חולה את נתן, כנגד כל הסיכויים

95a78f3015bd19286b33c65657114fc4_XLאני רוצה להמליץ בחום לב על הסרט "חולה את נתן" של רובי אלמליח (לאחרונה רובי ורונן עמר היו אחראים על הסרט הדוקומנטרי על ארץ חדשה) זהו סרט דוקומנטרי על בעלי מוסך המתגוררים ליד שדרות בתקופה של הקסאמים. את ההמלצה לראות את הסרט קיבלתי מחברתי מיטל אבקסיס ואני מודה לך על כך. כל במאי אחר היה בטח שם את עצמו לפני השניים. אך רובי במומחיות, בעדינות ובמקצועיות הצליח להניח את המצלמה קרוב אליהם, אך מבלי להכניס את עצמו. וכמובן שהוא נשאר עמוק בתוך הסרט, כי השנים מתארים מציאות מעמדית, חברתית, אתנית לא פשוטה. הקיום המזרחי בשוליים, היכן שהמדינה ויתרה על האחריות שלה. ההתעקשות שלהם להילחם בממסד.

היו רגעים שפחדתי עליהם בסרט. היו רגעים שצחקתי, והיו גם כאלו ששמרתי, כמו אותו רגע שצהל מפציץ את עזה, ועומדים יהודים ולועגים לתושבי העיר המופצצים וחולה ונתן מבקרים אותם ומקללים את היהודים שאיבדו כל חוט של מוסר. זה סרט על יהודים-ערבים, אך גם על זוג גברים, על האהבה בלתי אפשרית ביניהם, על הדרך בה הם רואים את בנות הזוג שלהם. הצצה לעולמות שביום יום נעלמים מעינינו. רק במאי עם חוש כל כך מפותח יכול היה גם להגיע אליהם, לצלם אותם, אך גם לתת להם במה מכובדת. בניגוד לתוכנית של ארץ נהדרת שעושה כל היום בדיחות ודאחקות על המזרחים, כאן אנו רואים דמויות שחיות ללא הון סימבולי, אך מקבלות את כל הבמה המכובדת וההקשר שבתוכן הן נמצאות. האהבה שלהם לבעלי חיים בתוך המוסך שבנו, מראה כמה אנושיות יש בתוכם.

מעניין יהיה לחוקרי קולנוע, להשוות את המהלך של רובי מהסרט על חולה את נתן לסרט על ארץ חדשה כי הוא עבר מאלו שחסרי הון סימבולי לחלוטין, לאלו ששוחים בהון סימבולי ועדיין יש כל כך הרבה קווים מקבילים של התנגדות למטה, ומלמעלה. כלומר הוא נע לדוקומנטרי על אוכלוסיה אחרת לגמרי, שגם היא במאבק ומחאה, אך ממקום שונה לחלוטין. 

בחולה ונתן כל המכוניות התקועות האלו הם בעצם כמו קצה קרחון המצביע על התקיעות של המעמד הנמוך, והניסיון של העירייה לנקות את השטח באלימות, בכדי להסתיר את "המצבה" למצב.

כשחושבים על האפשרות שרובי אלמליח עשה סרט על עצמו ורק השניים מדברים משהו עמוק שהוא לא יכול היה להביע במבט אוטוביוגרפי. חשוב יהיה לבנות מחדש את כל האלמנטים של הסרט גם כחלק מזיכרון קולקטיבי של דור חדש. אך בו בזמן הסרט מדבר על החברה המפורקת בישראל/פלסטין. ועל הגורל הקשה של המעמד הנמוך בקו התפר שבין הגנרלים בצד אחד למשנהו.

די לקיבוץ

cc: flilckr by jonklinger | Amir Peretz | עמיר פרץ

זוהר אביטן מציע פתרון להצבעה האתנית שנערכה בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה. המשך קריאת הפוסט "די לקיבוץ"

בכפר לא שלם ובגירוש יפו – LIVE

השיר "כפר לא שלם ובגירוש יפו" התפרסם לראשונה בספר השירה השלישי שלי "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" (הוצאת נהר ספרים, 2010).

לשיר יש מקצב אחר כשהוא עוזב את הדף ומושר ברחוב. הנה השיר כפי שהקראתי אותו בהפגנה "שירת העוס"יות" ביחד עם אליסיף קובנר על הגיטרה בשדרות.

בכפר שלם הרוס ובגירוש יפו

אַתְּ שׁוֹמַעַת אִמִּי
חֻלְדָּה לְבָנָה שְׂבֵעָה
שִׁכְנְעָה אֶת הַמְּפַקֵּחַ
לֶאֱכֹל בְּיַחַד עִם הַקַּבְּלָן
לְהַאֲכִיל אֶת הַפּוֹלִיטִיקַאי
לִשְׁכַּב עִם הַשּׁוֹפֵט
וּלְשַׁטֵּחַ אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הָאֲנָשִׁים.

חֻלְדָּה גְּדוֹלָה, אִמָּא, אֲנִי נִשְׁבָּע שֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ נוֹגֶסֶת בַּהֲרִיסוֹת
בְּתֵאָבוֹן, וְהַפְרָשׁוֹתֶיהָ הֵן הַתַּרְבּוּת אֲשֶׁר
אוֹכֶלֶת וְלֹא שְׂבֵעָה לְעוֹלָם.

וְלָמָּה אֲנִי מְסַפֵּר לָךְ אֶת כָּל זֶה, יַא אִמָּא,
אוּלַי כִּי אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה לֹא יָכֹל כָּכָה לְהַמְשִׁיךְ
צָרִיךְ לַעֲמֹד בְּיַחַד
מוּל הַחֻלְדָּה וְלִצְעֹק אֶת כְּאֵב הַנְּגִיסוֹת.

אַתְּ צוֹדֶקֶת אִמָּא
אֲנַחְנוּ לֹא חֻלְדּוֹת
אֲבָל הַסִּימָנִים עַל הַגּוּף
הַהֲרִיסוֹת בָּעֵינַיִם
כְּבָר עָבְרוּ לְבִתִּי
אֲשֶׁר שׁוֹאֶלֶת אֵיךְ לֹא
עָשִׂינוּ כְּלוּם.

זמן אהבה: על השיר של שמעון אדף מתוך המונולוג של איקרוס

(המאמר מובא כאן בשינויים קלים מהמקור)
 

"שדרות", שירו של המשורר שמעון אדף שנכתב  ב-1997 בספר השירים המונולוג של איקרוס זכה לכרטיס כניסה לקאנון הספרותי העברי. כבר עם הופעתו קיבל הספר "המונולוג של איקרוס" את פרס ספר הביכורים של משרד החינוך והוכנס באופן תקדימי, ליצירות הספרותיות הנלמדות לבגרות.  שמעון אדף היה הראשון לכתוב שיר על עיירות הפיתוח "שדרות" ולקבל חשיפה ספרותית מהמרכז ההגמוני. חשוב לציין, כי כבר על עטיפת הספר תויג המשורר תויג כ"המשורר משדרות". המשך קריאת הפוסט "זמן אהבה: על השיר של שמעון אדף מתוך המונולוג של איקרוס"