תגית: שבא סלהוב

מלוא מובן האופק: על הספר לשבא סלהוב "מסות על אמנות ויהדות"

    שבא סלהוב: מסות על אמנות ויהדות, רסלינג  ,246 עמ' בין השנים 2006 ל-2008 ערכתי ביחד עם בת שחר גורפינקל את כתב העת 'הכיוון מזרח'. בכל גיליון ניתן דגש על אמנות פלסטית. ובכל זאת שמנו לב שהביקורת לא התייחסה … להמשיך לקרוא

| עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מדרש תורת החיתוכים לשבא סלהוב

  שבא סלהוב, תורת החיתוכים, 2011.   השיר של שבא סלהוב, עומד על קצה האירוניה, שבין מבט פוסט קטסטרופאלי בדיבור עם ציון, לבין האיום האפוקליפטי שהכתיבה מתאיינת. אנו מביטים על גודש של איומים, איומים שציון תוחרב מתוכה ומבחוצה לה, והאיום … להמשיך לקרוא

| עם התגים | כתיבת תגובה

וזה מה ש'ערס פואטיקה' עשתה. הבעיה שלהם נהפכת לבעיה של כולם"

הם לא חוששים להבליט את התרבות המזרחית, הם לא פוחדים שיקראו להם "ערסים" והם לא מחכים לאישור מהממסד הספרותי. איך הצליחה "ערס פואטיקה" להתסיס את עולם השירה בארץ ולמשוך קהל רב לאירועים שלה? (אלי אליהו בכתבה חדשה) להמשיך לקרוא

| עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , | 3 תגובות

נקרענו אליךְ : עיון בשיר של יעקב ביטון

בספר שיריו השני יעקב ביטון יוצר מתיזציה של סמליו. זאת שפה של מיתוס, אך בכדי להבין את המרחב המיתי, עלינו לחזור שוב הן להיסטוריה הנוצרית והן ליהודית, ולמקם את הסמל בתוך הזמן. מתוך השיר המשווה בין האדם והעורב והמשפחתי, אני מבקש לצאת למסע ברחבי הזמן, בכדי לפרוץ את גבולות המיתוס ולהחזיר אותו לידינו. נגלה בשיר סמל נוצרי לדיון עם המוות, כטישטוש גבולות של מודרניות, אך בתוך מראה מורכב יותר נמצא גם התכתבות עם הקריעה היהודית המזרחית וקפיצה אל מעמקי הטראומה כשהיא בתהליך מתמיד של מיתיזציה פואטית ומבקשת לסמן שחוּרות ותהליכי הגירה מורכבים. להמשיך לקרוא

| עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

המסע שלי לשירה המזרחית

זהו ספר ראשון מסוגו, המבקש להתחקות אחר עקרונות הפואטיקה של השירה המזרחית. במקום המושגים השגורים "זהות" "הגירה", "מחאה", הוא מציע פרספקטיבה חדשנית והגדרה חדשה לשירה המזרחית, כשירה שממוקמת "בין לבין": בין קוי הדיכוטומיה המגדירים יהודים וערבים, שמאל וימין, עשירים ועניים, נשים וגברים – על קוי התפר של ההוויה הישראלית המורכבת ורבת הפנים. להמשיך לקרוא

| עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

בשולי הקיר הלבן ובמרכזו: "תבין ת' מקום ממנו באתי"

רבים מן הכללים הנהוגים במגרש – בשדה האמנות – אינם גלויים מראש למשתתפים ומכאן שציות לכללים אלה הוא תוצאה של הפנמה, תוך כדי משחק, של אותם כללים. "חוש למשחק" (הההאביטוס במושגיו של בורדייה) המאפשר לשחקן להכיר את הכללים די הצורך כדי לקחת חלק במשחק. צורת היכרות זו כוללת הפנמה של הכללים וגם של מעמדם ככללים בלתי מפורשים[2] מה עושה את המוזיאון למוזיאון? האם זו המדינה שמכריזה על היוקרה של המוזיאון? האם אלו הם קובעי (יצרני) הטעם, אשר באים למוזיאון ומעבירים (מקיר לקיר) את החותם מאמן לאמן? האם יש דרך בה מוזיאון צריך להיראות? האם ישנה "תרבות" שאמורה להיות "התרבות" של המוזיאון? האם הקיר (האירופוצנטרי) הלבן הוא זה שעומד במרכז "תרבות" המוזיאון בישראל? המיצב של אלי פטל מצליח לענות על חלק מהשאלות באמצעות יצירה בשלה ומקיפה.[3] להמשיך לקרוא

| עם התגים , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

מה יש לך אסתר מאת שבא סלהוב

רומאן המאתגר בשפה הפיוטית ובריאליזם הנוקב שלו את גבולות הפרוזה בישראל. הן בשל התמה שלו – התמודדות של אסתר כאישה וכמזרחית וכנצר למשפחה טריפולטאית. והן בשל הצורה – השפה הפיוטית האקספרסיבית החדה והמדוייקת. אין עוד סופרת מזרחית מהדור של שבא סלהוב שהגיעה לשיאים ספרותיים שכאלו. להמשיך לקרוא

| עם התגים , , , | כתיבת תגובה