתוך שכונת הדר הנוראה.

ועדת התכנים

הדרך אל ועדת התכנים הראשונה הייתה שקטה, מאחר ובנווה שאנן , כמו ברוב שכונותיה הצפוניות של חיפה, הפשע מתרחש רק מאחורי דלתיים סגורות וסחר הנשים לא זועק את צעקותיו ברחוב הפתוח. הגעתי באיחור וכשנכנסתי בדלת הבית של עזרא שמעתי את הדי הויכוח הנוקב שעסק בשאלה באילו שפות יהיו הספרים בספריית סלון מזל חיפה שיכלול גם בית קפה, חנות ומרחב פעילות פתוח ואיזה משקל יהיה לכל שפה. ניסיתי לומר שספרים צריכים להיות בשפת האידיאולוגיה הפרטית שלי, אבל כולם חייכו ואמרו שעל זה כבר חשבו וסיפרו לי שנבחר מספרם המדויק של הספרים אשר ייקנו מכל שפה ושפה.  העובדה שהשפה האנגלית קיבלה את האחוז הנמוך ביותר, גרמה לאחד האנרכיסטים שמחה ועצב באותה מידה, לטענתו: מצד אחד, ארצות הברית הינה הבעיה שממנה צמחו כל ארגוני הטרור – אך מצד שני שם יש את רבים מהספרים החשובים למאבק זה. לאור זאת הוא לא הצליח לישון באותו לילה, אלא פתח בקבוק של יין והתחיל להתווכח איתי האם צריך להצביע או לא להצביע בדמוקרטיות המערביות (בעקבות הדיון הלילי שערכנו, רשמתי את הרשימה הבאה שמיקמתי בהערות הסיום). בפגישה השניה של ועדת התכנים נדונו השאלות איך להשיג ולמכור את הספרים, איך להשאיל את הספרים ועוד שאלות חשובות. לפגישה הגיע גם הגיע נציג הוצאת "פרדס" – הוצאה חיפאית אלטרנטיבית שמחויבת לשינוי חברתי/כלכלי/פוליטי במדינה – שעשה לנו סדר בראש והסביר איך צריך סלון מזל חיפה לפעול. ועדת התכנים הפכה להיות ועדת אקטיבית ושמחתי לקבל ממנה את הרשימה הבאה שהראתה לי שאכן הדיון שלנו לא היה לשווא ולא לחינם פספסתי את הסרט של ג'וליאנו מר שהוצג בסינמטק חיפה באותו הערב.

משמאל לימין, שי כהן ודויד מרחב, בסדנא על גזענות שהעברתי בסלון מזל חיפה, 2004. רישום כשרוני ומצחיק: דורון עופר  ***
משמאל לימין, שי כהן ודויד מרחב, בסדנא על גזענות שהעברתי בסלון מזל חיפה, 2004. רישום כשרוני ומצחיק: דורון עופר

השם

מאחורי השם של סלון מזל חיפה ניטשו מריבות רבות ועזות שעד יום זה עדיין לא נפתרו. סלון מזל תל-אביב קם לראשונה ברחוב מונטיפיורי לפני שהוא עבר לרחוב קינג ג'ורג, היכן שהיה סלון מזל המקורי: מספרה מזרחית מקומית. למען האמת, ברגע הראשון ששמעתי את השם סלון מזל תל אביב וראיתי מרחוק את המנהל האשכנזי שלה, חשבתי שזו בדיחה על חשבון המזרחים, אבל ככל שלמדתי להכיר את הפעילות ואת האכפתיות של סלון מזל מהטקסטים והפעילות המזרחית, במסגרת התודעה הרב תרבותית ולא התודעה העדתית, הבנתי שאין כאן שום בדיחה אלא סתם התחכמות ירחמיאלית. לאחר שהוחלט על שכירת בית מרקחת פבזנר שממוקם ליד התיאטרון העירוני בחיפה בשכונת הדר, החליטו חלק מהפעילים שהמקום צריך להיקרא, כמו בסלון מזל תל-אביב, על שם העסק הקודם (יענו "מרקחת פבזנר"); אבל דמויות מזרחיות, ביניהן הכותב, לא הסכימו עם הדבר וחשבו שאין צורך בשם שצועק אליטיזם ושמרנות ואשכנזיות. המאבק לא הסתיים. פעילים תל-אביביים במעגל הארצי החלו להתנשא ולעקוץ בכל ביקור שלנו, החיפאים והעלו את הרעיון שנשתמש בשם "סלון מזל" כאילו הם אלוהים ואנחנו הסגנים הסוררים שלהם; מצד שני אנשים בקבוצה לא רצו ש"סלון מזל" יהפוך למותג ויהפוך לרשת קפיטליסטית. פעילים במעגל העממי רצו להגיע אל העם ולא לפנות אליו בלשון גבוהה, פעילים עם רעיונות אחרים חשבו על רעיונות אחרים והאש עודנה בוערת והמדורה עודנה רוחשת, ויש המון פעילות סביב הנושא.

מתי שמואלוף. רישום: דורון עופר, 2004
מתי שמואלוף. רישום: דורון עופר, 2004

בית קפה – כן או לא

במהלך אחת הפגישות עלה נושא מאוד חשוב לדיון והוא שאלת בית הקפה. בסלון מזל תל אביב ישנו בית קפה שמנוהל על ידי נילי והוא חיצוני ומהווה מקום בילוי והחלפת דעות פוליטיות ואזרחיות בין המשתתפים. בסלון מזל חיפה חשבו כמה מהסטליניסטים, הלניניסטיים והטרוצקיסטים שהנה הם יכולים לשכוח לרגע את מיקומם החברתי הנוח, ללבוש זהות סובייטית/מרקסיסטית מדומיינת ולדרוש שלא יהיה בית קפה בתשלום בסלון מזל חיפה. אכן הרעיון היה מעניין והדיון שהתעורר אחר כך היה עוד יותר מעניין ונהניתי לראות איך כל אחד ניסה לבנות אידיאולוגיה סביב דעותיו כיאה לכל ארגון קטן, שקודם כל בחש בפוליטיקה המקומית שלו, לפני שהוא התמודד עם השחקנים הגדולים וגם כחלק מהעצמת חבריו וניסיון ליצור אינטלקט לפעולה. אני מודה ומתוודה שניסיתי למנוע את מימוש הרעיון הזה מכיוון שחשבתי שבית קפה יכול להיות רעיון נחמד: מקום שייתן לנו קפה בזמן המפגשים וימשוך עוד ועוד כבשים תמימות למפעל המיסיונרי החשוב הזה של הפצת ידע חברתי בשכונת הדר. חשוב לציין ששכונת הדר הינה שכונה מוכת עזובה בגלל יחסה הקר של עיריית חיפה האכזרית שהשילה את כנפי המלאכים שלה והחליטה לבדוק את האוכלוסייה כמו שאלוהים בדק את איוב. כמובן שהשכונה נכשלה עד שסלון מזל החליט להגיח כמו בודהא בפרברי ניו יורק. ובכן הויכוח לא הסתיים וראש העיר היה צריך להתערב בדיון שהביא לכך שמכבי חיפה הפסיקה את משחקי הכדורגל שלה וקהל האוהדים שר שירים בעד ונגד. בסוף אכן הוחלט לתת לאחת מהאקטיביסטיות לעשות בית קפה כדי לאפשר למכבי חיפה להמשיך להריץ את שחקניה לאליפות ולגביע.

המאמר התפרסם לראשונה במגזין במה ב-2004